אין זמן טוב מחול המועד סוכות לצאת לטבע וליהנות משביל ישראל, קרוב לבית. בזכרון יעקב סומן מקטע חדש של שביל ישראל, עתיר באתרי מורשת, וסמוך לו נמצא מקטע נוסף של השביל בו ניתן לשלב רחצה בחוף הים

חול המועד סוכות הוא זמן מצוין לנצל את הקירבה היחסית של חריש למקטעים 16 ו-17 של שביל ישראל, לצאת לטבע וליהנות משילוב של אתרי מורשת היסטוריים, חורש טבעי, גנים, נחלים וחוף הים.

בספטמבר השנה הושלם סימון מקטע חדש של שביל ישראל, שעובר דרך האזור ההיסטורי של המושבה זכרון יעקב ופארק הטבע רמת הנדיב. בהמשך השביל, במקטע שאינו חדש, אך מומלץ לא פחות, תוכלו ליהנות מנחל חדרה ומרחצה בחוף הים.

לדברי איציק בן דב, רכז סימון שבילים בחברה להגנת הטבע, שתכנן ותיאם את התוואי החדש יחד עם המועצה המקומית זכרון יעקב וצוות רמת הנדיב "מטיילי השביל יהנו ממעבר באתרי מורשת ותיירות במושבה. התוואי הישן עבר בשולי כביש צר ללא שוליים, בחצר מפעל בטון שמערבלי בטון עוברים דרכו, חצה את כביש (652) זכרון יעקב – בנימינה הסואן. שביל ישראל סומן לפני כ-30 שנה, כאשר נפח הטיילות והתנועה היו נמוכים, וכל העת מתבצעים בו שינויים ועדכונים. אנחנו משקיעים משאבים ומאמץ להרחיק שבילים בכלל ואת שביל ישראל בפרט, מסכנות למטיילים" מוסיף בן דב.

"רמת הנדיב שמחה על שיתוף הפעולה עם החברה להגנת הטבע בשינוי תוואי שביל ישראל וכך יוכלו המטיילים ליהנות ממה שיש למקום להציע“, מוסיפה גלי כהן, מנהלת תחום קהל ושיווק באתר רמת הנדיב.

מסלול זכרון יעקב ופארק רמת הנדיב

מקטע השביל החדש מתחיל בשולי המושבה זכרון יעקב, וחוצה אותה לכיוון רמת הנדיב. נקודות הציון לאורך המסלול כוללות את יקב כרמל, מדרחוב רחוב המייסדים, בית הכנסת אוהל יעקב, מוזיאון העלייה הראשונה, מוזיאון ניל"י/בית אהרונסון, בריכת בנימין, בית העלמין ההיסטורי של המושבה, גן שם עולם ועוד. בסיומו, מתחבר המקטע החדש לתוואי שביל ישראל הקיים בשולי הגן שמסביב לאחוזת הקבר של הברון רוטשילד.

רושמים ב-WAZE: "גן ירון" או בקישור לגוגל מפות.

דרגת קושי: מתונה, ללא ירידות או עליות קשות. המסלול בחלקו מוצל ולאורכו נקודות צל.

עונה מומלצת: סתיו, חורף (לא אחרי גשם כבד), אביב.

סיפור הדרך:

בפתחו של מקטע השביל בזכרון, נבחין בשלט "גן ירון", שהוא גן חורש מוצל עם ספסלי אבן ונקודת מים המתאים גם לישיבה ומנוחה. גן ירון הוא גן הנצחה לזכרו של ירון אמיתי, חייל מילואים שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ומצויים בו גם משחקי חברה וחשיבה המבוססים על סלעים ואבנים מהטבע.

בהמשך השביל נכנסים לרחוב 'מעוף הציפור' בזכרון יעקב ובצומת ה-T פונים ימינה לכיוון יקב כרמל ההיסטורי, שהוקם ביוזמת הברון דה רוטשילד בסוף המאה ה-19.

מהיקב נמשיך אל רחוב המייסדים שהוא הרחוב ההיסטורי של המושבה שהפך למדרחוב תיירותי משופע בחנויות ובמסעדות, אך עם זאת טומן בחובו אתרים חשובים בהיסטוריית המושבה: בית הכנסת, בריכת בנימין, בית אהרונסון ובתי ראשונים.

מרחוב המייסדים ממשיך השביל דרך שער ישי לכיוון בית העלמין ההיסטורי, ומשם, דרך רחוב 'השיטה', מגיע השביל אל הכניסה הרגלית לפארק רמת הנדיב. השביל המסומן ברמת הנדיב אמנם עוקף את גני זכרון לכיוון דרום, אך מומלץ מאד לבקר בגנים המטופחים והמרשימים שפתוחים למבקרים לאורך השבוע בין 8:00-16:00.

השביל הממשיך דרומה מסומן באדום ומגיע אל שולי רמת הנדיב ואל אתר ארכיאולוגי חירבת אל-עקב. ניתן לסייר באתר ומנקודת התצפית להשקיף מערבה אל מישור חוף הכרמל – מעתלית ועד חדרה.

נחל חדרה ופארק השרון

מקטע נוסף של שביל ישראל באיזורנו, הוא מקטע העובר בחדרה, בין היתר במקום בו שכנה מעברת העולים ההיסטורית "אגרובנק", דרך פארק נחל חדרה, יער חדרה ועוד.

למעשה מקטע זה מחולק לשני קטעים עיקריים: הראשון, מנחל חדרה לתחנת הרכבת בצידה המערבי והשני מתחנת הרכבת דרומה לפארק השרון, דרך יער חדרה.

רושמים ב-WAZE: "פארק נחל חדרה" או בקישור לגוגל מפות.

דרגת קושי: קלה. מותאם למשפחות עם ילדים, נגיש בחלקו לעגלות.

עונה מומלצת: כל עונות השנה, בעיקר בחורף ובאביב.

סיפור הדרך:

נתחיל את הטיול שלנו מפארק נחל חדרה, שם נוכל לצפות בגשר הנבל המרשים שמעל נחל חדרה. מהגשר אפשר להמשיך מערבה במקביל לגדה הדרומית של הנחל אל כיוון חוף חפציבה, המכונה גם חוף חדרה הישן.

נמשיך ללכת לאורך החוף הותיק, אליו מגיעים מתרחצים ומטיילים רבים הנהנים מהשקט ומהנוף באיזור, וקראוונים רבים פזורים בדיונות החול שמסביב לחוף.

בעונה המתאימה, ניתן לרחוץ ברצועת החוף מפרץ בנימין אשר נמצאת בסמוך לכפר הים. רצועת חוף מקסימה ביופיה, מסולעת בחלקה, ועל אף המראה הפראי של החוף, הוא מוגדר כחוף מוכרז ובו סוכת מציל. במקום יש גם מסעדת דגים, שירותים ציבוריים וקיוסק קטן לרווחת המטיילים.

למי שלא מעוניין ללכת לאורך החוף, ניתן לעקוב אחר סימון שביל ישראל מפארק חדרה דרומה, לאורך כביש אספלט צר, שמגיע גם הוא עד אזור מפרץ חוף בנימין.

מכאן נמשיך לכיוון שכונת גבעת אולגה, עד לגשר להולכי הרגל החוצה מעל כביש 2 (מול תחנת הדלק "דלק"). לאחר חציית הכביש נצעד בשטח עפר בו הייתה בעבר מעברת העולים אגרובנק ונגיע לשביל אקליפטוסים אשר יוביל אותנו אל תחנת הרכבת חדרה-מערב.

את המקטע השני נתחיל כאמור באיזור המערבי של תחנת הרכבת, ממנו יש כניסה נוחה אל תוך יער חדרה אשר נמצא בהדרו בתקופת החורף והאביב, שאז מתקיימת פריחה ססגונית של פרחים ואף סוגים שונים של פטריות.

ביער חדרה מפוזרים שולחנות פיקניק רבים וניתן להבעיר מנגלים (אך זיכרו לכבות היטב את הגחלים ולהשליכם לעמדות היעודיות). מיער חדרה נמשיך לפארק השרון הצמוד, שהוא גן לאומי המשתרע על שטח של 6,000 דונם.

בפארק ניתן למצוא את שלולית החורף, בה מתכנסים עופות מים בעונת החורף וכן בריכת צמחי מים הקרויה בריכת סמר ובה נורית המים, גומא וסמר. לאחרונה התגלה בבריכה זו צמח מים חדש בישראל, אשר נקרא סמר ננסי.

גם כאן ניתן לעשות על האש בפינות המיועדות לכך, והפארק מציע בנוסף גם מרחבים ירוקים ודיונות חול רכות בהן אפשר להתגלגל ולשחק.

שביט סער וקסלר, מנהלת הוועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע: "אנחנו בעיצומה של עונת הטיולים בשביל והמטיילים עושים את דרכם צפונה ודרומה. מזג האוויר בשבועות הקרובים צפוי להיות מושלם להליכה במקטעי השביל בכל רחבי הארץ, ואני ממליצה לכולם לצאת לטבע, להנות מהנופים והייחודית של השבילים שלנו, וכמובן – לשמור על ניקיון ולקחת את הפסולת לפחי הזבל".

לקריאה נוספת: מגוון מסלולי טיולים נוספים בסביבות חריש

לעבוד מחוץ לעיר, לקפוץ לקניות בסופר, לקחת את הילדים לחוג במתנ"ס ולהסתדר בלי מכונית. חן רזניק-מורן ניסתה להשאיר את הרכב בחניה ולהסתמך אך ורק על התחבורה הציבורית בעיר

היום, ה-18 בספטמבר, הוא היום הבינלאומי לתחבורה ציבורית. בעוד שלושה ימים ייחגג בעולם גם יום חופשי ממכוניות.

נדמה ששני ימים אלו מציגים מציאות רחוקה מאוד מהמתרחש בחריש, העיר החדשה ביותר במדינת ישראל, שתוכננה במקור כעיר מעודדת הליכתיות, אולם מתמודדת עם תחבורה ציבורית שמספקת מענים חלקיים וגורמת למשפחות להחזיק גם שתי מכוניות, ולהתמודד עם פקקים מדי בוקר וערב.

מה מצב התחבורה הציבורית בעיר בימים אלה, ומה נדרש כדי שחלקנו לפחות, יוכל לוותר על הרכב האישי?

07:45 – בדרך לבית הספר

אחד הפתרונות הברורים הוא תגבור ההליכתיות בעיר. בית הספר של ילדיי, "ממלכתי בצוותא", נמצא במרחק הליכה קצרה מהבית. בשעות מסוימות יש אפילו צל חלקי שמטילים הבניינים הסמוכים על מסלול ההליכה. אבל לא כולם ברי מזל כמונו. המתגוררים בקצה השכונה או תלמידים שמתגוררים במעו"ף, נאלצים ללכת מרחק רב ללא צל כמעט.

חריש כבר בת 7 אבל אין עדיין מספיק הצללה וקירוי בשטחים הציבוריים בעיר, יעברו עוד מספר שנים עד שנוכל ליהנות מצל העצים שניטעו. עד אז, ההליכה ברחבי העיר היא לא פתרון נוח.

מבוגרים ובני נוער רבים בוחרים להתנייד באמצעות קורקינט או אופניים, אבל שם התמונה לא ורודה יותר: מתלונות על שבילי אופניים שלא מתוחזקים כראוי ומסתיימים במכשולים, ועד כישלון המכרז להפעלת שירותי השכרת קורקינטים חשמליים, גם משם לא מגיעה הישועה.

אם בכוונת הרשויות לעודד הליכה או רכיבה בעיר – עליהן לעשות יותר.

8:00 – נסיעה לעבודה

האם התחבורה הציבורית מעניקה אלטרנטיבה ראויה? על פי נתוני עיריית חריש כ-70% מתושבי חריש עובדים מחוץ לעיר ומתמודדים מדי יום עם תלאות התחבורה הציבורית או הפקקים המייגעים בכבישים.

על פי נתוני הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, בכל בוקר נוסעים כ-1,000 נוסעים בקווי האוטובוס השונים אל מחוץ לחריש, וחוזרים אחר הצוהריים.

שאר כוח העבודה של חריש, המוערך בעשרות אלפי עובדים, נוסע ברכבים פרטיים. על פי הערכות מהנדסי התנועה של חברת נתיבי ישראל נפח התנועה במחלף מג"ב בשעות השיא הוא כ-40 אלף מכוניות ליום.  אין פלא שהיציאה היחידה מהעיר עמוסה מדי בוקר ומדי סוף יום.

האם מיעוט הנוסעים באוטובוסים מעיד על צורך נמוך בתחבורה ציבורית, או שמא התייעלות מערך התחבורה הציבורית תוביל להפחתת מכוניות בכביש?

אני עובדת לרוב בבית, אבל מדי פעם אני נוסעת לקיסריה באמצעות קו 160 – קו אוטובוס ישיר שמתחיל במעו"ף, עובר בדרך ארץ ועוצר בסמוך לאזור התעשייה של קיסריה. החוויה שלי מקו זה היא חיובית: נסיעה מהירה באוטובוס שאינו עמוס.

לעומתי, שון, בן 22 שמתגורר בחריש בחמש השנים האחרונות, עובד במוקד שירות לקוחות בחדרה ונוסע מדי יום באוטובוס 60 מבצוותא עד למקום עבודתו. הנסיעה אורכת כשעה ואם יש פקקים – אף יותר. "אם היה אוטובוס ישיר לחדרה שהיה מקצר את כל העצירות בכביש המהיר," אומר שון, "זה היה יכול לעזור מאוד לאנשים כמוני".

שון מעיד כי גם מהימנות התחב"צ אינה גבוהה: "קרה לי כבר כמה פעמים שהאוטובוס לא הגיע בבוקר, ונאלצתי לחכות לאוטובוס הבא ולאחר לעבודה. קשה לסמוך על לוח הזמנים באפליקציות השונות".

16:00 – סידורים וחוגים

מלבד נסיעה לעבודה ולמוסדות הלימוד, מערך התחבורה הציבורית אמור לתת מענה גם בתוך העיר. אני משתמשת בקווים הבינעירוניים (60/71) כדי לקפוץ לקניון בכניסה לעיר או לחוגים עם הילדים במתנ"ס בשוהם.

לאחרונה התבשרנו על פיצול הקו הפנימי היחיד בעיר – קו 22 – לשני קווים: קו 20 עובר בשכונות המזרחיות של חריש (מעו"ף, הפרחים ובצוותא), וקו 22 החדש עובר בשכונות המערביות (החורש ואבני חן). על פי פרסומי העירייה, המהלך אמור להקל על התושבים ולהוביל להתייעלות הנסיעות בתוך העיר, ככל הנראה כדי להביא אותם במהירות למסוף האוטובוסים החדש במערב העיר. תושבים רבים התלוננו שהפיצול מסרבל את ההתניידות בחריש, כיוון שמי שרוצה להגיע מקצה אחד של העיר לקצה השני צריך להחליף שני אוטובוסים. גם אני, כתושבת בצוותא, לא יכולה להשתמש בקו החדש כדי להגיע ישירות למתנ"ס.

בנוסף, אחד מקהלי היעד העיקריים של האוטובוסים הם בני נוער, האם מערך האוטובוסים בחריש נותן מענה לצורכיהם? תושבים שהגיבו בפייסבוק לשינוי של הקו הפנימי הלינו על כך שעקב השינוי כל הגעה למוסדות המיועדים לנוער בשכונות האלה, כמו המבנים של תנועות הנוער ובתי הספר הוותיקים והחדשים שעדיין נבנים, יצריכו נסיעה בשני אוטובוסים או הליכה ארוכה עד לתחנת האוטובוס, וכך יסרבלו את ההתניידות שעד כה הייתה סבירה.

70-60 נוסעים שעולים בבת אחת

א', נהג קו 20 החדש נוהג בקו הפנימי בחריש כבר כמעט שנתיים וגם הוא מודע לתסכול הנוסעים בעקבות השינוי שחל: "קשה לאנשים עם השינוי, קשה להם להחליף שני אוטובוסים כדי להגיע משכונה אחת לשכונה אחרת. צריך קו נוסף שיחבר בין השכונות האלה".

מהן השעות הכי עמוסות באוטובוס?

"שעות פתיחת הגנים ובתי הספר בבוקר, וגם שעות הצוהריים – סביבות שתיים, שתיים וחצי. לפעמים באותו מסלול עולים שישים או שבעים אנשים וילדים, אולי צריך לתגבר בשעות האלה באוטובוסים נוספים. צריך גם לאסור על כניסת משאיות לרחובות של מוסדות החינוך בשעות האלה, זה יוצר הרבה עומס וקושי לעבור".

מגמת שיפור בתחב"צ

אלון אמיר-שפר, תושב חריש בשלוש השנים האחרונות הוא מפעילי קבוצת "נחלצים מהפקקים", שעוסקת בקידום תחבורה ציבורית בעיר. הוא גם משתמש קבוע בתחבורה הציבורית, וכמדריך טיולים הוא נוסע באוטובוס אל מחוץ לעיר פעמיים-שלוש בשבוע, בכל פעם ליעד אחר.

"הדבר הכי טוב בתחב"צ בחריש זה שהיא מחוברת לתחבורה הציבורית הכללית. רוב האוטובוסים נוסעים באופן ישיר לתחנות הרכבת הקרובות, שמאפשרות הגעה נוחה למקומות שונים בארץ", מסביר אמיר-שפר.

ומה פחות טוב?

"הבעיה הכי גדולה היא המסלולים של הקווים שלא מתוכננים כראוי. למשל, ליד הבית שלי אין תחנת אוטובוס, אני צריך ללכת דקות ארוכות עד לתחנה הקרובה, אבל אז האוטובוס עושה סיבובים ברחבי העיר עד ליציאתו החוצה. עדיף לי ללכת כמה דקות נוספות ולחכות בתחנה ליד היציאה מהעיר, אבל גם אז – קשה לסמוך על השעות שלו. האוטובוס מאחר לעיתים קרובות, ולפעמים אפילו מקדים, כך שאין דרך לדעת מתי באמת יגיע האוטובוס ולכן צריך תמיד להקדים את ההגעה לתחנה. חוץ מזה, הקו הפנימי הוא ארוך ומסורבל ולוקח הרבה זמן להגיע מנקודה לנקודה".

אז מה אתה מציע לעשות?

"בעיניי הדבר הכי חשוב הוא שכל הקווים הבין עירוניים יהיו קווים ישירים, שייצאו ממסוף האוטובוסים במעו"ף ויעברו בדרך ארץ עד ליציאה מהעיר – או אפילו ייסעו ישירות דרך הכביש העוקף מבלי לעבור במרכז העיר. בתוך העיר צריכים לפעול הרבה קווים פנימיים, אולי אפילו מיניבוסים, שיביאו אנשים מהשכונות אל המסוף. רצוי שהקווים יהיו גמישים ולא קבועים, ואז יבוטלו נסיעות מיותרות ואפשר יהיה להגדיל את תדירות הנסיעות, וגם למנוע נסיעה של אוטובוסים בתוך הרחובות הצרים.

"בנוסף, חשוב גם להוסיף מעברים רגליים בין רחובות, כדי שלא נצטרך לעשות עיקוף גדול מאוד כדי להגיע לתחנה".

שפר-אמיר לא מתרגש מהפיצול של קו 22, לדעתו מדובר בצעד הכרחי אך הוא נעשה לתפישתו, בצורה לא נכונה. "אם כבר לחבר שכונות, אז הייתי מחבר את אבני חן עם מעו"ף, ואת החורש עם הפרחים ובצוותא, ומוסיף עוד נקודות השקה לאורך דרך ארץ. יכול להיות שהיה צריך לעשות סקר תחבורה נרחב יותר וגם לתאם עם מחלקת חינוך כדי שתלמידים לא יצטרכו להחליף אוטובוסים כדי להגיע למוסדות הלימוד, אבל אי אפשר לענות על הצרכים של כולם, צריך לחשוב על טובת הכלל.

"אני רואה שיפור משמעותי ביחס למה שהיה לפני שלוש או ארבע שנים, שיפור איטי אומנם, אבל מאמין שבסוף נסגור את הפער".

מסוף, רכבת ומה שביניהם

אני נוסעת מדי פעם עם ילדיי באוטובוס בתוך העיר, בעיקר כדי להגיע לחוגים במתנ"ס ברחוב שוהם או לסידורים בקניון מור בכניסה לעיר. עבור ילדיי הנסיעה באוטובוס, היא עדיין חוויה חיובית ומלהיבה – במיוחד כשהספסל האחורי פנוי. אך עבור מי שחייב לנסוע מדי יום בתחבורה ציבורית ואין לו אלטרנטיבות, התמונה שמצטיירת אינה פשוטה.

עם זאת, עיריית חריש ציינה כי מתוכננים 3 קווים פנימיים נוספים, אך לא התחייבה על מועד השקתם. לא ידוע גם מתי יתווספו קווי אוטובוס ישירים לערים מרכזיות כמו ירושלים. ההתחייבות היחידה הקיימת היא פתיחת מסוף התחבורה המערבי בכניסה לעיר, שהשקתו משוערת לסוף השנה הנוכחית.  פתיחת המסוף תשנה שוב את פניה של מפת התחבורה הציבורית בעיר ותקצר את משך הנסיעה בקווים הבינעירוניים. אולי אז, תושבים נוספים יבחרו להשאיר את הרכב בחניה

ועוד לא דיברנו על התוכנית להקמת תחנת רכבת בעיר – שאם תתממש בשנים הקרובות תחולל מהפך משמעותי בהרגלי הנסיעה של רבים. אם אכן התמונה תשתנה, נוכל להצטרף בלב שלם לחגיגות לציון יום התחבורה הציבורית.

לקריאה נוספת: קו פנימי נוסף יחל לפעול בחריש

מה מעסיק את בן זיקרי, איזה נושא תיעדף לב, מה משותף לקשת וינטוב ומה לתפישתו של פרג'י הכי חשוב? המועמדים לראשות העיר "נאלצו", בהתאם לבקשת 'חריש סיטי', לבחור נושא אחד בלבד, שהוא לתפישתם, הכי חשוב לטיפול בשנה הקרובה. אם תרצו, תוכלו לקרוא לזה גם הבטחת בחירות

לקראת פרוס השנה החדשה הטלנו על המתמודדים לראשות העיר משימה שאינה פשוטה לפוליטיקאים: לבחור אך ורק נושא אחד אותו יקדמו מיד עם בחירתם לתפקיד.

זו אינה שאלה מקרית. כל המועמדים התייחסו במהלך החודשים האחרונים למגוון רחב של נושאים והציעו שלל פתרונות לפתרון בעיות משמעותיות והסרת חסמים המעכבים את התפתחות העיר.

עם זאת, הכרזה על סדר עדיפויות עוזרת לפוליטיקאים וגם לקהל המצביעים, להבין אלו נושאים הם כבדי משקל יותר ויזכו להתייחסות אמיתית עם סיום הבחירות. במידה רבה זוהי גם הבטחת בחירות עליה ייבחן המועמד/ת לאחר זכייתו בתפקיד ובתום 100 ימי החסד הראשונים.

חמשת המועמדים הציגו מנעד תשובות רחב. היו ששמו את הצד הכלכלי בחזית, אחרים הדגישו את הצד החברתי-קהילתי או ציינו נושא כמו ביטחון אישי, שמעסיק רבים גם ברמה הארצית. מה יקדם המועמד שלך לאחר הבחירות? הנה התשובות.

משה בן זיקרי: "להחזיר את הביטחון לעיר"

"ביטחון וכלכלה – אני חושב שזה אחד תלוי בשני, ואי אפשר להפריד ביניהם. חוסר הביטחון האישי פוגע בכלכלה ובהצלחתה של העיר. עם כניסתי לתפקיד ראש העיר, בכוונתי לטפל בנושא הזה לעומק ולהחזיר את הביטחון, הרווחה והכלכלה לעיר שלנו".

איציק לב: "להחזיר את האמון של התושבים"

"כראש עיר אני מתכוון לנהל את המערכת, בשיתוף פעולה רחב עם חברי העירייה. חריש חייבת תוכנית אסטרטגית לפיתוח כלכלי והעסקים הקטנים, תוכנית לטווח הקצר והארוך בכדי שתוכל לייצר מקורות הכנסות ומקורות לתעסוקה לתושבים, ליצר שיתופי פעולה עם רשויות במרחב, ולהוביל את העיר לעצמאות כלכלית ויצירת הכנסות לעירייה בכדי שתוכל להשקיע בתושבים: בחינוך, בביטחון ובקהילה.

"יש לי תוכנית 100 ימים סדורה הכוללת מטרות, יעדים ואיך למשוך יזמים ומשקעים לעיר, אבל הדבר הראשון שארצה לעשות זה להחזיר את האמון של התושבים בעירייה ובמוסדות שלה".

עידית ינטוב: למצב את חריש כ״שווה השקעה״

"בשנה החדשה אני מתכוונת למצב את חריש כעיר ששווה השקעה. כולנו רואים את הפוטנציאל ומוכרחים לשווק את זה החוצה.

״בעזרת צוות מקצועי וממוקד נעסוק רק בפעולות אקטיביות להבאת יזמים ומשקיעים לעיר. לפיתוח אזורי צמיחה כלכלית. תעשיה, מסחר ותעסוקה לתושבי העיר. כשנתמקד באתגרים האמיתיים, שאר ה'צרות' יראו לנו חסרות חשיבות".

יוחאי פרג'י: הקמת חברה כלכלית

"מיד לאחר הבחירות אפעל במלוא הכוח להקמת חברה כלכלית שתקבל ממני סמכויות ליצירת פרויקטים מניבים לקופת העירייה. חברה כלכלית תוכל לפעול להקמת אזור תעשיה, להקמת מוסדות ציבוריים ומוסדות חינוך על פי לוחות זמנים קפדניים וסטנדרט עסקי ואף להוזיל עלויות שוטפות שיפנו כסף לטובת השקעה בחינוך ובקידום פרויקטים עירוניים. הקמת חברה כלכלית היא קריטית מהיום הראשון כיוון שכך אני יוצר מכפיל כוח לעירייה בכך שנוכל לנתב אליה את הפרויקטים לפיתוח העיר ולאפשר לאגפים השונים בעירייה להשקיע בניהול השוטף ובשיפור השירות לתושב".

יצחק קשת: "דגש מיוחד על נושא המסחר והתעסוקה"

״כמו בכל תקופת כהונתי, גם לאחר הניצחון בבחירות אמשיך לקדם ולפתח את חריש בכלל התחומים. נשים דגש מיוחד על נושא המסחר והתעסוקה. מדובר בנושא מרכזי עליו אנחנו עמלים לילות כימים.

"עד היום התמקדנו בשיווק שטחי המסחר ליזמי נדל"ן, לשם כך פעלנו להורדת מחירי השיווק, קידמנו פעולות מול רמ"י להעלאת אטרקטיביות המתחמים ועוד.
בקדנציה הקרובה אמשיך לפעול להקמת איזורי תעסוקה נוספים. נתמקד בהבאת יזמי נדל״ן וחברות גדולות להשקעה בחריש, נקים מתחם סחר משולב במעו״ף, נפעל להקמת אזורי תעסוקה ומסחר בשכונת חריש דרום לצד המשך עבודות הפיתוח וההקמה של מתחם הטרפז.

"אמשיך לפעול מול משרדי הממשלה למתן הטבות מס לעסקים ותושבים בחריש ונקדם את התוכנית להקמת בית חולים בשטחי העיר״.

לקריאה נוספת: מאבקי השבת בחריש: מהי עמדת המועמדים לראשות העיר?

שבע שנים לאחר הקמת העיר ורק שכונה אחת הצליחה להקים ועד ייצוגי שנבחר בבחירות דמוקרטיות. מי מימן את הקמת ועד שכונת בצוותא ואילו הישגים הוא מציג בתום שנתיים של פעילות? מדוע לא קמו ועדים נבחרים בשאר שכונות העיר, כיצד תורם ועד לפיתוחה של השכונה ומהי גישת הרשות לגוף זה? הקרב על הוועד – גרסת חריש

שבע שנים חלפו מאז החלה חריש להתאכלס והיא כוללת כיום חמש שכונות שמתמודדות, כל אחת בדרכה, עם בעיות של בינוי, פיתוח, משאבים, תחזוקה, שטחים ירוקים וייעוד מבנים ציבוריים. עד היום הצליח לקום בהליך בחירות מסודר, ועד אחד בלבד, בשכונת בצוותא. מהי חשיבותו של ועד שכונתי ומהו הערך המוסף שהוא מספק לתושבים?

"ישראל היא מדינה מאוד-מאוד ריכוזית. בניגוד למדינות אחרות, יש לנו רק שתי רמות של ממשל, ממשלה ושלטון מקומי. אחת הדרכים לקדם את התפישה הדמוקרטית היא להקים הלכה למעשה רובד נוסף, ועדי שכונות", מסביר שי גולוב, סמנכ"ל שטח והכשרות בתנועה הישראלית, ששמה לעצמה מטרה לצמצם את הפער בין התושבים לבין נבחרי הציבור באמצעות תמיכה והקמה של מוסדות דמוקרטיים אשר מייצגים את התושבים.

"במצב אידיאלי ועד הוא הנהגה נבחרת של שכונה והוא כתובת לרשות, שלא מצליחה להעמיק ולהגיע לכל התושבים. ישראל גדלה כל הזמן וגם חריש צומחת. זו כבר לא מדינה או עיר קטנה ולנבחרי הציבור יש יכולת מוגבלת במעגלי עבודה והכרות שהם מייצרים", הוא מוסיף.

ערוץ תקשורת חשוב לראש העיר

תשובה נוספת מספק ד"ר יריב שגיא, יועץ אסטרטגי לרשויות מקומיות המתמחה גם בבינוי קהילה ופוליטיקה: "ועד שכונה הוא אחד מערוצי התקשורת החשובים של ראש העיר עם התושבים.

"השיח שמכתיב יצירה של ועד מתייחס לאיכות חיים בסיסית בשכונה. "לא טוב לי בשכונה", "השכונה מלוכלכת", "אין לנו ספסלים ברחוב". רשות מקומית יכולה להיות סבילה בתהליך הזה אבל רשויות שרוצות להיות חכמות צריכות לשאוף לייצר מהתושבים קהילה. כלומר, שהתושבים לא יהיו רק קוטרים, יתלוננו ויתארגנו נגד הרשות אלא גם יתארגנו בעד. בסופו של יום ערים חכמות הן לא בהכרח ערים עם מערכות דיגיטליות מתקדמות אלא ערים שיודעות להשתמש בהון האנושי שלהן".

מאיום פוליטי ועד עידוד הקמה

בישראל, מעמדו של ועד השכונה לא הוסדר חוקית עד היום. "בגלל שאין חקיקה מוסדרת כל עירייה מאמצת לעצמה נהלים בנושא ועדי שכונות", מסביר גולוב ומציין שלוש גישות של רשויות ביחס לוועדי שכונות:

אחת – רואות בוועד שכונתי איום פוליטי, גוף לעומתי, ועושות הכל כדי לפרק אותו; שנייה – רשויות שמעודדות הקמת ועד ויש להן תקנות ברורות לבחירות ועד וסמכויותיו; שלישית – רשויות שנוקטות בגישה פסיבית לפיה אם התושבים יתארגנו הם יזכו לעזרה, אבל אם לא..ניחא;

באיזו גישה מבין השלוש נוקטת עיריית חריש? תלוי את מי שואלים.

יו"ר ועד בצוותא: "עירייה רספונסיבית"

"לעירייה יש אינטרס מאוד חזק שיהיה לה עם מי לדבר. אם יש מי שמייצג את השכונות זה עושה את החיים הרבה יותר קלים. אני יכול להגיד שמהרגע שהתאגדנו, העירייה היתה מאוד רספונסיבית. גם אם היו תשובות שלא אהבנו – תשובות קיבלנו", מעיד עמרי גונן, יו"ר ועד שכונת בצוותא, השכונה היחידה שהתארגנה וערכה לפני שנתיים בחירות רשמיות במסגרתן נבחרו 7 נציגים, 5 מהם עדיין פעילים כיום.

בניגוד לתפישה הרווחת לפיה שפיר, החברה הקבלנית שבנתה את השכונה, מימנה את הקמת הוועד, מספר גונן כי "את רוב הפעילות אני מימנתי באופן אישי. היה רעיון ששפיר יתנו מימון, אבל דה פקטו הדבר היחיד שקיבלנו מהם זו האפשרות להשתמש במבנים שלהם".

גונן מסביר מדוע הקים את הוועד: "ידענו שלשפיר יש נכסים בשכונה וכדאי שיהיה מי שייצג את התושבים, זו היתה אחת המוטיבציות, אבל היה חשוב לנו גם לפעול במסודר מול העירייה".

עוד הוא מציין כי "האתגר היה לבנות את המודל הנכון לבחירות. קיימנו פגישות עם ועדים של שכונות ברחבי הארץ והגענו למודל שבו הבניינים חברים בעמותה וכל בניין יבחר נציג. כך קיבלנו אוסף של אנשים יותר מעורבים. תהליך ההתארגנות לקראת הבחירות ארך שלושה או ארבעה חודשים כולל רישום העמותה".

בלי ייצוג לחרדים

למרות הבחירות המסודרות, לתושבים החרדים שהחרימו את הבחירות, אין ייצוג בוועד.

"נכון לעכשיו גם אין רצון לאף אחד מהמגזר החרדי להיות מעורב. כן דיברנו והתייעצנו עם כל הפלגים והזרמים ושמענו מה יש לכולם להגיד", מסביר גונן ומודה כי "הנושאים העיקריים שהתעסקנו איתם היו ניסיון לייצב את הבעיות שיש בשכונה, לייצר מארג שבו כל סוגי הפלגים והאוכלוסיות חיים בשלום ביחד".

אחת ההצלחות הגדולות שזוקף ועד בצוותא לזכותו הוא הצלחת המאבק להסטת חיבור כביש 611 לשכונה. "אחד התפקידים שלנו הוא לנסות לייצר שיח בריא מול הרשות – אבל לא רק. במקביל, לדיונים ניהלנו גם מאבק ברשתות החברתיות, דיברנו עם מהנדסים והבאנו פתרונות משלנו. היתה פה עבודה משותפת עם הרשות שהציגה לנו את הפתרונות ואנחנו העלינו אותם לתושבי השכונה במסגרת שיתוף ציבור".

המהות היא דיון משותף עם הרשות

גונן מאמין בכוחו של ועד לקדם משמעותית את השכונה ומציע את עזרתו לשכונות האחרות בחריש שמעוניינות בהקמת גוף ייצוגי: "מה שצריך זו קבוצת אנשים ראשונית שתשקיע חודשיים-שלושה כדי לייצר תהליך בחירות – בלי זה הנציגות היא לא רשמית. לא צריך כספים גדולים, לא צריך כספים בכלל בשביל להרים כזה אירוע אלא רק אנשים עם רצון טוב".

ומה תאמר לוועדים שלא מקבלים מענה מהעירייה לבקשות/דרישות?

"אנחנו גם פנינו לעירייה בנושאים שונים ולא תמיד הסכימו איתנו. מה שחשוב זה האם מקבלים תשובה והאם יש דיון – זה הנושא מהותי. הגיוני שלא תהיה הסכמה בכל דבר".

לגיטימיות של ועד

בניגוד לגונן שמאמין כי רק ועד נבחר הוא ייצוגי, ד"ר שגיא מצביע על טווח רחב יותר: "ישנם שני טיפוסי קצה, בצד האחד ועדי שכונות ממונים ומגויסים – שהם למעשה זרוע פוליטית-ביצועית של הרשות המקומית. בצד השני יש ועדי היגוי שכונתיים, צוותים של פעילים שמתארגנים בזכות עצמם ויודעים לנהל את עצמם והרשות המקומית רק צריכה לנהל איתם שיח. בתווך – יש המון סוגים של ועדים ושל פעילויות שכונתיות וקהילתיות שגם נבחרים בשיטות שונות".

גולוב מציין כי בחירות הן ההליך המועדף אולם לא רק: "ישנם מקומות שבהם מכל מיני סיבות בחירות אינן אפשרויות. במקרה כזה אנחנו מציעים לתושבים לאסוף חתימות ביחס לגודל השכונה כי הלגיטימיות הקהילתית היא סופר-חשובה, גם כלפי השכונה וגם כלפי הרשות".

כתובת לתושבי השכונה

במרץ 2023 ערכה תנועה ישראלית הכשרה להקמת ועדי שכונות בחריש. כ-10 משתתפים לקחו חלק, אחד מהם הוא מיכאל קרמר, תושב אבני חן. "כרגע אנחנו רק שלושה פעילים בשכונה ועושים מאמצים לגייס עוד אנשים שייקחו חלק בפעילות הזו כדי לקדם תהליך של הקמת ועד כולל בחירות דמוקרטיות בשכונה. המטרה היא להקים גוף מייצג לתושבים שיוכלו לפנות אלינו ולשקף לנו בעיות שלהם. שתהיה להם כתובת. נציגות זו תפעל מול נציגי המועצה שייבחרו בבחירות הקרובות".

קרמר מבהיר כי פעילות הוועד המתוכננת היא לא פוליטית: "אנחנו לא אומרים לאנשים להצביע לראש עיר מסוים או מפלגה מסוימת" והוא גם מודע לשאלת הלגיטימיות: "חשוב לנו שכמה שיותר אנשים ישתתפו בתהליך כדי שיהיה ועד מבלי שאנשים יאמרו "אתה לא מייצג אותי"".

"אנחנו לא ועד, אנחנו תושבים נחושים"

בשכונת הפרחים שהחלה להתאכלס ביוני 2019 היו מספר ניסיונות התארגנויות להקמת ועד שכשלו. "בתחילת הדרך העירייה הקימה גוף של כמה אנשים שהתנדבו להיות מייצגים. זה לא היה מוסכם על כלל תושבי השכונה, הם לא ייצגו את התושבים", מפרטת גלית דורהם, תושבת הפרחים ומודה: "מסתבר שלהקים ועד זה לא כל כך פשוט".

עוד היא מציינת כי "בשכונת הפרחים, לעירייה אין אינטרס לעודד הקמת ועד שיטרפד את מה שמתרחש פה. נעשים דברים בשכונה באופן חד צדדי על ידי העירייה. השכונה מאוד מוזנחת וחוץ ממבני חינוך אין שום דבר אחר שמתוכנן לקום בשכונה".

ורד מור ושולי מורן, תושבות הפרחים, החליטו לוותר על שאלת הייצוג ופשוט לפעול. "אנחנו תושבים נחושים שרוצים לקדם את השכונה מול העירייה. זה גם הטייטל שלנו. אנחנו לא ועד. ועד אמור להיבחר על ידי תושבי השכונה", מציינות השתיים.

ורד, שהגיעה לחריש מחדרה, מוסיפה: "התאגדנו שם אנשי השכונה והצלחנו להגיע לתוצאות נהדרות מבלי להיעזר בטייטל של "ועד". העירייה שם נגד ועדים – היה שם ועד נבחר שלא עשה שום דבר או קרוב למה שאנחנו הצלחנו".

השתיים מציינות כי "המטרה שלנו היא לטפל בנראות השכונה, היא לא נעימה בעינינו. מדרכות פגומות, אין פרח אחד לרפואה, יש מפגעים תברואתיים איומים ומחסור אדיר בשטחים ירוקים. שכונת הפרחים סובלת מנראות מכוערת וממצב תחזוקה רעוע מאוד.

"מעבר לזה, אין פה מרכז מסחרי קטן, סופר או מכולת, כלום. עבור כל דבר צריך לצאת החוצה מהשכונה. הרחובות פה צרים מאוד וב-1 בספטמבר עומדים להיפתח שני בתי ספר מאוד "כבדים" – פחד אימים מבחינת התחבורה והפקקים שנצטרך לסבול בשכונה".

השתיים מדווחות כי נפגשו עם מהנדסת העיר שרון פישמן ועם עובדת לשכת ראש העיר אבישג סינוואני והעלו בפניהן את כל הטענות על הפיכת שכונת הפרחים ל"שכונת הפחים" ול"חצר האחורית של חריש" .

"לא מתעלמים מאיתנו", הן מדגישות. "אנחנו מקבלות תשובות מהעירייה, אבל הן לא מספקות אותנו. אנחנו נחזור ונפנה אליהם, אנחנו לא מוותרות".

ועד מעו"ף – פעילים אכפתיים

טענות דומות על הפיכת השכונה ל"חצר האחורית של חריש" השמיעו גם חברי ועד שכונת מעו"ף, ועד שלא הוקם באמצעות בחירות, כי אם בהתקבצות של כ-20 תושבים ממגזרים שונים לקבוצת פעולה, שניסתה לקדם שיח מול העירייה בנוגע לטיפול במפגעים והקמת פארק שכונתי.

בדצמבר 2021 ארגן הוועד הפגנה נגד כוונת העירייה להעביר לשכונה את חניון הרכב הכבד ואת אתר האשפה העירוני שפעל ברחוב תמר. מאחורי הקלעים התנהלו מאבקי כוחות שהביאו להתפטרותו של יו"ר הוועד דאז, רועי זך.

"ההפגנה גזרה את גזר דין המוות של הוועד השכונתי הזה. הוועד הפך לצל חיוור ולא באמת הצליח לפעול. אני יצאתי מהתמונה אחרי מה שקרה". מספר זך. "זה באמת סיפור עצוב. יום אחרי ההפגנה העירייה הגיעה לשכונה עם טרקטור כדי להכין את החניון וכדי "להראות מי הגבר"

"אני נזהר בלשוני ולא בא בטענות לחברי הוועד או לעירייה, רק שבשורה התחתונה השכונה הזו לא מיוצגת והעירייה יכולה לעשות איתה מה שהיא רוצה – וזו הבעיה הגדולה".

תגובת עיריית חריש: "העירייה פתוחה לשיח עם כלל תושבי העיר, בין אם באמצעות נציגי שכונות ובין באופן פרטי. שיח כזה מתנהל כל העת בשנים האחרונות.

"באשר לשכונת מעו"ף: העירייה פעלה רבות למען השכונה, תוך קיום מספר מפגשי שיתוף ציבור והקשבה רבה לתושביה. בין השאר, העירייה פעלה מול משרד השיכון להקדים את לוחות הזמנים להקמת הפארק הגדול בשכונה, תוך שילוב דרישות התושבים בתכנון הפארק, ואכן בימים אלה נמצאות העבודות בשלבי סיום.

הגוף המתקרא "ועד שכונת מעו"ף" אינו גוף נבחר, אלא קבוצת תושבים מצומצמת שהחליטה כי היא מייצגת את השכונה. על אף זאת, ראש העירייה והצוותים המקצועיים נפגשו עם קבוצת תושבים זו מספר פעמים, הקשיבו לטענותיהם ונתנו להם מענים רבים. למרבה הצער, חלק מחברי הקבוצה לא היו פתוחים לשיח ענייני במטרה לקדם את השכונה, אלא עסקו בעיקר בהתנגחות, מתקפות והשריית אווירה תוקפנית ולא מקדמת. ראש העירייה אינו זקוק לקבוצה זאת כגורם מתווך, הוא נמצא בקשר ישיר עם תושבי שכונת מעו"ף, שומע את בקשותיהם ללא תיווך ומנחה את הדרג המקצועי בהתאם.

"ככל שיתקיימו בחירות מסודרות וחוקיות לוועד שכונת מעו"ף, תקיים העירייה שיח עם נציגי הגוף הנבחר".

 לקריאה נוספת: ועד שכונת בצוותא: "הצלחנו להביא לשולחן חלופה לחיבור כביש 611"

האם מערכת החינוך בחריש משמשת כקטר שמושך לעיר משפחות צעירות? ישראל שלו, מנהל אגף החינוך, מאמין שכן. לתפישתו, חריש היא אי של יציבות שמצליח למשוך אליו אנשי הוראה ומנהלים מוכשרים עם תשוקה לחינוך חדשני, בניגוד למתרחש בערים אחרות. "מגיעים אלינו כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ"

12,315 תלמידים יחלו בעוד כשבועיים את שנת הלימודים תשפ"ד בחריש. שליש מתוכם הם ילדי גנים (3,990), וכחמישים אחוזים (6,287) הם תלמידי יסודי. שכבת העל יסודי תחל את השנה עם 1,900 תלמידים בקירוב.

השוואה לשנת תשפ"ג מגלה כי מערכת החינוך המקומית צמחה בכ-20% ביחס לשנה הקודמת. מערכת החינוך בחריש נולדה לפני שמונה שנים. בארבע השנים האחרונות עומד בראשה ישראל שלו. מחלקת החינוך שמנתה 10 עובדים עם הגיעו לתפקיד, מונה כיום 35 עובדים, 700 מורים ומורות, וכ-160 גננות. תקציב החינוך העירוני עומד בשנת תשפ"ד על 173 מיליון שקלים ומהווה כ-51% מכלל תקציב הרשות.

חלוקה לזרמים: ללא שינוי

אחת המשימות המרכזיות של מחלקת החינוך היא לחדד את מיומנויות 'הניבוי וצפי' למספר התלמידים הצפוי. נתונים אלה חיוניים כדי לתכנן את בינוי המבנים, קניית הציוד, וגיוס כוח האדם המתאים. שלו גם אחראי על בניית ה-DNA להגדרתו, של מערכת חינוך חדשנית, יצירתית, הצופה את פני המחר ומעניקה לתלמידים את הכלים להתמודדות עם העולם.

"אנחנו מנסים להבין טוב יותר את מגמות הגידול במספר התלמידים ולצפות אותם, כדי להיערך בטווח של שנה קדימה, אבל גם  חמש שנים קדימה כדי לנסות להבין את רמת היקפי בינוי, לאן זה גודל ואיך השינויים משפיעים עלינו", הוא מסביר.

מתי חריש תפסיק לבנות גני ילדים ובתי ספר חדשים?

"משרד החינוך שואל אותנו כל שנה מחדש האם אנחנו כבר ב'פיק' של ההיקף האדיר של הגנים שנבנה. ברור לכולם שיגיע שלב שבו נמצה את בינוי גני הילדים ונתקדם הלאה לבתי ספר ותיכונים, שם נראה את המשך הצמיחה שלהם".

אם כך, על פי הידע הקיים כיום, מה הצפי לחמש שנים קדימה?  

"עוד אלפים. בשכבה א' כלל עירונית אנחנו באזור 1,200 ילדים,  ובגנים ובמעונות ישנם 1,400-1,500 ילדים בשכבה. השיא שאני צופה הוא עד 2,000 ילדים בשכבה, כי סה"כ המיצוי של האכלוס העירוני במתאר הקיים הוא די גבוה".

"הקפיצה הגדולה יותר, התובנות  היותר חשובות בהקשר הזה, הן לנסות לשרטט את ההיקפים הגדולים הקיימים כיום במעונות ובגנים 20-15 שנה קדימה, ביסודי ובעל יסודי. זה לפנינו על כל המשתמע מכך".

מה בנוגע לחלוקה לזרמים?

"המפה היא די יציבה. באופן גס ניתן לומר ש-40% מהילדים לומדים בחינוך הממלכתי, 40% בזרם הממלכתי-דתי ו-20% במגזר החרדי. יש יותר בתי אב במגזר החילוני, אבל ילדים יש יותר במגזרים האחרים".

"צריך להבין שבחריש קורה נס"

בתחילת השנה יחלו לפעול 18 גנים חדשים ברחבי העיר ו-4 בתי ספר חדשים. שלו מתייחס לבינוי מוסדות החינוך בעיר כאל נס גלוי.

"אין עיר שמצליחה לבנות מוסדות חינוך כמו חריש. בשנה האחרונה רק חצי מהבקשות של בינוי מוסדות חינוך במדינת ישראל קיבלו אישור לתקצוב. בחריש, כל הבקשות אושרו. צריך להבין שבחריש קורה נס. נס שהוא לא נס, אלא עבודה מטורפת שנעשית בצירים השונים בחריש. העבודה של ראש העיר מול הגורמים הפוליטיים, העבודה של המנכ"ל ברמה המקצועית. העבודה שלי מול אגף החינוך. העבודה של מחלקת הנדסה – כולנו ביחד. אפשר לראות רשויות דומות לנו שמשכנות ילדים בתוך קרוואנים, או במבנים שנפסלו לאכלוס, כולל בערים שכנות לחריש.

"אז נכון, יש בית ספר שהבינוי שלו לא הושלם, ויש תיכון שבנייתו נעצרה לאחר שהקבלן פשט את הרגל אבל ברמת המקרו יש בחריש בינוי אדיר ומסיבי".

מעבר למבני קבע

אחת הבשורות שמעביר שלו לתושבים היא כי משחק "הכיסאות המוזיקליים" שליווה את מוסדות החינוך מאז הוקמה המערכת וגרם לבתי הספר לנדוד ממקום למקום – לקראת סיום.

"רוב בתי הספר שנודדים בשנת הלימודים הקרובה, נודדים למקום הקבע שלהם. אתגרי העתיד, בית ספר חב"ד וסמינר בנות רחל החרדי עוברים למבנה קבע. גם בית יעקב, שנמצא ביבילים עובר למבנה קבע.

"נשארנו עם שני בתי ספר שבנייתם לא הושלמה. הישיבה התיכונית, שבנייתו החלה יחד עם שאר ארבעת המבנים שבנייתם הסתיימה. היא תיפתח רק במהלך השנה הקרובה. נכון, לא הצלחנו עם בית ספר אחד מתוך חמישה.

"האירוע השני זה תיכון 'נעימת הלב' באבני חן. זה אירוע מתמשך, וידוע שאירע בשל פשיטת הרגל של הקבלן. עם תחילת השנה כל מסת העבודה תופנה לפרויקט הזה וכולנו תקווה ואמון שבשנת הלימודים שלאחריה, הוא  ייפתח. חוץ מהשניים האלה, כל בתי הספר כבר במקומם, בלי נדידות יותר".

על פי נתוני הרשות כ-1,000 תלמידים בחרו ללמוד מחוץ לחריש. האם זה לא מעיד על חוסר אמון במערכת ובריחת תלמידים?

"אין בריחת תלמידים. הנתונים מראים, שמשנה לשנה, ככל שפיתחנו פה את המענים, יותר ויותר תלמידים נשארים בחריש ופחות ופחות יוצאים ללמוד בחוץ. אם ניגע במקומות הכואבים, אז הישיבה התיכונית לא הצליחה לבסס בצורה מספקת את האמון של ההורים. הבאנו כוח ניהולי נוסף לשנת הלימודים הקרובה, אנחנו מאמינים במי שמוביל את הישיבה ובדרך החינוכית שלה. יש 50 נרשמים לכיתה ז' והישיבה מתפתחת. לא בקצב שהיינו רוצים אבל אנחנו נדאג שזה יהיה טוב".

חינוך כקטר לאכלוס העיר

האוכלוסייה ששוקלת לעבור לחריש היא ברובה משפחות צעירות עם ילדים. בהתאם, איכות החינוך בעיר היא גורם מכריע בהחלטה אם לעבור לעיר או לא. שבע שנים אחרי השקתה של מערכת החינוך המקומית, האם החינוך בחריש הוא נקודת חוזקה של העיר או נקודת חולשה? האם החינוך בחריש "פורץ דרך" כפי שהציגה עיריית חריש בקמפיין הפרסום העירוני?

שלו משיב לשאלה בדרך עקיפה: "אנשי מקצוע שיודעים לבחון את המערכת מביעים שביעות רצון, ואנחנו מקבלים מהם חיזוקים מאוד גדולים לתהליכי העומק ארוכי הטווח שהמערכת שלנו מובילה".

"יש פה הזדמנות אדירה ואנחנו מנצלים אותה כדי לבדוק איזו מערכת אנחנו רוצים לבנות, לאן אנחנו מכוונים אותה, איזה מנדט מקבלים אנשי החינוך ומה אנחנו רוצים שכל ילד יקבל פה.

"המערכת  שלנו מפתחת מיומנות וכישורים שילד זקוק להם. היכולת לעבוד בצוות, יכולת למידה עצמית, ראיה ביקורתית, חשיבה יצירתית, יוזמה –  ואני לא יודע כמה מערכת החינוך המסורתית יודעת לתת לזה מענה.

"אנחנו –  זה מרכז העשייה שלנו. זה מתבטא בתוספת של שיעורי חקר, משימות בהן תלמיד צריך להראות איך הוא תכנן, איך הוא בנה, מה הוא יצר, הוא צריך גם להציג את זה. כל התהליכים האלה של למידה בתוך בית ספר ומחוצה לו היא למידה שמעודדת סקרנות ויצירתיות.

"לכל בית ספר יש את הייחודיות שלו והדרך שלו, אבל אלה פלטפורמות שעובדות בכל בתי הספר, כולל בממ"ח ובחלק מבתי הספר בזרם המוכש"ר".

שלו מדגיש כי המתרחש בחריש בולט עוד יותר על רקע המתרחש בארץ: "מערכת החינוך בישראל היא בקריסה, המנכ"ל העשירי התפטר בעשר השנים האחרונות. שרי חינוך התחלפו והוצגו רפורמות גדולות אבל המערכת בבעיה קשה ומתמודדת עם מחסור במורים ובמנהלים, חוסר יציבות ואירועי אלימות.

"חריש מצליחה להיות איזו שהיא מובלעת, אני אומר את זה בצורה הכי חדה. המכרזים שלנו במשרד החינוך מלאים. חריש מצליחה להיות מקום שמושך מנהלים שמגיעים עם תשוקה מאוד גדולה לעשות חינוך נכון וטוב ולנצל את ההזדמנות של חינוך שחושב אחרת, שפורץ דרך, שלא עובד רק בקופסה.

"מגיעים אלינו מנהלים ערכיים ומקצוענים כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ. מתוך 20 בתי ספר, מגיע מנהל חדש לבית ספר בו פעל מחליף, וכל שאר המנהלים נשארים איתנו לשנה הבאה".

"אם אני חוזר לשאלה ששאלת על הזוגות הצעירים והאם מערכת החינוך היא גורם משיכה לעיר, אז חשוב לומר שאין משהו שמעיד על יציבות מערכת יותר מהכוחות שהיא מצליחה לגייס ולשמור. כמעט ולא חסרים לנו מורים לשנה הבאה, חסרים בקצה במקצועות מאוד מסוימים, בודדים. זה קורה כי אנשי חינוך רואים את ההזדמנות פה ואומרים, אני רוצה חריש".

"זה קורה כי אנשים מבינים שיש להם בחריש עם מי לעבוד. זה קשה, מאתגר, יש התמודדויות מורכבות, אבל יש שיטת עבודה, יש כתובת, יש מוטיבציה ויש חשיבה מחוץ לקופסה כדי לספק מענים במקומות הנכונים".

"אני גאה במחלקות שלנו שמקבלות שבחים והערכה ברמה הארצית. כל השפ"ח (שירות פסיכולוגי-חינוכי) שלנו מאויש בתקנים, אין דברים כאלה בערים אחרות".

אז בראייה לאחור לא היית עושה שום דבר אחרת?

"אם יש דבר אחד ששמעתי עליו ביקורות זה שאנחנו לא מספיק זמינים או קשובים לציבור. עלינו לשפר את תחושת הנגישות לתושבים. אגף החינוך תופס כ-50% מהפניות למוקד העירוני והיקף המענים שלנו הוא עצום. אנחנו עומדים על 70-80% מענים לציבור בשאלות של הרשמה וערעורים לשיבוץ במוסדות החינוך".

איפה אנחנו מותקלים? בחלקים שאי אפשר לתת. לפעמים אלו מקרים מאוד סבוכים וקשים ברמה האישית. אבל כשאי אפשר – אז אי אפשר. כשכיתה מלאה לא ניתן להוציא ילד ולשבץ אחר במקומו. אנחנו מנסים לארגן את הכול כמה שיותר גמיש וקשוב, אבל התושב הבודד שלא קיבל את מבוקשו, לא רואה את מה שנעשה – זה  גם לא מעניין אותו.

"למרות זאת, עלינו  לנסות לתת מענה עוד יותר מדויק. לדבר עם כל אחד ולהקשיב ולאפשר גם להשמיע. בזה אנחנו יכולים להיות יותר טובים. זה לא פשוט, אבל אפשר להיות יותר טובים במקומות הכואבים יותר".

כ-15 מתנדבים מסיירים בשעות הלילה המאוחרות בגנים ובפארקים ברחבי העיר ופוגשים את בני הנוער של חריש. "אנחנו כאן כדי להראות לבני הנוער שיש מי שמקשיב להם", מסבירה נוי אסרף, מנהלת סיירת ההורים. "להקנות להם ביטחון שיש מבוגר אכפתי שנמצא שם עבורם". נער בן 15: ״טוב שיש אנשים שבאים ומדברים איתנו ויושבים איתנו במקום שנעשה שטויות"

על פי נתוני עיריית חריש 2,230 בני נוער בגילים 18-13 מתגוררים בעיר. בשנת 2023 תקציב הנוער הסתכם בכ-2.3 מיליון שקלים, מתוכם 115 אלף שקלים יועדו לפעילויות יזומות בתקופת החופשים, מועדים הידועים כבעייתיים לנוער המאחר לקום, להסתובב בלילות ולהסתבך בפעילויות חריגות.

לפני כחודשיים הוקמה בחריש סיירת הורים, כחלק מפעילות המשרד לביטחון פנים המפעיל עשרות סיירות הורים בערים ברחבי הארץ. 15 תושבים מתנדבים יוצאים בלילות לסיורים רגליים ברחובות העיר ופוגשים את בני הנוער אשר שוהים בחוץ, בפארקים ובגינות.

נוי אסרף, מנהלת יישובית לביטחון קהילתי בעיריית חריש, הקימה את סיירת ההורים במסגרת תפקידה. "מטרת הסיירת היא להגביר את תחושת המוגנות בשטח ולהיות מבוגר אחראי שרואה את הנערים ואת הנערות, מדבר איתם ומקנה להם ביטחון שיש מבוגר אכפתי שנמצא שם עבורם".

לא שופטים, לא מעבירים ביקורת

הסיורים מתקיימים מספר פעמים בשבוע בין השעות 21:30 ל-00:30 ובמסגרתם המתנדבים מצטיידים בעוגיות ובשתייה ויוצאים רגלית לשטח, בדרך כלל בקבוצות של 3-2 מתנדבים. כל אחד מחברי החולייה נושא גם תיק עזרה ראשונה – לשעת הצורך.

"אנו פוגשים בני נוער שרוצים לדבר ולחלוק והם מספרים לנו על חיי היומיום שלהם, על חוויותיהם בבית הספר ובחופש הגדול". מפרטת אסרף.

"הערך המוסף שהסיירת מביאה איתה הוא היחס האישי שאנו מטפחים עם בני הנוער באמצעות הקשבה וקירבה. אין כאן שיפוטיות או ביקורת, אנחנו כאן כדי להראות לבני הנוער שיש מי שמקשיב להם ומעוניין לשמוע אותם". מדגישה אסרף.

"בהתחלה הנוער לא הבין מי אנחנו ומה אנחנו רוצים", היא מוסיפה. "הם חשבו שבאנו לחנך אותם והיו אף שחששו שאנחנו שוטרים. עם הזמן בני הנוער נפתחו אלינו יותר ויותר. הם מזהים אותנו ומחכים לקבל מאיתנו כיבוד ושתייה. הם מבינים שאנחנו פה בשבילם ולטובתם".

"הם רק רוצים שיראו אותם"

קרן קודריי (45), מתנדבת בסיירת ההורים מיומה הראשון: "אני מאד מחוברת לבני נוער, ותמיד שאפתי לעשייה בתחום. כבר שנתיים שמנסים להוציא לפועל מיזם בסגנון הזה ונוי היא שהרימה את הכפפה ולקחה את זה כמה צעדים קדימה".

קודריי, שמקפידה להשתתף בסיור אחת לשבוע, מספרת בהתרגשות: "אני נתקלת בבני נוער מדהימים! על פניו בני נוער שנמצאים בחוץ בשעות הלילה מצטיירים כבני נוער משועממים שמחפשים לעשות שטויות, אבל לא. ממש-ממש לא. הם רק רוצים שיראו אותם ויקשיבו להם. הקליפה החיצונית אולי יכולה להיות בעייתית אבל בתוך החושך הזה יש המון אור וחלק מהתפקיד של המתנדבים הוא לגלות את האור. אני יושבת עם בני נוער שמספרים על עצמם בפתיחות נדירה".

"כשאנחנו איתם הם לא עושים שטויות"

מעבר לפינוקים המתוקים ולשתייה שמחלקים באהבה המתנדבים לבני הנוער, נרקם בין הנערים והנערות למתנדבי הסיירת, חיבור אנושי: "אני פוגשת בני נוער ממשפחות חילוניות, דתיות וחרדיות. למשל נערה בת 14 שלמדה באולפנה ונפלטה מהמערכת והגיעה למערכת החינוך החילוני, או נער בן 15 שעבר לחריש לאחרונה ואמר שהמעבר עשה לו רק טוב, אחרת היה מדרדר לפשע ולסמים. מטבע הדברים יש כאלו שפחות נפתחים בפנינו ופחות מתקשרים איתנו. במקרה כזה אנחנו לא כופים את הנוכחות שלנו", מוסיפה קודריי.

איתמר יעקבי הגיע לסיור הרביעי שלו כמתנדב. ״הגעתי להתנדבות בסיירת מתוך הצורך למלא את הערבים הפנויים שיש לי וזה גם חשוב מאד. כל רגע שאנחנו איתם הם לא עושים שטויות. יצירת הקשר עם בני הנוער לוקחת זמן ודורשת השקעה אבל חשוב מאד לעשות את זה ולפעול לטובתם. אני יכול להעיד על עצמי שיש לי תקשורת טובה עם בני אדם ורציתי להביא את היכולת הזו שלי לשטח ולעזור במה שאני יכול".

"אנחנו באים בגישה חיובית ומשרים על הנוער תחושת ביטחון", מוסיפה קודריי ומסכמת בנימה אישית: "אני יוצאת לסיורים בתחושת ציפייה ותקווה ושבה הביתה מלאת אנרגיה ובתחושת סיפוק שאין שנייה לה".

אלימות? לא מתערבים פיזית

לא אחת נתקלים המתנדבים גם במקרי אלימות בין בני הנוער וההנחיה היא לא להתערב פיזית ולהפריד בין הניצים, אלא לעזור ולהכווין את המעורבים ליישב את התגרה בדרכי נועם. "אנחנו מנסים לקלוט מי הדומיננטי באירוע ומבודדים אותו משאר החבורה בניסיון לשכך את הסערה וברוב המוחלט של המקרים זה עובד", מפרטת קודריי שכבר התנסתה באירוע כזה.

"אני מדריכה את המתנדבים בהתנהלות הבסיסית הנדרשת, האם וכיצד להתערב באירוע אלים, איך לנסות ולבודד נער או נערה שנקלעו לסיטואציה חברתית שלא נעימה להם, למי לפנות בשעת הצורך וכדומה. מתנדבים חדשים מקבלים ליווי צמוד יותר בסיורים עד שהם מרגישים בטוחים יותר ויודעים כיצד לפעול עצמאית בשטח", מסבירה אסרף.

עוד היא מציינת כי יש ניסיון להעניק למתנדבים כלים להתמודדות עם השטח: "היה לנו מפגש עם עובד סוציאלי המתמחה בעולם ההתמכרויות לאלכוהול ולסמים. אנחנו משתמשים גם בסגל המקצועי של העירייה, למשל, נציגי המחלקה לשירותים חברתיים מדריכים את המתנדבים איך לזהות מצבי סיכון.

"הסיירת עובדת בשיתוף פעולה עם מספר ממשקים בעירייה ביניהם אגף החינוך, המחלקה לשירותים חברתיים, השירות הפסיכולוגי ואגף הביטחון. במידה ונדרש להזמין את סיירת הביטחון אנחנו קוראים להם לשטח", אומרת אסרף.

בן 15: ״תחושה טובה שמדברים איתנו"

התאורה בפארקים ובגינות חריש נכבית ב-23:00, אך ניתן למצוא חבורות נוער ברחבי העיר גם בחשיכה. בפארק המועצה, חבורת נערים מבקשת ומקבלת קולה קרה וחיוך.
חלק מהנערים מוכרים למתנדבים מסיורים קודמים והשיחות כבר יותר חופשיות ואישיות.

ש’ בת ה-15 פגשה השבוע את הסיירת בפעם הראשונה כשישבה עם חברים בגינה בבצוותא. "לא משעמם כאן ובשבילנו הישיבה בגינה היא סוג של בילוי. אנחנו מדברים וצוחקים ומעבירים את הזמן בכיף", מספרת ש’. “אני אישית לא נתקלתי בסיירת קודם לכן וזה נחמד שדואגים לנו לשתייה".

נ’ בן ה-15: ״טוב שיש אנשים שבאים ומדברים איתנו ויושבים איתנו במקום שנעשה שטויות. ואם אפשר גם לחנך כמה ילדים על הדרך, אז זה בכלל מצוין".

זה לא המפגש הראשון של נ׳ והחבורה עם הסיירת, והוא אף הפנה חבר לדבר עם המתנדבים ולהיעזר בהם. ״זה נותן תחושה טובה שמדברים איתנו ומתייחסים אלינו. אני מקווה שיהיו עוד מתנדבים כי שני מבוגרים על 50 ילדים זה לא מספיק״.

אין הכשרה מסודרת למתנדבים

אסרף מקווה לגייס מתנדבים נוספים אך מודה כי "הסיירת עדיין בחיתוליה ולכן אין הכשרה מסודרת למתנדבים".

עם זאת, היא מציינת כי גרף הלמידה והניסיון נמצא בעלייה: "הסיור לא מסתיים עם חזרתם של המתנדבים הביתה או כשהפארקים מתרוקנים מבני נוער.
"יש גם קבוצת וואטסאפ בה אנחנו משתפים בכל הקשור לסיורים ולחוויות שלנו בסיירת ויחד אנו דנים בדרכי פעולה והתמודדות.

"למעשה, כל סיור מלמד אותנו יותר ויותר על יצירת קשר עם בני הנוער שלנו. התמדה ועקביות הם המפתח להצלחה שלנו בפעילות וגם להצלחתם של בני הנוער עצמם. ככל שפעילות הסיירת תימשך ותעמיק אנו נראה את ההצלחות בשטח. נער בן 13 שפגשנו היום, עם ההכוונה הנכונה והיחס המתאים, לא יהיה אותו הנער כשיגיע לכיתה יב’".

התמיכה מוכיחה את עצמה

אסרף גם מקבלת חיזוק לפעילות מנתונים שאוספת העירייה: "מאז שהסיירת הוקמה ויש נציגות בשטח, קיבלנו דיווחים מאגף תפעול ולוגיסטיקה בעירייה שמספר מעשי הוונדליזם בעיר פחת.
אני לא זוקפת את זה רק לפעילות הסיירת כמובן, אך התחושה הכללית היא שהתמיכה שלנו מוכיחה את עצמה בפועל".

"יש כבר רעיון מצד המגזר החרדי להקים גם סיירת הורים חרדית", היא מוסיפה ומסכמת בהזמנה פתוחה להורים בעיר: "המטרה היא שכמה שיותר הורים יצטרפו אלינו ויצאו לשטח, ייקחו אחריות על הנעשה בעיר ויהיו כמה שיותר מעורבים".

לקריאה נוספת: מנהלת מחלקת הנוער והצעירים: ״בחריש, גיל ההתבגרות מאתגר במיוחד״

מסלול קו שביתת הנשק, תל זאבים וחירבת עבאס – שלוש הצעות למסלולי טיול משפחתיים בחריש, ללא צורך להיכנס לרכב

אחד המשאבים היפים ביותר שחריש מבורכת בהם הוא הטבע הסובב את העיר. במרחק קצר יכולים תושבי העיר לטייל בשדות מעובדים, חורשות ויערות ירוקים.

חופשת הקיץ היא זמן נהדר לחקור את האזור עם הילדים, לגלות מסלולי הליכה חדשים ולהגיע למקומות חדשים.

אם אתם מתגוררים בשכונת בצוותא, שכונת הפרחים ושכונת אבני חן – מסלולי הטיול נמצאים ממש במרחק הושטת יד. הנה שלושה מסלולי טיול שיוצאים משכונות חריש אל הטבע.

מתגוררים במעו"ף או בשכונת החורש? אל דאגה, המסלולים קרובים אליכם ומסלולים נוספים יתפרסמו בקרוב גם עבורכם. טיול נעים.

שכונת בצוותא: מסלול קו שביתת הנשק

התחלה וסיום (Trailhead): ליד נחל נרבתה ברחוב רעות חריש.

רושמים ב-WAZE: "רעות 36 חריש" או בקישור לגוגל מפות (ובוחרים התחלה).

אורך המסלול: כ-6 ק"מ.

אופי השטח: הררי.

גובה מצטבר: 120 מטרים.

רמת קושי: 60/100.

חפשו ביישומון WishTrip : קו שביתת הנשק או סרקו את הברקוד.

סיפור הדרך: רחוב רעות בחריש גובל בערוץ נחל נרבתה ובנקודה הקרובה אליו חוצים את הנחל ופונים לכיוון צפון (שמאלה). לאחר כ-250 מטרים מגיעים למזלג דרכים ובוחרים בדרך העולה מזרחה (ימינה) לחורבת מהו, המשקיפה על קו שביתת הנשק.

הדרך מתפתלת בחורש ים תיכוני וכרמי זיתים ולאחר כ-600 מטרים מגיעים לצומת דרכים. בצומת בוחרים את הדרך לצפון-מערב (שמאלה) והולכים איתה לראש הגבעה, שם נמצאים שרידים של חורבת מהו וממנה נשקף נוף פנורמי לכיוון שטחי יהודה ושומרון.

מראש הגבעה מתפתלת דרך צרה לאופניים (סינגל) היורדת לכיוון דרך הפטרולים של קו שביתת הנשק ואורכה כ-300 מטרים. בסוף הסינגל פונים בדרך הפטרולים דרומה (ימינה) וממנה ניתן לראות את חומת ההפרדה.

דרך הפטרולים נושקת לקו שביתת הנשק ואנו ממשיכים איתה עוד כ-700 מטרים עד שמגיעים לצומת דרכים לידו נראה כרם זיתים. לאחר עוד כ-600 מטרים נגיע למרגלות גבעה הצופה על גדר ההפרדה (נ.ג 105) ובצומת הדרכים נמשיך דרומה (שמאלה) ונלך למרגלות הגבעה כ-250 מטרים עד למקום בו הדרך מתחילה לטפס עליה. העלייה לגבעה יחסית תלולה, ובהמשכה נוכל לראות את אחת מאבני הגבול שסימנו את קו שביתת הנשק. כ-100 מטרים אחרי אבן הגבול נגיע לצומת דרכים ונפנה בו לכיוון צפון/מערב (ימינה) ונלך כ-600 מטרים עד שנגיע למאגר המים של מצר.

נלך בדרך המקבילה למאגר ולאחר כ-150 מטרים נפנה לכיוון צפון (ימינה). לאחר כ-200 מטרים נגיע למזלג דרכים ונבחר את הדרך השמאלית ונלך בה כ-300 מטרים ואז נפנה לכיוון מערב (שמאלה), נלך בדרך המתפתלת ונחצה את נחל נרבתה. לאחר חציית הנחל (המעבר יבש) נפנה בדרך הפונה צפונה (ימינה) ונמשיך בה עד לנקודת הסיום כעבור כ-600 מטרים.

לתשומת הלב: כל אזור המסלול נמצא בשטח המוגן על ידי חומת ההפרדה, אך בתקופות רגישות גבוהה מבחינה ביטחונית מומלץ שלא להתקרב אליה.

ערך מוסף: קו שביתת הנשק 1949 (הקו הירוק): לאחר מלחמת העצמאות הוסכם עם מדינות ערב, שלחמו בישראל, על קווי גבול המסמנים את שביתת הנשק. הסכמי שביתת הנשק קבעו הן את תיחום קווי שביתת הנשק והן את ההסדרים הצבאיים והמנהליים הכרוכים בהם. (בצילום: אבן גבול מקו שביתת הנשק) נקבע במפורש כי קווים אלה הם זמניים, ויוחלפו בעתיד בקווי גבול בינלאומיים, שיושגו במשא ומתן בין הצדדים הנוגעים כדבר. קווי שביתת הנשק חפפו בחלקם את גבולות ארץ ישראל תחת השלטון הבריטי, ובחלקם את הצעות החלוקה של ועדת האו"ם ( אונסקו"פ ) לפתרון שאלת ארץ ישראל.

שכונות החורש והפרחים: תל זאבים

התחלה וסיום (Trailhead): נקודת המשטרה בחריש במסעף רחובות אורן-שקד.

רושמים ב-WAZE משטרת חריש או בקישור לגוגל מפות (ובוחרים התחלה).

אורך המסלול: 5 ק"מ.

אופי השטח: הררי.

גובה מצטבר: 104 מטרים.

רמת קושי: 50/100.

חפשו ביישומון WishTrip : תל זאבים או סרקו את הברקוד.

סיפור הדרך: יוצאים מרחוב אורן 6 סמוך לנקודת משטרת חריש. פונים מערבה, חוצים את פארק המנגלים ומתחברים לשביל המקביל לחומה האקוסטית ליד כביש מספר 6. הולכים דרומה ואח"כ פונים עם השביל עד נחל נרבתה מרחק של כ-1300 מטרים.

חוצים את נחל נרבתה לכפר מייסר והולכים ברחוב לכיוון מזרח (שמאלה) כ-200 מטרים וחוצים פעם נוספת את ערוץ נחל נרבתה לכיוון צפון (שמאלה). הולכים בשביל למרגלות תל זאבים כ-1,000 מטרים עד שמגיעים לפני הכביש המקיף את חריש שם ממשיכים בשביל מערבה (שמאלה). מהפנייה בסמוך לכביש הולכים כ-200 מטרים ובמסעף השביל הקרוב פונים דרומה (שמאלה) והולכים עוד כ-200 מטרים ומגיעים לשביל צר לרוכבי אופניים (סינגל) איתו מטפסים לפסגת תל זאבים. מהתל יורדים לכיוון שביל העירוב של חריש והולכים איתו עד נקודת ההתחלה.

ערך מוסף: תל זאבים משקיף על נחל נרבתה, מייסר וחריש ומהווה ריאה ירוקה עם שפע מסלולי הליכה ורכיבת אופניים. בצילום, סימון "שביל שכנים" למרגלות תל זאבים.

בתל זאבים נמצאו שרידי יישוב עתיק. על פי החרסים והשרידים האחרים שנמצאו בו ובסביבתו הוא היה מיושב בתקופות הכנענית התיכונה והמאוחרת, בתחילתה של התקופה הישראלית, בימי שיבת ציון, ולמן התקופה הביזנטית ועד לימי הביניים.

שכונת אבני חן: חורבת עבאס

התחלה וסיום (Trailhead): רחוב הגפן, חריש ליד תחנת דלק דור אלון .מחנים בצידה המערבי של תחנת הדלק, ליד תחנת הממסר.

רושמים ב-WAZE: תחנת ממסר חריש. או בקישור לגוגל מפות תחנת ממסר חריש (ובוחרים התחלה).

אורך המסלול: 5,300 מטרים.

אופי השטח: הררי.

גובה מצטבר: 125 מטרים.

רמת קושי: 60/100.

חפשו ביישומון WishTrip : חריש, חורבת עבאס או סרקו את הברקוד.

סיפור הדרך: ליד חריש נמצאת פינת טבע יפהפייה, שהוכרזה שמורת יער כבר בימי המנדט הבריטי. החורש הטבעי, עצי אלון התבור הקשישים והיערות שנטעה קק"ל, מעניקים מקלט למגוון רחב של צמחים ובעלי חיים. קק"ל סימנה ביער שבילים מעגליים קצרים לכל המשפחה ושביל המתאים למיטיבי לכת (מתוך אתר קק"ל).

מצידה המערבי של תחנת הדלק, הסמוכה לקניון חריש, נמצאת תחנת ממסר של חברת החשמל ומשם יוצאים בשביל העובר במנהרה מתחת לכביש 611.

לאחר המעבר פונים מערבה (שמאלה) והולכים בדרך סלולה המקבילה לכביש 6 כחצי קילומטר ומגיעים למסעף דרכים שבמרכזו עמוד חשמל עם שנאי.

במסעף פונים מזרחה (ימינה) ולאחר כ-200 מטרים פונים בצומת השבילים צפונה (שמאלה) וממשיכים בדרך הרחבה עוד קרוב ל-600 מטרים עד צומת עם דרך ראשית היורדת מראש הגבעה התחומה בסלעים מסותתים. ליד צומת זה נמצאים אלוני תבור עתיקים.

בצומת, פונים לכיוון מעלה הגבעה (ימינה) ולאחר כ-70 מטרים פונים מזרחה (שמאלה) לאחר כ-200 מטרים פוגשים שביל צר (סינגל) שחוצה את הדרך, פונים בו ימינה ועולים עליו. שביל צר זה משמש בעיקר לרוכבי אופניים והוא מסומן בסימון שבילים כחול.

השביל חוצה את היער, עובר מעל מחצבות ורד ואחרי כ-1200 מטרים מגיע למסעף שבילים מסומן שכיוון אחד (שמאלה, במגמת ירידה) לאום אל קוטוף והשני (ימינה, במגמת עלייה) לכיוון מגדל תצפית אש.

פונים ימינה במעלה הגבעה וממשיכים עם השביל המסומן בכחול עוד קרוב ל-800 מטרים עד מגדל תצפית האש. בדרך, ניתן לצפות על הישוב אום אל קוטוף.

מהמגדל ממשיכים לדרך רחבה העוברת לידו ובצומת פונים דרומה (שמאלה) בדרך הצופה על חריש, ולאחר כ-700 מטרים מגיעים לצומת דרכים. בצומת ממשיכים ישר במגמת ירידה לכיוון צומת חריש ולאחר כחצי קילומטר מגיעים לצומת דרכים בה פונים שמאלה ומגיעים למעבר התת קרקעי מתחת לכביש 611, חוצים אותו ומסיימים.לתשומת הלב: מגדל התצפית מיועד למניעת אש, הוא סגור ואין לעלות עליו.

ערך מוסף: שרידים דלים של מבני אבן, עצי זית וכמה בורות מים מציינים את מקומה של ח'ירבת עבאס. אדמות החורבה היו שייכות למשפחת האפנדי עבדול האדי, שישב בשכם. החורבה נקראת על שמו של עבאס כבהא, שעבד בשטח כאריס של האפנדי, עיבד את אדמותיו ורעה את צאנו. בשנת 1948, כאשר אנשי ח'ירבת עבאס חששו לביטחונם, הם עזבו את המקום ועברו לאום אל קוטוף ולברטעה.

ד"ר עמיקם הרפז הוא תושב כרכור ומחבר הספר 'הולך טוב – מסעות בארץ הנדיב הידוע'

לקריאה נוספת: מגוון מסלולי טיולים נוספים בסביבות חריש

הקיץ החל וחגיגת מחירי הדיור בעיר כבר בעיצומה: מחירי השכירות קופצים מעלה והשוכרים מתמודדים מול מחירים שאינם מצדיקים, לטענת חלקם, את המשך המגורים בעיר. "בהשוואה למרכז המחירים כאן הרבה יותר זולים, אבל אנחנו לא במרכז"

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 עזבו את חריש 1,254 תושבים, ו-7,772 תושבים חדשים הגיעו לעיר. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-40 אלף תושבים ועל פי הערכות העירייה מספר התושבים צפוי לגדול משמעותית גם השנה.

חופשת הקיץ החלה וברחבי העיר כבר נראות משאיות עם סבלים וארגזים המבשרות על עונת מעברי הדירה. נכון, עדיין יש דירות ריקות ופנויות בחריש, אבל לא בכמות ובמספר אליהם הורגלו תושביה הראשונים של העיר.

שני גרינברג, סגנית ראש העיר וחברת הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה חריש, משרטטת תמונת מצב עדכנית בנוגע למספר הדירות להשכרה בעיר: "בשנה שעברה היו בחריש כ-900 יחידות דיור ריקות, השנה ישנן כ-500 דירות לא מאוכלסות, כולל דירות מפרוייקטים שאמורים להסתיים הקיץ.

"בגדול, המגמה היא שמלאי הדירות הריקות שעמד על אלפי יחידות דיור לפני שנתיים ושלוש שנים, ירד ומסתכם כיום בכמה מאות בלבד וזה כמובן מסביר את עליית מחירי השכירות בעיר; ברגע שההיצע יורד הביקוש עולה".

"אין הצדקה למחיר הדירה"

משפחת טאובר, חשה את העלייה בביקושים ואת עליית המחירים על בשרה. המשפחה שכוללת את זאב טאובר, מחנך כיתה ומורה לחשבון בבית ספר יסודי, אורלי, פיזיותרפיסטית במקצועה, גל בנם התינוק וצ’אי הכלבה, מתגוררת בשכונת בצוותא.

בקיץ 2021 שכרו בני משפחת טאובר דירת 3 חדרים בחריש. "גובה השכירות עמד אז על 2,300 שקלים לחודש", מספר טאובר "וכעת, לפני מועד חידוש החוזה, ביקשה בעלת הדירה להעלות את מחיר השכירות לסכום של 3,700 שקלים לחודש", (עלייה של כ-60% מהמחיר ההתחלתי).

"לאחר משא ומתן עם בעלת הדירה שהבינה כי הסכום שהיא דורשת אינו ריאלי, היא הסכימה להתפשר על העלאה בסך של 700 שקלים לחודש במעמד חידוש החוזה". (עלייה של כ-30%).

למרות ההתחשבות, החליטה משפחת טאובר לחפש לעצמה מגורים חליפיים. "אני עדיין חושב שאין הצדקה לשלם 3,000 שקלים לדירה הזו. למרות שאנחנו אוהבים אותה והדירה עצמה חמודה, היא אינה עונה עוד על הצרכים שלנו כמשפחה. רצינו דירה גדולה יותר ואם אפשר גם עם נוף יפה. הדירה הנוכחית פונה למגרש החניה".

"לא הגענו לחריש מתוך אידאולוגיה"

בקיץ הקרוב, לאחר שנתיים של מגורים בשכונה השיתופית, ולמרות העלויות הכרוכות במעבר דירה, תעבור משפחת טאובר לדירת 4 חדרים בשכונת אבני חן: "מצאנו דירה מטורפת בת 4 חדרים, עם נוף נהדר בסכום של 3,200 שקלים לחודש”.

טאובר מוסיף ומשתף בתחושותיו: "לא הגענו לחריש מתוך אידאולוגיה אלא בזכות מחירי השכירות הזולים, ועכשיו התחושה מעט מבאסת כי כבר לא כל כך זול פה. אמנם בהשוואה למרכז המחירים כאן הרבה יותר זולים, אבל אנחנו לא במרכז. אנחנו גרים בחריש ונסיעה למרכז דרך כביש 6 ולא בשעות העומס לוקחת שעה וזהו פרמטר כלכלי שגם צריך להילקח בחשבון".

אין הלימה בין המציאות לדרישות המשכירים

משפחת טאובר אינה היחידה שמתמודדת עם מחירי השכירות המאמירים. קרן אור איזרעאילוב (37), אם חד הורית ל-3 מתבגרים ודולה בהכשרתה, התגוררה ברחובות עד לפני כשנה.

איזרעאילוב שהתערתה במהירות בעיר והפכה לפעילה חברתית הקימה מיזם בשם "כל יכולות" הנותן מענה כלכלי וריגשי לאימהות חד הוריות בעיר, והיא גם חברה בוועד המנהל של עמותת חריש חופשית.

בעזרתו של מתווך, נכנסה משפחת איזרעאילוב לדירת 5 חדרים חדשה ברחוב רקפת בשכונת הפרחים. כחודש וחצי לפני מועד חידוש החוזה, הודיע בעל הדירה לאיזרעאילוב כי הוא מעלה את מחיר השכירות מ-3,400 שקלים ל-3,900 שקלים לחודש ולאחר מכן הסכים לרדת ל-3,800 שקלים.

"כשהגעתי לחריש לפני שנה, חתמתי על חוזה שלא היה לטובתי בכלל, ללא סעיף של אופציה לחוזה ובלי סעיפים חשובים אחרים. העלאת מחיר השכירות נתן לי את האות לצאת מהדירה ולעבור לדירה אחרת, גם אם איאלץ לשלם סכום גבוה יותר.

"מצאתי דירה באותה השכונה ברחוב סביון, 5 חדרים גם היא ובמחיר דומה של 3,800 שקלים ובתנאים טובים הרבה יותר", מספרת איזרעאילוב. "חובה שתהיה רגולציה במחירי השכירות בארץ. לא הגיוני שכל בעל דירה יכול לדרוש מחיר כראות עיניו".

"חריש עדיין לחלוטין עיר בבניה, אין יציאה לכביש 6, אין כאן תעסוקה וחסרים פה עוד המון דברים בכדי לדרוש את המחירים הגבוהים כפי שדורשים כיום", מוסיפה איזרעאילוב.

"חריש מקסימה וההון האנושי כאן מבורך. המון טבע ירוק מסביב, אוויר נקי, וייב נהדר וכייפי, מיקום נוח-שעה לצפון ושעה למרכז. רכשתי פה חברים ומכרים ואני מאד אוהבת את העיר, מבחינתי אני גרה במקום מושלם, אבל אין הלימה בין המציאות לבין מה שדורשים בעלי הדירות".

"גם החזר המשכנתא שלי עלה ב-500 שקלים"

טאובר מסכים עם איזרעאילוב ומבקש להעביר מסר לבעלי הדירות בחריש: "אני מקווה שבעלי הדירות יכנסו לפרופורציה, ועם כל הבנתי להעלאת הריביות והמשכנתאות, יתחשבו גם בנו, השוכרים".

ואכן, התייקרות המשכנתאות מהווה ככל הנראה גורם מרכזי בהחלטת המשכירים להעלות את דמי השכירות לשם יצירת איזון מול תשלום המשכנתא החודשי שהם משלמים. אך לא כולם פועלים כך.

בוקי ברדע, בעלת דירת 3 חדרים ברחוב יחד שבשכונת בצוותא השכירה לראשונה את דירתה בקיץ 2022 במחיר של 2,800 שקלים לחודש. כעת לפני חידוש החוזה בחרה ברדע שלא להעלות את מחיר השכירות.

"אני יודעת שהכל התייקר, גם החזר המשכנתא שלי עלה ב-500 שקלים, ולמרות זאת איני אוחזת בדעה כי נטל המשכנתא שלי אמור ליפול על השוכר. אני יודעת שאני יכולה לדרוש ולקבל גם 3,000 שקלים וגם 3,200 לחודש, אך כמי שגרה המון שנים בדירות שכורות, אני יכולה לגלות הזדהות עם השוכרים. זה שאני כבעלת דירה יכולה לדרוש סכום שכירות גבוה יותר עבור הדירה שלי, לא בהכרח אומר שזה מוצדק", כך ברדע.

עלייה של 1,000 שקלים

אירית שני (53) הגיעה לחריש מרחובות לפני ארבע שנים ומתגוררת בדירת 5 חדרים ששכרה ישירות מהקבלן ברחוב לוטם בשכונת הפרחים. כשנכנסה לדירה וחתמה על החוזה, מחיר השכירות עמד על 2,800 שקלים.

כעת, מספר חודשים לפני חידוש החוזה, מבקש הקבלן להעלות את מחיר השכירות ב-1,000 שקלים נוספים ושני בחרה לחזור לרחובות עם סיום החוזה.

"הגעתי לחריש כי מחירי השכירות היו מאד זולים ועכשיו המחירים כבר לא מצדיקים את המחיה היקרה הכרוכה במגורים באזור, הצורך בהחזקת רכב והנסיעות המרובות למרכז. מספרת שני. "אם הקבלן היה משחרר אותי מהחוזה לפני הזמן, הייתי עוזבת כבר עכשיו אבל אני עדיין כבולה בחוזה".

כמו שוכרים אחרים, גם שני מביעה תקווה לגבי עתידה של חריש: “אני מאד מקווה שהמחירים יחזרו להיות שפויים יותר ושיוקם בעיר אזור תעשיה. כרגע אני לא רואה הצדקה למחירים הגבוהים שדורשים".

על פי נתוני לוח דירות חריש, מחיר השכירות הממוצע לדירת 4 חדרים נע בין 3,300 שקלים ל-3,600 שקלים. לשם השוואה, במחצית הראשונה של שנת 2022 נעו מחירי השכירות לאותן דירות בטווח המחירים בין 2,900 ל-3,200 שקלים לחודש, כך שמדובר על עלייה של 12-13% בממוצע בשנה.

על פי נתוני הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה חריש בשנת 2022 הונפקו טפסי 4 (תעודות גמר) ל-547 יח"ד, לעומת שנת 2021 בה עמדה כמות תעודות הגמר על 2,533 יח"ד. נתון זה מצביע בצורה ברורה על ירידה בהיצע הדירות החדשות שנכנסו בשנה החולפת לשוק המגורים בעיר.

גרינברג מסכמת: "גם אם מסתכלים על הבנייה העתידית, למשל שכונת הטרפז, שרבים מתושביה העתידיים הם זוכים בני המקום שאין ברשותם דירה כלל, מדובר על עלייה בהיצע השכירות אך לא בהיצע הדירות למגורים, וגם העלייה הזו היא מצומצמת יחסית. הווקטור של חריש הוא שיהיה פחות היצע ולכן תמשיך עליית המחירים בעיקר בשוק השכירות".

לקריאה נוספת: חריש יקרה לי: האם משתלם לגור בחריש?

קיץ 2023 כבר בפתח. אילו חופי רחצה קרובים לחריש יספקו לתושבי העיר חווית בילוי טובה ושווה לכל כיס, ובאילו חופים הכניסה היא בתשלום?

עונת הרחצה החלה לפני כחודשיים אבל תופסת תאוצה עם הנוכחות ההולכת ומתגברת של מאפייני הקיץ הישראלי. אחת הדרכים הטובות להתמודד עם החום והלחות  ולשכוח את צרות יוקר המחייה, הפוליטיקה ושאר ירקות, היא לבלות בחוף הים, לטבול במים, לאסוף צדפים, לשחק בחול עם הילדים, להירגע ולהיטען מחדש.

החוף הוא משאב ציבורי שפתוח בפני כולם, כמעט.

בכתבה תמצאו את רשימת החופים הקרובים לחריש, המצויים בתחומן של מועצה אזורית חוף כרמל, עיריית חדרה ומועצה אזורית עמק חפר.

הכתבה מתייחסת בעיקרה לחופים מוכרזים שהכניסה אליהם היא ללא תשלום והם בעלי נגישות מירבית לקו המים לעגלות וכסאות גלגלים וכוללים שירותי הצלה.

עם זאת, שלושה חופים מיוחדים שהכניסה אליהם בתשלום מוזכרים גם הם ברשימה. מדובר בחופים יפהפיים המצויים בתחומי הרשויות שהוזכרו מעלה, אך בניהול רשות הטבע והגנים, בשל ערכי טבע גבוהים. תוכלו למצוא בהם עתיקות (חוף דור, חוף קיסריה) או בעלי חיים כמו צבים בעונת ההטלה (חוף הבונים) והם מציעים מעבר לרחצה בים גם אטרקציות מסלולי טיול וחוויה.

חוף הכרמל: קילומטרים של חופים יפהפיים

המועצה האזורית חוף הכרמל היא הרשות בעלת רצועת החוף הארוכה ביותר בארץ: כ-40 קילומטרים של חופים טבעיים ופראיים, מהיפים בארץ, ביניהם חופי עתלית, נווה ים, הבונים, דור, נחשולים, ועד קיסריה ושדות ים בדרום המועצה.

רצועת חוף זו כוללת חמישה חופים מוכרזים: נווה ים, חוף נחשולים, חוף דור מרכז, חוף דור דרום, חוף אקוודוקט (חוף הקשתות-קיסריה) – החוף הקרוב ביותר לחריש.

עוד כוללת רצועת חוף זו שמורות טבע חופיות בניהול רשות הטבע והגנים: שמורת הטבע גלים בצפון המועצה, שמורת טבע חוף הבונים, שמורת טבע תל דור וכמובן הגן הלאומי קיסריה – שהכניסה אליהם היא בתשלום.

כלל חופי הרחצה המוכרזים של המועצה אוחזים בתו התקן הבינלאומי היוקרתי "דגל כחול" (BLUE FLAG) – תו איכות בינלאומי המוענק לחופים ברחבי העולם. משמעות התו היא כי החוף עומד במדדים איכותיים בינלאומיים מחמירים. בסוף מרץ 2023 זכו כלל חופי המועצה בדירוג "נקי" במדד חוף נקי של המשרד להגנת הסביבה.

חוף אקוודוקט – חוף הקשתות

חוף אקוודוקט, הסמוך לקיסריה ומוכר גם בשם חוף הקשתות, הוא אחד החופים הקרובים ביותר לחרישאים. החוף זכה במהלך השנים לשלל איזכורים כאחד מקטעי מקטעי החוף הציוריים ביותר בארץ.

במרחק של 30-20 דקות נסיעה מחריש (בהתאם לעומס התנועה)  תוכלו להתרשם מאמת המים העתיקה (אקוודוקט) ואף לחסות בצילה, מפרצונים ומים בצבע טורקיז וקונכיות וצדפים (שאסור להוציא אותם מהחוף).

הכניסה לחוף היא חופשית והחנייה גם כן. הנגישות לעגלות ולכיסאות גלגלים נוחה ומאפשרת להגיע כמעט עד קו המים.

מרחק מחריש:  16 ק"מ זמן נסיעה: 25-20 דקות וויז: חוף האקוודוקט (הקשתות)

בסמוך לחוף הקשתות מצוי גם חוף נמל קיסריה, הצמוד לגן הלאומי קיסריה. הכניסה אליו היא בתשלום וברצועת החוף שם ניתן למצוא מדשאות, פינות ישיבה, ושלל מסעדות.

מחיר הכניסה כולל מיטות שיזוף, כיסאות ושמשיות ובחוף פועלות מקלחות ומלתחות. לחובבי המעמקים, במקום קיים גם פארק ארכיאולוגי תת ימי עם שרידי ספינות טרופות.

שילוב מוצלח של עתיקות וחוף

חוף דור, המוכר גם בשם טנטורה, הוא אחד מהחופים היפים בארץ. ביום העצמאות האחרון הוא נבחר למקום ה-5 ברשימת "המקומות היפים ביותר בארץ" שערך אתר וואלה.

תוכלו לטייל במפרצים הטבעיים המוגנים בשוברי גלים טבעיים, לצפות בסירות דייגים ולקפוץ לבקר באי קטן, לא רחוק מקו החוף, שאפשר כמעט להגיע אליו ברגל. אתר סמוך לחוף הוא תל דור המשופע בעתיקות ובממצאים ארכיאולוגיים.

הכניסה לחוף היא בתשלום. כיסאות ומיטת שיזוף כלולים במחיר הכניסה. בחוץ ישנם שירותי הצלה פעילים לצד מקלחות מלתחות וסככות צל רבות. בונוס נוסף הוא האיסור על טרקטורונים, ג'יפים ואופנועי ים לפעול במקום.

החופים המוכרזים במועצת חוף הכרמל (כניסה חופשית)

חוף האקוודוקט (הקשתות): מרחק מחריש: 16 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 20-25 דקות;  WAZE: חוף האקוודוקט;

נחשולים: מרחק מחריש: 21 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 30-35 דקות;  WAZE: נחשולים;

נווה ים: מרחק מחריש: 27 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 45-40 דקות;  WAZE: נווה ים;

החופים המוכרזים במועצת חוף הכרמל (כניסה בתשלום)

חוף דור (מרכז, דרום):  מרחק מחריש: 21 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 30-35 דקות;  WAZE: חוף דור

חוף הבונים (רשות הטבע והגנים) מרחק מחריש: 24 ק"מ;  זמן נסיעה משוער: 40-45 דקות;  WAZE: חוף הבונים

חוף נמל קיסריה (רשות הטבע והגנים): מרחק מחריש: 16 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 20-25 דקות;  WAZE: נמל קיסריה;

חדרה: מתקני כושר, סככות צל נגישות

גם עיריית חדרה מתהדרת ברצועת חוף עם חופים פתוחים לציבור. החופים המוכרזים בתחום הרשות הם חוף אולגה וחוף כפר הים (מפרץ בנימין) והחוף הנפרד לרחצת גברים ונשים. חופים אלה הם קרובים מאוד גאוגרפית לחריש (17 ק"מ בלבד) וזמן הנסיעה אליהם יחסית קצר: עד 25 דקות נסיעה.

בחופים המוכרזים פועלות 4 סוכות הצלה מאוישות במצילים. לציבור המתרחצים נגישה מחניה בשפע ללא תשלום, מלתחות ושירותים, סככות צל, תאורה, מתקני כושר, קארבר פארק, מדשאות ומתקני בילוי ועוד.

החוף נגיש לנכים, כולל שביל אל קו המים, סככות צל נגישות ושלושה כיסאות ייעודיים לרחצה לנכים בלבד (ניתן לבקש סיוע מעובדי החוף). לאורך החוף מתבצע פיקוח ואכיפה לשמירה על ביטחונם של המתרחצים, כולל איסור לנסיעת כלים ממונעים ברצועת החוף.

בסוף מרץ 2023 חופי הרחצה של הרשות זכו בציון "נקי" במדד ניקיון החופים של משרד להגנת הסביבה.

בחדרה פועל גם חוף נפרד לרחצה של נשים וגברים. שעות הפעילות בעונה הנוכחית הן:

גברים: ראשון, שלישי וחמישי בין השעות 07:00–13:00, שני, רביעי ושישי משעה 13:00 ואילך. נשים: ראשון, שלישי וחמישי משעה 13:00 ואילך, שני, רביעי ושישי בין השעות 07:00–13:00.

החופים המוכרזים בעיריית חדרה (כניסה חופשית):

חוף אולגה: מרחק מחריש: 17 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 25-20 דקות;  WAZE: חוף אולגה;

חוף כפר הים: מרחק מחריש: 17 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 25-20 דקות;  WAZE: חוף כפר הים;

החוף הנפרד: מרחק מחריש: 17 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 25-20 דקות;  WAZE: החוף הנפרד;

שרידים מתקופת ההעפלה

חוף בית ינאי נמצא בעמק חפר מצפון לנתניה והוא אחד מהחופים הכי יפים שיש בארץ עם חול בצבע זהב ושרידים מרתקים מתקופת ההעפלה. חוף זה הוא אחד הקרובים לחריש ומשמש כאחד מחופי הרחצה העיקריים בעמק חפר, בין נתניה וחדרה. בחוף זה שרידים היסטוריים מתקופת ההעפלה ובו נחתה ספינת המעפילים הראשונה welus.

החוף מנוהל גם הוא על ידי רשות הטבע והגנים והכניסה אליו היא בתשלום. יש בחוף שירותי הצלה שפעילים בעונת הרחצה וקיוסק שמפעילה הרט"ג.

חוף בית ינאי: מרחק מחריש: 20 ק"מ; זמן נסיעה משוער: 35-25 דקות; WAZE: חוף בית ינאי;

חמוש בכישרון, הומור ותוכן ויראלי מקורי ויצירתי, הצליח ישי גבירצמן, מנהל מחלקת התפעול בעירייה, להפוך נושאים "אפורים" כמו השלכת פסולת, פחי מיחזור ושמירה על איכות הסביבה, לדבר הכי מרענן שקורה בעיר

קחו את כל מה שחשבתם על עבודת התפעול ברשות המקומית ותשליכו אותו, אבל לתוך הפח, כן?!

מזה ארבע שנים שישי גבירצמן (33), תושב מבוא דותן, מנהל את מחלקת התפעול בעיריית חריש. הוא בוגר תואר ראשון בביולוגיה ימית ותואר שני בניהול סביבה, והרצון להשתלב בעיריית חריש הגיע, לדבריו, מתוך התשוקה הגדולה לנושאי איכות הסביבה והקיימות.

גבירצמן הפך בתקופה האחרונה לכוכב עולה ברשת. דרך סרטונים שהוא יוצר, אשר זוכים לחשיפה הולכת וגדלה, הוא מצליח לרתום את תושבי העיר לשנות הרגלים ולהטמיע מסרים של שמירה על הניקיון והתנהגות נכונה. לכן, אין זה פלא שגבירצמן הפך לאחרונה למרואיין מבוקש בעיתונות הארצית וגם לטאלנט החדש של עיריית חריש בתחום הנחיית האירועים.

"בחריש, כעיר חדשה, זיהיתי הזדמנות לייצר משהו מיוחד. והבנתי שיש כאן מצע שניתן לגדל בו שתילים שלא גדלים במקומות אחרים", הוא נזכר בהתחלה. "רבים נוהגים להדגיש שיש לשמור על הטבע והיער נקיים, ואני אומר – תשמרו על הרחוב נקי וכך הלכלוך לא יגיע ליער".

בקרוב: קמפיין שומרי הניקיון

מחלקת התפעול המקומית משוייכת לאגף תחזוקה ולוגיסטיקה בעירייה ואמונה על שלושה תחומים מרכזיים: פינוי האשפה, פינוי המיחזור ופסולת הבניין, וניקיון הרחובות. מחלקת התפעול מונה שלושה עובדי עירייה בלבד, אך מרכזת פעילות של שני קבלני משנה בתחום הפסולת והניקיון, אלה פועלים בעיר ומעסיקים עשרות עובדים. הקבלנים והמועסקים שלהם הם בני בית בעיר, מעיד גבירצמן. הם שותפים מלאים בקבלת החלטות ובפגישות ובעירייה דואגים להעניק להם הרגשה כאילו הם חלק אינטרגלי מהמערכת העירונית. כך לתפישתו, מצליחים בעירייה לחזק בקרב הקבלנים את תחושת השייכות לחריש ובהתאם גם את המחוייבות ואת טיב השירות המוענק לתושב בקצה.

גבירצמן נזכר שאחת המטרות הראשונות שהציבו לעצמם בעירייה היתה להציג לציבור בגאון את העובדים והמנקים באמצעות פוסטים של עיריית חריש, המתייחסים אליהם באופן אישי ומוקירים את פועלם. "בקרוב נצא בקמפיין שלטי חוצות שישא את השם "שומרי הניקיון" שבהם יוצגו הפנים של עובדי הניקיון בעיר, הכל מתוך הבנה שאם התושב יתחבר לעובד שמנקה עבורו את השכונה, הוא יתחבר גם למחויבות לניקיון הסביבתי", הוא משתף.

חריש – פוטנציאל המיחזור הגבוה ביותר בישראל

קצב האכלוס חסר התקדים בעיר החדשה בישראל, מייצר עבור גבירצמן ושותפיו לדרך אתגרים משמעותיים. כמות הפסולת שמצטברת בגין האיכלוס התכוף גבוהה. תושבים חדשים רבים מגיעים לחריש מיישובים אחרים ולוקח להם זמן להבין את הנהלים. "המציאות הזו חייבה אותנו לפתח גמישות. מריבות עם תושבים או גישה של מתן קנסות, אולי היתה יכולה אולי לספק הכנסות מסוימות לעירייה, אבל בסופו של דבר לא היתה משיגה פתרון לטווח הארוך", הוא מציין.

"לכן נדרשנו לשכנע את 'תמיר', תאגיד המיחזור הארצי, שחריש זקוקה למענה ייחודי ולהרחבת הקצאות כלי האצירה ביישוב. אני שמח לומר שהצלחנו – על כל 1,100 תושבים בחריש יש קרטוניה. לכל בניין יש פח כחול וכתום. מדובר בתשתיות וסטנדרטים שלא מכירים במקומות אחרים בארץ. חריש כיום, בזכות פרישת התשתיות שבה, היא עם פוטנציאל המיחזור הגבוה ביותר בישראל. בפועל כיום, היקף פסולת האריזות החודשית המושלכת למיחזור היא 150 גרם בסך הכל לכל משפחה בעיר. יש לנו עוד הרבה במה להשתפר בתחום". גבירצמן מציב באחד מהסרטונים שלו יעד של 300 גרם אריזות מיחזור לכל משפחה בחודש.

600 אלף צפיות לסרטון

מתוך השאיפה "להאיר לתושבים את העיניים" כדבריו, החל גבירצמן לתעד את הנקרה בדרכו בסיוריו בשטח. הסרטונים שבמקורם הופנו להעברת מידע בתוך המערכת, הפכו עד מהרה לתוכן ויראלי שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו ועיריית חריש הפיצה.

"הסתובבתי בשטח וראיתי המון דברים הזויים ורציתי להעביר את זה למנהלים שמעליי, עד שבדוברות העירייה החליטו שהסרטונים האלה חייבים להגיע לתושבים", הוא מספר.

View this post on Instagram

A post shared by Yishai Gvirtzman (@yishaigvir)

הסרטון הראשון שהנחה את התושבים לא להשליך קרטונים לפחי האשפה, הגיע עד כה ל-600 אלף צפיות וזכה לתגובות מכל הארץ כולל מראשי רשויות. מאז הפך גבירצמן למסביר העירוני בתחומו. סרטוני ההסברה שלו עסקו בשלל תחומים: מהימנעות מחסימת פחי האשפה, דרך הגברת המודעות להשלכת בדלי הסיגריות ועד יידוע הציבור בהצבת מתקני מיחזור לקלקר ואיסוף טקסטיל. מתוך ההבנה ש"תמונה אחת שווה אלף מילים ווידאו משיג אפקט עוד יותר גבוה", החליט גבירצמן להגביר קצב ולהשקיע עוד יותר בתיעוד והפקת הסרטונים הויראליים שהוא מפרסם בחודשים האחרונים בעמוד האינסטגרם הפרטי שלו. הסרטונים זוכים לאלפי צפיות ובכל יום מתווספים לחשבון עוד ועוד עוקבים.

יש מיחזור בישראל – הנה תראו

את חודש פברואר לדוגמה, הקדיש להעלאת המודעות למיחזור אריזות ולהיכרות אישית וקרובה עם הנפשות הפועלות, עובדי הניקיון וחברי מערך פינוי האשפה. "כפי שאמרתי קודם, הפוטנציאל של המיחזור בעיר כל כך גבוה, אז למה לא לרתום את הכלים הדיגיטליים לטובת המשימה? אז באופן קצת חצוף ומבלי להתייעץ עם הגורמים שמעליי, החלטתי לפרסם סדרת סרטונים. זה התחיל לתפוס והגיעו תגובות שגרמו לי להוציא עוד סרטונים. "סרטון אחד לדוגמה, היה תשובה מתועדת לטענה שנתקלתי בה שאנשים לא מאמינים שיש מיחזור בעיר. אז נסעתי למרכז המיחזור והראתי מה קורה עם כל האריזות, הבקבוקים ושאר המוצרים שמושלכים לפחים הכתומים. השקעתי בסרטונים האלה המון שעות אבל נהניתי מאוד".

רמת המודעות בעיר עלתה משמעותית, כך מעיד ישי: "אני מקבל הרבה משובים חיוביים מתושבים שמספרים שהם התחילו למחזר והם שמים לב יותר לסביבה. זה עובד ואני ממש שמח על כך. זה בעצם האפקט שחיפשתי – שיתקיים שיח בכל הנושא הזה וגם הנתונים מראים על שינוי לטובה".

לחוות אבק כוכבים

הכריזמה ויכולת ההגשה שהפגין בתכנים שייצר, גרמו למנהלת אגף פנאי וקהילה להציע לישי להנחות את אירועי יום העצמאות בבמה המרכזית, בהם כיכבו מוש בן ארי ונטע ברזילי. ישי לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, ללא כל ניסיון עבר בתחום. אל מול אלפי חוגגים החזיק ישי באופן מעורר כבוד את הנחיית האירוע בצוותא עם נועה יהודאי, תושבת העיר ושחקנית מוכרת.

במהלך הערב נדרשו השניים להפגין יכולות אילתור, משיכת זמן שנכפתה עליהם ושיח מתמיד עם הקהל. "הכינו אותנו מראש לערב שהכל יכול להשתבש בו וכך קרה, בעקבות איחורים של אמנים היינו צריכים למשוך זמן ולאלתר ואני חושב שעמדנו בזה בצורה יפה.

"זו הייתה חוויה מדהימה לחוות את כל אבק הכוכבים הזה. מצאתי את עצמי מסתכל על כל האירוע הזה מהצד ונהניתי. עמדנו מול אלפי אנשים שהרגישו כמו עשרות אלפים והאווירה היתה מיוחדת במינה".

האם ימשיך להנחות אירועים עירוניים נוספים בעתיד? ככל הנראה כן, עם זאת מדגיש גבירצמן, כי עיקר עבודתו היתה ונשארה מחלקת התפעול עליה הוא אמון וכי ישנם מספר רעיונות בקנה שבכוונתו ליישם.

בקבוק מים רב פעמי

המיזם המרכזי שצפוי לראות אור בקרוב יעסוק בקידום שימוש בבקבוקים רב פעמיים. "מדובר במיזם בשם I-Taps שהגו שלושה מתושבי העיר שביקשו את שיתוף הפעולה של העירייה. הרעיון הוא שכמה יותר מתושבי חריש יעברו לבקבוקי מים רב פעמיים אותם הם יוכלו למלא ללא תשלום בעסקים מקומיים בחריש בפריסה רחבה. בעזרת מערכת ה-GIS יסומנו על המפה העסקים המשתתפים במיזם וכך ידעו התושבים היכן ניתן למלא מים ועל הדרך יחשפו לעסקים ויקיימו עימם אינטראקציה. יש כרגע 20 עסקים שכבר הביעו עניין להשתתף בתוכנית.

"רעיון נוסף שאני שואף לקדם בעיר הוא פעילות של אפליקציית Clean Coin בחריש. אפילקציה שמתגמלת אותך על הרמת פסולת במרחב הציבורי ומעניקה לך מטבעות וירטואליים עימם ניתן לרכוש, לדוגמה, כוס קפה בבתי העסק המשתתפים במיזם".

אליעזר קילינסקי ז"ל נהרג מפגיעת רימון במלחמת סיני. אודליה מנוס איבדה את בנה המאומץ חודשיים בלבד לאחר גיוסו לצה"ל ואילו אמנון בוני מעיד כי הזמן שחולף מקהה את הכאב אבל לא משכיח את זיכרון אחיו, רוני בוני ז"ל, גם לאחר 40 שנים. שלושה סיפורי חיים ושכול

אהרון קילינסקי מתגורר בחריש שלוש שנים. כבר 66 שנה שהוא מקריא מדי שנה 'קדיש' על קברו של אחיו, אליעזר קילינסקי ז"ל, שנהרג במלחמת סיני והוא רק בן 18 במותו.

אליעזר ז"ל עלה לארץ שלוש שנים קודם לכן יחד עם אהרון המבוגר ממנו בשלוש שנים. השניים הפליגו במשך 28 ימים מריו דה ז'נרו לחיפה, במסגרת תנועת הנוער 'דרור' של הסוכנות היהודית.

"אני הייתי מתוכנן לעלות לארץ ולשמש מורה באוניה, אבל ההחלטה שלו להצטרף היתה ברגע האחרון. בבית הספר, הוא נתקל בגילוי אנטישמיות. אחת המורות קראה לו 'יהודי מלוכלך' והוא בתגובה השליך עליה את צנצנת הדיו (קסת דיו) שהיתה מונחת על השולחן. גירשו אותו מבית הספר והוא הצטרף לעלייה לארץ ישראל. השארנו אמא ושתי אחיות בברזיל".

בזמן הקצר של אליעזר בארץ הוא הספיק יחד עם בני הגרעין שלו 'מגדים' לעלות לקיבוץ ברור חיל, לעבור הכשרה בקיבוץ משמר השרון, להתגייס לנח"ל ולהקים עם חבריו את היישוב באר אורה בדרום.

"בשנת 1957 במלחמת סיני הוא שירת בגדוד 906 של הנח"ל. הוא היה בפילבוקס (עמדת שמירה מבוצרת עשויה בטון) אך רימון שהטיל האויב חדר פנימה ופגע לו בראש. זה מה שאני יודע על נסיבות מותו", מציין אהרון.

"גם השנה אני נוסע לברור חיל, שם הוא קבור, לומר קדיש, אבל השנה יהיה לי קשה מאוד", מציין אהרון ומתייחס לגילו, "90 פלוס" – להגדרתו.  "זו הדרך שלי לשמור על הזיכרון שלו. הילדים והנכדים שלי הכינו סרט על חיי ואני מספר בו הרבה על אחי ועל זיכרונות כמו הקשר בינו לבין הבן שלי דוב. הוא נהג להביא לו סוכריות בקופסאות פח שחילקו אז בצה"ל.

"אני שמח שמזכירים אותו בטקס בחריש. כך אני שומר על הזיכרון שלו ומעביר את הסיפורים לנכדים ולנינים שלי. שיזכרו".

לתת סיכוי לנער בסיכוי

אודליה מנוס, גרושה ואם לשלושה ילדים עושה את כל המאמצים כדי לשמר את זכרו של נתן סבן ז"ל, חייל בודד ובנה המאומץ.

"נתן היה ילד מוסדות, הוא התגלגל בין משפחות אומנה ופנימיות וחווה חיים קשים מאוד. בגיל 15 הוא החליט לקחת אחריות על חייו, ולעזוב את הפנימיות הדתיות ולבחור בחיים אחרים. הוא עבר לפנימיית אלישיב, ליד חדרה. כך הוא הגיע לאזור חריש וכך הכרנו", נזכרת מנוס, ששימשה כמורה מקצועית בבית הספר לנוער בסיכוי בו למד.

"בתחילה, לא ידעתי עד כמה חייו היו קשים ומורכבים. כמורה מקצועית את לא נחשפת לפרטי הסיפורים ולכל אחד מהילדים שם יש סיפור חיים לא פשוט, אבל הוא נכנס לי ללב".

המפנה המשמעותי ביחסים חל כשאודליה גילתה שנתן נשאר לבד בפנימייה גם בשבתות כי אין לו בית לחזור אליו.  "הבנתי שיש הרבה מעבר למה שידוע לי, ביררתי את הנדרש ועשינו את כל התהליך כדי להפוך אותו לחלק מהמשפחה שלי. מאחר והוא היה כמעט בן  18 הוחלט בשיחה עם העו"ס ובתיאום עם הפנימייה לא לעבור הליך משפטי אבל היה ברור לכולם,  שאודליה היא הכתובת עבורו בכל דבר ועניין. זכינו שהוא יהיה איתנו במשפחה –  זכות מאוד גדולה".

לכוון הכי גבוה

"הוא העיר בתוכנו הרבה דברים, הוא היה אח בוגר מהמם לילדים שלי, הגיע על האופנוע שלו לימי ההולדת שלהם לבית הספר עם בלונים כדי לשמח אותם, הצחיק אותם בארוחות משפחתיות. הוא ידע מאוד לתת ולהעניק מעצמו. החיבוק המשפחתי שקיבל היה מכולנו ואני מאוד גאה בו ובילדי".

"נתן עשה מאמצים גדולים להשלים פערים גדולים והפך לתלמיד מצטיין ברשת אמי"ת. בשל הקורונה גיוסו נדחה בשנה והוא החליט לנצל את הזמן הזו כדי לפתוח דף חדש ולכוון הכי גבוה שהוא יכול בצבא. היו לו תיקים פתוחים על גניבות קטנות והוא עבד קשה כדי לסגור אותם. והוא הצליח.

"נתן התגייס לגבעתי באוגוסט 2020 ובספטמבר הוא חגג יום הולדת 19 ועבר לפלח"ן גבעתי. עלה לגיבוש. עבר את החודש הראשון בהצלחה.

"הוא יצא לרגילה ובגלל הקורונה שהה בבית החייל ברמת גן. אחיו נחמן, חייל בודד גם הוא, הגיע למרכז וביקש להתקלח, נתן הכניס אותו ושילם על זה מחיר יקר. מישהו שם בבית החייל החליט לגרש את נתן, מבלי לדבר איתי בכלל. כשהוא עירב אותי זה היה ממקום של בושה. "עזבי, אני אסתדר", הוא אמר לי. "אני אעבור לבית החייל בבאר שבע" –  וזו היתה הטעות שלו. הוא עזב את בית החייל ברמת גן עם 40 קילו של פקלאות שקשורים לגוף שלו עלה על האופנוע ונסע לבאר שבע. במחלף אשדוד הוא עשה תנועה חדה, איבד שליטה על האופנוע ונהרג במקום".

נתן נהרג באוקטובר 2020 ונקבר בבית העלמין הצבאי חולון, בסמוך לבית הוריו בבת-ים.

"חריש מכבדת ומעניקה את המקום הזה לחייל בודד שאין מי שיזכיר אותו ביום הזיכרון. זה לא מובן מאליו. זה מאוד מתכתב עם מה שחריש חרתה על הדגל שלה, שהיא הבית של כולם – גם של אלה שכבר נפטרו וגם של אלה שקבורים הרחק מכאן.

"חריש חיבקה את האבל שלנו, ובעיני זו גדולה ענקית כי על פניו הם לא היו חייבים. מבחינה רשמית-משפטית הוא אפילו לא הבן שלי, ובכל זאת חריש מזכירה אותו".

"חשוב לי שהקול שלו ישמע. הוא כל הזמן נתן. הוא היה בנתינה מתמדת לעצמו ולאחרים. הוא התאמץ למצוא את הטוב בכל דבר ולצמוח מכל קושי כדי למצוא את הגרסה הטובה ביותר של עצמו. זו הצוואה של נתן ואני מקווה שהדברים יגיעו גם לאחרים".

נשאר קבור במושב, המשפחה התפזרה

אמנון בוני מתגורר יחד עם אשתו בחריש בארבע השנים האחרונות. גם בתו ונכדתו מתגוררות בעיר. לראשונה, הוא משתתף בטקס הזיכרון בחריש ולא במושב גילת, בצפון הנגב, שם קבור אחיו הצעיר, רוני (מכלוף) בוני ז"ל.  באוגוסט 1982 התגייס רוני לצה"ל. הוא שירת בגולני בלבנון ובעקבות פציעה הציבו אותו בבית הממשל בעזה.

הוא התנדב למלא תפקיד תורן בבסיס בחופשת השבת, למרות שהיה ברגילה, ובחזרתו הביתה, הוא נסע ברכב צבאי, יחד עם עוד שני חיילים. בדרך מעזה, ליד מחסום ארז, התנגשה המכונית שבה נסע במשאית שבאה מולה. שלושת החיילים נהרגו. ביניהם היה רוני, בן 19 במותו.

"ב-40 השנים האחרונות נסעתי בכל שנה לטקס במושב בו גדלנו. עזבנו את המושב לאחר מותו כי אמא שלי לא הצליחה להתמודד עם האובדן במקום בו היא גידלה אותנו. הוא למעשה היחיד שנותר מהמשפחה שלנו במושב, קבור שם.

"אני כיום במצב בריאותי שונה, בעקבות הקורונה חליתי וכיום אני 100 אחוזים נכה. הנסיעה למושב גילת קשה לי ולכן טקס יום הזיכרון בחריש הוא משמעותי מאוד.

"אומרים שהזמן עושה את שלו וזו אמת. עברו הרבה שנים והצער והכאב מתקהים. זה לא כמו בשנים הראשונות בהן הכאב היה עמוק וחד. הזיכרון אמנם נשאר אך הכאב פוחת. עדיין חשוב לי לזכור אותו, לספר עליו לילדים שלי ובעתיד גם לנכדים שלי, שיכירו את דוד רוני".

"נגד הכנסת פוליטיקה לבתי העלמין"

"אני רק מקווה שבטקסי יום הזיכרון השנה לא יעשה שימוש פוליטי ציני. השכול תמיד היה מחוץ לזה ואני נגד הכנסת הפוליטיקה לבתי הקברות שלנו. בתקופה כזו מתוחה של אי הסכמה לא צריכים להופיע פוליטיקאים בבתי העלמין. צריכים להיות נציגי המשפחות בלבד.

"אני חי בתחושה קשה עם הניסיון לחולל פה מהפכה משטרית. גדלתי במושב של חלוצים, חיינו תחת מתקפות של מסתננים מעזה, היו לנו המון בעיות ואף פעם לא ניצלנו את זה כדי לקבל הטבות. הורים שלי ראו את המגורים שלנו שם כמעשה חלוצי. כשאני רואה את המצב כיום אני נחרד. רוני לא שרד, עכשיו חשוב לי שהמדינה תשרוד".

לקריאה נוספת: לזכרם: "החיים הם מאוד שבריריים וצריך לנצל בהם כל רגע"

להירגע ביער מצר, להתאמץ בקניון הנמרים ולחוש את הטבע בנחל אלכסנדר. שלוש הצעות לבילוי משפחתי בחול המועד פסח מתוך הספר 'הולך טוב – מסעות בארץ הנדיב הידוע'

עשרות מסלולי הליכה בשטחים הפתוחים בסביבת חריש, פרדס חנה-כרכור, בנימינה, גבעת עדה, יישובה אלונה ומנשה, זכרון יעקב וחדרה מקובצים בספרו של ד"ר עמיקם הרפז, 'הולך טוב – מסעות בארץ הנדיב הידוע'.

הכתבה כוללת שלושה מסלולים ברמת קושי משתנה, קלה, בינונית וקשה ונותנת הצצה ליופיו של הטבע בסביבה הקרובה, לבעלי החיים המצויים בסכנת הכחדה ולנופים שמשרים רוגע בתקופה סוערת. קחו פסק זמן. צאו לטייל.

טיול משפחתי: גשר הצבים בנחל אלכסנדר

במרחק של 28 קילומטרים בלבד מחריש (כחצי שעה נסיעה בזמן עומס) מצוי אתר טיולים קלאסי למשפחות עם ילדים קטנים. גשר הצבים בנחל אלכסנדר מספק חוויה משולבת של נופי טבע, בעלי חיים, מסלול הליכה קל המותאם גם לילדים ועתיקות.

גשר הצבים המקורי היה גשר עץ ששימש את חקלאי האזור. בשנות ה-70 נבנה הגשר הנוכחי המאפשר למבקרים תצפית לנחל אלכסנדר ולבעלי החיים באזור.

הצב הרך הוא האטרקציה של האתר. מדובר בבעל חיים נדיר, שעשוי להגיע עד לאורך של מטר ומשקלו יכול להגיע עד 50 ק"ג. הצבים הרכים נמצאים בסכנת הכחדה ופרויקט הצלת הצב הרך בנחל אלכסנדר היה הפרויקט הראשון בשיקום הנחל.

במקום פועלים אזורים מוגנים להטלת ביצים ומשטחי התחממות עבור הצבים, המצויים בפיקוח של רשות הטבע והגנים. מבקרים רבים מצליחים לצפות באזור גם בציפורי מים כדוגמת אגמיות, ברכיות וסופיות, ולעיתים אף בנוטריות ונמיות.

המקום מציע גם מסלול הליכה מעגלי ברמת קושי קלה וביקור בחורבת סמארה. אורך המסלול הוא 4,400 מטרים בשטח מישורי וברמת קושי קלה.

ניתן לקבל ליווי צמוד והדרכה במהלך המסלול כולו באמצעות היישומון WishTrip (לרשום ביישומון: גשר הצבים בנחל אלכסנדר ).

לאלו שמעדיפים להסתדר לבד: חוצים את גשר הצבים לכיוון צפון ומייד לאחריו פונים מערבה (שמאלה), במסלול המסומן של שביל ישראל והולכים לאורך שפת נחל אלכסנדר כ- 300 מטר עד שמגיעים לדרך כורכר רחבה והולכים בה לכיוון גשר מסילת הברזל. עוברים מתחת לגשר ומייד לאחריו פונים צפונה (ימינה) והולכים על דרך הכורכר במקביל למסילת הברזל כ-400 מטר. מגיעים להסתעפות שבילים ופונים בה מערבה (שמאלה) והולכים בדרך המקבילה לנחל אלכסנדר כקילומטר אחד, עד שמגיעים למרגלות גבעה עליה מתנוססת חרבת סמארה. עולים בגבעה, מקיפים את חרבת סמארה ויורדים לכיוון

מזרח לתוך חורשת האיקליפטוס המשמשת אתר לנופש ולפיקניקים. ממשיכים מזרחה בתוך החורשה כ-950 מטרים עד שמגיעים למזלג דרכים בו פונים ימינה, ומשם לדרך הביטחון המקבילה למסילת הברזל ובחזרה לנקודת המוצא.

חרבת סמארה היא מבנה שהוקם במאה התשע עשרה סמוך לנחל אלכסנדר על ידי עבדאללה סמארה מטול כרם שהיה בעל אדמות בסביבה. השלטון העות'ומאני הפך את המבנה לתחנת גביית מכס על אבטיחים שגודלו בעמק חפר ויוצאו לכל רחבי האימפריה. דרומית מערבית למבנה נתגלו שרידי חווה חקלאית ובה רצפת פסיפס מהתקופה הרומית המאוחרת וגתות יין מהתקופה הביזנטית.

איך מגיעים לגשר הצבים?: ביציאה מחריש פונים שמאלה לכביש מספר 9 מערב נוסעים דרומה בכביש מספר 4 עד צומת חפר. בצומת פונים מערבה לכפר ויתקין ונוסעים בכביש 5720 כ-1300 מטרים עד הגשר על פני הנחל (זהירות – גשר צר). ממשיכים עוד כ-400 מטרים עד הכיכר, פונים בה ימינה ונכנסים לאזור התעשייה. מהכיכר נוסעים בכביש משובש במקצת עוד כקילומטר אחד עד גשר הצבים, שם מחנים.

התחלה וסיום: גשר הצבים על נחל אלכסנדר ליד כפר ויתקין (מסומן בכוכבית צהובה) ושמים WAZE: גשר הצבים נחל אלכסנדר

קרוב לבית: יער מצר

במרחק של 8 ק"מ בלבד מחריש (10-12 דקות נסיעה) תוכלו לצאת למסלול טיול ביער מצר שמציע שלווה ורוגע. נקודת ההתחלה והסיום היא תחנת הדלק בכניסה לקיבוץ מצר (מסומנת במפה בכוכבית צהובה).

איך מגיעים?: מצומת חריש נוסעים לכיוון צומת שער מנשה בכביש 574 . בכיכר פונים שמאלה לכביש 5923 לכיוון קיבוץ מצר ומיד נכנסים לתחנת הדלק.

רושמים ב- WAZE דלק – מנטה קיבוץ מצר .

אפשר למצוא פינה נוחה ביער ולערוך פיקניק שטח או לצאת למסלול הליכה קצר שאורכו 6,500 מטרים. אופי השטח הוא לרוב מישורי עם מעט גבעות (גובה מצטבר 137 מטרים) ורמת הקושי היא בינונית: 60/100 .

ניתן לקבל ליווי צמוד והדרכה במהלך המסלול כולו באמצעות היישומון WishTrip חפשו ביישומון WishTrip יער מצר או סרקו את הברקוד.

יוצאים מתחנת הדלק, בכניסה לקיבוץ מצר, הולכים בשול הדרך לכיוון הקיבוץ כ-30 מטרים (בזהירות) ועולים על דרך עפר היוצאת לכיוון צפון מזרח ובמקביל לכביש מספר 6 . הולכים בדרך התחומה בין כביש מספר 6 ובין גדר הגובלת במטעים. לצידה של דרך זו מונח צינור גז והיא מהווה גם חלק משביל גולני המסומן בצבעי צהוב/ירוק. לאחר כ-1,100 מטרים מגיעים לצומת שבילים ביער מצר בו פונים מערבה (שמאלה) והולכים בה כ-400 מטרים עד צומת שבילים נוסף בו פונים צפונה (ימינה). ממשיכים צפונה בשביל הראשי וחוצים את היער, מרחק של כ-600 מטרים, עד שמגיעים לדרך עפר המקבילה לערוץ נחל נרבתה.

פונים מערבה (שמאלה) והולכים כ -300 מטרים עד בסמוך למפגש ערוץ הנחל. חוצים את ערוץ הנחל ועולים ליער מגיני מענית, שם פונים מייד לכיוון מזרח והולכים במקביל לערוץ הנחל . לאחר הליכה של כמחצית הקילומטר )בצומת ישבילים יש לפנות לשביל הימני המקביל לערוץ) מגיעים לדרך רחבה ומעט לפניה פונים בחדות לכיוון מזרח (ימינה) וחוצים גשרון ירוק.

לאחר מעבר הגשרון ממשיכים בתוך היער עוד כ- 200 מטרים ופונים בשביל לכיוון דרום (ימינה), חוצים גשרון מתכת ירוק נוסף ומיד לאחריו מגיעים למזלג שבילים בו פונים ימינה (זהירות, לא ללכת בשביל השמאלי – סכנת החלקה) ויורדים עד ערוץ נחל נרבתה. אחרי חציית הערוץ פונים מזרחה (שמאלה) והולכים בגדה הדרומית של נחל נרבתה כ -300 מטרים עד צומת שבילים בו פונים דרומה (ימינה) וממשיכים בשביל עד הכניסה ליער מצר.

פוגשים מחדש את הסימון של שביל גולני והולכים לפיו לכיוון דרום מערב במגמת עלייה תלולה וקצרה. דרך זו מוליכה לאחר כקילומטר וחצי חזרה לתחנת הדלק ולנקודת הסיום.

נרבתא נזכרת בספרו של יוסף בן מתתיהו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, בספרו על המתיחות שהייתה בין תושבי קיסריה היהודים לבין מושלי העיר היוונים שהתנכלו להם . בשנת 66 לספירה הגיע הסכסוך לשיא בתגרה שהתחוללה ביום שבת לאחר שאיש יווני התגרה ביהודים המכונסים בבית הכנסת ."והיהודים מהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא – היא אחת אחוזותיהם במרחק ששים ריס מקיסריה" (מלחמות היהודים, ספר ב', פרק י"ד, פיסקה ה'). עזיבת יהודי קיסריה הייתה אחד האירועים שקוממו את היהודים בירושלים והביאו לפרוץ המרד הגדול.

קיימת מחלוקת בקרב חוקרים באשר לזיהוי מקומה של נרבתא. יש המזהים אותה עם תל נרבתה הנמצאת בקיבוץ מענית ויש חוקרים, כמו אדם זרטל, המזהים אותה בצפון השומרון במקום הנקרא חרבת חמאם.

למיטיבי לכת: קניון הנמרים

קניון הנמרים הוא קטע בן כמה מאות מטרים בנחל נרבתה של קירות סלע זקופים היוצרים תצורת קניון ייחודית לסביבה ובו עבר בשעתו קו שביתת הנשק בין ישראל וירדן ב-1949 ומערבה ממנו נמצא עין ברטעה.

קניון הנמרים הוא גם ביתו של הצמח הנדיר מישויה פעמונית שזה גבול תפוצתה הדרומי ביותר והיא פורחת ממש עתה – בין החודשים אפריל עד מאי. הצמח נקרא על שם הבוטנאי אנדרה מישו שאסף אותו לראשונה במסעותיו במזרח התיכון במאה ה-18.

שמו של הקניון מעיד על העובדה שארץ ישראל היתה בעבר ביתו של הנמר, עד להכחדתו המלאה. עם זאת, בזכות העובדה שהאתר לא הומה מטיילים, ניתן למצוא באתר קהילה גדולה של שפני סלע, חזירי בר ודורבנים.

נקודת ההתחלה והסיום של המסלול היא כיכר קציר (מסומנת בכוכבים צהובה) בכביש 6513. הכיכר מצויה במרחק של 5.8 ק"מ בלבד מחריש (כ-11 דקות נסיעה). מחנים בכיכר המפרידה בין שני חלקי קציר , על כביש 6513.

WAZE: קציר

איך מגיעים?: בכביש 65 פונים לכביש 6513 לכיוון קציר ונוסעים כחמישה קילומטרים עד הכיכר המחברת בין שתי השכונות הראשיות של קציר .

אורך המסלול הוא 4.2 ק"מ ואופי השטח הוא הררי בגובה מצטבר של 179 מטרים. המסלול הוא קצר ותובעני ומתאים למיטיבי לכת בלבד. רמת קושי: 80/100. המסלול מסומן בסימון חץ ירוק ובסימון כחול.

המסלול מתחיל ממזרח לכיכר קציר (מסומן בחץ ירוק). יורדים לוואדי המתחבר לנחל נרבתה ועוקבים אחר הסימון בחץ ירוק. הירידה לוואדי מחייבת זהירות רבה מאחר ומסלול ההליכה אינו תמיד ברור בגלל צמחייה עבותה וקיימת סכנת מעידה.

לאחר קצת יותר מקילומטר אחד מתחברים לערוץ נחל נרבתה ושם נמצא סימון נוסף כחול ושני פסים לבנים. עוקבים אחר הסימון המוביל לכיוון השלוחה של קציר עד שמגיעים לקניון הנמרים. לאחר כשני קילומטרים מגיעים לעין ברטעה ומשם מתחילים את הטיפוס חזרה לקציר.

יש לעקוב אחר הסימון הירוק והכחול עד שמגיעים לדרך רחבה וממנה עוקבים רק אחרי הסימון הירוק עד החזרה לכיכר קציר.

לתשומת הלב: ההליכה בקניון הנמרים מחייבת זהירות רבה כי השביל לעיתים תלול ובוגדני (סכנת החלקה וקרבה לתהום). כל המסלול נמצא בגבולות הקו הירוק ואינו קרוב לגדר ההפרדה, אך סמוך לדופן הדרומית בשטח B של הכפר ברטעה. מומלץ לבדוק אם קיימת אזהרת מסע באתר המועצה האזורית מנשה.

המסלולים, התמונות והמפות הן מתוך הספר 'הולך טוב – מסעות בארץ הנדיב הידוע' מאת ד"ר עמיקם הרפז

לקריאה נוספת: מגוון מסלולי טיולים נוספים בסביבות חריש

חברי גרעין לביאה פועלים זו השנה השנייה בתיכון אתגרי העתיד ומייצרים פעילות פנאי ובילוי לבני הנוער בעיר. בשעות היום הם משמשים כחונכים לתלמידים ומעניקים אוזן קשבת למתבגרים. "התפקיד שלנו הוא לעזור להם בהתמודדות עם בעיות גיל ההתבגרות וללוות אותם מעמדה של מי שחווה את זה ממש לאחרונה, אבל בכל זאת נמצא כבר במקום אחר"

כבר חמישה חודשים שתשעה ש"ש (מתנדבים בשנת שירות) עושים את דרכם מדי בוקר מדירתם בשכונת בצוותא, לעוד יום שגרתי בתיכון אתגרי העתיד, בשכונת הפרחים.

חברי גרעין 'לביאה' שפועל בחריש זו השנה השנייה, נושמים חינוך, עוסקים בחינוך בלתי פורמלי ואוהבים כל רגע. התשעה פועלים בתיכון אתגרי העתיד בשכונת הפרחים מטעם תנועת השומר הצעיר. לעיתים, קשה להבחין מיהו חניך אתגרי העתיד ומי הש"ש, אחרי הכל, הם מבוגרים בשנה אחת בלבד מהשמיניסטים בתיכון, אבל הרצינות, האכפתיות והביטחון שהם משדרים, מבדילים אותם, בקלות.

רואים בנו אחים גדולים

"אנחנו משמשים כצוות חינוכי בבית הספר, אבל לא מוגדרים כמורים וגם לא רואים אותנו ככאלה. התלמידים בבית הספר רואים בנו אחים גדולים. התפקיד שלנו הוא להיות פה, לשים לב אליהם, לעזור להם מבחינה לימודית וחברתית, להיות עוד אדם שרואה אותם", מסבירה ליהיא הרשקוביץ (19) מיקנעם עילית.

אליה לביא (18.5) מפתח תקווה מפרט: "השכבות הבוגרות י'-יב' מקבלות 3 שינשינים שמלווים אותן באופן צמוד, ואילו שכבות חטיבת הביניים ז'-ט' מקבלות 2 שינשינים צמודים. כל צוות מתמקד בשכבה שלו ולכל אחד מאיתנו יש בנוסף גם חונכויות פרטיות של תלמידים בבית הספר".

"אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם, כי יש הרבה תלמידים", מודה ליהיא ומוסיפה באותה נשימה: "אבל התפקיד שלנו הוא חשוב. אנחנו עובדים עם החניכים כדי לגבש את השכבה, לעזור להם בהתמודדות עם בעיות גיל ההתבגרות וללוות אותם מעמדה של מי שחווה את זה ממש לאחרונה, אבל בכל זאת נמצא כבר במקום אחר".

"נוער רגיל שמדבר על מה שקשה לו"

הפעילות של חברי הקומונה בבית הספר מתבצעת בשעות הלימודים אבל גם בשעות אחר הצוהריים. יעל תורן (19) מחולון מסבירה: "מדי יום החל משעה 14:00 מועדון הנעורים בבית הספר נפתח לאוכל ולפעילויות והוא פתוח בדרך כלל עד השעה 20:00". יעל מסבירה כי הפעילויות בבית הספר כוללות גם פעילות שגרתית לצד אירועים מיוחדים. "בדרך כלל, ימי חמישי מוקדשים לפעילות אלטרנטיבית, זהו יום שיא שמוקדש לשכבה אחת או לאירועים גדולים במיוחד כמו נובי גוד והאלווין".

איזה נוער פגשתם פה?

ליהיא: "יש ילדים עם בעיות כלכליות בבית, ילדים עם בעיות רגשיות ויש פה נוער שלא בהכרח חושף את הבעיות שהוא חווה או מרגיש. הנוער פה לא שונה ממקומות אחרים אבל הוא יודע שיש לו מענה הרבה יותר אישי מבתי ספר אחרים. יודע שמישהו יעזור לו עם מה שהוא ירגיש ולכן השיחות שלנו מגיעות הרבה פעמים למקומות עמוקים כמו 'בעיות עם ההורים' או תחושה והערכה עצמית. לא הייתי מגדירה את הנוער כמשהו מיוחד, אלא כנוער רגיל שמדבר על מה שקשה לו".

יעל: "ההבדלים בין האוכלוסיות מורגשים, חלקם מגיעים מפריפריה וחלקם ממרכז הארץ וההבדלים בולטים".

אליה: "מאוד חשוב בעיקר עם הנוער של היום, להיות סבלני, קשוב ואכפתי. לפעמים יש בני נוער שאנחנו מסתכלים עליהם מזווית קצת שופטת אבל לא יודעים מה עובר עליהם בבית. דווקא השיחות הקטנות של 'בוקר טוב' יכולות לפתוח מעגלי שיחה חשובים שיכולים להיות אפילו מצילי חיים".

לשחק סנוקר ולדבר

שלושתם מלאי התפעלות מעושר השיעורים וההתנסויות שבית הספר מציע לחניכיו. יעל: "בית ספר מאפשר שיעורי אקסטרה כמו מוזיקה, תיאטרון, לק ג'ל –  שממש מקנה מקצוע, בישול, נגרייה, ושיעורים אחרים נוספים שהם פריבילגיה ללמוד אותם. אלו שיעורי מתנה שמשולבים בשיעורי חובה והרעיון הוא לתת לתלמידים אפשרויות להצליח בכל מיני כיוונים".

אליה: "אני אישית מלמד נגינה על גיטרה. תלמידים מקבלים שיעור שבועי של שעה, שיעור שמחוץ לבית הספר יעלה להם בין 120-90 שקלים וכאן הם מקבלים אותו חינם ובאופן פרטני. זה לא מובן מאליו".

יעל: "הפעילות במועדון נעורים היא מאוד חשובה. חסרים בחריש מקומות בילוי לבני נוער, זו עיר שנמצאת בתחילת הדרך. במועדון הנעורים בני הנוער יכולים לשחק סנוקר ולמצוא אותנו, אנשים שהם יכולים לדבר איתם. במקום לחפש מסיבה בחוץ ולהגיע לכל מיני מקומות, הם מגיעים למקום בטוח שאפשר לבלות בו".

ליהיא: "זה מאוד מיוחד בעיני כי בית ספר ברגיל זה לא מקום שילדים אוהבים להישאר בו ואצלנו הם מתעקשים להישאר אחרי שעות הלימודים ונמצאים פה עד שעות הערב. זה מאוד מיוחד עבורי כש"ש וכאדם לגלות שאפשר לעשות את הדברים גם אחרת. בית ספר הוא מסגרת שמוכרת כמי שמקדמת לימודים, ציונים ובגרויות, אבל באתגרי העתיד, הדברים נעשים אחרת. "טוב לי עם התחושה שאני חלק ממערך שעוזר לתלמידים להרגיש טוב יותר בבית הספר. הרגשתי כל חיי שאני פה בשביל לעזור, זו תחושת יעוד שיש לי ומגיעה לידי ביטוי בשנה הזו. כל אחד מאיתנו לוקח את החוזקות שלו ומבטא את זה פה".

לגור ביחד

השליחות אותה מבצעים הש"ש אינה נגמרת עם סיום הפעילות בבית הספר. בשעות אחה"צ והערב הם שבים לקומונה בת 7 חדרים בשכונת בצוותא, שבה הם צריכים להתמודד עם חוויות מגורים משותפות, שהיו זרות להן קודם לכן ולעסוק בתורנויות כמו שטיפת כלים והכנת אוכל.

אליה: "לא היתה בינינו הכרות מוקדמת, החיים של 6 בנות ושלושה בנים באותו מקום יכולים להיות לפעמים עמוסים מאוד, במיוחד שאתה חוזר מיום פעילות לקומונה וצריך ספייס לעצמך אבל הנה כבר הגיע הזמן לתורנויות".

ליהיא: " אנחנו גרים ביחד, תשעה בני נוער עייפים, יש הרבה ריבים על מי שוטף כלים, מה מכינים לאכול, מי עורך קניות. כל אחד בא ממקום שונה ורגיל לדברים שונים וכל אחד פותר בעיות בצורה אחרת לגמרי. לפעמים זה מורכב. יצא לי לחוות מצבים רגשיים קשים, אתה צריך ספייס ולא יודע לאן ללכת. מצד שני, אנחנו 24/7 ביחד ויש בזה גם משהו טוב, מקרב ומחבר. כיף לנו האחד עם השני ואנו מבינים שהעשייה שלנו מאוד משמעותית בעיר".

לפתח מסורות חדשות

ומה הם חושבים על חריש? השלושה מודים שלא היתה להם הכרות מוקדמת עם העיר.

אליה: "ידעתי שזו עיר חדשה שהתשתיות בה, כמו אוטובוסים וחנויות, לא כל כך טובות ושמגיעות לפה הרבה משפחות בתקופות מעבר, מתגוררות פה שנה שנתיים בשכירות ואז ממשיכות הלאה. כיום אני חושב שחריש היא בסך הכל אחלה עיר, אבל עדיין התשתיות פה מאוד חסרות, בטח לגיל שלנו. להגיע למקום כזה, זה שונה מאוד".

יעל: "לי סיפרו שמדובר בעיר חרדית. אני מחבבת את העיר. יש בה די הרבה טבע כשמתרחקים קצת מהבניינים, מצאנו כל מיני שדות וכל מיני מקומות ביער. אני מבינה שזו עיר בהקמה ומגניב לראות את זה. כשההורים שלי עברו לחולון גם כמעט לא היה שם כלום. אני חושבת שהסביבה פה מקסימה ולא רחוקה מהמרכז".

מיטל שחר, מרכזת את הנעורים בתיכון אתגרי העתיד ומלווה את גרעין לביאה במשימה, מעניקה לפעילות של הש"ש בעיר זווית נוספת: "אין לי ספק שההשפעה של גרעין לביאה על תלמידי י"ב היא גדולה, זה פותח להם אפיקים חדשים והם מבינים שגם הם יכולים לצאת לעיר חדשה ולעשות שנת שירות משמעותית. עצם הנוכחות של גרעין לביאה פה פותח אופציות חדשות לבני הנוער בחריש. זו עיר חדשה ואין בה הרבה מסורות, הן רק מתחילות להשתרש, ואם אחת המסורות תהיה התנדבות, שליחות, שנת שירות ושירות צבאי, הרי שהתרומה של חברי גרעין לביאה מביאה ערך נוסף לחריש מעבר לתרומה הישירה בבית הספר".

לקריאה נוספת: "משפיעים ומושפעים": חניכי 'רקיע' גילו את המגוון האנושי הרחב בחריש

דרור דוידוב, פנסיונר ותושב בצוותא, מתייצב על דעת עצמו מדי בוקר בסמוך לבית הספר השכונתי, ועוזר לילדים לחצות את הכביש בבטחה. לתפישתו, סביבת בית הספר בשעות העומס היא מסכנת חיים. ההורים נוהגים בפראות, אין אכיפה, אין משמרות זה"ב ואפילו פרויקט 'נשק וסע' טרם החל לפעול. "עד שיום אחד תהיה כאן תאונה חלילה, אף אחד לא יתעורר"

מי שמסיע את ילדיו בבוקר לבית הספר הממלכתי בשכונת בצוותא או חולף בצומת הרחובות יחד ואחדות, כבר פגש בו. עם החזות הקשוחה, הנוכחות הבולטת והעירנות המתמדת הוא ניצב שם כמו שעון מדי בוקר כדי להבטיח את שלומם של הילדים והילדות בדרכם לבית הספר השכונתי. הכירו את דרור דוידוב, משמרת זה"ב (זהירות בדרכים) של איש אחד.

כבר שנה וחצי שדוידוב (71) מתגורר בחריש יחד עם זוגתו שרה. כמו רבים אחרים, הוא עבר לעיר בעקבות בנו ונכדיו. ממרפסת דירתו ברחוב יחד שבשכונת בצוותא הוא רואה, איך מדי בוקר הדרך המובילה לבית הספר היסודי ומתחם הגנים הסמוך אליו, הופכת לסיר לחץ תחבורתי, המסכן את הולכי הרגל ובפרט את הילדים הצעירים בדרכם לעוד יום לימודים.

גם שלושת נכדיו של דרור, שי-לי עילאי ושיראל, המתגוררים בבנין הסמוך אליו, חוצים את הכביש הסואן מדי בוקר.

עומד ומשגיח על ילדים

דרור לא נותר אדיש למתרחש. "ראיתי והבנתי בדיוק מה מתרחש פה כל בוקר ואמרתי לעצמי: 'כל המציל נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא'. החלטתי שאני יורד למטה לעמוד ולהשגיח. הבן שלי אמר לי: "מה אתה השומר של השכונה?", אז עניתי לו: "בני, זה מה שאני רוצה לעשות וזה עושה לי טוב"", הוא משתף. "אני רואה ילדים קטנים, תלמידי כיתות א', צועדים לבדם בלי ההורים וכואב לי הלב".

דוידוב התגורר כל חייו בהרצליה, עבד עשרות שנים כנהג ובשעות הפנאי ניהל וטיפח את בית כנסת הסמוך לביתו. עם צאתו לגמלאות הוא ניסה להתקבל למשטרה כנהג, כדי להמשיך ולתרום לחברה, אך בקשתו נדחתה, לדבריו, מפאת גילו המתקדם. בחריש, הרצון לפעול למען הכלל מצא נתיב חדש להגשמה.

לעזור לילדים לחצות בבטחה

"לדרור יש תפקיד חדש" מספרת שרה זוגתו. "היה לו תפקיד ציבורי בבית הכנסת בהרצליה וכעת בחריש הוא עשה הסבה לתפקיד לא פחות יפה – עזרה לילדים. תרבות הנהיגה בחריש טעונה שיפור וטוב שדרור נמצא שם".

ואכן, מתחילת שנת הלימודים, מדי בוקר בין השעות 7:30 ל-8:00, בכל מזג אוויר, הוא עומד במפגש הרחובות יחד ואחדות בשכונת בצוותא, מזהיר נהגים ומסייע לילדים לחצות את הכביש בבטחה.

"ישנם מצבים שאני עוצר את התנועה ומסתכל עבור הילדים ימינה ושמאלה. אני מזהיר ילדים שרוכבים על אופניים ומגיעים במהירות אל הכביש. ילדים אחרים מגיעים למעבר החצייה כשעיניהם שקועות עמוק במסך הטלפון ואני מסביר להם מה חשוב יותר ומה פחות בעת חציית כביש. אני חייב לומר שכולם מתייחסים אליי בכבוד, גם ההורים וגם הילדים ואם אני תורם משהו לקהילה, מבחינתי זה הכול. אני לא צריך לא מדליה ולא כלום, זה פשוט עושה לי טוב".

אין תמרורים, יש בלאגן

התגובות בשטח מפרגנות: "בכל בוקר הוא מתייצב כאן, להשגיח על הילדים, הוא ממש השריף של השכונה", מספרת אפרת ברוך, דיירת שכונת בצוותא שילדיה מתחנכים בבית הספר. "לראות אותו פה ולדעת שהכל נעשה מתוך כוונה טובה ומלב טהור, זה מהמם. זה גם הופך את השכונה הזו למעין קיבוץ ונותן ממש תחושה טובה".

"בקרבת בית הספר אין בכלל תמרורים המתריעים על מעבר חצייה, תמרורי עצור או מתן זכות קדימה, העברתי את המסר לכל הגורמים בעירייה וכולם אומרים שזה יטופל אבל בפועל לא קורה כלום", מוסיף ומספר דרור. "נהגים מגיעים מימין, משמאל, עוקפים, חותכים, עד שיום אחד תהיה כאן תאונה חלילה אף אחד לא יתעורר".

"נראה שכל העיר יוצאת לכבישים בשעה 7:55 בבוקר, כל הנהגים מגיעים לבית הספר לחוצים וברגע האחרון, חונים בחניות כפולות, עוצרים במקומות אסורים, לעיתים ממש על מעבר החצייה עוצרים והולכים ללוות את הילד, יש בהמשך הרחוב רחבת חניה גדולה אבל אנשים מתעצלים ללכת ברגל. הבן שלי אמר לי: 'מה אתה רוצה לחנך את כל העולם?' ואני משיב לו שיום אחד יהיה כאן אסון".

בלי משמרות זה"ב

לתפישתו של דרור יש מספר דרכים לשפר את המצב: "בבתי ספר רבים מופעל נוהג של נשק וסע. כאן אצלנו צבעו מפרץ קצר יחסית ללא סימון דמויות של ילדים כפי שנהוג ואת השלט המנחה שזהו שטח להורדה בלבד אף אחד לא רואה. בעיניי האחריות היא בראש ובראשונה של העירייה. היא צריכה להעמיד כאן פקחים ולו למספר ימים, שייתנו 3-2 דו"חות ואנשים יירתעו. רק חינוך ואכיפה יעזרו במקרה הזה".

באופן אירוני למדי, דווקא בחריש, עיר הילדים, לא פועל כלל מערך משמרות זה"ב. לדברי סגן ראש העיר ויו"ר ועדת תימרור שלמה קליין, משמרות הזה"ב טרם החלו לפעול בעיר בשל אילוצי תקציב של המשטרה, שבשלב זה אינה מכשירה משמרות זה"ב חדשות.

עוד מציין קליין כי ועדת תימרור שקלה בעבר להחליף את מעברי החצייה בקרבת בתי הספר בעיר לסימון הקלאסי המוכר לרבים של פסים שחור לבן – אך בחרה שלא לעשות זאת מסיבות תקציביות. כיום, מעברי החצייה בקרבת בתי הספר בעיר מסומנים בהתאם לעקרונות מיתון תנועה הנהוגים בעיר, בריצוף צהוב רציף ובקו אחיד בין הכביש למדרכה – סימון שאינו בולט ואינו מוכר לתושבים החדשים שמגיעים מערים שונות.

קריאת עידוד לגמלאים

במצב העניינים הייחודי בעיר, הפעילות העצמאית שלקח על עצמו דוידוב יכולה בהחלט לשמש כקריאת עידוד לתושבים נוספים, בני הגיל השלישי, להתגייס ולסייע לתלמידים במוקדים נוספים בעיר וכך אולי לגשר על הפערים הקיימים ומסכני החיים. שילוב פנסיונרים במערך משמרות זה"ב הוא תופעה מוכרת בישראל ושרה דוידוב, סוברת שמדובר ברעיון מבורך: "בעיני מדובר במהלך שבו כולם ירוויחו, הגמלאים יזכו לתעסוקה תורמת לקהילה, והילדים יזכו לחצות בבטחה את הכביש".

גם הדס חזן, יו"ר הנהגת ההורים של בית הספר הממלכתי בצוותא, מברכת על פעילותו של דוידוב ושולחת מסר חשוב להורים: "למען ביטחון הילדים שלנו, בבקשה, נהגו בזהירות רבה וגלו סבלנות אחד לשני על הכביש ובאיזורי מעברי החצייה. הימנעו מחניה כפולה המסכנת את הילדים ומעצירות מיותרות. ביטחונם של הילדים עומד לנגד עינינו", אומרת חזן ומעדכנת את ציבור ההורים כי בימים אלו נמשכים הניסיונות לקדם את תוכנית ״נשק וסע״ בשיתוף פעולה עם הרשות.

מעיריית חריש נמסר: "התמרורים בשכונת בצוותא מוצבים בהתאם לנדרש. חשוב לציין ששכונת בצוותא, כמו שאר השכונות בחריש, מתוכננת על פי עקרונות של מיתון וריסון תנועה, ושדרישות התמרור בהסדרי תנועה כאלה שונות מדרישות התמרור בהסדרי תנועה אחרים.

"מפרץ החניה ("נשק וסע") הסמוך לבית הספר הוא באורך של כ-25 מטר (מה שמאפשר חניה של מספר כלי רכב בו זמנית). במפרץ החנייה יש שלט ברור המציין שהשטח מיועד להורדה והעלאה של תלמידים. נושא האכיפה של עבירות תנועה הוא באחריות משטרת ישראל, העירייה פנתה מספר רב של פעמים בבקשה להגביר את האכיפה סביב בתי ספר.

"אכן, יש מורכבות בהפעלת משמרות הזה"ב במקומות שמתוכננים על פי עקרונות של ריסון ומיתון תנועה. חשוב לציין שמעבר לכך, משמרות הזה"ב לא פועלות בחריש גם בגלל שמשטרת ישראל לא מקצה את כוח האדם הנדרש להדרכות בבתי הספר. ראש העיר פנה בעניין זה למפכ"ל משטרת ישראל בדרישה לטפל בנושא ולהקצות את כוח האדם הדרוש".

ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.

לקריאה נוספת: שנתיים לחוק השבת: "הסבירות שהחוק יאושר לא גבוהה"