הכירו את הגנים הציבוריים, “נאות המדבר", של חריש המספקים הצצה אל העתיד הירוק ומלא החיים של העיר

בחריש מעל ל-60 גנים ציבוריים שכונתיים ופארקים שפזורים ברחבי העיר. רבים מהם כבר הוקמו ונמצאים בשימוש ע”י התושבים החדשים. המראה של גן ירוק מושקע עם מתקנים צבעוניים חדשים על רקע בניינים שנמצאים בבנייה מדגיש את המצב המיוחד של חריש – עיר בהקמה עם המון “נאות מדבר” קטנים בלב הבנייה המאסיבית שבהם חיים ופעילים היום התושבים ודרכם ניתן לקבל הצצה אל העתיד של חריש.

יצאנו לסיור מצולם ברחבי חריש במטרה להכיר את כל אותם גנים ציבוריים שכונתיים נסתרים וכדי שגם אתם תכירו, תגיעו ליהנות מהם ותציצו יחד איתנו אל העתיד הירוק (והכחול, אדום, סגול, ורוד…) של העיר החדשה חריש.

שכונת החורש

תחנה 1 – “גן המועצה”

מאחורי מועדון הנוער החדש של חריש ובסמוך לאזור המועצה, מתפרס לו גן ציבורי רחב ידיים הכולל מספר אזורים וביניהם: אזור מתקנים ונדנדות, אזור משחק עם שולחנות פינג-פונג, מדשאה רחבת ידיים בצל עצי אורן על גבעה המשקיפה לנוף וכן במת אירועים קטנה שמשמשת להצגות ילדים ומופעים קטנים.

תחנה 2 – “גן תאנה”

בסמוך לבניינים הכי דרומיים של פרוייקט דונה בחריש ממוקם גן שכונתי יחסית חדש. ניתן להגיע אליו גם מאזור המועצה או מאזור הקוטג’ים של האזור הוותיק.

תחנה 3 – “גן האקליפטוס”

עדיין באזור המועצה, הפעם לכיוון המרכז לשירות לתושב ובסמוך למבנה המשחקייה, שוכן לו גן האקליפטוס הוותיק. למי שתוהה – כן, יש שם עצי אקליפטוס גבוהים שגם נותנים הרבה צל וגם משווים למקום אווירה מאד ייחודית.

תחנה 4 – “גינת דונה”

על המפגש של רחובות גפן ותאנה ובמפגש של לא פחות מ-5 פרוייקטי בנייה שונים, נמצאת אחת הגינות הראשונות שנבנו בחריש ועדיין משמשת כמקום מפגש מרכזי לתושבים בלב שכונת החורש.

תחנה 5 – “גינת אלה”

גינת אלה היא גינה מעט נסתרת שעדיין לא הושמשה ונפתחה לשימוש התושבים. הגינה מעט נסתרת לעין והיא נגלית בעיקר בעת הנסיעה במורד רחוב גפן לכיוון היציאה מחריש. הנוף הנשקף אל תחילת שדרת דרך ארץ והכניסה לעיר יהפכו אותה ללא ספק למקום מיוחד להרגע בו בשעות הערב ובמיוחד בזמן השקיעה.

שכונת אבני חן

תחנה 6 – “לב חריש”

על שדרת דרך ארץ, בין פרוייקט לב חריש לפרוייקט מגידו, נמצאת גינה שתעניק קצת שקט והפוגה מהמולת השדרה המרכזית. זה כנראה יהיה אחד המקומות המועדפים לשבת ולאכול עם הילדים את הפיצה, הגלידה או הפלאפל שזה עתה נרכשו באחת מהחנויות לאורך השדרה.

תחנה 7 – “גינת נאות חריש”

במרכז הפרוייקט של עמותת “נאות חריש” ממוקמת גינה ציבורית רחבת ידיים במדרון שמשקיף לכיוון מערב. מקום נחמד מאד לשבת וליהנות מהרוח המגיעה מן הים בשעות הערב הקרירות.

תחנה 8 – “גינת טורקיז”

בין שני המתחמים הדרומיים של עמותת “חריש המאוחדת” ובמרחק הליכה קצר מאשכולות הגנים ברחוב טופז, ממוקמת הגינה המשלבת מתקנים לילדים, מדשאה ושולחנות פיקניק.

תחנה 9 – “גן חרוב”

גן חרוב ברחוב ספיר, ממוקם בצמוד לפרוייקט מגידו בחלקה הצפוני של שכונת אבני חן. גם הוא אחד הגנים הציבוריים הראשונים שנפתחו בחריש החדשה ותושבי הפרוייקט (שהיו הראשונים שקיבלו טופס 4) עושים בו שימוש לפעמים בשעות הערב לאימוני כושר ו-TRX.

תחנה 10 – “גינת דמרי”

במרכז הפרוייקט הראשון של דמרי בחריש ממוקמת גינה חדשה יחסית. סביר להניח שזה יהיה אחד ממקומות המפלט של תלמידי בית הספר התיכון שיוקם בסמוך, מעברו השני של רחוב טורקיז.

סיורים מצולמים קודמים:

• לסיור בשכונת הפרחים החדשה – לחצו כאן.
• לסיור בשכונות אבני חן והחורש – לחצו כאן.

תמונה: מתוך הסדרה "בית ספר לתקווה", Mako

לאחר הליך סינון קפדני שנערך במועצה, אותרה ונבחרה לתפקיד מנהלת אגף החינוך החדשה, הגב' שלי קרן. אמונה בחדשנות ובנפשו של כל ילד הם מקצת ממשנתה של הקברניטה החדשה שתנווט ותוביל החל מחודש יולי את ספינת החינוך בעיר.

שלי שלום, קודם כל ברכות על התפקיד. נשמח אם תספרי בקצרה על הרקע המקצועי והאישי שלך.

אני מרמת גן במקור ובוגרת תיכון בליך. בשנות בגרותי עסקתי בספורט כמו קפיצה לגובה וכדורסל – מצד אחד הייתי ספורטאית ומצד שני תלמידה טובה. תכננתי להמשיך בדרך הספורט גם בהמשך, אך בכיתה י"ב שברתי את רגלי והגורל הסיט אותי לדרך החינוך ובעקבות כך הלכתי להיות מורה חיילת בפריפריה – בבאר שבע, מבועים ובאילת.

לאחר מכן הרגשתי שאני שולטת במקצוע האנגלית ורציתי להעמיק עוד, אז הלכתי ללמוד ספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. במקביל לימדתי בתיכונים שונים וביניהם בתיכון בליך, מה שהיה כמו סגירת מעגל שכזו עבורי. בהמשך דרכי הדרכתי מורים לאנגלית במקביל לעבודתי כמחנכת בבית הספר ליידי דיוויס בתל-אביב. עמדתי לפני דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון, ששמחתי מאוד לקראתו, ואז נקרתה בדרכי הזדמנות לנהל בית ספר. דוקטורט זה הרבה ספרים ולנהל בית ספר זה הרבה ילדים והמקום שלי, הלב, הלך לילדים. אז וויתרתי על דוקטורט באקדמיה והלכתי לעשות דוקטורט של החיים.

8 שנים ביליתי ברמלה והעיר, הצוות החינוכי, ההורים והתלמידים הפכו להיות כמו משפחה עבורי. לא דמיינתי שדבר כזה יכול לקרות, חלומות מתגשמים.

מה הביא אותך לבחור בתפקיד ובעיר חריש?

דבר ראשון ראיתי את התלמידים שלי צומחים בבית ספר אחד אז למה לא לעשות זאת בעיר שלמה? התקבלתי בחריש באהבה גדולה, התחושה היא שכולם תומכים וכל אדם שנתקלתי בו ברחובות העיר חפץ בחינוך ובעיקר מאמין בעיר הזאת. כשרואים את כל הטוב הזה לא ניתן להישאר אדישים ונדבקים ישר בחדוות העשייה שקיימת כאן בחריש. זו עיר חדשה עם המון אפשרויות ליצור דברים חדשים ומיוחדים.

חריש היא עיר חדשה ותחום החינוך הוא עדיין בחיתוליו. מהו החזון האישי אותו תנחילי בעיר וכיצד תתמודדי עם ההטרוגניות האנושית הצפויה?

אני מאמינה בעיסוק ברוח האדם, בנפש של הילד ומאמינה שיש לעשות זאת ברגישות. עבדתי בחטיבת ביניים וראיתי איך הילדים זקוקים לכתף תומכת, כמו גם כל אדם מהצוות שעבד איתי. כל אדם צריך לקבל אפשרות לביטוי עצמי והרעיון הוא למנוע מצבי קיצון שליליים בעזרתו של הדיבור ולדבר על הקושי רגע לפני ההגעה למצבים אלו. זה נכון במיוחד כשמדובר בילדים, שאצלם לרוב הכול יותר אימפולסיבי.

אני מאמינה שניתן להעניק לכל ילד וילדה את טיפוח הרוח, שכל אחד ימצא את מה שמקדם אותו. יטפח את החוזקה שלו ויצמח תוך ראייה והיכרות אישית ובמסלול מותאם בשבילו. כשזה קורה, רואים גם את האחר והשונה בצורה חיובית יותר.

חינוך עושים באהבה אמיתית, ואתגרים בחינוך הם רק מקפצה לעשייה איכותית כנה. לכל ילד יש את העוצמה הפנימית הייחודית שלו שניתן לטפח אותה.

ולגבי עניין ההטרוגניות באוכלוסייה?

הטרוגניות זה לא משהו שזר לי. בבית הספר שניהלתי ברמלה היו ערבים לצד יהודים, אוזבקים, דרום אמריקאים ועוד. הדרך להתמודדות עם הטרוגניות היא קודם כל לאפשר לאדם להכיר את סגולותיו, להיות גאה בעצמו ודרך זה הוא מתמלא כבוד והערכה גם למי שאינו זהה לו.

צריך לאפשר קיום עצמי מחד ודו-קיום מאידך. רב-תרבותיות ורב-מגדריות זו המפה של המדינה ואנו רוצים להביא את הילד לרצון להכיר את האחר. ניתן לעשות זאת ואני מאמינה בלב שלם שבחריש זה אפשרי ליישום ולא רק בגדר חלום

המעבר לעיר חדשה בשילוב מסגרת חינוכית שונה, מביא עמו התמודדויות מורכבות הן להורה ובעיקר לילדים. כיצד המערכת אשר תעמדי בראשה תכין מענה לסוגיה זו?

אחד הדברים שאנו מאמינים בו מאוד זה היכולת לייצר רשתות ביטחון. מתי אדם מרגיש הכי נוח? כשיש לו רשת ביטחון וגם אם הוא ימעד מישהו יתפוס אותו. אחת הדוגמאות שאני מספרת בעניין זה לילדים היא מעולם הספורט שממנו הגעתי: קופץ לגובה לא היה מבצע קפיצה אם לא היה יודע שיש לו מזרן לספוג את הנפילה.

החשוב ביותר שכל הורה וילד יידע שאנו כאן. אנו נתמוך בכולם, אנו מודעים לקשיים וכאן המקום לתת רשת ביטחון. באופן כללי רשת ביטחון זו מטאפורה מצויינת לתהליכים מקדימים של קליטה שמתקיימים בעיר:

• הורים לתלמידים שעולים לביה"ס כבר קיבלו מכתבים ובהם הזמנה למפגש עם מנהלת בית הספר והצוות החינוכי, ולמפגש משותף של הילדים והמחנכת.
• מתקיים קורס הכנה לכיתה א’.
• מתקיימים אירועים קהילתיים לתושבים בהווה ובעתיד. וכשתושב חדש בעיר, פוגש את השכנים בעיר ותוך כדי שיחה הם מגלים שיש להם ילד שעולה לאותה כיתה. זה עוזר להרגיש בטוח ונוח יותר לשלוח את הילדים למסגרות חדשות.   

בקיץ הקרוב צפוי גל אכלוס גדול בחריש, האם ישנו צורך בהגדלה של מוסדות החינוך בעיר?

העיר מחכה לתושבים ולא להיפך, זו התפיסה של כל המועצה ושל יצחק קשת העומד בראשה, והיא ניכרת גם בתחום החינוך. להבדיל מערים אחרות, המבנים והמתקנים ממתינים לאיכלוסם על ידי התלמידים. המועצה יצרה תשתית לפני הגעת המשפחות והתשתית הזאת, שכולה חדשה ממתינה ומוכנה. החדשנות מתייחסת לגודלן של הכיתות שמאופיינות במרחב לימודי גדול יותר ובריבוי פינות למידה ייחודיות, אפילו משרד המנהלת בבית הספר הממלכתי מתוכנן כמשרד שקוף ונגיש. הציוד כולו חדשני ומחכה לתלמידים החדשים שיעשו בו שימוש.

ישנם צוותי חינוך שכבר הוכשרו לקליטת הילדים וכיום מול כמות התלמידים, לפעמים יש אפילו יותר אנשי צוות ביחס לכמות התלמידים. יש לא מעט גורמים מחוץ לחריש שבאים לעיר שלנו ללמוד כיצד עושים זאת. בעיקרון הכול מוכן לאיכלוס הגדול, עוד לפני הגעתן של המשפחות ואנו רק מחכים עם חיבוק וחיוך.

שלי תודה רבה והצלחתך- הצלחתנו.

חדש באתר: מדור שסוקר את ההתפתחויות בשוק הנדל”ן בחריש החל משנת 2014 ועד היום. בסקירה ניתן למצוא מעקב מפורט אחר התפתחות מחירי הדירות וקצב המכירות, לצד ניתוחי עומק לגבי ההבדלים בין סוגי הדירות וכן לגבי ההבדלים במאפיינים בין השכונות השונות בעיר.

לחצו כאן למעבר לסקירת שוק הנדל”ן בחריש

שכונת הפרחים (לשעבר "המגף") מתחילה בימים אלה להיבנות. השכונה היא השכונה השלישית שנבנית בחריש, אחרי השכונות אבני חן והחורש

בשכונה 12 פרוייקטי בנייה למגורים וקרוב ל-3,000 דירות, פזורים בה פארקים וגנים ציבוריים ומגוון רחב של מוסדות ציבור. היא ממוקמת בחלקה הדרום-מזרחי של חריש, על גבעה שבחלקה המערבי נושקת לפארק העירוני המרכזי ובחלקה הדרומי משקיפה אל יער חריש ואל העמק שבו זורם נחל נרבתה.

יצאנו לסיור בשכונה כדי להתעדכן בהתקדמות עבודות הפיתוח והבנייה וגם כדי להתרשם מהנוף הנשקף מהאזורים השונים שלה. שמחנו לגלות שעבודות פיתוח השטח מתקדמות יפה ושבחלק מהפרוייקטים כבר החלה הבנייה. ביקרנו ב-4 נקודות התצפית המסומנות על המפה ובסוף זכינו גם לתצפית בונוס!

נקודת תצפית 1 – הפינה ליד היער

נקודת תצפית 2 – מבט אל נחל נרבתה ומזרחה אל השומרון

נקודת תצפית 3 – כאן כבר בונים

נקודת תצפית 4 – הפארק המרכזי

והבונוס: תצפית אחרונה – מבט מהאוויר

לצפייה במפת חריש המלאה – לחצו כאן.

לסיור קודם שערכנו בשכונות אבני חן והחורש – לחצו כאן.

פרוייקט סוף שנה מיוחד: הכירו את 20 המשפיעים של חריש לשנת 2016

לקראת סוף השנה האזרחית, ריכזנו ברשימה אחת את 20 האנשים שהשפיעו הכי הרבה על חריש בשנת 2016. ברשימה שלנו 5 קטגוריות – המדינאים, המנהלים, המתכננים, הבונים והתושבים. בכל קטגוריה בחרנו לציין את האנשים שפעילותם בולטת במיוחד או הכי משמעותית, מתוקף תפקידם, להתפתחותה של העיר. רבים שותפים להקמתה של העיר החדשה ובראש ובראשונה – התושבים שבחרו לקשור את עתידם עם חריש שעדיין נמצאת בשלבי בנייה. כולם מוזמנים להוסיף ולציין את המשפיעים שלהם שלא נכנסו לרשימה – בתגובות לכתבה או בדף הפייסבוק שלנו.

אז רגע לפני שכולנו ממשיכים עם הפנים קדימה לשנת עשייה וחלוציות נוספת בחריש, הנה הרשימה:

המדינאים: המשפיעים ממשרד השיכון

יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון

השר גלנט מלווה את חריש באופן צמוד ואינטנסיבי מאז נכנס לתפקידו לפני כשנתיים. משרד השיכון שבראשותו הוא הגורם המרכזי שמניע את הקמתה של חריש בתהליכי התכנון הרבים, פרסום מכרזים, ליווי ובקרה של שלבי ההקמה והדאגה לתקציבים הנדרשים. מעורבתו האישית של גלנט בנעשה בחריש תורמת וחיונית להמשך פיתוחה של חריש בקצב מהיר.

אשל ארמוני, מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון

במסגרת החלטת הממשלה על בניית העיר חריש שהתקבלה בשנת 2010, הוחלט על הקמת ועדת מנכ”לים בראשות מנכ”ל משרד השיכון שתפעל לקידום הקמת העיר ולהסרת חסמים במשרדי הממשלה השונים. אשל ארמוני משמש כמנכ”ל משרד השיכון והבינוי מזה כשנה וחצי ועומד בראש הוועדה. מאז שהתקבלה בסוף 2015 החלטת ממשלה נוספת שמקצה מיליארד שקלים להקמת חריש, עוקבת ועדת המנכ”לים באופן שוטף אחר יישום ההחלטה.

נירית מיכאלי, הממונה על מחוז חיפה מטעם משרד הבינוי והשיכון

נירית מיכאלי היא בעלת התפקיד המשפיעה ביותר במשרד השיכון על קידום העיר חריש. כממונה על מחוז חיפה היא רואה בחריש פרוייקט דגל של המחוז ושל המשרד כולו בשנים האחרונות. נירית מלווה באופן צמוד את תהליכי תכנון העיר, שיווק הקרקעות, פיתוח התשתיות, סיוע בקליטת התושבים החדשים וכן בכל ההיבטים המוניציפליים החיוניים לתושבים החדשים.

לקראת תקופת החגים וערב ראש השנה, ביקשנו לשוחח עם מהנדסת הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש, יבגניה מלכין. עבור יבגניה ועבור הוועדה כולה, שמתכננת ומוציאה לפועל את הקמתה של חריש, זוהי הזדמנות טובה לסכם יחד שנה עמוסה בעשייה ולהתבונן קדימה לעבר השנה החדשה שבפתח

“אפשר לומר שאנחנו מסכמים שנה מוצלחת מבחינת הוועדה” אומרת יבגניה. “סיימנו להוציא היתרי בניה לכל המתחמים ששווקו בשתי השכונות הראשונות של העיר- אבני חן והחורש (הצפונית והפרסה בשמן הקודם). הוצאנו טפסי 4 ראשונים השנה, בתחילת אפריל, והעיר החלה להתאכלס. עד כה הוציאה הוועדה טפסי 4 ל- 523 דירות בפרוייקטים של מגידו, דמרי, דונה ורייסדור ובכל הפרוייקטים החל האיכלוס באופן הדרגתי”.

ומה לגבי תשתיות, מוסדות ציבור ומסחר, האם היתה התקדמות גם בהיבט הזה?

“בהחלט, כל הזמן יש התקדמות ואני אתייחס למספר נושאים. בתחילת החודש עברנו בהצלחה את איכלוס מוסדות החינוך בעיר, עם פתיחת שנת הלימודים. אוכלסו שני מבני גני ילדים ושני בתי ספר ושנת הלימודים נפתחה בהצלחה”.

“עד כה הנפקנו היתרים ל-19 שצ”פים (ר”ת: שטחים ציבוריים פתוחים, כלומר הגנים הציבוריים הפזורים ברחבי העיר) ובקרוב יתווספו להערכתי עוד 4 היתרים. מבין ה-19 שכבר קיבלו היתרים, בשלושה הסתיימו העבודות והם צפויים לקבל תעודת גמר בקרוב”.

“מתוך 10 מרכזים מסחריים שכונתיים שפזורים ברחבי העיר, הוצאנו היתרי בנייה ל-6 כאשר באחד מהם (מגרש 405) כבר החלה בנייה ובאחד נוסף החלו עבודות בקרקע”.

“במקביל, משרד הבינוי מתקדם מאד בהכנת התשתיות לאורך השדרה הראשית, בכדי לאפשר את פתיחת המסחר בהקדם האפשרי בפרוייקטים לאורך השדרה שקרובים לסיום הבנייה. להערכתי זה עניין של חודשים ספורים עד שאזורי מסחר יחלו לפעול לאורך השדרה”.

“לאחרונה הוצאנו היתר בניה לתחנת משנה של חברת החשמל בכניסה לעיר. בשלב ראשון תוצב במקום תחנת משנה זמנית שתספק פתרון לשנים הקרובות עד לבנייתה של התחנה הקבועה. התחנה תמוקם בכניסה הצפון-מערבית לעיר ליד הכיכר הראשונה והיא תקלוט את קווי המתח העליון שהונחו לאחרונה ותספק באמצעות התשתית התת-קרקעית את החשמל לרחבי העיר”.

“בנוסף, החל שדרוג תשתיות בשכונות הוותיקות של חריש. בימים אלה מבוצעות עבודות שדרוג הכביש בשדרות גמלא ובהמשך יבוצעו עבודות דומות גם בשכונת הקוטג’ים הותיקה. ישנו מאמץ לשפר את התשתיות בשכונות הותיקות ואני מקווה שהפעילות תתרחב בהמשך גם לרמת חצרות הבניינים”.

העיר ממשיכה להתפתח והאתגרים ככל הנראה עדיין גדולים, כיצד אתם נערכים בוועדה לשנה הקרובה?

“אכן צפויה שנה רוויה בעשייה מבחינתנו, לפחות כמו הקודמות ואולי אף יותר. מבחינת הוועדה עצמה, לאחרונה עיבינו מאד את יחידת מפקחי הבנייה בכדי לתת מענה להיקף הבנייה הנרחב ולהגברת הפיקוח והבקרה בשכונות שנבנו ואוכלסו. כמו-כן, תגברנו את צוות היועצים המקצועי שלנו במומחים נוספים מהשורה הראשונה בתחומי הנגישות, בטיחות, תנועה ותחבורה, ניהול סיכונים, ניקוז, קונסטרוקציה, תכנון ערים ועוד”.

“ישיבות הוועדה נמשכות כסדרן ואני מזכירה לכולם שניתן להיכנס לאתר האינטרנט של הוועדה ולקבל מידע בנושאים תכנוניים שונים וכן לעיין בפרוטוקולים של ישיבות הוועדה. הכל זמין ונגיש לציבור”.

מהם הנושאים המרכזיים שנמצאים על שולחנכם לשנה הקרובה?

“ראשית, כאמור, עלינו להמשיך וללוות את הבנייה ופיתוח התשתיות השונות בשתי השכונות הראשונות שכבר החלו להתאכלס. המשך בנייה ופיתוח בסמוך לאזורי מגורים שכבר אוכלסו זה דבר לא פשוט. מדובר על פאזל מורכב ואנו נדרשים להרבה גמישות ודינמיות תכנונית בכדי לאפשר לדברים להתקיים זה לצד זה. מצד אחד חייבים לאפשר לתושבים שהתאכלסו לקיים את שגרת חייהם, עם הנגישות המתאימה והבטוחה למבני הציבור השונים ולאזורי המסחר, שתיכף יפתחו. מצד שני עלינו לאפשר ליזמים ולקבלנים להמשיך לבנות ולהתקדם גם באתרי בניה שנמצאים בסמוך לאזורי מגורים ולמבני ציבור פעילים. בשדרה המרכזית האתגר הזה גדול במיוחד כי הבנייה מתבצעת בשלבים וישנם מתחמים שכבר כמעט סיימו בנייה לצד מתחמים שרק התחילו”.

“עוד נושא שנמצא כעת לקראת סיכום הוא התכנית להרחבת זכויות בנייה ליחידות דיור בשתי השכונות הראשונות. התוכנית בעניין זה פורסמה והשבוע הוצגו בישיבת הוועדה מספר התנגדויות. ניתן לעיין בפרוטוקול הישיבה באתר הוועדה. החלטות סופיות בעניין יתקבלו ככל הנראה בישיבת הוועדה הבאה”.

“השכונה הבאה שעתידה להיבנות בחריש היא שכונת המגף, או בשמה המעודכן- שכונת הפרחים. עבודות הפיתוח בשטח מתקדמות ובינתיים הוציאה הוועדה מספר מצומצם של היתרים לעבודות חפירה וכלונסאות בחלק מפרוייקטי המגורים. היתרי בנייה לבנייני המגורים עצמם בפרוייקטים השונים עדיין לא ניתנו, אך התקבלה כבר החלטה לאשר בקשות שכוללות כ-1,700 יחידות דיור. לאחר השלמת התנאים הנדרשים ע”י היזמים, ינתנו היתרי הבניה עצמם. אני מעריכה שעד סוף השנה ינתנו היתרי בנייה לכמה מאות יחידות דיור בשכונה החדשה”.

“בראייה עתידית יותר, משרד השיכון מתכנן לצאת במכרז מסוג חדש שעדיין לא היה כמותו בישראל. המכרז יתייחס לשכונת אור המזרח, שהיא שכונת המגורים הבאה אחרי שכונת הפרחים והשיטה החדשה שבה היא צפויה להיבנות זכתה לשם “תכנן ובנה”. למעשה השכונה תתחלק לשניים, כאשר החלק הגדול יותר צפוי להיות משווק בשיטה החדשה והחלק הקטן יותר יצא למכרזים רגילים כפי שהיה עד כה.

הנושא של “תכנן ובנה” עדיין נמצא בשלבי תכנון ראשוניים- התגבש צוות היגוי והעבודה על הכנת המכרז תחל בקרוב. הרעיון הכללי הוא שהיזם, או הקבוצה שתזכה במכרז תקים את השכונה כולה, החל מהתשתיות, דרך הקמת מבני הציבור ועד לבניית בנייני המגורים. הוועדה תשתתף בצוות ההיגוי, וכמובן שגם נציגי המועצה, אבל זה תהליך שכרגע מוביל אותו משרד השיכון.”

“נושא נוסף שנמצא בתהליכי עבודה ראשונים הוא הנושא של הרחבת גבולות העיר על מנת להגדילה ולממש את החלטת הממשלה שמדברת על הגעה לעיר של כ-100,000 תושבים. הנושא הזה מורכב ועדיין לא ברור לאיזה כיוון תורחב העיר ואיזה אופי תכנוני יקבלו האזורים הנוספים, אך בהחלט מתבצעת עבודה בכיוון הזה ואני מעריכה שבשנה הקרובה זה יעסיק אותנו לא מעט”.

“אני מאחלת לכל העוסקים במלאכת הקמת העיר ולתושבים בהווה ובעתיד שנה טובה ופורייה”.

חריש כעיר חדשה ומתוכננת מן היסוד, מאפשרת יישום ומימוש של נושאים תכנוניים שונים בצורה מיטבית תוך ניצול הידע הנצבר בערים אחרות ותוך עמידה בתקנים והוראות תכנוניות חדשות שבערים ושכונות ותיקות קשה יותר ליישמם. אחד מהדגלים התכנוניים המרכזיים של העיר הוא היותה עיר נגישה באופן מלא, ועל כך למדנו בפגישה שקיימנו עם מהנדס המועצה המקומית, ישראל בן ישראל

לדברי ישראל, כבר בשלב התכנון הושם דגש לעמידה בכל החוקים והתקנות המתייחסים לנושא הנגישות ואף יותר מכך: “ביישום עצמו של הוראות החוק יש מרחב די גדול של איכות היישום וכמות המחשבה ותשומת הלב לפרטים הקטנים, שהרבה פעמים עושים את ההבדל. גם הוראות כתובות אפשר לפרש בכל מיני דרכים, מצמצמות או מרחיבות, וכאן בחריש, בעיקר מתוך אג’נדה מאד ברורה הן של משרד השיכון, בשלבי התכנון של העיר, והן כיום בדחיפה מאד חזקה של ראש המועצה יצחק קשת, אנחנו בהחלט מרחיבים את הפרשנות ויורדים בתכנון וביישום לעומקם של הדברים. משרד השיכון והמועצה נעזרים ביועצי נגישות בכל תהליכי התכנון שמבוצעים בעיר”.

מהי עיר נגישה?

עיר נגישה מאפשרת התנהלות נוחה, בטוחה ושיוויונית לכלל התושבים והמבקרים בה, בכללם אנשים בעלי מוגבלויות שונות. בהיבט הפיזי, מדובר על כך שהמרחב בנוי באופן שמאפשר גם לבעלי מוגבלות לנוע בו ולהתמצא בקלות, בבטיחות ובצורה מכובדת. בהיבט השירות, מתייחסים לכך שתושבי העיר שהינם בעלי מוגבלות יוכלו לצרוך את השירותים השונים המוצעים בעיר, גם מצד המגזר הפרטי, בצורה נוחה ויעילה.

נושא הנגישות העירונית מעוגן במספר חוקים ותקנות המתייחסים להיבטים שונים של תנועה במרחב העירוני, שימוש בתחבורה ציבורית, תקנות בנייה, מתן שירות ועוד. כמו-כן, נקבעו בחוק מועדים שבהם צריך להסתיים יישומן של התקנות השונות.

בחריש הולך הרגל נמצא במרכז

“ראשית, בחריש הולך הרגל נמצא במרכז” אומר ישראל בן ישראל, “העיר תוכננה מראש כעיר ממותנת ומרוסנת תנועה. ברחובות הפנימיים מהירות הנסיעה תעמוד על 30 קמ”ש והתשתית מכוונת לכך. הולכי הרגל על המדרכות ובמרחב הציבורי נמצאים במרכז והכוונה היא לכולם – תינוקות וילדים בעגלות, אנשים מבוגרים עם הליכונים, אנשים בעלי מוגבלות, רוכבי אופניים… התשתית תומכת ושמה במרכז את כולם. מעבר לכך, כשאנחנו מדברים על אנשים בעלי מוגבלות, לא מדובר רק על נכים בכיסאות גלגלים. אנחנו מתייחסים לכל סוגי המוגבלויות – ראיה, שמיעה, מוגבלות פיזית בהליכה".

לאחרונה התקיים בחריש מפגש עם ממונה הנגישות הארצי, אדריכל שמואל חיימוביץ’. מטרת המפגש היתה לבצע תהליך חשיבה משותף, מתוך רצון להבין לעומק ולדון בהוראות השונות שחלקן הן חדשות וייתכן כי מיושמות בחריש בפעם הראשונה בישראל.

עושים את הדברים פעם אחת, כמו שצריך

דוגמא בולטת ליישום יוצא דופן בחריש היא “אבן שפה חריש”. אבני השפה המוצעות היום בשוק לא נתנו מענה מספיק טוב להנמכת המדרכות במעברי חצייה. החוק מגדיר כי על אבן השפה לבלוט ממפלס הכביש עד גובה של 2 ס”מ. מצב כזה מוגדר תקין למעבר של אנשים עם הליכונים לדוגמא, אך גם שני הסנטימטרים האלה הם סוג של מכשול שמקשה על תנועה רציפה עבור אותם אנשים. אז בחריש לא הסתפקו בעמידה בתקן ויצרו יחד עם החברות המסחריות אבן שפה חדשה שזכתה לשם “אבן שפה חריש”. “אמרנו לעצמנו שלא מעניין אותנו התקן, אנחנו רוצים שיהיה טוב. הדגש הוא לעשות את הדברים פעם אחת, וכמו שצריך” מסביר ישראל. במקום גובה של 2.5 ס”מ שמביא לבליטה של עד 2 ס”מ ממפלס הכביש, יצרו אבן בגובה של סנטימטר אחד כך שבפועל יוותרו מילימטרים בודדים מעל מפלס הכביש ויתאפשר מעבר רציף וחלק ונגיש באמת. לאור ההצלחה, לאחרונה אף החל שימוש ב”אבן שפה חריש” בערים אחרות.

מכיוון שחריש היא עיר חדשה ובחירת הפתרונות השונים בתהליך התכנון תשפיע על עשרות אלפי תושבים לשנים ארוכות, חשוב מאד לבחור נכון. לטובת כך, הגדילו לעשות מתכנני העיר ויזמו הקמה של אתר דוגמאות שבו יוכלו החברות המסחריות להדגים את הפתרונות שלהן בתחומים השונים, ובין השאר בתחום הנגישות. מכאן שכל פתרון שיוטמע בעיר כבר נוסה באופן פיזי ונבחן בשטח. לדברי ישראל בן ישראל בחלק מהמקרים אף שינו את התכנון המקורי לאחר שניסו את הפתרונות בשטח.

כיצד תבוא לידי ביטוי הנגישות בחריש?

בחריש ישנה הקפדה על כך שלהולכי הרגל יתאפשר לנוע באותו מישור בכל רחבי העיר ושיהיה סימון ברור באזורים בהם הולכי הרגל בעדיפות על כלי רכב. כשרכב יחצה מעבר של הולכי רגל הנהג ירגיש זאת באמצעות חספוס מובנה בכביש וכך יהיה ברור שאזור זה הוא בעדיפות לתנועת הולכי רגל. במקומות אחרים ימוקמו עמודונים נמוכים שימנעו מעבר רכבים. העמודונים שנבחרו הם גמישים, כך שאם רכב מכופף אותם קצת, הם יחזרו למצב הקודם.

בנושא השילוט נעשתה עבודה יסודית עם מעצב שילוט על מנת להקפיד על כללי הנגישות הנוגעים לבעלי מוגבלות ראייה. בחירת הפונט והרקע בוצעו כך ששמות הרחובות ומספרי הבניינים יהיו בולטים וברורים על רקע הבניין. הקונטרסט עומד בתקני הנגישות לשילוט עירוני וזה לא טריוויאלי בהשוואה למה שנפוץ בישראל כיום.

מוסדות הציבור והחינוך בחריש יהיו מונגשים באופן מלא. בתהליכי התכנון בחריש הושם דגש רב על הנושא הזה. מדובר על בתי ספר וגניילדים, מתנ”סים, בתי כנסת, אזורי מסחר… הכל תוכנן בהתאם לכללי הנגישות המחמירים ביותר.

הפארקים הציבוריים מונגשים גם הם, הן בהיבטי הגישה והתנועה בהם והן בהיבטי שילוב של אנשים וילדים בעלי מוגבלות במתקנים השונים. בתכנון הספסלים לדוגמא השאירו מקום פנוי באמצע לכסא גלגלים בחלק מהספסלים כך שילד נכה יכול להגיע ולהשתלב בישיבה על הספסל. במקרים אחרים הושאר מקום פנוי לצד הספסל. חלק ממתקני המשחקים ומתקני הכושר עצמם יהיו נגישים ויאפשרו שילוב של בעלי מוגבלויות. הגישה היא לא להפריד ולבנות מתקנים ייעודיים בגנים ציבוריים ייעודיים לבעלי מוגבלות אלא לשלבם בגנים הכלליים.

תחנות האוטובוסים יהיו נגישות עפ”י הנחיות משרד התחבורה, שזה אומר שיהיה מספיק שטח פנוי בקדמת התחנה ושטח בתוכה להמתנה עם כסא גלגלים, מפלס התחנה יהיה בגובה המדרכה, תהיה רחבת היערכות וכן סימון ברור של אזור הירידה והעלייה לבעלי מוגבלות על מנת להבטיח שהנתיב לא ייחסם.

גם ברמת פרוייקטי המגורים עצמם ישנה הגדרה ברורה של שיעור נדרש של חניות נכים למשל והבניינים נדרשים לעמוד בתקני נגישות שונים בהתאם לחוק.

אלה רק מספר דוגמאות לנושא הנגישות שכאמור ניתנת לו התייחסות מיוחדת בחריש הן בדחיפת משרד השיכון והבינוי והן בדחיפה מיוחדת של ראש המועצה יצחק קשת ושל מהנדסי הוועדה המיוחדת והמועצה. הגישה בחריש כפי שמגדיר זאת ישראל בן ישראל היא ש”אנשים בעלי מוגבלות ייכנסו תמיד בדלת הראשית. לא מהצד ולא בנתיב עקיף”. עוד מוסיף ישראל שבראייתו “עיר שמכבדת את בעלי המוגבלות מביאה לכך שהתרבות הפנימית בה היא מכבדת יותר וזה נוגע לכלל התושבים. תושב שלומד לכבד בעלי מוגבלות במרחב הציבורי יכבד גם את שאר התושבים וזה משפיע לטובה על העיר כולה”.

מוזמנים להכיר את קהילת "ירוק בעיר" – התארגנות קהילתית בבניין משותף בחריש כמודל לקיימות עירונית. יוזמה ייחודית, המצטרפת ליוזמות תושבים רבות בחריש ומראה גם היא, שכאשר התושבים מעורבים ומובילים יוזמות חברתיות – נוצרים דברים טובים.

ראשית – מהי קיימות ומה הקשר לחריש?

קיימות היא הפוטנציאל לשמור על השרידות ועל הרווחה החברתית למשך זמן רב, ויש לה מימדים סביבתיים, כלכליים וחברתיים השזורים זה בזה. שועי העיר חריש חרטו על דגלם כי חריש תהיה עיר מקיימת. נכון להיום ישנן תכניות רבות על הנייר שיבטיחו את היות העיר מקיימת מן הרגע הראשון. חלק מהתכניות כבר מבוצעות בפועל כגון שבילי אופניים ברחבי העיר, שצפ"ים (שטחי ציבור פתוחים) ירוקים עם עצי פרי, צמחי מאכל ועשבי תיבול. אולם, ללא קהילה חסונה, אקטיבית ומשתפת פעולה, העיר עלולה ליפול אל הסטנדרט הרווח ברחבי הארץ והעולם של אורח חיים צרכני, בעל טביעת רגל אקולוגית דורסנית, מבלי לעצור לרגע כדי לחשוב על עתיד ילדינו, ועל המשאבים ההולכים ומתמעטים אל מול קצב גידול האוכלוסיה.

הכח בידי התושבים

לתושבי העיר יש השפעה ויכולת לוודא שהתכניות יבוצעו, באמצעות שיתופי פעולה ופרוייקטים שמעודדים מעורבות חברתית, ומכאן גם אכפתיות. האכפתיות היא שמובילה אנשים לפעול למען רווחת הכלל. קהילה בנויה מאנשים שיש ביניהם מכנה משותף או מטרות משותפות. אין ספק כי השאיפה לאיכות חיים ועתיד טוב לילדינו היא מטרה משותפת, אך לא די בכך. קהילה יש לבנות, וכדי ליצור חוסן קהילתי, מעורבות ואיכפתיות, דרושים מאמץ ונחישות רבה. בקרב תושבי חריש העתידיים ישנה קבוצה, שהחליטה לפעול למען מציאות טובה יותר (שרידות ורווחה חברתית) ולא רק לחלום ולדבר.

קהילת ירוק בעיר – חריש

המפגש עם מספר חברים מהקהילה נערך באחת מפגישות העבודה הקבועות שלהם. בפגישה נכחו:

• דבי לרר – מתכננת  נוף אקולוגית, מקדמת קיימות עירונית ומנחה של תהליכי קיימות ברשויות ועיריות. בוגרת תוכנית העמיתים של מרכז השל.
• מיכל ויטל – יועצת בנייה ירוקה, אדריכלות ותכנון בתחום הבנייה הירוקה. בוגרת תוכנית העמיתים של מרכז השל, וכן הכשרות והסמכות נוספות בתחום הקיימות.
• דורון צור – דרמה-תרפיסט במקצועו ומתמחה בעבודה עם קהילות. עוסק בתחומי החינוך, הטיפול והאומנות.
• קרולינה איצקוביץ' – רוקחת קלינית במקצועה, שחשוב לה לחיות בקהילה שיש בה אמון וערבות הדדית, וגם לחקור את השדה האנושי הזה שנקרא קהילה.
• מעוז לואנץ – מדריך בגינות קהילתיות. עוסק בפרמקלצ'ר וקיימות. מגדל אוכל בבית. מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו, מרצה בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן גוריון, מורה ליוגה לילדים.
• יואב ניומן – מטפל בפסיכותרפיה גופנית מזה 15 שנה. פעיל חברתי, מעורב בכל מיני יוזמות וכן באקטיביזם חברתי באופן כללי. מאמין בערכים של קהילה וקיימות. שותף לדרך.
• אלון רוזנברג – אדריכל המתמחה באדריכלות אקולוגית, סביבה וקיימות. עוסק בשאלות: מה היא קיימות? מה יוצר קהילה?
• חגית כהן – בעלת עסק אקולוגי מזה 15 שנה (חיתולים רב-פעמיים). גננית נוי. קרובה לאדמה. עובדת עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.

על הקהילה והחזון שבהקמתה

"ירוק בעיר" היא קהילה של רוכשי דירות בחריש שהתאגדו יחד במטרה לקדם קיימות עירונית, פעילות קהילתית ושיתוף, על מנת להגשים את החזון של יצירת אורח חיים איכותי, מכבד ומשתף בין תושבי העיר חריש ועבורם. הקהילה פועלת בכמה תחומים עיקריים: סביבה, חינוך, קהילה וכלכלה מקומית בעיר. הקהילה שמה דגש להגברת המודעות לנושאי סביבה וקהילה בקרב תושבי העיר, על מנת לרתום פעילים נוספים לעשייה שתקדם רווחה, תרבות מקומית ואיכות חיים, באמצעות עמותה.

הקהילה נוסדה בשנת 2012 ע"י אנשי חינוך וסביבה שהתאגדו ורכשו דירות (דרך עמותת רכישה) בבניין מגורים משותף בחריש. חברי הקהילה מעורבים בעשייה במועצה המקומית חריש כסוכני שינוי וכמומחים לקיימות עירונית. להשקפתם, בחריש כעיר חדשה ישנה הזדמנות נדירה לקדם תהליכים בקנה מידה עירוני. מדובר בבניית תכנית אב לקיימות, ליווי אנשי מקצוע של המועצה בהטמעת ערכי קיימות עירונית, קידום תהליכי שיתוף ציבור במועצה, בניית חזון מנהיגותי וחזון בר קיימא לעיר, הקמת רשת גינות קהילתיות, יער מאכל ועוד.

• הקהילה יוזמת ביסוס קבוצות מתנדבים, וחותרת לזיהוי צרכי התושבים ויוזמות עירוניות המהוות מענה הולם ואיכותי.
• חברי הקהילה מעורבים בקידום תכנון עירוני בר קיימא בשיתוף הרשות המקומית ופועלת ללימוד תחום הקיימות בקרב עובדי המועצה.
• חברי הקהילה רכשו דירות בבניין משותף כדי ליצור חיי קהילה עשירים ומגוונים, להתקין מערכות אקולוגיות ולטפח מודל חיים שיהווה השראה לקהילות עירוניות נוספות.

מכונת כביסה משותפת, גג ירוק, גינה קהילתית בחצר ומתקן לייצור ביו-גז מהפסולת הביתית

בתחילת דרכם כקהילה, התמקדו בחיפוש דירות לקנייה באזור פרדס-חנה כרכור, אך העלויות היו גבוהות מידי. כשהתחילו לפרסם את חריש, נראה היה כי זוהי הזדמנות פז לדיור בר השגה שיאפשר לממש את הרצון לחיות ביחד. המעבר לאופציה של חריש הביא גם לשינוי בקונספט של המגורים המשותפים, מחלום על בתים צמודי-קרקע עם פיסת אדמה לגידול ירקות, בוסתן, נחל ויער מאכל, למציאות של בית דירות משותף בעיר. בראייתם כיום, החיים בעיר אף יותר מקיימים ובנוסף לכך מגורים בבית דירות מאפשרים ליותר אנשים לחיות זה לצד זה בשיתוף פעולה.

הקבוצה גדלה בשיטת חבר מביא חבר ונכון להיום חברי הקבוצה רכשו 16 מתוך 19 דירות, בבניין אחד. הגרעין של הקבוצה הוא הבניין, אך יש גם אנשים נוספים בקהילה הפעילים ברמת מעורבות פחות אינטנסיבית וכאמור, הקהילה מחפשת שותפים נוספים לדרך גם מחוץ לכתלי הבניין.

הבניין המשותף מתוכנן להכיל חללים ופרויקטים משותפים – גג ירוק, גינה קהילתית בחצר ומועדון דיירים משותף, שיהיו שייכים לכולם ובהם יוכלו לערוך קבלות שבת משותפות, לחגוג חגים ולקיים מפגשי העשרה. בנוסף, דיירי הבניין מתכננים לעשות שיתוף (sharing) במכוניות, לרכוש מכונת כביסה גדולה משותפת, להקים האב (Hub) שישמש כחלל עבודה משותף, לבנות מערכת טיהור מים, לייצר ביו-גז מהפסולת הביתית באמצעות מתקן שיותקן בכל קומה, ולבנות את החיפוי החיצוני של הבניין כקיר ירוק.

הפעילות של הקהילה אינה מתרכזת רק בבניין המשותף בו רכשו דירות, הכוונה היא לקחת את נושא הקהילתיות המקיימת ולשזור אותו במקומות נוספים בחריש. כך לדוגמא – הבניין נרכש בפרוייקט של עמותת נאות חריש והקבוצה יצרה בעמותה ועדה לשיפורי תכנון לבנייה ירוקה לכלל הדירות (כ-700 דירות בסה"כ), כמו אור טבעי בחדר המדרגות ובלובי של הבניינים ועוד. 

כאשר התושבים מובילים וקובעים את הסטנדרט זה מייצר איכות חיים

לדברי אלון כאשר הם ניסו לעבוד רק בשביל עצמם זה היה מצומצם וכשהחלו לצאת החוצה מכל הלב זה התחיל לחזור אליהם. הם רוצים ליצור משהו שמחובר לקהילה בכללותה ואף לעירייה. אחת המטרות היא לתת, כדי שיהיה יותר טוב – ליצור קשר עם קהילות שונות, ליצור קהילות חדשות, לגבש וליצור אמון בקרב הקהל הרחב, לקחת חלק פעיל ולעזור גם לעירייה בהקמה של העיר.

יואב מספר שהם יזמו סיור ומפגש הכרות עם תושבי חריש העתידיים. כ-40 תושבים עתידיים הגיעו למפגש בו בעיקר ביקשו כולם להבין כיצד ניתן ליצור תהליך של הכרות, לייצר בסיס של חיי קהילה, ליצור קהילה אפילו לפני ההגעה לעיר, ליצור מראש תחושה של בית. תחושת שייכות יוצרת מעורבות. העמותה רוצה למצוא אנשים שרוצים להיות מעורבים בתהליכי תכנון וביצוע, שרוצים להיות מעורבים בעיר בכל מיני תחומים כגון חינוך, כלכלה מקומית, סביבה וכו' – אנשים אקטיביים. כאשר התושבים מובילים וקובעים את הסטנדרט זה מייצר איכות חיים. צריך לדחוף קדימה. כיום החיים בעיר עדיין לא מקיימים אך הם יכולים להיות כאלה. העמותה הזמינה את המועצה לחקור ביחד, לעשות חשיבה משותפת בתחומי הקיימות שונים.

חגית רוצה להתמקד בתחום הכלכלה המקומית. היא הייתה רוצה שהחנות הראשונה שתיפתח בחריש תהיה קואופרטיב כבר משלב התכנון. היא לא רוצה לראות בעיר השתלטות של רשתות שיווק גדולות. חיבור בין אנשים יוצר קרקע פורייה לקיימות, נוצרות שותפויות, עזרה הדדית, שיתופי פעולה בתחום העבודה, התרבות והתחבורה (למשל שיתוף נסיעות ושיתוף של כלי רכב).

הנכונות של המועצה לעשות תהליך משותף של חשיבה משותפת נתנה תחושה של פתיחת דלת – עולם חדש. הכוונה היא לייצר תהליך שבו המועצה חוברת לתושבים עתידיים בשיתוף פעולה כדי לקדם יוזמות ולחשוב יחד על יוזמות משותפות. זהו פתח ליצירת לכידות שלא קיימת לרוב בעיר, זוהי הזדמנות ליצור רישות שהוא אנטי ניכור, רישות שבונה לכידות חברתית. במסגרת ההזדמנות הזאת הקבוצה רוצה לחבור לעוד אנשים בקהילה של חריש כדי ליצור אדוות וגלים יחד עם העירייה. ההצלחה תלויה בקהילה.

חגית מוסיפה שהיא רואה בקיימות חיבורים, גם עם המועצה – היא רואה כי במועצה הדלת פתוחה, אך לעבוד בשיתוף פעולה זה משהו שעדיין צריך ללמוד אותו.

לדעת מעוז, הקשר מועצה תושבים הוא חיוני. התושבים יותר חופשיים לפעול, ואילו המועצה מוגבלת במסגרת של חוקים ותקנונים, כך שלתושבים יש תרומה חשובה. הרצון הוא שהמועצה תארגן את המקום, החלל בו יוכלו הקהילות להתכנס. מבני ציבור למען הציבור שהמועצה תספק. לדוגמה גינה קהילתית – כתושבים ניתן לארגן אנשים, אך צריך שהמועצה תאפשר את זה. דוגמה לכך ניתן לראות ביערות מאכל ציבוריים בת"א – המועצה הקצתה את השטח והתושבים הגיעו ויצרו את יער המאכל. צריך שיתוף פעולה עם המועצה במובן זה שהמועצה תספק את המקום הפיזי והתושבים יעשו את השאר. המועצה יכולה ליצור תשתית, את הרוח התושבים צריכים להכניס. תושבים פעילים למען הקהילה – הם השאיפה העליונה. לעלות את רמת המודעות והמעורבות.

יואב מספר שהייתה סבירות גבוהה שחריש תהיה עיר חרדית. בתחילת הדרך חשבו ש75% בעיר יהיו חרדים והשאר חילונים. הקבוצה התגבשה באי וודאות מאוד גדול. היו רגעים של חשש מה יקרה אם הדברים לא יסתדרו וזה דרש מהם קפיצת אמונה, אך בכל צומת דרכים הדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר. קרולינה הוסיפה שהייתה הסכמה של כולם להיות באי וודאות. גם סביב השאלה האם יוכלו להתאחד כולם בבניין אחד. היא מוסיפה ומספרת שהיא רוצה לחקור כיצד מייצרים תרבות מקומית כגון תיאטרון מקומי, מפגשי ספרות ושירה ופיקניקים משותפים. על פי הגדרתה, תרבות לא רק צורכים תרבות זה דבר שיוצרים.

חלק גדול מאנשי הקהילה חיים כיום קרוב לאדמה, מגדלים ירקות וכו',  והם מוותרים על כך בהליכה לגור בעיר, אך מתוך ההבנה שזה יותר אקולוגי לחיות בעיר. הקבוצה התקבצה לאותו בניין מתוך ויתור על הזדמנויות מגורים יותר טובות, מבחינת בחירת סוג הדירה, בשל הרצון ליצור משהו ביחד וההבנה שיחסי אנוש חשובים יותר לאיכות החיים מאשר סוג הדירה. העמותה יוצאת בקריאה לאנשים שיש להם רצון להיות אקטיביים בהיבט החברתי, כלכלי מקומי, בחינוך, תרבות וכו'. רוצים למצוא שותפים לעשייה וחשיבה משותפים – האינטרסים הם משותפים ואם תושבים יחברו יחד יהיה קל יותר.

בהשראת קבוצה זו והפעילות שלה, אין ספק כי כולנו – תושבים ותושבים עתידיים בחריש, יכולים להתארגן ולקדם נושאים שקרובים לליבנו. מוטב לא לחכות שהדברים יקרו מעצמם או לחכות שהמועצה תפעל בשבילנו בכל תחום. המועצה עושה מעל ומעבר בתחומי אחריותה ופתוחה לשיתופי פעולה עם התושבים, אך באחריותנו לקחת יוזמה, להיות מעורבים, להתעניין ולפעול, כדי שחריש באמת תהיה העיר שאנו רוצים ושמחים לחיות בה.

אז איך עוקבים ואיך מצטרפים?

ניתן לעקוב אחר הפעילות בקבוצת הפייסבוק קיימות – קהילה ואיכות חיים בחריש. המעוניינים לקחת חלק פעיל בפעילות מוזמנים להשאיר פרטים לקבלת עדכונים ולהצטרפות כאשר העשייה תתרחב. בנוסף, ב-16 מאי, בשעות הערב, יתקיים מפגש לתושבים שרוצים להיות פעילים ולקדם נושאים של איכות חיים בעיר. פרטים יתפרסמו בקבוצת הפייסבוק ובקהילת חריש בתחילת מאי.

אילן טייכמן, מנהל תחום תכנון מתארי במשרד הבינוי, מלווה את הקמתה של חריש משלבי התכנון הראשונים ומכהן כחבר הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש מיום הקמתה. הוא מילא תפקידים שונים במשרד הבינוי ב 17 השנים האחרונות ועוסק בקידום תכנון מתארי, הקמת ישובים חדשים, איתור קרקעות לפיתוח והתחדשות עירונית.

ביקשנו לשוחח עם אילן כדי לשמוע קצת על ההתרשמות המקצועית שלו, כמנהל במשרד הבינוי, לגבי אופן התפתחות העיר, עבודת התכנון העירוני וכן על המאמצים שנעשים במשרדי הממשלה השונים לקידום הקמתה של חריש.

ספר לנו קצת על התכנון של חריש ומה מייחד אותו ביחס למקומות אחרים בישראל?

אתחיל בקצת היסטוריה: משרד הבינוי הגה את הפרוייקט של חריש בשני שלבים, השלב הראשון היה במהלך שנות ה 90. חריש תוכננה אז כאחד הפתרונות לקליטת גל העלייה הגדול מבריה”מ לשעבר, אך המהלך הזה פחות הצליח מסיבות שונות. בשלב הנוכחי לעומת זאת, אנו רואים הצלחה גדולה. משרד הבינוי שם לו למטרה להצליח ומראש הלך על מהלך מאד משמעותי. התכנון לא בוצע במנות קטנות של מאות יחידות דיור כפי שמתבצע בדרך כלל, אלא במנות של אלפי יחידות דיור. התב”ע הראשונה בחריש היתה תב”ע של 6,000 יחידות דיור וזה נבע מתוך ההבנה שאת המקום הזה צריך להניע בבת אחת.

הקמת הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה בוצעה עוד בשלבי התכנון הראשונים של העיר, היו"ר הראשון שלה היה יגאל שחר וכיום עומד בראשה השר בדימוס, דוד מגן-מונסונגו. הקמת ועדה כזאת היא אירוע שעל פי חוק התכנון והבנייה הוא אירוע מאד מיוחד, עד היום זה קרה רק במודיעין. חשבנו שנכון להשתמש באמצעי הזה ובדיעבד אני יכול לומר שאין שום ספק שללא הוועדה המיוחדת, חריש לא היתה במקום שהיא נמצאת בו היום מבחינה תכנונית וביצועית.

מדובר בוועדה שתשומת הלב שלה מוקדשת אך ורק לחריש, לכל חברי הוועדה היכרות בלתי אמצעית עם המקום, אנחנו עורכים סיורים, מגיעים לכאן כל שבוע-שבועיים לישיבות ועוקבים באופן שוטף אחר ההתפתחות של העיר. מי שמכיר קצת את הנושא יודע עד כמה זה ייחודי, יוצא דופן וחיובי, ולראייה – הקצבים שבהם העיר מתפתחת הם ללא הכר. העובדה שתוך 7 שנים מאז שהפעילות התכנונית התחילה צפויים כבר איכלוסים, זה דבר מדהים. במדינת ישראל הסטטיסטיקה מדברת על 15 שנים בין תחילת תכנון לאיכלוס.

לגבי התכנון עצמו, זה נכון שבמקור העיר תוכננה לאוכלוסיה החרדית, אך התכנון שבוצע יודע להכיל כל אוכלוסיה ובמידה רבה זה דווקא מיטיב עם האוכלוסיה שתגיע כיוון שהתכנון המקורי הביא בחשבון משקי בית מאד גדולים ולכן ההקצאות למוסדות ציבור, לשטחים ציבוריים ופארקים היו רחבות יותר ממה שהיינו מתכננים היום. גם בנושא התחבורה הושם דגש על תכנון של תחבורה ציבורית ענפה ויעילה. כל הדברים הללו ישרתו באופן מצויין את האוכלוסיה שתתגורר כאן.

איזה אלמנטים תכנוניים מייחדים היום את חריש כעיר חדשה ומתקדמת?

הקמת עיר זה אירוע של אחת לדור. מודיעין היתה בשנות ה-90 ועכשיו חריש. זה אירוע יוצא דופן ובניגוד למצב שבו מוסיפים שכונות לערים קיימות, יש כאן התחלה עם דף חלק. בתכנון של חריש היתה לנו הפריווילגיה לחפש את החיבור הכי נכון למערכת הדרכים הבין-עירונית, לחשוב איפה הכי נכון להקים את המרכז העירוני, את השדרה המרכזית, כיצד לפרוס את בתי הספר ברחבי העיר והיכן למקם את הפארק המרכזי. תמיד יש אילוצים, אבל אני חושב שבתכנון של חריש באמת הצלחנו להתקרב ככל שניתן לאותה נקודת אופטימום תכנונית שבמקרים אחרים פשוט לא אפשרי להגיע אליה.

ניקח לדוגמא את השדרה המרכזית – השאיפה היא לאפשר להולכי רגל ללכת בנוחות, לתחבורה ציבורית לנוע בחופשיות ולאפשר לקיים מסחר שוטף בחנויות שלאורכה. זה אמנם נשמע טריוויאלי אבל ברוב הערים בישראל זה פשוט לא מתקיים באופן הזה בגלל אילוצים שונים, הרבה פעמים הרחוב המרכזי עמוס וצפוף והדברים לא משתלבים בטבעיות כפי שהיית מקווה. בחריש הצלחנו לתכנן את זה נכון מראש.

דוגמא נוספת היא העובדה שכל בתי הספר בחריש מתוכננים, עפ”י הנחייה של הוועדה, עם מפרצי “נשק וסע”. בהמון בתי ספר בארץ התכנון לוקה בכך שבזמני השיא בשעות הבוקר כשכולם מגיעים להוריד את הילדים נוצר פקק ואי אפשר לזוז. בחריש הדברים האלה לא יהיו, או לפחות יהיו שוליים, כי התנועה תוכננה מראש להיות מנותבת נכון ולהתמודד עם העומס גם בזמני השיא.

ודוגמא אחרונה – פריסת אזורי המסחר בין המרכז העירוני, השדרה המרכזית והמרכזיים המסחריים הקטנים בשכונות, תוכננה כך שהמסחר יתנהל באופן מאוזן. גם הסוחרים ובעלי העסקים הקטנים שיאיישו את המרכזים השכונתיים יוכלו לקיים מסחר שכונתי מוצלח כי התנועה שתנותב דרכם והיתרון שבגישה הרגלית הנוחה, מרחבי השכונה אליהם, יאפשרו את זה.

כשמתכננים דברים נכון מראש ניתן לחסוך בעיות שאחר כך קשה מאד לתקן אותם כי העלויות הן כל כך גבוהות שאף אחד לא ייכנס לזה. התכנון הנכון בחריש יתרום באופן משמעותי לאיכות החיים.

נשמח לקבל הצצה קצרה לנעשה מאחורי הקלעים לקידום העיר ברמת המשרדים הממשלתיים

משרד הבינוי הבין שנדרשת פעולה משולבת עם משרדי הממשלה השונים ולכן ב 2010 הוא יזם ודחף החלטת ממשלה על קידום העיר חריש. במסגרת ההחלטה הוקמה ועדת מנכ”לים שמנכ”ל משרד הבינוי יושב בראשה. הוועדה הזאת פועלת עד היום והיא מקדמת בימים אלה החלטת ממשלה נוספת שמטרתה לתת מענה לכל הצרכים העירוניים בכל תחומי החיים – חינוך, דרכים, תעסוקה וכן לתמוך את התפקוד של הרשות המקומית שניצבת מול אתגר מורכב מאד. אני חייב להגיד שהמועצה המקומית בראשות יצחק קשת, מוכיחה עד היום יכולות מאד גבוהות אל מול האתגר האדיר הזה.

כל משרדי הממשלה שותפים למהלך של חריש, כולם מכירים את חריש ומודעים לצרכים של העיר. ההיכרות היא גם ברמה הפיזית ע”י המנכ”לים השונים של המשרדים, כולם פועלים מתוך רצון להיות שותפים ולתת כתף. זה לא טריוויאלי לראות שותפות כזאת של משרדים ממשלתיים בהתמודדות מול מארג צרכים ומתן מענה להם. זה מעיד לתושבים שהם לא לבד כאן, זה לא רק הרשות והוועדה המיוחדת, זה גם מעורבות מאד עמוקה של משרדי הממשלה השונים שמתייצבים לצד התושבים.

כרגע אנחנו מדברים על עיר של 50,000 תושבים עם אופק שיכול להגיע אף ל 100,000 תושבים. אם ננסה להמחיש את גודל האתגר – היום בחריש יש כ-1,000 תושבים שעתידים לקלוט 50,000 תושבים חדשים, זה כמו שתל אביב עם כל העוצמות שלה והמנגנון המשומן תצטרך לקלוט עכשיו 20 מיליון תושבים, זה בלתי נתפס. אז כל משרדי הממשלה מבינים את זה ונרתמים וזה בא לידי ביטוי גם בהקצאת תקציבים ומשאבים.

שר הבינוי גלנט נמצא 100 ימים בתפקיד והוא כבר היה 3 פעמים בחריש, גם מנכ”ל המשרד אשל ארמוני וראש המטה דוד סוויסה מבקרים כאן באופן שוטף ומאד מעורבים. המשרד רואה לו למטרה שתהיה כאן עיר שתהיה מוצלחת מהיום הראשון.

לסיכום, איך אתה רואה את עתידה של העיר ומה המסר שלך לתושבים העתידיים?

לחריש יש פוטנציאל אדיר ומיקום מנצח שרק מי שיגור כאן ידע להעריך אותו. אם למודיעין מיקום מנצח בין תל אביב לירושלים אז לחריש מיקום מנצח בין תל אביב לחיפה. העובדה שהיא מספיק מרוחקת מתל אביב מאפשרת את רמת המחירים הסבירה אך אין לי ספק שגם זה ישתנה ושהמחירים ימשיכו לעלות בקצב מהיר. חריש מספקת מרחב הזדמנויות בכל המישורים והנגישות לכל מקום דרך כביש 6 היא נכס אדיר.

אני חושב שהתושבים שיגיעו לחריש יזכו לחוויה שהיא יחידה במינה. הם יהיו שותפים בהקמת עיר חדשה ובבניית קהילה חדשה. זאת הזדמנות שאני בספק אם קיימת במקומות אחרים במפה ההתיישבותית של ישראל. בחריש יש אפשרות לקחת חלק, להשפיע ולעצב את החברה והקהילה שלך. אני מקווה שתקום פה עיר שהאיכויות שלה והעוצמה הקהילתית שלה יהיו גבוהות מאד ואני חושב שיש כאן את מלוא הפוטנציאל שזה יקרה.

השבוע ביקרנו שוב בוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש.  בראש הוועדה עומד השר לשעבר דוד מגן ובימים אלה מסתיימת השנה הראשונה לכהונתו בתפקיד. סיומה של שנה ראשונה הוא מועד מצוין לשמוע על ההתרשמויות עד כה מקצב התפתחות העיר ועל התהליכים השונים שמובילה ומנהלת הוועדה, במישור התכנוני, להקמתה של חריש

הוועדה מופקדת בעבודתה על מרחב תכנון של כ- 5,000 דונם שהוקצו להקמתה של העיר החדשה. היא פועלת במודל ייחודי בישראל ומאגדת סמכויות של ועדה מקומית ומחוזית, הכל לטובת ייעול תהליכים וזירוז הקמתה של חריש, שהוכרזה כפרוייקט לאומי ע”י הממשלה עוד בשנת 2010.

בפגישה עימנו נכחו יו”ר הוועדה – דוד מגן, מהנדסת הוועדה – יבגניה מלכין ומנהל הפיתוח והתשתיות – משה כחלון.

נשמח להתחיל בתחושות האישיות שלכם – איך זה מרגיש לקחת חלק בבנייתה של עיר חדשה בישראל?

“אני בכל יום מתלהבת מחדש. לקחת חלק בבניית עיר חדשה זאת הרגשה מדהימה – לצאת החוצה, להסתובב בעיר ולראות את מה שאנחנו עושים על הנייר מופיע וצומח בשטח זה פשוט מדהים”, מספרת יבגניה. גם משה שמח לשתף אותנו בהתלהבות מעבודתו – “המכנה המשותף של כולנו כאן הוא ציונות נטו, בלי מחלוקת פוליטית, פשוט למצוא פתרונות דיור למצוקה שמדינת ישראל נמצאת בה. זה פרוייקט לאומי במלוא מובן המילה”.

דוד מוסיף – “יש כאן צוות מקצועי, חדור אמונה והתלהבות ואנחנו לוחצים במלוא כוחנו על הדוושה כך שבעוד כמה שבועות נוכל להכריז על הנפקת היתרי בנייה ל- 5,000 היתרי בנייה. בשבוע שעבר ערכנו סיור בעיר לנציגי משרד הבינוי ומשרדי ממשלה נוספים והם, על אף שמכירים את התהליכים המתרחשים, נותרו פעורי פה בהתלהבות מהממצאים הפיזיים בשטח”.

כיצד מתקדמת ההתפתחות התכנונית של העיר?

חברי הוועדה מספרים כי הם מקדישים מאמצים רבים לייעול תהליכים ושחרור חסמים מול גורמים שונים בעיר ובעיקר מחוצה לה. הנתונים כיום מראים שבממוצע, מהרגע שיזם מגיש תוכניות בנייה עוברים לא יותר מ 3-4 חודשים עד לקבלת היתר, בעוד שבערים אחרות הנתונים בפועל עומדים על 2-4 שנים (!).

שכונות הפרסה והצפונית הן שתי השכונות הראשונות של העיר, ששווקו ליזמים וקבלנים במסגרת המכרזים הראשונים בשנים 2012-3. בשכונות אלה תהליכי התכנון נמצאים כבר לקראת סיום ונותר לוועדה לאשר היתרים עבור כ-1,000 יח”ד אחרונות, רובן במסגרת המכרזים המאוחרים יותר שפורסמו בסוף 2013 ובמהלך 2014. “היום אנחנו יכולים לומר בוודאות שיש פתרונות מוחלטים לענייני מים, ביוב וחשמל ומקווים שעד סוף השנה יתקדמו מאד גם הליכים הקשורים לפתרונות תחבורה שעליהם מייד נפרט”.

הוועדה הפקידה לאחרונה תוכנית להרחבת הדירות בשכונות אלה ב 25 מ”ר לדירה וב-85 מ”ר לדירות הגג (25 + 60 מ”ר על הגג). מדובר על תוספת שטחי בנייה ללא תוספת יחידות דיור. “זו הטבה שמכוונת לדיירים ולא ליזמים, מתוך רצון לאפשר לתושבים, ברובם משפחות צעירות, לשפר דיור בתוך ביתם ולתמוך בהרחבת המשפחה בשנים הבאות”. התוספת תאושר ככל הנראה רק לאחר קבלת טופס 4 וניתן יהיה לממשה עבור אגפים שלמים בלבד.

שכונת המגף היא השכונה הבאה בחריש ומתוכננת להוסיף לחריש כ-3,000 יח”ד דיור. בימים אלה נסגר המכרז של רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי לשכונה זו והתוצאות צפויות להתפרסם לקראת סוף יוני.

בהמשך, וככל הנראה בתחילת 2016, יצאו המכרזים הבאים לשכונת "אור המזרח". התוכנית לשכונה זו נמצאת כבר בהפקדה והיא תוסיף לעיר כ- 2,100 יח"ד.

מתחם נוסף שייעודו טרם נקבע הוא מתחם של כ-500 דונם בחלקה הדרום-מזרחי של העיר. ייתכן כי ישמש כמרכז תעסוקה או כאזור לבנייה צמודת קרקע, אך כאמור טרם התקבלה החלטה בעניין.

ראו המחשה של שלבי ההתפתחות הבאים של חריש:

רוכשים רבים מוטרדים לגבי תחבורה ותעסוקה, מה תוכלו לספר לנו בהקשר הזה?

לגבי תחבורה, אומר דוד כי משרד התחבורה צפוי בסוף השנה לפרסם מכרז להקמת מחלף בכביש 65, כמה מאות מטרים מערבית לצומת משמר הגבול. “הנתונים מראים כי בשנת 2020 צפויים לנוע על כביש 574 (היום כביש דו-מסלולי) למעלה מ-16 אלף כלי רכב ביממה” אומר דוד. “המחלף החדש, יחד עם שדרוג הכביש (שייקרא בהמשך כביש 444) יאפשרו זרימת תנועה חלקה אל חריש וממנה החוצה”.

“בנוסף, קיימת הסכמה עקרונית מול מנכ”ל חברת דרך ארץ להקמת מחלף בכביש 6 ואנו מקווים שבסוף השנה יחלו בתכנון מפורט להקמתו. המחלף החדש מתוכנן לחבר את חריש למרכז הארץ כך שתהיה כניסה ישירה לעיר לנוסעים ממרכז הארץ צפונה ויציאה מתוך חריש ישירות לכיוון דרום”.

בנושא תעסוקה ומסחר מדובר בשלב ראשון על מע”ר (מרכז עירוני), שתוכנית להקמתו הועברה לאחרונה להפקדה וכוללת בין השאר, 120 אלף מ”ר של מסחר ותעסוקה. “המע”ר יכלול משרדים, שטחי מסחר, מלונאות, מבני ציבור וכן מתקן חירום והצלה עירוני אחוד. בהמשך יתווספו ככל הנראה אזורי תעסוקה אף גדולים יותר בצידה המזרחי של העיר”. מעבר לחריש עצמה, כמובן שקיימות גם אפשרויות תעסוקה רבות ומגוונות באזור כולו.

המחשה למחלף שמתוכנן להבנות בכביש 65:

ומה לגבי רכבת?

“בעניין הזה אין עדיין תוכנית מפורטת, יש מחשבות ותכנון רעיוני בלבד שמדבר על תחנת רכבת בחלקה הצפוני של העיר, צפונית לכביש הגישה לחריש הקיים היום. היה תכנון עקרוני של רכבת ישראל למסילה לאורך כביש 65 אך התכנון הזה בוטל ובמקום זאת צפוי ככל הנראה תוואי אחר שיעבור מחריש צפונה לכיוון רגבים ומשם למשמר העמק, אבל זה עדיין לא מגובש סופית”.

לסיכום, כיצד אתם מדמיינים את העיר בעוד 5-6 שנים מהיום?

משה מספר שזו שאלה שהרבה תושבים עתידיים שרכשו דירה בעיר שואלים אותו. “אני עונה לכולם את אותה תשובה – אופי העיר ייקבע ע”י האנשים שיגיעו, העיר עצמה מתוכננת כפלטפורמה מלאה לכל הצרכים והרצונות, משבילי אופניים, דרך שטחים ירוקים ומבני ציבור שפרוסים בשפע ברחבי העיר ועד לפתרונות מסחר ותעסוקה. התושבים החדשים יצטרכו לצקת תוכן ולהפוך את הפלטפורמה הזאת לעיר עם אופי שמתאים להם. אני יודע שגם המועצה המקומית פתוחה ומתחילה לייצר את הקשר הנדרש בנושא הזה מול התושבים העתידיים כדי להתאים את המענה בכל תחומי החיים לצרכים שיעלו מהאוכלוסיה עצמה”.

דוד מסכם ואומר שבראייתו “חריש בעוד 5-6 שנים תהיה עיר בת 60,000 תושבים לפחות. היא תהיה עיר מודרנית בכל מה שקשור לתשתיות ותציע לתושביה איכות חיים גבוהה. אין ספק שזאת תהיה חוליה חשובה בשרשרת ערי העתיד של ישראל”.

הפגישה עם יו”ר וחברי הוועדה מלמדת על עשייה רבה, התלהבות והתרגשות מהפעילות שמתבצעת כאן. חברי הוועדה נחושים לקדם את העיר וניכר כי המאמץ מתבצע מכל הלב ובמקצועיות רבה. מערכת חריש סיטי מאחלת להם המשך פעילות פורה!

מתעניינים בחריש? התרשמו מהפרוייקטים השונים

יצחק קשת, 36, אחד מראשי המועצות הצעירים בישראל, אם לא הצעיר שביניהם, עבר לחריש לפני 6 שנים כדי למצוא שקט. היום הוא בתחילתה של קדנציה שבמהלכה יידרש להוביל את חריש מיישוב קטן ונידח לעיר חדשה שעתידה לקלוט בשנים הקרובות אלפי משפחות.

חריש היא כיום אחד מאתרי הבניה הגדולים בישראל. "העיר הלבנה" קוראים לה התושבים בחיוך בגלל החלונות שנצבעים יום יום בצבע אבק לבן שעולה לאוויר מכל כיוון. בתוך ענן האבק הזה, בין מתחמי הבניה השונים נמצא רחוב אחד מרכזי, שדרות גמלא, שבסופו בניין מועצה צנוע וראש מועצה מלא כוונות טובות.

קשת גדל כחילוני, היה חבר בשומר הצעיר, למד הנדסת תוכנה ואף שירת בצבא קבע, שם הכיר את אשתו. במהלך הלימודים התקרב לדת ואחרי שנתיים לא פשוטות כדבריו, הצטרפה לדרך התורנית גם אשתו. המשפחה הצטרפה לגרעין של חוזרים בתשובה שהחליט להקים את ביתו בחריש "בגלל שכ"ד הנמוך והאפשרות לחיי קהילה טובים".

אחרי ששימש תקופה כאחד משני נציגי היישוב בוועדה הממונה שניהלה את חריש, זכה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו בעיר. "בבחירות הציבור החילוני ביישוב היה לשון המאזניים ולשמחתי הם הלכו איתי". הוא רואה עצמו כמי שנמצא באמצע, בתפר – מכיר היטב את ציפור נפשו של הציבור החילוני ויודע גם מה מניע את הציבור הדתי.

"האתגר הגדול שלי הוא להביא את הכסף לחריש"

חריש, כעיר חדשה היא הזדמנות, מסביר קשת. "הזדמנות אדירה לעשות מאפס את הכי טוב שיש". בחזונו הוא מדבר על חדשנות, על תשתית סיבים אופטיים, על מודלים ארגוניים לניהול העירייה שיועתקו מהעולם העסקי ועל צוותי מומחים שיביאו לחריש את המילה האחרונה בכל תחום. החזון נשמע טוב. רק מאיפה הכסף אנחנו שואלים?

קשת מספר שהוא נמצא בקשר רצוף עם מנכ"ל משרד השיכון שעושה מאמצים, בשיתוף פעולה עם משרד הפנים והמועצה בחריש, לקדם החלטת ממשלה שתביא עימה את התקציבים הנדרשים. השאיפה צריכה להיות השגת החלטת ממשלה או הסכם גג שיאפשר העברת תקציבים מהירה ומאסיבית לבניית העיר החדשה.

"הדגל המרכזי שלי הוא שיתוף הציבור"

אתגר גדול נוסף שעומד לפתחו של קשת הוא היכולת להתחבר כראש מועצה חוזר בתשובה לכלל המגזרים שצפויים לאכלס את העיר. רוב הרוכשים מגיעים מרקע חילוני או דתי לאומי, ויש גם אחוז מצומצם של חרדים. חלק מהעניין, ואולי המשמעותי יותר, הוא להצליח ראשית לחבר בין המגזרים השונים לכדי קהילה אחת אחודה ומתפקדת. בעניין הזה קשת נחרץ – "מי שלא יכול לחיות בסביבה סובלנית, שלא יבוא לגור בחריש". בעיני רוחו הוא רואה את חריש הופכת למודל של סובלנות וחיבור אמיתי בין כלל המגזרים באוכלוסיה הישראלית. "אנחנו חיים במדינה שבה כל מגזר מנסה לחטוף את הנתח שלו על חשבון השני. בחריש, כל אחד, ללא קשר להשתייכות מגזרית כזאת או אחרת, ירגיש נוח בסביבתו הקרובה לקיים את אורח חייו כרצונו, וירגיש נוח ברמת העיר כולה כי ידע שמקבלים אותו ומכבדים את זכותו הבסיסית לחיות את חייו כרצונו".

קשת מסביר שתושבי השכונות השונות יוכלו להשפיע על אורח חייהם גם בסביבתם הקרובה וגם ברמה המוניציפלית. "אני רוצה שהציבור יהיה זה שמחליט. שיתוף הציבור בהחלטות הקשורות לעיר הוא הדגל המרכזי של הכהונה שלי" מוסיף קשת. בתחום החינוך כבר כינסה המועצה מספר פורומים של תושבים ותושבים לעתיד במטרה לדון בעתיד החינוך בעיר. מי שמרכזת את הנושא היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, דלית שטאובר, בליווי המכון הישראלי לדמוקרטיה וצוות היגוי מתנדב מקרב התושבים. גם בשאר התחומים מתכנן קשת לשתף את הציבור, אם בפורמט של צוותי היגוי מתנדבים ואם בפורמט של שולחנות עגולים שנוסה לאחרונה בהצלחה בתל אביב.

"מקום טוב לגדל בו ילדים"

המשימה של הקמת העיר היא משימה אדירה, היא מורכבת ומאתגרת, אך חשיבותה ברורה. קשת נראה כמי שמבין את גודל האחריות שהוא נושא על כתפיו ועם זאת ניכר כי הוא צמא לשיתוף פעולה. שיתוף פעולה מצד הממשלה בהעברת התקציבים הנדרשים לפיתוח התשתיות בעיר ושיתוף פעולה מצד התושבים לעתיד שיהיו מעורבים ושותפים פעילים באתגר של הפיכת היישוב הקטן לעיר. "אני מקווה ומצפה שכולם ירתמו למשימה ויכירו במתנה הגדולה הזאת שנקראת חריש. חריש היא עיר עם חזון, היא תהיה עיר מושלמת למשפחות, מקום מצוין לגדל בו ילדים".

האווירה במהלך הראיון היתה טובה ורגועה, קשת הוא אדם נעים, קל להתחבר אליו, נראה שפיו וליבו שווים. אנו מאחלים לו ולכולנו בהצלחה ושנזכה כדבריו לראות את חריש מתגבשת כעיר שתהווה מודל לסובלנות, חדשנות ושיתופיות.

בונים קהילה בחריש!

הבניינים הראשונים כבר מתחילים לקבל צורה, אלפי רוכשים ממתינים לסיום הבניה.

זה הזמן להתחיל לתכנן את העתיד של כולנו בעיר החדשה חריש. חברי עמותות, רוכשים מקבלנים – כולנו חלק מקהילת חריש המתהווה. הצטרפו, שאלו, התייעצו ושתפו את חוויותיכם מתהליך הבניה בעיר.

לומדים להכיר את השכנים לעתיד – בקבוצת קהילת חריש בפייסבוק.

מר משה כחלון מכהן כמנהל מחלקת תשתיות ופיתוח במועצת חריש. שוחחנו איתו על עבודתו ועל פיתוח תשתיות ציבוריות והקמת מוסדות ציבורים בעיר

ספר לנו על תפקידך במועצה ועל עבודת התכנון עליה אתה אחראי

מאחר ואין למועצה מהנדס, אני מרכז את נושא התשתיות מטעם מועצת העיר. כל מה שקשור לתכנון, ביצוע בפועל, התאמה לאיכלוס צפוי וכדומה של תשתיות המוסדות הציבוריים, עובר דרכי.

מה מייחד את עבודות תכנון המוסדות הציבוריים בחריש?

ספציפית לגבי מוסדות חינוך למשל, האדריכלים הם אלו שמתכננים את המוסדות עצמם לפי פרוגרמה של משרד החינוך. אני עובד מול משרד החינוך לגבי בתי ספר וגני ילדים. אנו עושים פילוח של האוכלוסיה הצפוייה בספטמבר 2015 ובהתאם יושבים מולו לבצע את העבודה.  אני מעריך שתוך חודשיים תתחיל בנייה בפועל של מוסדות החינוך הראשוניים. מדובר בשלושה מתחמים של בתי ספר, גנים ומעונות יום.

בנוסף, נשכרה חברת ניהול שמלווה את תהליך הבנייה ממש. התפקיד שלה הוא לבצע פיקוח צמוד ולוודא שתהליך העבודה מתנהל כמו שצריך כשהכל מתבצע ישירות מול משרד השיכון. לדוגמא, במסגרת העבודה שלה, היא מבטיחה שישתמשו בחומרי בנייה הכי טובים, שכל החשבוניות יצאו כנדרש וכדומה.

לפי איזה פילוח אוכלוסיה אתם מקימים את מתחמי מוסדות החינוך?

כרגע הצפי שלנו הוא לספטמבר 2015, אנו עובדים לפי ההנחה כי האוכלוסיה תורכב מ 40% חילונים, 40% חובשי כיפות סרוגות ו 20% חרדים. אנחנו מקימים את מוסדות החינוך בהתאם, על מנת שיתנו מענה לכלל הציבור. לקראת סוף 2014 ותוך כדי 2015 הנתונים כבר יהיו יותר מדוייקים ובמידת הצורך נעשה התאמות ונוכל לבנות תוספות למוסדות הללו.

אם כך, האם אתה צופה שבספטמבר 2015 חריש תהיה ערוכה מבחינת מוסדות החינוך לקליטת מאות ואלפי משפחות?

מבחינת התשתיות הנלוות כמו מערכות חשמל, מים וכדומה, יהיו דברים שיהיו מוכנים קודם ודברים שיקומו עם הזמן, זה תהליך מתגלגל. אבל בסך הכל הרשות כמערכת עושה הכל על מנת להיות ערוכה לקליטת הציבור שיגיע ויהיה במקום עם תחילת שנת הלימודים של 2015. אני מעריך שמוסדות החינוך עצמם יעמדו ויהיו מוכנים בעיתוי הזה.

כיצד מתבצע השינוי בתכנון מוסדות הציבור מתכנון שיועד במקור לחרדים לתכנון שמיועד כעת לציבור חילוני ודתי-לאומי?

בתכנון שלנו עכשיו, כשאנחנו מחפשים שטח למתנ"ס למשל, אנחנו מתאימים אותו לאופי חילוני. כך למשל, יש הרבה יותר דגש למגרשי ספורט, דברים שהם פחות רלוונטיים לציבור חרדי. בשלב מאוחר יותר, אנחנו מתכננים להקים מרכז תרבות ופנאי שיתפרש על פני קומפלקס גדול ויכיל גם בריכת שחיה. העיר שינתה את אופייה מקצה לקצה ויש לזה ביטוי בתכנון התשתיות.

מהם המוסדות הציבוריים בדחיפות הגבוהה ביותר להקמה ומתי להערכתך הם צפויים לקום?

בתי הספר, הגנים ומעונות היום הם הדחופים ביותר. אחריהם קופות חולים. אנחנו כבר בדיאלוג עם שלוש מקופות החולים הגדולות במדינה להקמת סניפים פה בחריש. בנוסף מתנהלת עבודה מול משרד הרווחה להקמת מרכזים למבוגרים ולקשישים ומרכזים לילדים עם מוגבלויות וקשיי למידה. אנחנו דואגים להקמה של סניף דואר בעיר. אנחנו ממש יורדים לכל הרזלוציות של שירותים שמאפיינים עיר ולאט לאט כל הגורמים הרלוונטיים מתעוררים ומבינים את התהליך שקורה בחריש ומשתפים פעולה יותר ויותר. אני מקווה שהכל יקום כמה שיותר מוקדם.

הוועדה המיוחדת לתכנון חריש מפקידה את היטלי ההשבחה בקופות נפרדות להטחת שימוש עתידי של התושבים להקמת מוסדות ומתקנים ציבוריים במתחם שלהם. אילו שימושים היית רוצה לראות בכספים הללו. מהם המוסדות שיטיבו במיוחד עם התושבים?

הרעיון הוא שהיטלי ההשבחה יעמדו לטובת תושבי המתחם הספציפי בו נגבו ההיטלים. בנוסף, יש לזכור שבסך הכל לא מדובר בכספים מאוד גדולים, לכן שימוש נכון יהיה שימוש של שטח ציבורי פתוח ולא שימוש שבמסגרתו יקומו מוסדות ממש. הכיוון צריך להיות הקמה של מתקני משחקים, פינות ישיבה בתוך המתחם לשימוש תושביו וכדומה.

לסיום, האם היית ממליץ לאנשים לקנות היום דירות בחריש?

כן, חד וחלק, בואו לגור בחריש. יש כאן הזדמנות פז לדור הצעיר להיות שותף לבנייה של עיר, לעצב אותה ואת הצביון שלה. לדעתי אין משימה חשובה מזאת בארץ כרגע. אם נצליח כאן, התיאבון יפתח ואולי יקומו גם 3-4 "חריש" נוספות בארץ. כל השיח והדיון הציבורי על דיור ועלותו מתנקז לכאן. חריש היא מקום באמת מיוחד, הגישה הנוחה מכביש שש היא יתרון גדול. אני מרגיש את המקום והוא יהיה ענק, אסור לפספס אותו.