בתחילת אפריל 2024 הושבעה מליאת העיר החדשה, המונה 15 חברי מועצה. שמונה מביניהם, הם חברי מועצה חדשים, מרביתם, ללא כל ניסיון פוליטי קודם. מה השתנה בשנה שחלפה?

משתתפי הכתבה ענו על שלוש שאלות זהות: הראשונה, מה למדת על המערכת העירונית במהלך השנה החולפת וכיצד תפישתך לגבי תפקידה ופעולתה של המועצה השתנתה מאז כניסתך לתפקיד?

השאלה השנייה עסקה באתגרים עימם הם התמודדו בתפקיד, והשאלה המסכמת נגעה להישג המשמעותי של השנה החולפת ובתוכניות לעתיד. אלו הן התשובות.

דוד פינקל: "קו מחריש לירושלים"

"למדתי על הכוח הטמון בידי חבר המועצה, ומאידך גם על מגבלת הכוח. פגשתי בעירייה אנשים נפלאים שבאים לעבוד, איתם קידמתי מספר הישגים ואני מקווה שבעז"ה אמשיך לקדם איתם הרבה דברים, בתחומים רבים לתועלת כלל תושבי העיר מכל המגזרים".

אתגרים: "לפני הבחירות, המגזר החרדי מנה חבר מועצה אחד, והיום הוא מונה 4 חברי מועצה. עד לפני שנה מגזר זה לא החזיק בכוח משמעותי וצרכיו של חברי המגזר גדלו והתרבו בקצב מהיר והצטברו לרשימה ארוכה. עם כניסתי לתפקיד מצאתי את עצמי מתמודד עם מחסור בתחומים רבים, רובם מינימליים, בהם הייתי חייב לטפל בדחיפות. זה היה ועודנו אתגר לא פשוט".

הישגים: "ברוך ה' זכיתי להביא רשימת הישגים מרשימה בזמן הקצר, מהבולטים בהם: קו מחריש לירושלים, הבאת רשת המזון KT מהמוזלות בארץ לעיר, והגדלת התחרות בענף. עוד ברשימה הבאת תקציבים בסך של כ-600 אלף שקלים לעיר, פרסום המכרזים לבתי כנסת, שיפור משמעותי באירועי תרבות תורנית, הכנסת רשת צהרונים לגני המוכש"ר, הפעלת משפחתונים ועוד".

תוכניות: "אני רוצה להמשיך ולקדם את כמות ואיכות האירועים בתרבות התורנית, להוסיף פעילויות לנוער. בתחום הדת – קידום פתרון ראוי ומיידי למצוקת בתי הכנסת, מקוואות, ושאר צרכי הדת. בתחבורה – אני עובד על תוכנית שיפור וייעול מקיפה במקביל לקידום קוים חדשים ליעדים נוספים מהעיר. אני מקווה שבכוחות משותפים ועם עבודה נכונה, נוכל להצעיד את העיר לעתיד טוב יותר בשנים הקרובות".

איציק לב: "לא נתתי לשום דבר לעבור מתחת לרדאר"

השנה הראשונה: "הגעתי לתפקיד עם ניסיון עשיר כחבר מועצה והיכרות מעמיקה עם השלטון המקומי, מתוך עבודה עם רשויות רבות בארץ, ניהול תוכניות צוערים והובלת פרויקטים בתחום המוניציפלי. למרות שאני מכיר את מערכת השלטון המקומי, השנה הזו פתחה לי את העיניים – מה שקורה בחריש זה לא ניהול, זה כיבוי שריפות. במקום תכנון לטווח ארוך, מצאתי התנהלות של החלטות רגעיות, חוסר תכנון כלכלי וחוסר חזון אמיתי לעיר.

"במקום לעבוד למען התושבים, העירייה עסוקה בפוליטיקה קטנה, דחיות ובירוקרטיה מיותרת. ראיתי מקרוב איך החלטות חשובות מתמסמסות, איך בעיות אמיתיות לא מקבלות מענה – ואיך מי שמנסה להציע פתרונות פשוט נדחה על הסף.

"גיליתי שהבעיה הכי גדולה של חריש היא לא רק המחסור בכסף – אלא מחסור בניהול אמיתי. העיר קיבלה תקציבים אדירים, אבל במקום לפתח מנועי צמיחה כלכליים, להשקיע בעתיד ולבנות עצמאות כלכלית, הכסף התבזבז על פתרונות זמניים".

אתגרים: "בקרוב מסתיימת התמיכה הכלכלית שהמדינה נתנה לעיר, אבל אף אחד לא דאג לפתח כאן מנועי צמיחה. הגשתי הצעה להקים חברה כלכלית שתביא לחריש השקעות ותייצר לה הכנסות, אבל העירייה בחרה לדחות את הצעתי. דרשתי שהעיר תנצל תקציבים שלא הושקעו כמו שצריך – רק אחרי הלחץ שלי בוצעו שינויים בתקציב 2024. אבל תקציב 2025? שלושה חודשים מתחילת שנת התקציב, והתקציב אפילו לא הוכן. בנוסף, הצעתי תוכנית לחיזוק מערך הביטחון העירוני, אבל ההנהגה שוב העדיפה להתעלם. פעלתי ואני ממקימי יחידה לתגובה מהירה לעיר חריש שבקרוב תהפוך למבצעית".

"אני במועצת העיר בהתנדבות לא כדי לשבת מהצד ולצפות בעיר מדרדרת. אני כאן כדי לפעול ולשנות. חריש חייבת להתעורר עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו לא יכולים להמשיך עם אותה דרך, עם חוסר תכנון. יש לחריש הזדמנות להיות עיר חזקה ומובילה אך בשביל למצות את הפוטנציאל – צריך שינוי בגישת ניהול העיר".

הישגים: "הגשתי 15 הצעות לסדר, 12 שאילתות, 10 בקשות חופש מידע, יזמתי זימונים לישיבות שלא מן המניין, קיימתי שיח עם ממונה המחוז על חריש, נפגשתי עם תושבים ואנשי מקצוע, השתתפתי בוועדות, והעליתי שוב ושוב את הנושאים החשובים שדורשים טיפול. לא נתתי לשום דבר לעבור מתחת לרדאר.

"למרות שהנהגת העיר ניסתה לחסום כל הצעה שלי שהגיעה עם פתרון ישים – המציאות חזקה מהכול. הרבה מהסוגיות שהעליתי נכנסו לתכנון ולביצוע בזכות הלחץ הציבורי שיצרתי.

"אני נמצא בכל מקום, מקשיב, לומד, בודק ומציג לתושבים את העובדות כפי שהן. אני לא חלק ממערכת שמעדיפה לשמור על שקט – אני כאן כדי לוודא שהעיר מתקדמת בכיוון הנכון".

משה בן זיקרי: "פעילות להקמת שיטור עירוני"

"השנה הראשונה הייתה תקופה אינטנסיבית של למידה והתנסות. נחשפתי למורכבות הניהולית של רשות מקומית, להבנה מעמיקה יותר של תהליכי קבלת ההחלטות ולשיתוף הפעולה ההכרחי בין הגורמים השונים – הנהלת העיר, חברי המועצה, התושבים וגופי הביטחון.

"בתחילת הדרך חשבתי שיהיה קל יותר להניע תהליכים, אך במהרה הבנתי שמדובר בעבודה שדורשת תכנון מדויק, גיוס משאבים ושיתוף פעולה מתמשך עם גורמים רבים – ברמה העירונית, האזורית והלאומית. עם זאת, למדתי שגם מהלכים קטנים יכולים לייצר שינוי גדול, במיוחד בתחום הביטחון שבו כל שיפור משפיע ישירות על תחושת הביטחון של התושבים".

אתגרים: "אחד האתגרים המרכזיים היה הגברת תחושת הביטחון בקרב תושבי חריש. כעיר צעירה ומתפתחת, היה צורך למצוא פתרונות שיגבירו את הנוכחות וההרתעה בעיר. עבדנו בשיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל, צה"ל, יחידות מתנדבים של כיתות הכוננות, שומרי הארץ וגופים נוספים. בין הצעדים שנקטנו: קיום תרגיל ביטחוני רחב היקף – אירוע שכלל את כל גורמי הביטחון הפועלים בעיר, כדי לשפר את התיאום והמוכנות. חיזוק כוח האדם והנוכחות המשטרתית – פעלתי מול הכנסת והביטחון הלאומי להגדלת התקנים בתחנת המשטרה בעיר, והצלחנו להוסיף 10 תקנים חדשים. שיפור המענה לתושבים – הקמנו ערוצי תקשורת ישירים בין התושבים לבין כוחות הביטחון, כדי לאפשר תגובה מהירה יותר לכל אירוע".

הישגים: "הובלת תהליכים משמעותיים לחיזוק הביטחון בעיר: הרחבת מערך המצלמות ופריסתן במוקדים אסטרטגיים כדי לשפר את יכולת האכיפה וההרתעה. פעילות מול הכנסת ומשרד הביטחון להקמת שיטור עירוני – יוזמה שתשפר את הביטחון בעיר בטווח הארוך. הגדלת מערך המתנדבים – חיזוק כיתות הכוננות והרחבת שיתוף הפעולה עם ארגוני מתנדבים".

תוכניות: "בשנה הקרובה אני מתכנן להמשיך ולחזק את תחום הביטחון, עם דגש על הקמת השיטור העירוני, כדי לתת מענה מהיר ויעיל יותר לאירועים בעיר. הקמת גדוד צבאי חדש המורכב מתושבי חריש שייתן מענה ראשוני לכל תרחיש פח"ע באיזור. פריסת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים – שילוב מערכות חכמות לניטור וזיהוי, שיסייעו באכיפה ובהרתעה. שיפור שיתוף הפעולה עם התושבים – קיום מפגשים קבועים למתן עדכונים ושיח פתוח בנושא ביטחון. אני מאמין שבעבודה משותפת, עם תושבי העיר וכלל גורמי הביטחון, נוכל להפוך את חריש לעיר שבה כל תושב ירגיש ביטחון אישי מלא – בבית, ברחוב ובמרחב הציבורי".

אליהו באחג': "הצלחנו להעלות לסדר היום סוגיות חשובות"

"למדתי שהעירייה משפיעה באופן ישיר ומשמעותי על חיי התושבים, החל מניהול גני ילדים וצהרונים ועד לקבלת החלטות אסטרטגיות שיש להן השלכות על עתידה של חריש".

אתגרים: "נחשפתי לאתגרים שבהם אנו נתקלים כחברי מועצה מהאופוזיציה, ולמדתי שלמרות המגבלות, עדיין ניתן להשפיע ולפעול למען הציבור – הן על ידי העלאת נושאים לדיון במועצה והן באמצעות ליווי פרטני של תושבים מול גורמי העירייה.

"יחד עם חבריי לסיעה, שלמה פרץ וראובן זגדון, פעלנו בנחישות לקדם סוגיות משמעותיות, גם כאשר נתקלנו בחסמים פוליטיים. למרות שאיננו חלק מהקואליציה, הצלחנו להפוך את האופוזיציה למקום שבו קולו של הציבור לא רק נשמע, אלא גם משפיע".

הישגים: "הכוח שלנו הוא בעבודה המשותפת. יחד יצרנו מציאות שבה הציבור מקבל מענה ומרגיש שיש מי שפועל עבורו. הבהרנו, פעם אחר פעם, כי נושאים כמו מבנים יבילים לבתי כנסת, בטיחות בדרכים, תקצוב מוסדות מוכש"ר ומקוואות טהרה אינם נושאים שאפשר לטאטא הצידה.

"הצלחנו להעלות לסדר היום סוגיות חשובות ולדחוף לשינויים שלולא ההתעקשות שלנו, כנראה לא היו מתקדמים. נכון שאנחנו לא על הברז התקציבי, אבל אנחנו מקדמים את הנושאים החשובים לתושבים. יש לנו קבלות, כמו לדוגמה, נושא בתי הכנסת, שלא השתנה במשך הרבה שנים וברגע שאנחנו כאופוזיציה נכנסו לזה, זה השתנה".

תוכניות: "חשוב שהציבור יידע כי אנו פועלים בנחישות, גם כאשר מקשים עלינו את הדרך. הציבור נתן בנו אמון ואנחנו מחויבים להמשיך לפעול בנאמנות ובמסירות, ללא לאות, כדי לוודא שהצרכים שלו לא רק יישמעו, אלא גם יקודמו בפועל".

נגה דוד: "פעלתי להקצאת תקציבים למרוץ עירוני ולקידום מתחם ספורט חדש"

"תפיסתי לגבי תפקידה של המועצה התחדדה – זהו גוף שיכול לחולל שינוי אמיתי, אך רק עם עבודה יסודית, סבלנות והתמדה".

אתגרים: "אחד האתגרים המרכזיים היה הצורך לגשר בין רצונות התושבים לאילוצים התקציביים והבירוקרטיים. לעיתים, פרויקטים חשובים מתקדמים לאט יותר ממה שהיינו רוצים, אך למדתי כיצד לנהל משא ומתן, להציב סדרי עדיפויות ולבנות קואליציות רחבות יותר לקידום יוזמות. כמו כן, האתגר של שיפור התקשורת עם התושבים הוביל אותי לפעול בדרכים שונות להנגשת המידע ולהגברת השקיפות".

הישגים: "אחד ההישגים שאני גאה בהם הוא קידום הקצאת מקום להקמת אנדרטה לנספי סודן, לצד התקדמות בתכנון בית קהילה/בית מורשת ליהדות אתיופיה. בתחום הספורט, פעלתי להקצאת תקציבים למרוץ עירוני ולקידום מתחם ספורט חדש הכולל מגרש כדורגל, מסלול אתלטיקה ומרכז טניס. בנוסף, פעלתי להוספת אולמות ספורט חדשים, שייתנו מענה למגוון ענפים כגון ג'ודו, קראטה ותחרויות ספורט נוספות.

תוכניות: "בשנה הקרובה אני שואף להמשיך ולחזק את התחומים הללו, להרחיב את אפשרויות הפנאי והקהילה בעיר, ולוודא שהתוכניות שכבר יצאו לדרך יגיעו לשלב הביצוע".

ראובן זגדון: "פקידי העירייה מקבלים הוראות שלא לשתף איתנו פעולה"

"נחשפתי לאתגרים העומדים בפני המועצה, לאופן שבו מתקבלות החלטות תקציביות ולדינמיקה שבין הקואליציה לאופוזיציה. הבנתי שגם כאשר נמצאים באופוזיציה, עדיין ניתן לפעול למען התושבים בדרכים אחרות, כמו סיוע אישי, ליווי בירוקרטי והפניית תושבים למסלולים הנכונים בעירייה. עם זאת, לצערי למדתי שבעיריית חריש קיימת מגמה שבה יוזמות ורעיונות המגיעים מצד האופוזיציה נתקלים בקשיים קבועים. עם זאת, אני כאן בשליחות ציבורית ומתוך מחויבות לפעול למען התושבים, גם אם הדבר דורש מאבק והתמדה".

אתגרים: "האתגר המרכזי היה הקושי לקדם נושאים משמעותיים בהיותי חלק מהאופוזיציה. למרות זאת, לא ויתרתי ומצאתי דרכים אחרות להשפיע, בעיקר באמצעות עבודה ישירה עם התושבים – סיוע בבירוקרטיה, הכוונה מול הרשות והפנייה לשירותים העירוניים. אני פועל יחד עם חבריי לסיעת ש"ס להעלאת נושאים חשובים לסדר היום הציבורי ולשיקוף הצרכים של תושבי העיר".

הישגים: "הנגישות והזמינות שלי לכל תושב. ב"ה מדי חודש אני מסייע למעל 100 בתי אב בתחומים שונים כמו רווחה, ארנונה, חינוך וצרכי הדת. בנוסף דרך "קופת חריש" הרחבנו את מערך חלוקת הפירות והירקות השבועי, וכיום פועלים שני מוקדי חלוקה בשכונות שונות בעיר. "בנוסף, יזמנו עשרות אירועי תרבות והרצאות ממיטב המרצים והרבנים, תוך מימון פרטי וללא כל תמיכה עירונית. אמנם מדובר בעשייה שאינה נחשבת להישג מדיני, אך היא מורגשת היטב בשטח.

"חשוב שהציבור יידע כי סיעת ש"ס נמצאת באופוזיציה מאז הבחירות. אין ספק שזהו מצב מאתגר, שכן יכולת ההשפעה שלנו על קבלת ההחלטות מוגבלת. פקידי העירייה מקבלים הוראות שלא לשתף איתנו פעולה, גם בנושאים שהינם לטובת כלל הציבור. עם זאת, אנחנו פועלים בכל דרך אפשרית כדי לייצג את הציבור, להעלות נושאים חשובים לדיון ולוודא שקולו של הציבור נשמע, מתוך תקווה שבעתיד נוכל להרחיב את השפעתנו על קבלת ההחלטות בעיר".

לקריאה נוספת: ספירת הקולות הסתיימה: אלו חברי המועצה החדשים של חריש לשנים 2028-2024

בשבוע שעבר חגגו ילדי מעון אביבים ברחוב אורן את ט"ו בשבט. הם לא היו לבד. שבע גמלאיות, תושבות העיר, חגגו איתם. יחד הם עשו עבודת יצירה עם שבעת המינים, שרו שירי חג, אכלו פירות ורקדו לכבוד האילנות.

"האירוע הוא חלק מתוכנית חינוכית שמשלבת את האוכלוסייה הבוגרת בעיר ומערבת אותם עם ילדי הגיל הרך", מסבירה רינת קומרוב, מנהלת  אורחות חינוך ופרח בחריש.

"לפני שנתיים היה לנו את מעון טופז שגם בו שולבה אוכלוסייה בוגרת, אבל בקונספט אחר. המעון ברחוב אביבים נהנה מצמידות גבוהה למרכז הקהילתי לאזרחים ותיקים שפועל שם. לא צריך אפילו לחצות מדרכה. הילדים מתארחים במרכז הגמלאים ולעיתים האזרחים הוותיקים מתארחים בגן. זה עובד טוב עבור שתי האוכלוסיות".

"הכול כיף עם סבתא"

"נוצרו חיבורים אישיים, הילדים מכירים, יודעים ומחכים למפגשים", מוסיפה קומרוב ומדגישה: יש שם נשים שהיו בעברן גננות, עבורן המפגש הזה הוא "וואו"".

33 ילדים ממעון אביבים לוקחים חלק בפרויקט השנה. מושית מזוז, מנהלת המעון, מסבירה שהבחירה היתה בילדים הבוגרים יותר, בני השנתיים ושלוש.

"בשנה שעברו היו מפגשים, אבל השנה ממש נערכנו מראש והכנו תוכנית שנתית. המפגשים מתוכננים לפי נושאים ואני עובדת מול אחת הסבתות בתיאום מולה".

לשאלה האם לכל ילד או ילדה יש הקצאה פרטנית של סבתא משיבה מזוז בחיוך. "לא. אין 'סבתא אישית'. בדרך כלל מגיעות אלינו לגן בין חמש-לחמש עשרה סבתות, והחיבורים שנוצרים בינן לבין הילדים מדהימים. כשאנחנו מבקרים אותן במועדון, מי שרוצה משתתפת בפעילות, לא כולן".

מזוז מעידה שהילדים "מאוד אוהבים ללכת לבקר במועדון. התוכן פחות משנה להם, הכול כיף עם הסבתות". היא מציינת גם את הערך המוסף של הפרויקט לילדים: "הילדים מקבלים חיבוק, מילה טובה. הם מרגישים את החום והאהבה שהסבתות מרעיפות עליהם. חוץ מזה, יש גם חינוך לקבלת האחר. יש לנו סבתא עם כיסא גלגלים, והילדים מקבלים אותה באהבה, זה גם ערך מוסף מבחינתי".

עולם חדש למבוגרים וילדים

ההורים של ילדי המעון, מרוצים לא פחות. נעמי חפר, אמא של הלל בת ה-3: "אני מאוד שמחה על החיבור בין הדורות. אני בטוחה שהמפגשים האלה מאריכים את החיים של האנשים המבוגרים וזה תורם המון לילדים. הלל חוזרת הביתה ומספרת מה הם עשו יחד, מסבירה שהיא הכינה את העבודה עם סבתא. היא מאוד אוהבת את החיבור הזה. זה פרויקט באמת מבורך".

גם עדן מאירי, אמא של רפאל בן ה-3 מאשרת ומאושרת: "זכינו בגן מדהים עם צוות גננות ומטפלות נהדרות. הפרויקט הזה הוא דובדבן נוסף בקצפת. אני שומעת מרפאל שהם רוקדים יחד ומוחאים כפיים. הוא ממש אוהב את המפגשים איתם. אני חושבת שזה שילוב מדהים גם למבוגרים, שנפתח להם עולם חדש, וגם לילדים".

"לבן שלי, ברוך השם, יש סבים וסבתות מכל הצדדים כך שהוא רגיל לחברת מבוגרים ויש לו קשר טוב איתם", היא מוסיפה. "הוא מאוד מאוד אוהב אנשים ועוד יותר שמח לצאת מהגן וללכת ברגל אליהם למועדון. זו הרפתקה גדולה עבורו. אני בטוחה שזה מאוד משמעותי גם לאזרחים הוותיקים שלא תמיד יש להם כוח לרעש ולבלגן, אבל החיבור הזה עושה להם טוב".

אוש"ר גדול מאוד

מעבר לחיבורים האישיים וליתרונות העצומים שמפיקים מכך הן הילדים והן המבוגרים שבחבורה, עומדת תפישת עולם חינוכית מגובשת: אוש"ר (אמון וקשר, שייכות, רב-דורי). התפישה שפותחה על ידי עמותת דרך כפר, שולבה בתפישת החינוך העירונית 'דרך חריש' ומיושמת בלעדית בעיר.

נועה כץ, מעמותת דרך כפר, מלווה את מחלקת החינוך בחריש כבר חמש שנים. היא מסבירה כי מדובר במיזם ייחודי שהחל כאמור לפני שלוש שנים במעון טופז נטעי חריש. אבי הפרויקט הוא ד"ר חיים פרי, איש חינוך ומייסד מכון החינוך דרך כפר. במסגרת הפרויקט לכל גן, יש סבתא מאמצת.

הפרויקט באביבים מציע ורסיה קצת שונה, אבל בבסיסה עומדים אותם ערכים.

"פרויקט אוש"ר נותן מענה לבעיה ולקושי של ההורים לתת אמון במערכות החינוך", מסבירה כץ. "אנחנו שומעים הרבה סיפורים של אלימות בגני הילדים ובמעונות, וזו תופעה שמייצרת פחד אצל ההורים לשלוח את הילדים ולתת אמון באנשי החינוך. כיום, התשובה לזה היא בדרך כלל מצלמות שמנטרות את הפעילות בגן. אבל מצלמות מעניקות תחושה של "אח גדול" ולא פותרות את הבעיה של אמון.

"אחת הדרכים כדי להתמודד עם הבעיה הוא לקחת פנסיונרים שמעוניינים לתרום מזמנם שיהפכו לסבא וסבתא של הגן. זו דמות שמקבלת הכשרה בסיסית ונכנסת לגן מתי שהיא רוצה, היא בעצם העיניים של ההורים בגן ועוזרת לבניית האמון בין המחנכים, ההורים והילדים. הסבתא הופכת לדמות משמעותית בחיים של הילדים ובחיי הגן – ממש כמו משפחה".

30 נינים חדשים

לתחושה שלה שותפה יוכי בוש, אחת מהסבתות בפרויקט. בוש, בת 89 מתגוררת בחריש שלוש שנים ומיד עם המעבר החלה לקחת חלק בפעילויות מועדון האזרחים הוותיקים. זו השנה השנייה שהיא לוקחת חלק בפרויקט סבתות, אחד הפרוייקטים האהובים עליה. בוש, אמא לחמישה ילדים, 17 נכדים ו-10 נינים משווה את ילדי המעון לנינים שלה.

"ראית אותם רוקדים?", היא שואלת בהתפעלות. "ראית איך הם מושיטים לי יד ובאים לרחבה לרקוד איתי? יש לי עשרה נינים, ועכשיו יש לי עוד 30".

"זה מזכיר לי את הימים של הגן שלי", מציינת בוש, גננת ומורה לחינוך מיוחד בעברה. "היו לי 41 ילדים בגן ובניתי לי מוניטין רב שנים בבאר שבע", היא מספרת.

"המפגשים האלה נותנים הרבה סיפוק ותענוג. אני מרגישה בהם נהדר. הייתי רוצה שהנינים שלי גם יהיו פה בגן, מרוב שזה מרחב מטופח, יפה ומטופל. קשה שלא לשים לב שהילדים פה הם רגועים. בדרך כלל אם קבוצה של אנשים זרה נכנסת לגן, הילדים נבהלים. פה, הם קיבלו אותנו בחיוכים. זה פרויקט נהדר ויש פה צוות נפלא".

לדברי כץ, ד"ר חיים פרי מקווה שחריש, המהווה חממה לפרויקט אוש"ר, והיא העיר היחידה בה הפרויקט מתקיים, תהווה מודל גם לערים אחרות. "חריש עוסקת בצורה כל כך אינטנסיבית בחינוך ובתפישת החינוך שלה, ואנו מקווים שמחריש תצא הבשורה, שכולם בארץ ילמדו על המודל הזה, יכירו בערך שלו ויישמו אותו בעוד מקומות", היא מסכמת.

לקריאה נוספת: סגנית ראש העיר: "החינוך הוא ה'להיות או לחדול' של חריש"

בשבוע שעבר סיים עמיקם הרפז, חובב הליכה מושבע ומחבר הספר "הולך טוב" למפות את לראשונה את שביל 'סובב חריש'. 15 קילומטרים שעוברים בין שדות, מטעי זיתים, יערות, תלים עתיקים, מאגרי מים, ישובים כפריים ונופים מרהיבים.

המסלול יפה בכל השנה, אך לקראת ט"ו בשבט, עם פריחת הכלניות, הרקפות והצבעונים הוא יפה שבעתיים – זה הזמן לצאת לטבע.

"מדובר במסלול מגוון מאוד ויפהפה", מעיד הרפז. לדבריו יש משקל רב: הרפז ייסד קבוצת הליכה, שכוללת עשרות חברים, שמטיילים יחד אחת לשבוע בחדרה, זיכרון יעקב, פרדס חנה, אור עקיבא, קיסריה וחריש כמובן.

הוא מכיר כל פינת חמד בסביבה הקרובה וההערכה שלו ליופיו של שביל חריש ניכרת. אגב, הוא לא היחיד. בתחילת החודש זכתה טיילת חריש, שעוצבה על ידי אב אדריכלים בפרס עיצוב אדריכלי הנוף.

המסלול אותו מיפה הרפז כולל חלקים שמתאימים למיטיבי לכת בלבד או לרוכבי אופניים. "המסלול אורכו 15 קילומטר. אני צועד מסלול כזה בארבע שעות לערך. רוב המשפחות יכולות לבחור לטייל רק בחלקים ממנו, לא חייבים את הכול בבת אחת. ישנם חלקים שהם עם דרגת קושי גבוהה שצריך להתאמץ בהם, אבל ילדים החל מגיל 9-10 יכולים לעשות את המסלול הזה בלי בעיות. מה שבטוח הוא שהמסלול הזה יכול למשוך אנשים מכל הארץ, לבוא ולהכיר את חריש. זה מסלול טיול קלאסי ויפהפה ממש, במיוחד עכשיו בפריחות ט"ו בשבט".

"לדעתי, המסלול הזה הוא נכס לחריש", הוא מוסיף. "אתם יכולים להציע לציבור לבוא ולטייל בעיר ובסביבתה או לרכוב. זה גם מעלה את קרנה של חריש וגם עשוי לתרום לכלכלה של העיר".

פריחות, היסטוריה ונקודות תצפית

הרפז מציין כי שביל סובב חריש מגוון מאד מבחינה נופית ואוצר בתוכו כמה פינות חן כמו טיילת היער, יער אלונים ועצי מחט, תצפית על נחל נרבתה המצוקי (קניון הנמרים) ואפילו קצת היסטוריה שבאה לידי ביטוי בהיכרות עם קו שביתת הנשק (הקו הירוק).

נקודת ההתחלה והסיום: קניון חריש בכניסה לעיר בין תחנת הדלק ותחנת הממסר של חברת החשמל.

WAZE: דור אלון חריש או בגוגל מפות: דור אלון חריש.

אורך המסלול: כ-15 קילומטרים.

משך טיול: 4 שעות למסלול כולו. ניתן לחלקו לשני מקטעים, מערבי ומזרחי, של 7.5 ק"מ כל אחד.

אופי השטח: הררי, חלקו הקטן עובר בשטח העיר.

מומלץ לצפות בסרטון ההדגמה של שביל סובב חריש  לפני היציאה לשטח כדי להתמצא בו.

בנוסף, השביל תועד באופן דיגיטלי באמצעות היישומון החינמי של חברת off-road הישראלית, המאפשר לנווט ולדעת בכל רגע נתון מהו המיקום המדויק של המשתמש בדומה ל-WAZE.

חפשו בישומון off-road את שביל סובב חריש

המקטע המערבי מתחיל בין תחנת הדלק ליד קניון חריש, ובין תחנת הממסר של חברת החשמל.

מהכיכר ברחוב גפן, ליד תחנת הדלק בקניון חריש יוצאים מערבה לכיוון תחנת הממסר של חברת החשמל בשביל, בינה ובין כביש 611. אחרי כ-200 מטרים השביל מתעקל בחדות שמאלה לכיוון דרום, תחילה במגמת עלייה ואח"כ יורד. הולכים בשביל זה, המקביל לכביש 6, כ-1,400 מטרים ובדרך נראה מימין שני מעברים תת קרקעיים מתחת לכביש 6.

מעט אחרי המעבר התת קרקעי השני מגיע השביל לקרבת טיילת היער של חריש, בתוכה עובר שביל מטופח הנמצא בתוך חורשה טבעית עם פינות ישיבה ומנגלים (מול רחוב אורן 7).

נכנסים לשביל טיילת היער, המתפתל בין העצים, כ-800 מטרים עד קצהו הדרומי. בקצה שביל הטיילת פונים ימינה לכיוון מערב ואחרי כ-50 מטרים פונים שמאלה לכיוון דרום, בשביל רחב המקביל לחומה האקוסטית של כביש 6. אחרי כ-200 מטרים השביל פונה בחדות שמאלה לכיוון דרום מזרח ומתחיל בירידה לכיוון הישוב מייסר ונחל נרבתה.

אחרי כ-300 מטרים נחצה את התוואי המיועד לכביש הכניסה לחריש (כביש 611) ונמשיך עוד כ-650 מטרים עד ערוץ נחל נרבתה, העובר ליד הישוב הערבי מייסר.

חוצים את הנחל ופונים שמאלה לכיוון מזרח וממשיכים בשולי הכפר כ-200 מטרים וחולפים על פני גשר נוסף מעל נחל נרבתה.

מהצומת הסמוך לגשר השני ממשיכים מזרחה כ-900 מטרים עד שמגיעים למאגר מי קולחין (מאגר מצר). בצומת, לפני המאגר פונים ימינה ומיד אח"כ שמאלה וממשיכים לאורך הגדר הדרומית של המאגר כחצי קילומטר. כאשר מגיעים לקצה המזרחי של המאגר נראה מכלאת פרות ובצומת המכלאה נפנה ימינה ונלך בדרך הראשית המתפתלת, תחילה שמאלה ואח"כ ימינה וכעבור כ-600 מטרים מגיעים למסעף דרכים.

מסעף זה נמצא על קו שביתת הנשק משנת 1949 המוכר כקו הירוק. במסעף פונים שמאלה וממשיכים בשביל 4X4 ששימש בעבר כנראה כדרך פטרולים ולראייה, אחרי כ-200 מטרים נראה לימיננו את אחת מאבני הגבול שסימנו את הקו הירוק (בצילום).

נמשיך בדרך העוברת בקו גובה של גבעה ואח"כ משתפלת כלפי מטה ובירידה נראה את חומת ההפרדה בין ישראל והרשות הפלסטינית. למרגלות הגבעה נפנה שמאלה לכיוון צפון מערב ונמשיך כ-450 מטרים לאורך כרם זיתים גדול מאד. נגיע למסעף דרכים ונפנה בו ימינה לכיוון צפון. אחרי כ-180 מטרים נגיע לצומת דרכים בתוך כרם הזיתים, נפנה שמאלה לכיוון מערב ונלך כ-200 מטרים עד שנגיע למסעף דרכים הגובל בערוץ נחל נרבתה. במסעף נפנה שמאלה ומיד אח"כ ימינה, נחצה את ערוץ הנחל דרך פינת החרוב (פינת הישיבה) ונעלה ימינה על דרך הפונה לכיוון צפון.

אחרי כ-600 מטרים נגיע לשכונת בצוותא של חריש, נפנה שמאלה, נעבור שער אדום ונעלה על דרך סלולה החוצצת בין השכונה ובין ערוץ נחל נרבתה. (סוף מקטע ראשון).

מקטע שני מזרחי: משקיפים על מצפה אילן

המקטע מתחיל/ממשיך בדרך החוצצת בין שכונת בצוותא ומקבילה לרחוב רעות ומסתיים בקניון חריש. יוצאים מהדרך הסלולה המקיפה את שכונת בצוותא ממזרח לכיוון צפון. אחרי כחצי קילומטר הדרך מסתיימת במדרכה הגובלת ברחוב רעות. ממשיכים על המדרכה, חולפים על כביש 611 לכיוון מצפה אילן וממשיכים עד הכיכר של שדרות דרך ארץ, שם פונים ימינה לכיוון צפון וממשיכים בשדרות דרך ארץ עד הכיכר עם רחוב קידמה.

ממשיכים עם הדרך לכיוון צפון ואחרי כ-300 מטרים מגיעים לצומת דרכים ובוחרים בדרך הפונה ימינה לכיוון מזרח.

דרך זו מקבילה לדרך הראשית בה הלכנו וחוברת אליה מחדש אחרי כ-600 מטרים. יתרונה של הדרך שהיא משקיפה על ערוץ נחל נרבתה והישוב מצפה אילן. לאחר שחברנו מחדש לדרך הראשית, ממשיכים בה עוד כ-450 מטרים עד שמגיעים לצומת הנמצא למרגלות גבעת בריכות המים.

בצומת פונים שמאלה לכיוון צפון וממשיכים בדרך הראשית (שיש בה תשתית של קווי מים) כ-850 מטרים עד שהיא מתעקלת בחדות שמאלה לכיוון מערב.

מהדרך ניתן לצפות על הישוב אום אל קוטוף (בצילום) וכאשר היא מתעקלת ניתן לצפות על מחצבת ורד. לאחר הפנייה שמאלה ממשיכים עם הדרך עוד כחצי קילומטר עד שמגיעים לצומת הכניסה לישוב אום אל קוטוף הנמצא למרגלות גבעת חרבת עבאס, המזוהה בשלט של קרן הקיימת לישראל. כאן ניתן לפצל את המשך השביל להולכי רגל ורוכבי אופניים.

לרוכבי אופניים: בנקודה זו ממשיכה הדרך בשביל צר העולה לפסגת הגבעה שאינו מתאים לרכיבת אופניים. לכן, מומלץ לרוכבי אופניים לפנות בצומת ימינה ולהמשיך למרגלות גבעת חרבת עבאס, מעל מחצבת ורד, כקילומטר וחצי עד לצומת דרכים שלידה נמצא מתקן של אנטנה סלולרית.

בצומת פונים שמאלה לכיוון דרום וממשיכים במגמת עלייה לגבעה כ-270 מטרים עד למסעף דרכים ובוחרים בדרך הפונה ימינה לכיוון מערב. אזור זה של הגבעה מתאפיין באלוני תבור בני מאות בשנים בעלי נוכחות מרשימה מבחינת הגודל. ממשיכים בשביל כ-600 מטרים עד המסעף ובוחרים את השביל הימני לכיוון מערב ואחרי כ-180 מטרים מגיעים למסעף דרכים (לידו נמצא עמוד חשמל עם שנאי) וחוברים לשביל רחב המקיף את הגבעה ומקביל לכביש מספר 6. אחרי רכיבה של כחצי קילומטר מגיעים למעבר תת קרקעי תחת כביש 611 שלידו נמצא שלט של קק"ל (בצילום – רוכבים ליד המעבר ושלט קק"ל). חוצים את המעבר התת קרקעי ומסיימים.

לניווט במסלול סובב חריש קטע מחצבת ורד חפשו ביישומון off-road סובב חריש, קטע מחצבת ורד לאופניים.

להולכי רגל: ליד השלט מתחיל שביל צר העולה לגבעה ומסומן בצבע אדום (בצילום). מתחילים ללכת בשביל הצר שמגיע אחרי כ-200 מטרים לשלט המורה את הכיוון לאלונים הגדולים ולאום אל קוטוף. ליד שלט זה פוגשים את הסימון הכחול של שביל קק"ל המוליך את המטיילים כלפי מעלה לכיוון מגדל צופי האש. יש לעקוב אחרי הסימונים של השביל הכחול ואחרי מגדל צופי האש השביל מתחיל במגמת ירידה לעברה המערבי של הגבעה.

כאשר סימני השביל הכחול מסתיימים מגיעים לקרבת כביש 611 ולמעבר תת קרקעי הנמצא ליד שלט גדול של חרבת עבאס. עוברים את המעבר התת קרקעי ומסיימים ליד תחנת הדלק. (סוף קטע שני וסוף מסלול).

לקריאה נוספת: טיולים בחריש ובסביבה

670 מתושבי העיר חברים בקבוצת הווטסאפ "בחריש ביחד אוכלים ולא זורקים", 80 מתוכם הצטרפו בשבועיים האחרונים לקבוצה, עדות לצורך ההולך וגובר בשירות שמספקת הקבוצה.

"מדי יום נזרקות בחריש, ובארץ בכלל, כמויות עצומות של מזון, ירקות ופירות. המטרה של הקבוצה, וקבוצות דומות בארץ, זה להציל כמה שיותר", מסבירה ישראלה אורזחובסקי, תושבת העיר ואחת ממנהלות הקבוצה הפעילות.

הצלת מזון היא פרקטיקה של איסוף מזון אכיל וטרי שאחרת היה נזרק, והעברתו למי שזקוק לו. זוהי שיטה יעילה במיוחד, שכן היא משיגה שני יעדים בו זמנית: העברת מזון לנזקקים והפחתת פסולת.

על פי דו"ח לקט ישראל לשנת 2022 אובדן המזון בישראל עומד על 2.6 מיליון טונות. כמחצית מהמזון האבוד הוא בר הצלה וראוי למאכל. "מתנדבים בקבוצה שלנו עורכים סבבי הצלת מזון מסופרים, מאפיות, מסעדות וירקניות בעיר, שמעוניינים למסור מזון שאחרת היה נזרק", מאשרת אורזחובסקי. להערכתה, כמחצית מחברי הקבוצה תורמים והמחצית השנייה היא של דורשים. "כמעט של פרסום של מזון בקבוצה נמסר ומהר, גם מוצרים פגי תוקף", היא מדווחת ומדגישה  כי "כל מי שמצטרף לקבוצה, יודע שהמוצרים שהוא אוסף הם על אחריותו, והוא צריך לבדוק תוקף וכשרות".

חצי בקבוק יין וגבינות פגות תוקף

המזון שמציעים למסירה בקבוצה מגיע משני מקורות עיקריים. הראשון כאמור, הוא העסקים והחנויות בעיר. השני, מתבסס על תרומות של אנשים פרטיים. כך לדוגמה, אפשר למצוא הודעות על מסירת חצי בקבוק יין שנפתח בשבת, משקה חלב בטעם בננה שהילדים כנראה לא אהבו, מספר לחמים שמועד התוקף שלהם מסתיים בקרוב או ערמת גבינות עיזים שפג תוקפן.

לצד זאת, ניתן למצוא הודעות על אוכל חם מוכן שנותר בצהרוניות במוסדות החינוך הרבים בעיר או סירי אוכל ביתי שמציעים המשתתפים לחברי הקבוצה. מדי יום מתפרסות מספר הודעות והמוצרים נחטפים די מהר. ההודעות גם נמחקות תוך 48 שעות. נותרות רק אלו שהן ללא ביקוש – והן מעטות.

"אנחנו לא עמותה. אנחנו בני אדם רגילים שחבל להם לזרוק אוכל סתם, אם מישהו אחר יכול ליהנות מזה", מדגישה אורזחובסקי. "עיקר הפעילות שלנו היא לא בדאגה לרעבים, למרות שהרחבתי את הפעילות גם לזה. אני אוספת תרומות כספיות ומדי שבוע דואגת לקנות למשפחה נזקקת סל מזון בהתאם לסכום שהצטבר."

משמעותי לפעילות: מקרר קהילתי-חברתי

נקודת ציון משמעותית בפעילות הקבוצה הייתה הקמת "מקרר קהילתי" ברחוב גפן, שהופעל עצמאית על ידי תושבת העיר מורן מאיר.

"המקרר החברתי" הוא רעיון שתפס תאוצה בחו"ל. לפני עשור הוא נחת בתל אביב והתפשט לכל הארץ. העיקרון פשוט: אנשים ועסקים שמוצאים את עצמם עם מזון עודף או מיותר יכולים להגיע למקרר ולאחסן בו את המזון, לטובת מי שזקוק לכך.

בערים גדולות המקרר החברתי מציל את את דרי הרחוב, עוזר למשפחות נזקקות, ותורם גם לצעירים וצעירים ברוחם בעלי מודעות חברתית-סביבתית.

בערים קטנות יותר כמו חריש, תושבים ומשפחות נעזרים בו מבלי להזדקק לשירותי הרווחה או חסדי אנשים אחרים.

"רבים מהתושבים נעזרו במקרר החברתי ואף שלחו לי הודעות שבלעדיו הם לא יכלו להעביר את השבתות והחגים כראוי"

המקרר החברתי שהיה ונסגר

"ראיתי את הביקוש וגם הרגשתי את הצורך של חברי הקבוצה בדברי חלב ומוצרים שדורשים קירור", מספרת מאיר שמצאה מקרר למסירה וחיברה אותו בחצר ביתה. "את האוכל תרם כל מי שרצה – אזרחים, משפחות ובעלי עסקים מקומיים. בכל יום המקרר היה מתמלא מחדש ואני דאגתי לאחזקה ולניקיון".

"המקרר היה נגיש 24/7 ובכל שעה הייתה תאורה ויכולת לגשת פיזית ולקחת. רבים מהתושבים נעזרו במקרר החברתי. שלחו לי הודעות שבלי המזון במקרר הקהילתי הם לא יכלו להעביר את השבתות והחגים כראוי", היא מספרת.

למרות ההצלחה הגדולה והביקוש הגבוה, הפרויקט נסגר ביולי 2024 לאחר שפעל במשך שנה וחצי, כאשר משפחת מאיר עברה לדירה ללא חצר ונאלצה לסיים את המיזם החשוב.

"לכל אחד מגיע ביטחון תזונתי וזאת היתה המטרה של הפעלת המקרר. אני מתפללת שיהיה מי שייקח את המושכות בעתיד הלא רחוק ונוכל להמשיך את הפרויקט המבורך הזה", מסכמת מאיר.

אורזחובסקי ניסתה להמשיך את הפרויקט בעזרת העירייה, עד כה, ללא הצלחה. "פניתי לראש העיר כמה פעמים בבקשה שייתן לנו מקום שאפשר להפעיל בו מקרר חברתי, אבל נראה שהוא פשוט לא רוצה לקחת אחריות על אוכל כזה", היא מציינת באכזבה ומדגישה: "יש הרבה אנשים שתלויים בזה. אתמול הגיעה אלי אמא צעירה באוטובוס, מהקצה השני של העיר, כדי לקחת 4 מעדנים לילדים".

קופת חריש: מחלוקה חופשית למערך מאורגן

במקביל לפעילות קבוצת הווטסאפ, מתקיימת בעיר פעילות מאורגנת של חלוקת מזון אותו מספק ארגון לקט ישראל – ארגון הצלת המזון הלאומי, שאחראי לאיסוף וקטיף עודפי מזון איכותיים ומגוונים, וחלוקתם באמצעות עמותות. אחת העמותות הגדולות בעיר היא קופת חריש הפועלת במתחם בית הכנסת ברחוב ספיר.

חבר המועצה ראובן זיגדון, האחראי על הפעילות, מספר כי החלוקה מתקיימת כבר קרוב לשמונה שנים, והיקפה הולך וגדל. "כל שבוע נוספים עוד אנשים. הגענו למצב שמרגע שהחלוקה מתחילה, תוך עשר דקות לא נשאר כלום מ-6-7 טון של פירות וירקות".

בשל הביקוש הגובר, נאלצו בקופת חריש לעבור למערכת רישום מסודרת. "הבנו שאי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. היו תקיפות, נשים מבוגרות לא יכלו לקחת סחורה כי תמיד לצעירים היה יותר כוח", מסביר זיגדון. "כיום רשומות אצלנו קרוב לשלוש מאות משפחות שמותר להן לבוא ולקחת. לשאר המשפחות אין לי אפשרות לעזור, למרות שאני מאוד רוצה. אני מקווה שיתאפשר לנו להגדיל את כמויות הירקות שאנו מקבלים מדי שבוע ולפתוח נקודת חלוקה נוספת בעיר, לטובת אלה שהם בלי רכב וקשה להם להסתמך על התחב"צ הבעייתי בעיר".

חיסכון כלכלי משמעותי

משה ביטאן, מתנדב בקופת חריש למעלה משנה, מתאר את הפעילות היומיומית: "יש לנו חלוקת מרקים כל יום ראשון. יש מקרר פתוח בבית הכנסת ואפשר לקחת משם מרקים מוכנים לאכילה. בימי שני יש חלוקת פירות וירקות". לדבריו, כל שבוע מחולקות כ-300 מנות מרק. "הסחורה שאנחנו מקבלים מארגון 'לקט ישראל' טובה יותר מכל סופר בעיר ומכל הירקניות. ממש איכות", הוא מדגיש.

"אני רואה את התגובות של האנשים, דתיים, חילונים וחרדים. אני רואה את האור בעיניים שלהם כשהם מקבלים את הירקות. כולם אומרים תודה רבה". ביטאן מדגיש גם את החיסכון הכלכלי המשמעותי בתקופה של התייקרות מחירים ועלייה ביוקר המחייה. "עגבנייה עולה בסופר 18 שקלים לקילו לפחות. סל כזה של ירקות ופירות מסתכם מדי שבוע במאות שקלים".

גם אהוד הרפז, פעיל חברתי שמספק מדי שבוע לכשלושים משפחות תווי קנייה למזון, בשווי של 250 שקלים מודה שמדובר בחיסכון משמעותי למשק בית. הרפז, מספק בנוסף גם סלי מזון למשפחות נזקקות ומציין כי המערך כולו מסתמך על תרומות. "בשנה וחצי האחרונות התרומות הצטמצמו בגלל המלחמה. לא פשוט בתקופה הזו לעזור לאנשים. צריך לקוות לטוב".

מנות קרב לתושבים בצל המלחמה

עם זאת, תקופת המלחמה הביאה איתה הזדמנות להרחבת הפעילות של קבוצת הצלת המזון בעיר. "רבים מתושבי העיר התגייסו ובישלו אוכל חם למילואימניקים שאבטחו את חריש", מפרטת אורזחובסקי. "לא היה חסר להם אוכל בצבא, אז את מנות הקרב שהחיילים קיבלו, הם נתנו לנו. חילקנו המון מוצרי מזון לתושבים בעיר".

החזון של אורזחובסקי ומאיר הוא להקים מחדש מקרר חברתי בעיר. "אנחנו מאוד רוצים מקום שניתן להציב בו מקרר חברתי. כך, אנשים יכולים לנסוע ישר למקרר אם יש להם מזון או אוכל מבושל למסור, ומצד שני, מי שצריך מזון יכול לעבור שם ולקחת מה שהוא רוצה מבלי להתבייש ומבלי שאף אחד יראה", מסכמת אורזחובסקי. "בסופו של דבר, זה חוסך המון כסף למשפחות וגם מונע בזבוז מזון מיותר".

לקריאה נוספת: לרגע של שקט והרגשה של בית: ״הפינה שלי בחריש״

מזג אוויר נהדר וחופשה ארוכה – תקופת סוכות היא מושלמת לטיולים. עם זאת, המלחמה, הטילים והכטב"מים שמגיעים לכל חלקה בארץ, משאירים את רובנו צמודים לכורסה ולממ"ד. אם בכל זאת תרצו לנשום אוויר צח ולטייל בסביבה, כדאי לוודא שזה העיתוי המתאים מבחינה ביטחונית או שתשמרו את המסלולים היפים שליקטנו עבורכם – לימים שקטים. שיבואו במהרה.

באר זרעוניה בבנימינה: הילדים ישאבו מים ואתם תנוחו

מחפשים שילוב מושלם של אטרקציה לילדים, אתר לפיקניק משפחתי וקורטוב היסטוריה? קבלו את מסלול באר זרעוניה שעובר במספר אתרים היסטוריים בבנימינה: באר זרעוניה וחאן זרעוניה (הסמוכים זה לה), אמת המים הרומית הבלתי גמורה, קטע משביל ישראל ושרידי אמת המים הרומית לקיסריה.

האטרקציה המרכזית לילדים היא באר זרעוניה המשוחזרת. זוהי באר אנטילית (ביוונית = משאבה) עם מערכת שאיבה קדומה ששימשה את חקלאי האזור עד להמצאתן של שיטות ההשקיה החדשות.

מערכת השאיבה של הבאר בבנימינה שוחזרה, והילדים יכולים להתנסות עצמאית בהפעלת הבאר ולראות כיצד מערכת המסילות פועלת ואת הדליים מגיעים למעלה המסילה, מתהפכים והמים נשפכים לתעלה וממנה לבריכת אגירה המיועדת להשקיה.

הבאר היא חלק מחאן זרעוניה אשר נבנה בתקופה העות'ומאנית ושימש להתיישבות חקלאית וחוות ניסויים. לחאן יש היסטוריה עשירה והוא הוגדר כאתר מורשת לאומית. בשנת 2005 הוא עבר לידיים פרטיות. כיום הגישה למבנה ההיסטורי מוגבלת, אבל ניתן להתרשם מהמבנה ולקרוא על ההיסטוריה העשירה שלו. בצמוד לחאן ישנו גן רחב ידיים לפיקניקים משפחתיים.

לאחר הביקור במקום אפשר לנסוע ברכב לאמת המים הרומית הבלתי גמורה וגם שם יש שולחנות קק"ל ומשטחי דשא שמותאמים למשפחות נופשות. מי שרוצה ללכת ברגל מבאר זרעוניה לאמת המים יכול ללכת בדרך העפר המקיפה את בנימינה ממערב.

יוצאים מחאן זרעוניה לכיוון צפון בדרך הנושקת לשכונת המגורים (שכונת יעקב) בבנימינה. ההליכה בדרך זו מקנה תצפית יפה לכיוון חוטם הכרמל, ההולך ומתקרב.

לאחר כ-1,100 מטרים הדרך מתעקלת בחדות מזרחה (ימינה) ואחרי כ-250 מטרים מגיעה לצומת דרכים. בצומת ממשיכים לכיוון דרום-מזרח (ימינה) וכעבור כ-200 מטרים מגיעים לגן אמת המים הרומית הבלתי גמורה.

ויש גם היסטוריה: האמה הרומית הבלתי גמורה נחשפה בשנת 1950 על ידי רופא חובב ארכיאולוגיה תושב המושבה. יסודות האמה הוקמו ככל הנראה במאה הרביעית, אולם בנייתה לא צלחה. בעקבות זאת נבנה בסוף המאה הרביעית "מעקף" סמוך לבית חנניה.

אם נותרו בכם כוחות אחרי הפסקת האוכל ניתן להמשיך מגן אמת המים הבלתי גמורה עוד כ-250 מטרים עד למזלג דרכים החוסה בצילם של עצי פיקוס ענקים. במזלג הדרכים פונים בחדות צפונה (שמאלה, מעין פניית פרסה) והולכים בדרך המקבילה למסילת הרכבת כחצי קילומטר עד נחל תנינים.

במקום המפגש עם נחל תנינים עובר גשר הרכבת מעל הנחל ותחתיו עובר שביל ישראל, הפונה לכיוון מערב (שמאלה). הולכים עם שביל ישראל כ-300 מטרים עד מסעף דרכים בו פונה השביל שמאלה ליד שרידים של תחנת קמח "אבו נור" ואמת המים הרומית שמשכה מים לקיסריה. ממשיכים עם שביל ישראל כ-650 מטרים עד כביש 4 ועוברים מתחת לגשר לישוב בית חנניה. מתחת לגשר נראים בברור שרידי אמת המים הרומית. לאחר מעבר מתחת הגשר פונים בדרך לכיוון דרום (שמאלה) וממשיכים איתה קרוב לקילומטר אחד בשולי הישוב בית חנניה עד שמגיעים למעבר חקלאי מתחת לכביש 4 ופונים בו מזרחה (שמאלה) לכיוון בנימינה. חוצים את הגשר מתחתיו וממשיכים בדרך כ-330 מטרים עד בנימינה. במסעף הדרכים פונים דרומה וחוזרים לנקודת ההתחלה (סוף מסלול).

התחלה וסיום: באר זרעוניה רח' השיבולים בנימינה (מסומן בכוכבית צהובה).

כותבים ב־WAZE באר זרעוניה או בקישור לגוגל מפות באר זרעוניה (ובוחרים התחלה).

אורך המסלול: כ-5.3 ק"מ

רמת קושי: 30/100.

חפשו ביישומון WishTrip את באר זרעוניה או סרקו את הברקוד.

שביל השניים (הבאר הרומית במענית): היסטוריה וביקור אצל השכנים

אם תרצו לצאת להליכה רגלית קצרה ולספוג על הדרך קצת היסטוריה, זה בדיוק המסלול בשבילכם. נקודת היציאה היא מטיילת היער בחריש, בהמשך נעבור מתחת לכביש 6 לכיוון מענית והיעד הוא הבאר הרומית.

מסלול "הבאר הרומית במענית" (או הבאר הרומאית, כפי שמכריז השלט במקום) מתעד אירוע היסטורי ומכבד את זכרם של השניים – דשקה סטנצקי ואיסר טנקוס עובדי מקורות מכרכור, שבאו לבדוק את מפלס מי הבאר במקום ונרצחו על ידי פורעים ערבים בשנת 1937 (מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט). רחוב "השניים" בכרכור נקרא על שמם.

קיבוץ מענית, הישוב הסמוך לחריש, הוקם על חורבותיו של הישוב היהודי מתקופת המשנה נרבתא. במקום נמצאו שרידים רבים מתקופה זו כולל באר שנעשה בה שימוש עד המאה ה-20. רינה ברקת, הארכיונאית של קיבוץ מענית, מספרת כי בתקופת העלייה השנייה רכש עשיר רוסי אדמות בסביבה וביקש שיחפרו בארות ויטעו עצי אקליפטוס לצורך יישוב יהודים באזור. אברהם לובזובסקי, חלוץ רוסי, התמנה למנהל העבודות של הפרויקט. במסגרת עבודתו הוא שיפר את הבור מימי הרומאים שנמצא באדמות המקום (ביידוס), העמיק והרחיב אותו ודיפן בבטון, ואף התקין סולם ברזל בבור, שאפשר לרדת לבאר ולבדוק את מצב המים. כמו כן, בנה מגדל מים ו-10 בתים, בהם תכנן ליישב משפחות.

פרוץ המרד הערבי והמאורעות בשנת 1936, שיבשו את התוכניות. לבתים לא נמצאו קונים והאזור נותר לא מאוכלס. עם זאת, עבודות האחזקה לא פסקו. בשנת 1937 נשלחו שני תושבי כרכור, עובדי מקורות בשם דשקה סטנצקי ואיסר טנקוס, לבדוק את גובה המים בבאר. פורעים ערבים רצחו את השניים ואת גופותיהם השליכו לבאר.

האתר עבר בשנת 2013 חידוש ושחזור על ידי תושבי מענית. פתח הבאר סגור ומולחם למניעת תאונות. הבאר נמצאת בשטח הקיבוץ ולכן ניתן רק לראותה מעבר לגדר, אולם היא סמוכה מאוד לשביל וניתן לצפות בה בפירוט.

מי שמעוניין להכיר פיסת היסטוריה נוספת ימשיך לפארק מגיני מענית. הפארק מנציח את גבורתם של חברי הקיבוץ, חברי תנועת השומר הצעיר שהגנו על הקיבוץ במלחמת תש"ח, בלמו את הצבא העירקי וקבעו את גבול מדינת ישראל דאז בפתחת נחל עירון.

ההליכה מחריש לבאר הרומית יוצאת מטיילת היער, עוברת תחת כביש 6 ואורכת בקילומטר לכל כיוון. מסלול ההליכה המעגלי הארוך יותר נמשך כ-5.1 קילומטר וכולל גם ביקור בפינת ירמי לזיכרו של ירמי טנא, בן קיבוץ מענית שנפל במלחמת יום הכיפורים, ותצפית על מצוקי נרבתא.

איך מגיעים?

תחילת המסלול ליד השלט המכריז על כניסה לטיילת היער (בצילום) ומשם יורדים מערבה לכיוון הפארק ואחרי כ-80 מטרים פונים צפונה בשביל סלול החוצה את הפארק.

השביל מתפתל בתוך חורשת עצי אורן בין פינות "על האש" ושולחנות פיקניק. בפיצול הראשון, אחרי כ-50 מטרים, בוחרים בשביל השמאלי וממשיכים איתו כ-200 מטרים עד שמגיעים לקרחת יער משמאל לשביל. פונים שמאלה לכיוון כביש 6, חוצים את קרחת היער ואחרי כ-100 מטרים מגיעים למעבר תת קרקעי מתחת לכביש וחוצים לפארק מגיני מענית.

אחרי המעבר ממשיכים מערבה עוד כ-70 מטרים עד שמגיעים למזלג דרכים ובוחרים את השביל השמאלי. ממזלג הדרכים ממשיכים עוד כ-250 מטרים עד צומת השבילים הבא, הסמוך לגדר קיבוץ מענית. בצומת פונים שמאלה לכיוון דרום וממשיכים כ-300 מטרים עד צומת השבילים הבא, הגובל בחורשה. פונים ימינה וממשיכים לאורך גבול החורשה בדרך מתפתלת המתרחקת תחילה מגדר קיבוץ מענית ואחרי כ-400 מטרים מתקרבת אליה בחזרה, וממנה ניתן להשקיף על בית העלמין של הקיבוץ.

ממשיכים בדרך ואחרי עוד כ-400 מטרים מגיעים לצומת דרכים שהימנית בהם פונה לכיוון שער הקיבוץ. כאן נעשה אתנחתא קלה ונצפה מחוץ לגדר בבאר הרומית (ליד השער נמצא שלט "הבאר הרומאית") בה נרצחו של תושבי כרכור בשנת 1937 בימי המרד הערבי הגדול. נחזור לדרך הראשית ונמשיך לכיוון מערב כ-100 מטרים עד מזלג הדרכים הבא, שם נבחר בדרך הימנית ונלך בה כ-150 מטרים עד צומת הדרכים הבא. בצומת זה נראה משמאלנו את פינת ירמי.

מצומת השבילים בו נמצאת פינת ירמי נרד בשביל לכיוון גדר הקיבוץ מענית ואחרי כ-80 מטרים נחבור לדרך הפונה שמאלה לכיוון דרום. הדרך עוברת בערוץ וחוצה את תוואי כביש 611 לחריש וכעבור כחצי קילומטר מגיעה לדרך רחבה וסלולה הפונה שמאלה לכיוון מזרח ומקבילה לערוץ נחל נרבתה. הדרך מפרידה בין יער מצר ויער מגיני מענית ומגיעה אחרי כ-1,200 מטרים לגשר כביש 6 מעל נחל נרבתה. נחצה מתחת לכביש 6 ומיד נפנה שמאלה לכיוון צפון לדרך העולה לכיוון חריש. הדרך במגמת עלייה ומקבילה לכביש 6 ואחרי כ-370 מטרים מגיעה למזלג דרכים בו בוחרים בשביל השמאלי. שביל זה מתקרב לשפת המצוק, ממנו ניתן להשקיף על מצוקי מחצבת נרבתה (זהירות, לא להתקרב לשפת המצוק). מנקודת התצפית ממשיכים צפונה ואחרי כ-150 מטרים חוברים לדרך רחבה שבצידה חומה אקוסטית. הולכים בדרך הרחבה כ-200 מטרים ובמסעף הדרכים פונים ימינה ומיד שמאלה לשביל טיילת היער של חריש ומסיימים.

התחלה וסיום (Trailhead): נקודת משטרת חריש במסעף רחובות אורן-שקד (מסומנת בכוכבית).

רושמים ב-WAZE משטרת חריש או בקישור לגוגל מפות משטרת חריש (ובחרים התחלה).

אורך המסלול: 5.1 ק"מ במסלול מעגלי. 2 קילומטר (הלוך חזור) עד לבאר הרומית.

חפשו ביישומון off-road את שביל השניים, הבאר הרומית במענית או סרקו את הברקוד.

לקריאה נוספת: טיולים בסביבה, אטרקציות לילדים, מסלולי הליכה ואתרים קרובים שאסור להחמיץ

בחריש פועלים כיום שמונה מרכזים שכונתיים, רובם בשתי השכונות הראשונות של העיר, חורש ואבני חן. חמישה מרכזים נוספים נמצאים בשלבי תכנון, שלושה מהם בשכונות מעו"ף והפרחים שחסרות כיום מרכז שכונתי.

לצד המרכזים השכונתיים פועלים בעיר גם שני מרכזים גדולים יותר, הקניון בכניסה לעיר והמרכז הרובעי החדש, מור בעיר, שהחל לפעול השנה.

מרכז מסחרי מוצלח יכול לשמש כמנוף לפיתוח השכונה והעיר, ביסוסה והעלאת רמת החיים בה. מרכזים שכונתיים עם עסקים מצליחים תורמים לקופת העירייה מסים חיוניים לתפקודה. עם זאת, ניהול מרכז מסחרי דורש הכרות מעמיקה עם אוכלוסיית העיר, התאמת העסקים לצורכיהם והתמודדות עם בעיות. שישה מנהלי מרכזים מסחריים בולטים בעיר משרטטים את תפישתם העסקית ומספרים מהן ההתמודדויות המרכזיות שלהם.

הבעיה המרכזית: ונדליזם

באפריל 2019 נחנך המרכז השכונתי בר סנטר, באבני חן. המרכז בגודל 1,200 מ"ר כולל עסקים מוכרים בעיר כמו יורו מרקט – לאוכלוסייה הרוסית, מרכז החוגים של אביב מינץ, פאב קואלה, סושי אין-בוקס, מאפיית המשפחה ושופרסל אקספרס.

"תמהיל העסקים שלנו מתבסס בעיקר על מזון, בילוי ופנאי. המטרה היא ליצור מרכז שוקק משש בבוקר עד שתיים לפנות בוקר, מרכז שיהיה פעיל כל הזמן", מסביר אורי בר, הבעלים.

"סניף השופרסל אקספרס ומרכז החוגים פועלים כל היום, ובלילה יש את פאב הקואלה שפתוח גם בסופי השבוע. גם המכולת הרוסית פתוחה בסופי שבוע ונותנת מענה לציבור הרוסי. יש לנו תנועה בכל שעות היום והלילה. בנינו לאחרונה בקומה העליונה דלפקים לאורך כל הוויטרינה עם כסאות בר, אנשים יושבים שם על כוס בירה. זה מאוד פופולרי".

 "הקושי העיקרי שלי הוא הוונדליזם הבלתי פוסק שיש בעיר"

בר מודה שהוא מתמודד עם בעיה קשה בניהול: "הקושי העיקרי שלי הוא הוונדליזם הבלתי פוסק שיש בעיר. אני מתמודד מדי יום עם הריסה של המעלית ותאי השירותים ועם נזקים שנגרמים למרכז באופן שיטתי. זו הבעיה המרכזית שלי".

למרות זאת, בר מתכוון להרחיב את ההשקעה שלו בעיר ומתכנן לבנות שלוש קומות נוספות: "כרגע זה בתכנון, השטחים הנוספים יהיו למשרדים ולשימושים נוספים כמו גנים פרטיים או מרכזי חוגים. אנחנו בונים יותר על שימושים סמי-מסחריים ופחות על משרדים".

הנדל"ן מתייקר, כוח הקנייה עולה

באפריל 2019 נפתחה גם החנות הראשונה במרכז 'מרום סנטר' הממוקם ברחוב אורן, בשכונת החורש. חנות הצעצועים עיר הילדים פועלת עד היום במתחם ולצידה המאפייה 'מפגש הטאבון' וקצביה.

בניגוד למרכז בר, שנפתח באותו זמן ופועלים בו כיום עסקים בשבת, המרכז השכונתי הקטן, 850 מ"ר בלבד, מותאם לאוכלוסייה שגרה בסמוך אליו ומעניק שירותים המותאמים לאוכלוסייה דתית. בהתאם, עסקי המזון שפועלים בו הם עם כשרות מהודרת.

"ככל שהנדל"ן בחריש מתייקר, כוח הקנייה בחריש גדל. אם מחירי הנדל"ן ירדו בחריש  – אז העיר תהיה בבעיה

עו"ד ניצן מרום, הבעלים של המרכז: "כל מרכז שכונתי משמש 1,500 משפחות שסמוכות אליו, תמהיל העסקים שלנו מאוד נכון לתושבים. הסופר והמאפיה הם שני עוגנים מרכזיים ואילו חנות הצעצועים מושכת את התלמידים משני בתי הספר הסמוכים אליו. הקצביה עם הכשרות המהודרת מושכת אליה גם תושבים מרחבי העיר. המשתמשים הכי כבדים במרכז הם אלה שמגיעים אליו רגלית, הם הלקוחות הכי טובים שלנו. הצלחנו ליצור סינרגיה בין התושבים למרכז שמשרת אותם. הם מודעים לו ואנחנו מודעים לצרכים שלהם.

"אנחנו מתכוונים להרחיב ולבנות משרדים, כרגע אנחנו בשלב בדיקת היתכנות. הגשנו תוכניות לעירייה, המרכז ילך ויגדל כמגדל משרדים משמעותי באזור, תוך שמירה על האופי הדתי שמאפיין את השכונה הזו".

גם מרום מציין כי הבעיה כרגע איתה הוא מתמודד היא חוסר האכפתיות של הלקוחות והנזקים שנגרמים בעקבות כך: "תושבים בחריש זורקים את הנייר על הרצפה ומצפים שמישהו ירים אחריהם. חריש צריכה לחנך את התושבים לגבי נושא הניקיון, סדר משמעת. צריך להבין שבסוף אלו נזקים שנגרמים לקהילה, לא רק למרכז".

מרום גם מקווה שפדיון החנויות של העסקים בעיר בכללותה ובמרכז יעלה: "ככל שהנדל"ן בחריש מתייקר, כוח הקנייה בחריש גדל, האוכלוסייה החלשה עוברת צפונה ואוכלוסייה שהיא עם כוח קנייה חזק יותר מגיעה לעיר. ברור שמי שמרוויח 20 אלף שקלים ברוטו ישלם במרכז מסחרי יותר ממי שמרוויח 5,000 שקלים ברוטו או ממי שמתפרנס מהבטחת הכנסה. אם מחירי הנדל"ן ירדו בחריש  – אז העיר תהיה בבעיה".

 הבעיה: חניה ממושכת. הפתרון: חניה בתשלום

ביוני 2019 נפתח קניון מור בכניסה לעיר. הקניון, שמשתרע על 10,000 מ"ר, היה עד לאחרונה הקניון הגדול בעיר אבל הפך לשני בגודלו עם פתיחתו של מרכז מור בעיר.

עסקי העוגן בקניון הם  שופרסל דיל, קפה גרג, סופר-פארם, מקדונלד'ס, ביגוד, סטימצקי, פוקס, יין בעיר. 

בשטח הקניון פועלת גם תחנת הדלק הראשונה והיחידה בעיר ולרשות הלקוחות ישנן 2 קומות של חניה שעד לאחרונה היו בחינם. פתיחתו של מסוף התחבורה החדש לפני ארבעה חודשים עומדת לשנות את כללי המשחק.

"בקרוב אנחנו הולכים להפוך את החניונים שלנו לחניונים בתשלום. שעתיים ראשונות יהיו בחינם"

איתי הנס, מנהל הנכסים של קבוצת מור בחריש, מסביר: "בקרוב אנחנו הולכים להפוך את החניונים שלנו לחניונים בתשלום. שעתיים ראשונות יהיו בחינם לטובת לקוחות המתחם. כל המטרה של המהלך הזה לאפשר ללקוחות המרכז למצוא חניה. מאז שפתחו את מסוף התחבורה החניון מלא כבר בשעה 7:30 בבוקר בתושבים שמחנים את הרכב, חוצים את הכביש ועולים על האוטובוס.

"לכן, מי שיחנה מעבר לשעתיים ישלם עבור כל רבע שעה 5 שקלים, כאשר משעה 18:00 בערב ועד 7:00 בבוקר, החניה היא חינם. גם מיום שישי עד יום ראשון בבוקר החניה ללא תשלום. מערכת החיוב בחניונים כבר הותקנה ותיכנס לתוקף בשבועות הקרובים".

עם זאת, המסוף לא מספק רק בעיות לקניון, אלא גם הזדמנויות: "אם מסתכלים קדימה בטווח של 5-7 שנים תהיה תחנת רכבת שתשנה את הכניסה לעיר. אנחנו מתחילים לחשוב ברצינות על בנייה של קומה אפילו שתיים נוספות בקניון כולל מקומות חניה נוספים. אפילו נזרק רעיון לאוויר של בניית גשר מהקניון ישירות לתחנת הרכבת מעבר לכביש, בסטייל של עזריאלי תל אביב. אנחנו מתחילים לבדוק את זה".

זכות ראשונים: לצמוח עם העיר

מרכז עמית בשכונת אבני חן נחנך בשנת 2018, הוא אחד מהמרכזים הראשונים בעיר ונהנה מהיכרות ממושכת עם תושבי העיר.

המרכז השכונתי נבנה בגודל של 800 מ"ר אולם עם בנייתן של שתי קומות נוספות הוא משתרע על שטח של 1,800 מ"ר. למרכז עמית שמורה גם זכות הראשונים בבניית קומות משרדים והשכרת חללים לבעלי מקצועות חופשיים, מוצר שלא היה כמעט עד אז בעיר.

"כשפתחנו, התגוררו בחריש אולי 5,000 תושבים. המרכז שלנו צמח ביחד עם העיר"

העסקים המרכזיים בו, חלקם פועלים מיום הפתיחה, הם שופרסל אקספרס, די סטור, ומאפיית סבתא עוגייה. בקומת המשרדים פועל משרד התיווך רימקס. 

מושיק סגל, הבעלים: "כשפתחנו, התגוררו בחריש אולי 5,000 תושבים. המרכז שלנו צמח ביחד עם העיר, לכן כל תושבי העיר הכירו אותו ולמרות שהוא מרכז שכונתי, הוא נותן מענה כמעט לכל התושבים".

שירותים מותאמים לתושבי השכונה השיתופית הראשונה

בשנת 2022 נחנך מרכז שפיר בשכונת בצוותא. המרכז נבנה כחלק מהשכונה על ידי קבוצת שפיר והוא משתרע על גודל של כ-5,000 מ"ר כולל שתי קומות תת קרקעיות של חניון. הוא משמש בעיקר את תושבי שכונת בצוותא ותושבי שכונות הפרחים ומעו"ף.

עסקי העוגן במרכז כוללים את סופר סיטי, משחקיית וויט-פול, גלידת גולדה, מאפיית הודיה, חנות פלאפונים, פיצריה, חנות משחקים וחנות אופטיקה. בקומת המשרדים פועלים סניפים של קופ"ח לאומית ומאוחדת. עוד במרכז, חלל עבודה משותף וחדר אירועים למסיבות ימי הולדת.

רעות דרורי, סמנכ"ל שיווק בשפיר נכסים: "כשהתחלנו לבנות את השכונה קראנו לה השכונה השיתופית הראשונה בישראל, היה לנו רצון לגרום לשכונה להתנהל בצורה שיתופית כלשהי. בגלל זה גם פתחנו חללי עבודה משותפים בקומה העליונה, הם בתפוסה די מלאה ומתאימים לבעלי מקצועות חופשיים. ניתן לשכור עמדה ליום, חצי יום, או שבוע-שבועיים כולל כל הפסיליטיז.

"יש לנו אולם אירועים קטן שמתאים לחגיגות ימי הולדת לילדים, והוא מתאים לארח כיתה של עד 35 ילדים. ההורים יכולים לשכור את המקום, לתושבי בצוותא יש הנחה. בנוסף, אנו משקיעים הרבה בפעילויות לילדים".

"נותרו לנו עוד כ-700 מ"ר להשכרה. המתחם מאוכלס בערך ב-70 אחוזים. כרגע אנו מנהלים מו"מ עם רשת לבגדי ילדים, בית מרקחת ועסקים נוספים שיתאימו לתפישה שלנו. אנחנו מחפשים רשתות טובות ויציבות שיכולות גם להיות מנוע טראפיק ולהכניס לעיר מוצרים ושירותים שאין כיום בחריש.

"תושבי חריש צריכים לסגל לעצמם לקנות יותר בתוך העיר. ככל שהפדיונות של העסקים יעלו, הכדאיות הכלכלית של הרשתות הגדולות תעלה ואיתה הרצון לפתוח חנויות בעיר"

"המצב מבחינת מסחר הוא לא פשוט, בכל הארץ מתמודדים עם מלחמה ועליית מחירים. בחריש המצב לא פשוט גם ברמה של הפדיונות של העסקים בעיר. תושבי העיר צריכים לסגל לעצמם לקנות יותר בתוך העיר, רובם עושים את הקניות מחוץ לעיר. ככל שהפדיונות של העסקים יעלו, הכדאיות הכלכלית של הרשתות הגדולות תעלה ואיתה הרצון לפתוח חנויות בעיר. כרגע זה מאוד בעייתי. רשתות שהייתי איתן בקשר דיברו על חריש כעל עיר שינה.

בגלל שאין תעסוקה בעיר, רוב האנשים יוצאים בבוקר וחוזרים בערב אחרי שהם ערכו את הקניות שלהם מחוץ לחריש. אני לא צריכה לספר לך על כמויות החנויות שנסגרו בחריש בשנים האחרונות. אין פדיון. יש כמה עסקים מאוד ספציפיים שעובדים טוב, ויש להם ביקוש, כמו חנויות אוכל ומאפיות.

תושבי חריש מתלוננים ברשתות על המחירים הגבוהים בעיר.

כן, זה סיפור של ביצה ותרנגולת. בגלל שאין מספיק פדיון, החנויות צריכות להעלות מחירים כדי לשרוד, נוצר מעגל שקשה נורא לצאת ממנו".  

במקום עין שמר או גן שמואל

בדצמבר 2023 חנכה קבוצת מור את מור בעיר – מרכז קניות ושירותים בדרך ארץ שנבנה על שטח של 13,000 מ"ר והוא כיום המרכז המסחרי הגדול ביותר בעיר. הוא כולל חנויות כמו רולדין, אירוקה, דלתא, סופר-פארם, אופטיקה הלפרין, בורגר ראנץ'. בקרוב עומדות להיפתח במתחם גם פיצה פאפא ג'ונס וסושי צ'וקה. בדצמבר אמור להיפתח גם סניף רשת ויקטורי. במקום פועלות גם קופות חולים כללית ומכבי, מרפאות שיניים מטעמן וחדר כושר.

"קופות החולים ומרפאות השיניים מחוללות תנועה מאוד גדולה במרכז", מציין הנס. "התפוסה במתחם החדש עדיין אינה מלאה. יש לי עוד 1,000 מ"ר של משרדים להשכרה וכ-1,200 מ"ר למסחר. אנו נמצאים במו"מ עם רשתות שאם אכן הן יגיעו, הן ישמחו מאוד את התושבים. הרעיון הוא להביא לתושבים את כל מה שהם צריכים מתחת לבית, שלא יצטרכו לנסוע לעין שמר או לגן שמואל. העיר מתפתחת מבחינת תושבים וגם המסחר מתפתח איתה. כרגע הפדיון בקניון מור גבוה יותר, אבל כשנהיה בתפוסה מלאה אני מעריך שהמצב ישתנה".

לצד זאת, הנס מזכיר בעיה אקוטית שהוא מתמודד איתה בשנה האחרונה, הלכלוך ברחבה העירונית. "זו נקודה כואבת. אני לא יודע מה לעשות עם זה, הרחבה היא של העירייה אבל רמת התחזוקה שם היא מתחת לכל ביקורת. בכל בוקר אנחנו באים ורואים מה התרחש שם בלילה. אנחנו מנקים את הרחבה למרות שזו לא אחריות שלנו, כי העירייה לא באמת מתחזקת את זה כראוי, עד שאני לא מתקשר ומתחנן זה לא קורה. חבל, פשוט חבל".

לקריאה נוספת: חריש במספרים: כך ממוקמת חריש בהשוואה לערים אחרות בישראל

בחודשים האחרונים החלה לפעול בחריש עמותה חדשה: אומני חריש. כ-100 אמנים ויוצרים חברים בעמותה, ששמה לה למטרה לקדם ולפתח את האומנים בעיר. רועי זך, ממייסדי העמותה, מציין שני יעדים נוספים משמעותיים. האחד, הקמת בית אומנים בעיר. והאחר, קידום ויצירת אירועי תרבות בעיר.

"זוהי עמותה שיתופית ומעבר למטרה של קידום האומנים אנחנו רוצים ליצור בית, מרכז, שבו כל חבר וחברה בעמותה יוכלו להציג את האומנות שלהם, לחשוף אותה לתושבי העיר ולציבור הרחב.

אומנות כחלק ממארג החיים העירוני

גני סטבינסקי, חבר ועד העמותה, הוא בוגר בית צבי ומקים התיאטרון הקהילתי תיאטרונוע ברמת גן. בספטמבר הקרוב תיפתח בחריש שלוחה של המרכז הרמת גני.

"אנחנו מתחילים להפעיל חוגי תיאטרון לילדים, נוער ומבוגרים. בנוסף, רועי זך ביקש ממני להצטרף לוועד אומני חריש ומאוד חשוב לנו לקדם את האומנות בעיר שמתהווה. לתפישתי, אומנות היא חלק אינטגרלי ממארג החיים העירוני".

"הרעיון של העמותה הוא להביא את האומנים לקדמת הבמה. להתאגד כולנו ככוח יוצר. יש עמותות פעילות כאלה בארץ ובעולם שהעשייה שלהם משמעותית ומורגשת בעיר. בפריפריה, אלה דברים שמן הסתם קשה יותר לקדם אותם.

"אישית, לקחתי על עצמי לקדם את האומנים דרך הרשתות החברתיות בעיר, לתת להם את הכלים הטכנולוגיים שיעזרו להם בעולם המדיה. כל אחד תורם לעמותת האומנים ממה שהוא יכול. אין לנו כרגע מקורות מימון. כרגע הכוח שלנו הוא אנחנו", הוא מדגיש.

כדוגמה, הוא מציין את מופע הכבש ה-16 שהתקיים בשבוע הספר והיה מבוסס על טהרת הכוחות המקומיים ועל שיתוף פעולה בין האומנים המקומיים.

מה הקריטריון של חברות בעמותה?

"כל מי שחובב אומנות ומעוניין לקדם אומנות בחריש יכול להצטרף אלינו. אנחנו מחפשים אנשים שהתשוקה הזו בוערת בתוכם. הם לא חייבים בהכרח רקע באמנות. אנחנו כמובן רוצים לעודד אומנים ממגוון תחומים להצטרף לעמותה, כדי ליצור מיזמים ושיתופי פעולה שיכולים להזניק את האומנים קדימה".

אחת התוכניות המיידיות שמתכנן גני יחד עם זוגתו נעה, מורה לתיאטרון, היא הקמת תיאטרון קהילתי בעיר.

"אנחנו מגיעים לחריש עם שני כובעים, האחד הוא חוגי התיאטרון. כל ילד/ה או איש/ה  שמעוניינים להצטרף לפעילות מעצימה שמחזקת את הביטחון העצמי ואת יכולת ההבעה ולרכוש כלי משמעותי לביטוי עצמי בחיי היום יום – מוזמן. הפעילות הנוספת, שהיא מאוד מאוד קרובה לליבנו, היא תיאטרון קהילתי בחריש. יהיו הפקות מקוריות ונשתלב גם באירועים ובטקסים עירוניים. כל מי שזה מעניין אותו מוזמן להצטרף".

השראה מהנוף ומהקהילה

אחת הדוגמאות המצליחות לאומנית שבנתה את עצמה ומינפה שיתופי פעולה, בחמש שנות המגורים שלה בעיר, היא נופר מרגליות.

"אני זמרת, יוצרת, שחקנית, מורה לפיתוח קול, מלווה רגשית דרך מוזיקה, דוגמנית ואמא לשלושה ילדים", מפרטת נופר.

היא החלה דרכה כילדת פלא במוזיקה הקלאסית, למדה מוזיקה באקדמיה למוזיקה, וכבר בגיל 17 השתתפה כזמרת באופרה "הנגנים מברמן" עם התזמורת הסימפונית ירושלים. היא למדה פיתוח קול בבית הספר 'רימון' ג'אז, ובשנים האחרונות התמקצעה בעולם השירה הטורקית. ברזומה שלה ניתן למצוא שיתופי פעולה עם אומנים מוכרים ביניהם דניאל ורטהיימר, טום קרני, עמאד דאלאל, צחי הר נבו, עדי לוי ועופר פורטוגלי.

נופר מאמינה גם היא בחשיבות העצומה של עמותת האומנים ובתרומתה למינוף פעילותה: "אני מופיעה כאן בטקסים, השתתפתי בהצגה המקומית דרך ארץ 32 שעסקה במתח בין המגזרים השונים בעיר. יש לי פה הרבה תלמידים ואני מנסה ליצור חברויות ושיתופי פעולה בין התלמידים וביני ובין אומנים אחרים.

"אני ממש מנסה להופיע כאן לפני הקהילה שלי. זה מאוד חשוב לי. סיימתי ממש לאחרונה הפקת אופנה, אני דיגמנתי והצלם והמאפרת היו תושבי חריש. אני חושבת שיחד, האומנים, יש לנו כוח. אנחנו יכולים ליצור המון שיתופי פעולה להניע אחד את השני ולהניע קדימה את האומנות בעיר".

האם חריש מעניקה לך השראה ליצירה?

"בוודאי. ההשראה ליצירה שלי מגיעה גם מהקהילה וגם מהנוף המהמם של היער. אני גרה במדורגים, אני יושבת במרפסת שלי מול כל הירוק הזה, וכותבת ומלחינה. זה תענוג".

"אני כתבתי את שיר הנושא להצגה 'דרך ארץ 32'. השיר מדבר על "ביחד", חילונים, דתיים וחרדים ועל הרצון להביא שלום, אחדות ולשמור על הבית".

"לאומנים יש תפקיד. לי לפחות יש תפקיד. אני מרגישה שאני יכולה להביא שלום, ריפוי, אחדות ולהפיץ טוב ואהבה"

"שיתופי הפעולה שאומני חריש מייצרים תורמים בעיניי לא רק להם אלא גם לחוזק החברתי. אנחנו יכולים לעזור לייצר פה קהילה טובה יותר. לאומנים יש תפקיד. לי לפחות יש תפקיד. אני מרגישה שאני יכולה להביא שלום, ריפוי, אחדות ולהפיץ טוב ואהבה. דווקא בגלל שחריש היא מקום חדש אני יכולה לשמח את הלבבות, לרגש בטקסים עצובים, לגעת בכולם ולהזכיר לכולנו שאנחנו משפחה אחת".

"הותר לפרסום": על שירה ומלחמה

את תחושת היחד והסולידריות החברתית, מיטיבה לבטא ד"ר שלי אינגדאו ונדה הן בפעילותה החברתית והן ביצירתה.

שלי היא חברת סגל בכיר באוניברסיטת חיפה. לצד הפרנסה והעיסוק המרכזי היא אוצרת תערוכה שעוסקת במנהיגות האתיופית, ומתעדת את האבל והשכול של הקהילה, שאיבדה חיילים וקצינים במלחמת חרבות ברזל. התערוכה תוצג גם בחריש בתחילת נובמבר.

לפני שלושה שבועות יצא לאור ספר שיריה הראשון. הספר 'הרקטור לא שלח שיר לשבת' מעבד את החוויות הכואבות עימן מתמודדת החברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר, ורבים משיריה עוסקים באבל הפרטי שחוו תושבי חריש.

בנוסף, בקרוב יצא לאור ספר הילדים איתי החייל, המספר את החלומות של בנה בן ה-6 ועוזר לילדים להתמודד עם מוראות המלחמה.

"עמדתי לפרסם  ספר שכתבתי במשך 10 שנים, שמתאר את סיפור חיי והעלייה לארץ, אבל אחרי ה-7 באוקטובר, גנזתי אותו וכתבתי ספר שירה על המלחמה. אחד מסממני השגרה שלי, הוא שיר לשבת שרקטור אוניברסיטת חיפה שולח לנו. ככותבת שירה, אני ממתינה לו בסקרנות.  בשבת הראשונה אחרי השבעה באוקטובר – פתאום הרקטור לא שלח שיר לשבת ובתוך כל הכאב, זה מה שאני הכי זוכרת. איך בן רגע לא הייתה שגרה, לא היה סדר ומה שהיה כבר לא יהיה".

"השירה היא על המלחמה. כל סיפור או שיר הוא פתיח לסיפור גדול ואישי על חברים וחברות שנהרגו ונרצחו, או שכלו את אהוביהם. חלקם מחריש.

בשיר "הותר לפרסום", כתבתי על מורן דיטש, תושבת העיר, שאיבדה את יונתן אהובה, ובנה בן השנתיים ארי, רק לומד לומר את המילה אבא. כתבתי על ההורים של נעם שלום, גם הם מחריש, שאיבדו את בתם בנובה".

לצלוח את המשבר – יחד

שלי, שחוקרת באקדמיה חוסן חברתי, ניסתה לייצר שגרת מלחמה לילדיה ולה ולפתח עבורם ועבור הקהילה האתיופית שקרובה לליבה, חוסן שיעזור להם לצלוח את התקופה.

כחלק מהמאמץ, בקרוב יצא ספר הילדים הראשון שכתבה, איתי החייל. הספר בוחן את עולמו הפנימי של ילד שהושפע מהמלחמה ואת התמודדותו עם שגרת מלחמה.

"בספר הוא מחלק אוכל לחיילים. בזמן המלחמה הקמתי חמ"ל בעיר חריש יחד עם קהילת מתנדבים מבני הקהילה האתיופית. בישולנו וחילקנו אוכל מסורתי אתיופי, אירחנו משפחות מפונים, סייענו לנשות מילואים, החמ"ל פעל כל השבוע. קיבלנו את אות גיבורי העורף על פעילות החמ"ל".

"חריש ספגה מכה קשה במלחמה, למרות שהאוכלוסייה פה היתה כביכול מוגנת ולא היו פה אזעקות. מספר ההרוגים היה משמעותי. לא יכולתי שלא להזכיר את כל הנופלים בשיר. חשבתי שאם לא נכתוב את כל השמות שלהם ביחד, אז לא יאמינו לנו שספגנו אבדה מאוד גדולה ביחס לערים אחרות.

"הקהילה האתיופית בחריש היא חזקה ואני מאמינה שהיא יכולה להראות את הדרך לחברה הישראלית לצלוח את המשבר הזה. הקהילה האתיופית כבר התמודדה עם קשיים ומשברים. אנחנו יודעים מה זה חוסן, צמחנו מתוך משבר, הופקרנו קודם לכן, אנחנו יודעים מה זה לקבל מכות משוטרים – אז יש לנו את הכוחות להתמודד ולתת לאחרים את הכלים הנדרשים להתמודדות. אני עושה את זה גם בעזרת שירה".

לקריאה נוספת: יצירה חרישית – שלושה אמנים, שלושה שבילי חיים המובילים לחריש

שני גרינברג, יו"ר מפלגת הליברלים, היתה הראשונה שתמכה ביצחק קשת בהתמודדות לראשות העיר בסבב ב' מול יוחאי פרג'י. גרינברג הטילה את מלוא כובד משקלה וקראה לציבור החילוני שהתלבט בין שני מועמדים דתיים, לבחור במועמד שירחיב, לתפישתה, את המענים החילוניים בעיר.

ההימור של גרינברג השתלם, קשת נבחר לראשות העיר והיא מונתה לסגנית וממלאת מקום ראש העיר. כרגע, היא עדיין מתנדבת. אישור הסגנות שלה טרם אושר על ידי משרד הפנים. זו הקדנציה השנייה שלה כחברת מועצה ויחד איתה מכהן כחבר מליאה יפתח שטיין. השניים מייצגים לפי תפישתם, את הציבור הליברלי בעיר שגדלה, ואוכלוסייתה מונה כ-40 אלף תושבים.

בחמש השנים האחרונות הרכב האוכלוסייה בעיר שמר על יציבות יחסית. כיום כ-40% מתושבי העיר משתייכים לזרם החילוני. כ-40% לציבור הדתי-לאומי ו-כ20% לציבור החרדי.

"יש אמירה רווחת שחריש היא עיר התלונות. בפועל, רוב האנשים שמגיעים לכאן בסך הכול די מרוצים"

לשאלה כיצד ניתן להסביר את היציבות בעיר קולטת הגירה משיבה גרינברג: "יש לי הסבר סוציולוגי שלא מגובה במחקר, שלמרות שיש אמירה רווחת שחריש היא עיר התלונות. בפועל, רוב האנשים שמגיעים לכאן בסך הכול די מרוצים. הם מושכים לכאן משפחה, חברים ומכרים. כך נוצר גידול דומה בכל המגזרים".

קאנטרי: "עובדים על זה ממש עכשיו"

אחד הנושאים שתושבי חריש ממשיכים להתלונן עליו הוא העיכוב הממושך בקידום 'הקאנטרי' אחת מהבטחות הבחירות 2018 של קשת .

"הקאנטרי הוא אירוע מורכב שהסתבך גם בגלל התנאים המקרו-כלכליים. המכרז הראשון נכשל לפני שנתיים. היתה ידיעה שהולכת לגשת לפחות חברה אחת למכרז והיא לא ניגשה בסופו של דבר. ההסבר היה שהעלויות גבוהות יותר באופן משמעותי והם רצו לוודא שיהיה להם מינימום של מנויים, אך לא היה להם אמון שהם יצליחו".

אז מה יהיה? התנאים המקרו כלכליים לא השתפרו ובינתיים העיר גדלה. יש פה כ-17 אלף ילדים ובני נוער

"יכול להיות שצריך לשנות כיוון. מאוד היינו רוצים להקים קאנטרי שנותן מענה כולל לספורט. הוא פעיל כל השנה, עוזר לפתח את ענף השחייה ורמת התחזוקה שלו טובה יותר משמעותית מזו של בריכה עונתית.

"עם זאת, ההבנה שלנו היא, שכנראה שלב א' צריך להיות הרבה יותר מצומק ויכול להיות שאפילו צריך להחליט שהעירייה תבנה בריכה ותתן זיכיון להפעלה שלה".

מתי תתקבל החלטה?

"עובדים על זה ממש עכשיו. זה אחד הדברים שראש העיר סימן אותם ואמר שמבחינתו זה קרדינלי. זה קורה עכשיו כי מן הסתם הוא מסתכל קדימה ויודע שפרויקט כזה לוקח כמה שנים גם ברמת הרישוי".

כלומר, הוא רוצה שתהיה בריכה בחריש לפני הבחירות הבאות.
"אני לא יודעת אם הוא רוצה לצאת עם בריכה, אבל בסוף, זה מה שמונח על השולחן: האם להשיג עכשיו את הבריכה ולשחרר מכל יתר החלומות הגדולים או האם קיימת באמת היתכנות כלכלית לקאנטרי בצורה אחרת? לדוגמה, להבטיח איקס מכירת כרטיסים לזכיין".

פעילות במבני ציבור בשבת: אין התנגדות עקרונית

ללא קאנטרי, התושבים החילונים בעיר מחפשים מענים אחרים לפעילות בשבתות. בקדנציה הקודמת טיפלה גרינברג בנושא התרבות בעיר וניסתה לקדם פעילות גם בסופי השבוע. "הצלחנו להביא לזה שהתפישה הליברלית תיתפס כדבר שהוא אפשרי לקדם בעיר. גם בתחום של שימוש במבני ציבור בשבת: אנשים היום מסתכלים על זה, אומרים 'בסדר, זה רגיל'. שום דבר לא רגיל. יש רשויות שבהן לא פותחים שום דבר בשבת".

לפעילות של עמותת 'חריש חופשית' בשבתות היא מתייחסת כאל הצלחה ומציינת כי העמותה פעלה בדומה לקהילות דתיות "שעובדות בשביל זה" וזכתה בשל כך לקבל מבנה.

מה עם הצגות ילדים בשבת בבוקר?

"שריינו לזה תקציב ויהיה קול קורא. יש מחשבות על שירותים נוספים שאפשר להנגיש. יש עם זה אתגרים, כמו הנושא של העסקת עובדים בשבת, שצריך לפתור אותם, אבל יש רשויות שהצליחו ואנחנו נלמד מהן איך עושים את זה.

"יש נכונות, הרבה-הרבה יותר גדולה מפעם. אני חושבת שזה המפתח לשינוי, שבגללו גם בסופו של דבר נתנו את התמיכה שלנו ליצחק. הנחת העבודה שלנו, שגם עוגנה בהסכם, היא שהחסמים שהיו קודם לכן, הרבה מהם יוסרו כל עוד נמצא פתרונות ברי קיימה ברמת העובדים ואחריות העירייה, שיאפשרו לה לפעול חוקית. ברגע שאני פותרת את הבעיות האלה – אין התנגדות עקרונית לזה שמבני ציבור יפעלו בשבת".

"אין התנגדות עקרונית לזה שמבני ציבור יפעלו בשבת"

את חלק מקואליציה עם דוד פינקל ועם בן זיקרי – תפישת העולם שלהם שונה מהעולם הליברלי. זה לא יפריע לך לקדם נושאים שחשובים לציבור הליברלי בעיר?

"אני לא רואה בזה אתגר. אנחנו היינו הראשונים שחתמנו על הסכמים קואליציוניים, כלומר, הם ידעו לאן הם נכנסים. הכול היה על השולחן וידוע מראש. אני גם חווה אותם כאנשים די פרגמטיים. הם לא באים להילחם עם הציבור הליברלי, הם יותר נלחמים עבור מה שהציבור שלהם זקוק לו, ואני מאוד תומכת בגישה הזו.

"גם אם הם יביעו את מחאתם באופן פנימי בתוך הקואליציה הם לא יעשו עם זה שום דבר. הם יכולים גם מצידי להגיד את זה בחוץ – זה לא באמת מעניין אותי כל עוד הדברים קורים".

חינוך טוב – זה עוגן חזק

בקדנציה הנוכחית בחרה גרינברג לקחת על עצמה את תיק החינוך. "הייתה לי הבנה שהלכה והתחדדה שהחינוך הוא ה'להיות או לחדול' של העיר, בטח של הציבור הליברלי. חינוך טוב – זה עוגן חזק. אם יש חינוך טוב, אתה לא קם ועוזב את העיר.

"חינוך הוא שדה מורכב כי יש אתגרים ברמת המדינה והשליטה של משרד החינוך גדולה, אבל עדיין, רשויות שרוצות לעבוד בזה מצליחות להגיע להישגים יפים".

מה את מתכננת לקדם?

"דבר ראשון, לטפל בנושא הגיוון. חריש היא עיר סופר-מגוונת אבל זה לא בא לידי ביטוי במוסדות החינוך שלנו. הגיוון הוא מה שמושך הורים לרשויות אחרות. לדוגמה, חינוך דתי-חילוני משולב הוא קלאסי לחריש. איפה זה? זה לא קיים בעיר.

"כשאני מסתכלת על הציבור החילוני שלומד בזרם הדתי-לאומי, אני מבינה שהוא רוצה יותר מסורת – איפה הפתרון לציבור הזה? איפה הפתרונות לציבור שנמשך לעולמות של דמוקרטיה? כל העולמות של למידה שהיא אחרת, גם בצד הדתי, אין להם מענה כיום בתוך העיר.

"ההסתכלות היום היא מאוד-מאוד צרה ומתמקדת בעיקר במינימום הנדרש. אנחנו מעוניינים להרחיב את זה. לתת לתושבים את העוגן של חינוך מצוין. זה כיוון שהוא קריטי עבור התושבים".

לראות את התושב בקצה

גרינברג גם מציינת שינוי חיוני נוסף שנדרש לתפישתה במערכת החינוך: "בחמש השנים האחרונות, המערכת היתה עסוקה בבנייה של תשתית ולא היה לה זמן לעסוק בתושב היחיד. לא מספיק שמערכת החינוך תהיה טובה במאקרו, ותאמר 'צמצמתי את הערעורים על השיבוצים לגני הילדים מ-22% ל-5% בלבד'. אני רוצה לראות מערכת שיודעת להקשיב ליחיד. איך הוא חווה את זה, כמה אנחנו נגישים לו?

"זה תחום שתושבים חד משמעית משקפים בו אתגר. הם אומרים 'אני מרגיש שלא מקשיבים לי כשאני מתקשר לעירייה'. אם תושב חווה אטימות במערכת או חוסר מענה – אז לא עשיתי את העבודה שלי מספיק טוב. אנחנו רוצים לתקן את זה ולתת שירות טוב לתושבים".

"אני מסמנת לעצמי כמטרה לקדם את השירות העירוני שיתבסס על שקיפות ואמינות. אני גם משתדלת גם לתת דוגמה אישית, פרסמתי לציבור את חמשת יעדי הליבה בחינוך שאני מתכוונת לקדם בעיר. אני רוצה לבוא בעוד ארבע שנים ולומר, אתם יכולים למדוד אותי. זה השיפור שעשיתי או לא עשיתי – תשפוט אותי על פי זה".

"אין לי מלחמה ספציפית בצופרים"

אחד הנושאים שהסעירו את הציבור הליברלי בקדנציה הקודמת היה המאבק על המרחב הציבורי, הן בריסוס שלטי נשים והן בהתקנת צופרי שבת פיראטיים.

"אני לא יכולה להבטיח שלא יהיו דברים מהסוג הזה גם בקדנציה הנוכחית, אבל זו לא מדיניות עירונית. העירייה יצאה נגד זה בכל הכלים שהיו לרשותה כולל הגשת תלונות במשטרה כדי לנסות לעצור את התופעה.

"הניסיון של העירייה לעסוק בזה דרך התקנות של מניעת רעש התגלה כלא אפקטיבי. היה ניסיון להסדיר את הצופרים דרך העירייה ואני התנגדתי. אני לא חושבת שתפקידה של העירייה הוא להתקין צופרים כדי שכולם ישמעו שהשבת נכנסת.

"יכול להיות שיש פתרונות מחוץ לקופסה. שמעתי שיש כפרים בצפון שביטלו את קריאת המואזין במרחב הציבורי בעזרת מנגנון שבו מי שרוצה לשמוע בבית, מחובר למערכת המרכזית. יכול להיות שבדיאלוג ובהסברה אפשר להגיע לזה.

"עדיף לי להשקיע במערכת חינוך טובה יותר, באפשרויות תרבות מגוונות יותר ובעסקים פתוחים בשבת, מאשר לנסות להילחם בצופרים"

"אנחנו צריכים להתאמץ לצמצם את הרעש לכל סוגיו ולכן אין לי מלחמה ספציפית בצופרים. זה דורש הרבה-הרבה מאמצים ואין לי אפשרות באמת לאכוף את זה.

"עדיף לי להשקיע במערכת חינוך טובה יותר, באפשרויות תרבות מגוונות יותר ובעסקים פתוחים בשבת, כדי שהציבור הליברלי ירגיש שהוא מקבל את המענים שלו, מאשר לנסות להילחם בצופרים. זה לא אומר שאני לא אנסה, אבל זה כן אומר, שבסדר העדיפויות שלי ברור מה בא לפני מה".

עירוניות אחרת

מה יתחדש בחריש בקדנציה הקרובה? איזה שינוי משמעותי נראה בעיר?

"אני חושבת שאנחנו נראה התחזקות כלכלית של העיר. הרבה תוכניות שיזמנו בקדנציה הקודמת יגיעו להבשלה. לדוגמה, התוכנית שאישרנו במעו"ף היא תוכנית די משמעותית עם הרבה שטחים שאמורים להניב ארנונה לקופת העירייה אבל מעבר לזה, גם אמורה לאפשר הרבה שימושים שעדיין אין להם מקום בעיר כמו עוד סופר גדול, כיכר עירונית משמעותית שיש בה מקום לבתי קפה וחנויות פופ-אפ".

"זו עירוניות אחרת שעוד לא קיימת במופע הזה ואנחנו צופים שתהיה לזה הצלחה גדולה. זה מן הסתם יתרום גם לכלכלת העיר.

אין ספק שגם מהלכי מאקרו שיקרו עוד עשור, כמו הרכבת, יגבירו את האטרקטיביות של חריש ויביאו יותר יזמים להשקיע בחריש. התושבים יחושו את השינוי".

"הבדל שני שהתושבים ירגישו הוא שיפור ברמת השירות לתושב. כיום הרשות יותר פנויה לעשות תהליכים כאלה. אנחנו סיימנו את הקפיצות המטורפות באוכלוסייה שגרמו למערכת להיות עסוקה סביב הזנב של עצמה".

"אנחנו גם נעשה עבודה הרבה יותר טובה עם נוער חריש. הן מבחינת כוח אדם ותקינה והן מבחינת מועדוני נוער, תנועות נוער, ארגוני נוער, ומגוון מענים נוספים. ההסתכלות תהיה גם בתחום של מוסדות חינוך פורמליים וגם בבלתי פורמליים, בתרבות ובפנאי של הנוער כדי שהוא יוכל ליהנות כאן בתוך העיר. הבילוי בתל אביב יהיה האקסטרה שהוא רוצה לעשות מדי פעם, אבל רוב הזמן יהיה לנוער מה לעשות פה בחריש".

לקריאה נוספת: 100 ימים לאופוזיציה בחריש: "אנחנו כאן כדי להישאר"

יונתן דוד דיטש ז"ל בן 34, היה לוחם במיל' בפלחה"ן צנחנים בגדוד הסיור 6623 בעוצבת חוד החנית (חטיבה 55), ונפל במהלך מלחמת חרבות ברזל ב-7 בדצמבר 2023.

הטבח ב-7 באוקטובר התרחש במהלך חופשה משפחתית של יונתן והוא בחר לעזוב את אשתו מורן ובנו ארי בן השנתיים, ולהתנדב למילואים כדי להצטרף לאחיו לנשק, עוד בטרם קיבל צו 8.

בצעירותו, יונתן היה חניך בתנועת הנוער צופי ים תל-אביב, שם בילה את מרבית שנות נעוריו. הוא אהב מאוד לגלוש ולהפליג. בסופ"ש האחרון לחייו, אף ביקש אישור מיוחד ממפקדו לצאת עם חבריו לנשק לגלישה אחרונה, על מנת "לקבל אנרגיות" לפני הכניסה הקרקעית לעזה.

היום (שישי) בטקס מרגש שהתקיים במרינה בתל אביב, השיקו בני משפחתו וחבריו סירה חדשה "יונתן דיטש" שתשמש את חניכי שבט צופי ים תל אביב.

"היום יונתן חזר לים. הוא נולד והתחנך בתל אביב ואהב מאוד את הים. הוא היה גולש, שוחה ומפליג בסירות. הים היה הבית השני שלו ולכן היום הוא יום מאוד מרגש", ציין אביו לני דיטש.

"לזכרו של אהובנו, החלטנו לתרום סירה על שמו לשבט הצופים בו גדל, על מנת להנציח ולשמר את מורשתו ודרך חייו של יונתן ז"ל גם לדור הבא".

לני מוסיף כי "ב-7/12 האור של יונתן כבה. היום ב-12/7 – אנחנו משיקים את הסירה שלו, משיטים אותה לים ומדליקים שוב את האור מחדש. זה היה לגמרי מקרי שהתאריכים הסתדרו בהיפוך מושלם".

"השכנים הנהדרים שלנו, נרתמו לסייע לנו מכל הלב והנשמה"

השבוע גם הושק ספסל זיכרון ליונתן שהוצב בלובי של בניין המגורים שלו, ברחוב סביון בחריש, בבניין בו מתגוררים מורן וארי, אשתו ובנו.

לוחית הזיכרון נושאת את הכיתוב: 'לזכרו של גיבור ישראל, רס"מ יונתן דוד דיטש, אשר התגורר בבניין זה והיה אהוב על כולם. לנצח נזכור'.

"ספסל הזיכרון הוא הנצחה נוספת ליונתן, תזכורת שכאן בבניין התגורר גיבור שהיה ואיננו עוד", מסבירה מורן דיטש, אשתו. "יונתן היה אהוב על כל השכנים הנהדרים שלנו, שנרתמו לסייע לנו מכל הלב והנשמה בשעתנו הקשה. הספסל הוא גם תודה אישית שלי להם", היא מסכמת ומבקשת להודות גם לנגר מוש גברילוב (הידוע בכינויו הדוד משה) שעיצב ובנה את הספסל בהתנדבות.

התשובה הציונית של יונתן

"דיירי הבניין מאוד התרגשו. הוא היה דמות מוכרת מאוד בבניין, כולם הכירו את "שיחות יונתן" במסדרון שהיו מתנהלות במשך שעות", מספר לני.

"כשאחד השכנים היה יורד למטה ורואה את יונתן עם הכלב שלו, אז הפעולה של 'לזרוק זבל' ארכה במקום 5 דקות, לפחות חצי שעה של שיחות נפש. הוא חיבר בין הדיירים בבניין, בין כולם. היתה שם שכנות מאוד טובה בין דתיים וחילונים. הוא היה חלק מהחיבור הזה".

"יונתן אהב את חריש", מוסיף לני. "נכון שהסיבה הראשונית למעבר היתה כלכלית אבל הוא חיפש את החלק הטוב בעיר. כששאלו אותו 'למה חריש?' היה לו תשובה קבועה, אפשר לומר תשובה ציונית. הוא אמר שבשנות ה-30, הסבים והסבתות שלנו בנו ישובים, קיבוצים ומושבים, והוא שייך לדור הצעיר שבונה ערים. הוא היה מאוד גאה לגור בעיר שהוא בחר בה והרגיש מחובר אליה. ככה הוא היה".

לקריאה נוספת: בהשפעת ה-7 באוקטובר: הנצחת הנופלים והחללים בחריש תשתנה