לפני חודש הוכרזו שישה אתרי טבע לאומיים חדשים, ביניהם, פארק השרון, השטח הפתוח הגדול ביותר במרכז הארץ. בימים הקרובים ייחנך גם פארק הצפרות החדש בקיבוץ מעגן מיכאל – בו תוכלו לצפות במגוון מרהיב של בעלי כנף. אלו הם המקומות שלא תרצו לפספס בחג

מהמרחבים הפתוחים של הפארק הלאומי השרון ועד למפגש עם עופות מים בפארק הצפרות החדש במעגן מיכאל – שני אתרים מרהיבים שמציגים את יופיו של החורף הישראלי ומצויים במרחק של חצי שעה נסיעה בלבד מחריש.

פארק הצפרות במעגן מיכאל: לראות ציפורים קרוב לבית

בריכות הדגים של מעגן מיכאל, המשתרעות על פני רצועה ארוכה וצרה לאורך חוף הכרמל, מתל-תנינים בדרום, ועד לשפך נחל דליה בצפון, מוכרות מזה שנים רבות כאתר צפרות משובח עבור נדידת עופות מים.

בריכות הדגים קיבלו מעמד של שמורת טבע, ועבודות פיתוח והשקעה תקציבית גדולה של משרד התיירות הפכו את המקום לפארק צפרות רשמי, שייפתח לציבור בימים הקרובים (ב-30 בדצמבר).

הפארק שנחנך בהשקעה תקציבית של שישה מיליון שקלים משלב טבע, חינוך סביבתי, תיירות אקולוגית, והוא מהווה את אחד מהפרויקטים המרכזיים ברשת מוקדי הצפרות הלאומית בישראל.

הפארק הוקם במקומן של שתי בריכות הדגים הדרומיות של הקיבוץ, הנושקות לנחל תנינים ולחוף הים. עבודות הפיתוח כללו התקנת פרגולות הצללה, ספסלים ושולחנות ישיבה למבקרים. כמו גם הפיכת בריכות הדגים לאתר קינון על ידי הקמה מחודשת של גדות הבריכה, שימוש בחומרים אורגניים ייחודיים כדי להתאים אותה לבתי הגידול של הציפורים המקומיות, והתקנת מערך משאבות לתחזוקה יעילה ולטיפוח קבוע של סביבת הקינון.

בנוסף, הוקמו שלושה מבני מצפור חדשים, הכוללים פינות ישיבה מוצלות, ריצוף נוח וגינון מטופח, המאפשרים למבקרים ליהנות מנקודות תצפית מרהיבות.

הפארק יספק חוויית צפייה לצפרים חובבים ומקצועיים כאחד, ויהווה מוקד משיכה חשוב, למבקרים המחפשים פעילויות טבע ואטרקציות חינוכיות ייחודיות.

הסיור בפארק מותאם לכל המשפחה. בתחילת הסיור צופים בסרט קצר ויוצאים בלוויית מדריכים של החברה להגנת הטבע לתצפית על הציפורים המקננות. שחף רטר, מנהלת אתר הצפרות: "זהו פרויקט מיוחד שמאפשר לנו לתקן את הטבע לטובת בעלי החיים והציפורים באזור. במאה הקודמת היו פה ביצות שיובשו. כעת אנו הופכים שתי בריכות בחזרה לביצות, מחקים את סביבת הטבע הייחודית שהייתה פה".

בסיור שאורך שעתיים וחצי ניתן לראות בעזרת משקפות ציפורים קטנות כמו כחול חזה, קניות ועופות מים גדולים כמו אנפות, שחפים וברכיות.

"יש ציפורים שמגיעות לבלות כאן את החורף והן לא ישארו בקיץ. כיום רואים בעיקר אנפות אפורות, שהן ציפור גדולה מאוד, מרשימה ואלגנטית וכמויות מאוד גדולות של שחפים. באביב, הציפורים עסוקות בלבנות קינים ולהתעסק בחיזור, אז יש איזהו קסם בעונה הזאת. שהן יותר נינוחות".

רטר מסכמת: "זה  מקום נהדר לראות ציפורים קרוב למרכז הארץ. יותר מזה, המקום מראה  לנו את הכוח שלנו לתקן דברים שקלקלנו. ייבשנו פה ביצות לפני 100 שנים והרסנו בית גידול טבעי. פגענו בטבע וכעת לקחנו על זה אחריות. במעשים שלנו אנחנו בעצם אומרים 'נכון שקלקלנו אבל זה לא אומר שאי אפשר לתקן'.

WAZE: חניית תיירות מעגן מיכאל;

מרחק מחריש: 16 ק"מ;

זמן נסיעה: חצי שעה;

חניה: במבואת הכניסה לאתר;

קושי: קל. מתאים לכל המשפחה;

עונות ביקור: כל השנה;

כניסה בתשלום: 45 ש"ח לאדם, ילדים עד גיל 3 בחינם.

מחירים מוזלים לחברי החברה להגנת הטבע: 15 שקלים לילד ו-20 שקלים למבוגר;

הערות נוספות: מסלול מעגלי של שעתיים וחצי – הכניסה בליווי של מדריכי החברה להגנת הטבע בלבד. מחיר הכניסה כולל משקפת לשימוש המבקרים;

כניסה ברכישת כרטיסים מראש;

פארק לאומי השרון: "השטח הפתוח הגדול ביותר במרכז הארץ"

לפני חודש בדיוק, רשות הטבע והגנים ומינהל התכנון הכריזו על שישה גנים לאומיים ושמורות טבע חדשות בארץ, ביניהם, פארק לאומי השרון, הממוקם בין חדרה למכמורת.

"רשות הטבע והגנים פועלת רבות לקדם הכרזת שמורות הטבע וגנים לאומיים במטרה לשמור על הטבע ולאפשר מרחבי טיילות לציבור", ציינה רעיה שורקי, מנכ"לית רשות הטבע והגנים.

ארז ארד, רכז שמירת טבע במחוז חיפה של החברה להגנת הטבע, הוסיף כי "החברה להגנת הטבע, בשיתוף תושבים מקומיים וחובבי טבע מכל האזור, עם ארגוני סביבה נוספים, נאבקו עשרות שנים כדי לשמור על גן העדן של פארק השרון ללא פגיעה ברצף הנופי וברצף האקולוגי, ואני מברך על קידומו כגן לאומי. זהו השטח הפתוח הגדול ביותר במרכז הארץ, שרובו נותר כמעט ללא פגע, וכך יישאר".

גן לאומי פארק השרון הינו יחידת נוף טבעית הכוללת את מכלול נופי השרון וגודלה 1,665 דונם. בגן הלאומי חופים שמורים, רכסי כורכר ועליהם מיני צומח אופייניים, אנדמיים ונדירים, חולות מיוצבים ומיוצבים למחצה, בריכות חורף ויער פארק חופי – יחיד במינו בישראל, ובו עצי אלון תבור וחרוב לצד שיחי אלת המסטיק, רתמים ולענות חד זרעיות.

זהו רצף השטחים הטבעיים הגדול ביותר בשרון אשר מייצג שניים מבתי הגידול המגוונים, הנדירים והחשובים ביותר הנמצאים תחת לחצי פיתוח ובסכנת הכחדה: בית הגידול החולי ובית הגידול הכורכרי.

הפארק מהווה את אחת מהריאות הירוקות הבולטות והחשובות באזור השרון הצפוני ועמק חפר והעצים היפים בו הם תזכורת ליער השרון הנרחב שהיה כאן בעבר. בעונה זו מתמלא הפארק בשלל פריחות מרהיבות של כורכומים, נרקיסים ורקפות.

שלולית חורף ענקית מצויה בצידו המזרחי של פארק השרון ולצידה עצי אקליפטוס ותיקים. השלולית היא מקום מושבם של עופות מים וביצה, שניתן לראותם גם ללא משקפת.

WAZE:  פארק השרון, כניסה מכביש 4;

שביל מפת סימון שבילים: 7 – השרון ומערב השומרון;

מרחק מחריש: 31 ק"מ

זמן נסיעה: 35 דקות;

חניה: מגרש החניה מאחורי תחנת הדלק דור אלון;

עונות ביקור: חורף ואביב;

רמת קושי: קל, לכל המשפחה;

נגישות לנכים: לא נגיש;

כניסה: חינם;

לקריאה נוספת: טיולים בחריש והסביבה

צינור הביוב שהותקן עצר את הזרמת השפכים לנחל, ופינת הישיבה 'תחת החרוב' הפכה לנקודת מוצא לטיולים; נחל נרבתה, אחד מיובלי נחל חדרה, זורם לתושבי שכונת בצוותא מתחת לאף, אבל לא רבים מכירים את פנינת הטבע המקומית

כ-100 מתושבי חריש השתתפו בשבת האחרונה בפיקניק משפחות שהתקיים בכניסה לנחל נרבתה. המשתתפים התכנסו בפינת הישיבה מאבן שהוקמה שם לאחרונה, ונקראת 'תחת החרוב', על שם העץ המרשים תחתיו היא חוסה.

את הפעילות שכללה מעגלי מתופפים, פיתות בסאג' וטיול בסביבת הנחל, ארגנו במשותף עמותת חריש חופשית, רשות ניקוז ונחלים-השרון והחברה להגנת הטבע.

העיתוי אינו מקרי. בשבוע שעבר הסתיימו רשמית העבודות להנחת קו ביוב מברטעה המזרחית ליישובי השומרון – מהלך שהושג בעמל רב אחרי שנים רבות של הזנחה מצד הרשויות. הצינור החדש עצר את זרימת השפכים לנחל נרבתה.

"לשמחתנו, הצינור יעצור את הזיהום ויאפשר לנו ליהנות מהנחל וסביבתו. יש פה שיתוף פעולה של כמה וכמה גורמים, שביחד משפרים את איכות החיים של כולנו בחריש ואת כדור הארץ", מציינת ענבל גולדשטיין, יו"ר משותף עמותת חריש חופשית.

להכיר את הנחל ליד הבית

נחל נרבתה, יובל עילי של נחל חדרה, הוא נחל אכזב. שטחו של הנחל הוא 70 קמ"ר, ואורכו כ-20 ק"מ, וחלקו מצוי בשטחי הרשות הפלסטינית. בחורף זורמים בנרבתה מי הגשמים והשיטפונות מפאתי הרי שומרון. נחל נרבתה זורם בסמוך לחריש. חלק מתושבי בצוותא משקיפים על תוואי הנחל מחלונות ביתם.

"המטרה שלנו היא לחבר את התושבים לנחלים שקרובים אליהם, כי הרבה פעמים אנשים חיים על יד נחל והם בכלל לא מכירים אותו", מסביר רועי כהנא, אחראי חינוך וקהילה ברשות ניקוז ונחלים שרון.

"אחת הפלפורמות שלנו היא של טיולי 'משפחות שומרות נחל', כדוגמת הפעילות בשבת האחרונה. הרעיון הוא לעודד את התושבים להכיר את הנחל הקרוב לבית, ואחרי כן גם את הנחלים הקרובים בסביבה כמו נחל עירון, נחל חביבה ונחל חדרה".

לדברי כהנא הרשות מפעילה את תוכנית 'שומרי הנחל' גם לתלמידים במערכת החינוך בחינוך. "שני בתי ספר בעיר אימצו אותה ובמסגרתה התלמידים יוצאים לנחל נרבתה שקרוב אליהם כדי לחקור, ללמוד, לבדוק ולטייל. אנחנו מספקים מדריכים על חשבוננו".

"כמו בגליל או בכרמל"

פינת הישיבה שהוקמה, גם היא חלק מפעילות רשות הניקוז והנחלים-שרון, שנועדה לעודד את היכרות החרישאים עם הנחל. "השקענו יומיים של עבודה, עם כלים, טרקטור ומומחה לאבן, וסידרנו פינה שבעוד כמה חודשים תיראה חלק מהנחל. זה מאוד פשוט, צנוע ולא פומפוזי. אין ספסלי פיקניק – זו לא פינת מנגלים. זו פינה שאפשר לשבת בה קצת, ללמוד או לצאת ממנה לטייל בסביבה.

"נחל נרבתה הוא אזור של חורש טבעי ממש כמו בגליל התחתון, יש צבאים, דורבנים, שועלים, תנים, חזירי בר ויונקים רבים באזור הנחל – וזו חוויה לפגוש אותם בפעילויות שאנחנו מארגנים בשעות הלילה. חוץ מזה, זה אזור ממש מדהים לטיולים. אנשים נוסעים לכרמל ולגליל כשיש להם את אותו הנוף ואת אותה החוויה פה – מתחת לאף".

השקעה תקציבית גדולה

כהנא מודה שההשקעה של רשות נחלים וניקוז שרון הן בתוכניות החינוכיות השונות והן בהקמת פינת הישיבה נובעת מזיהוי פעילים חברתיים ואכפתיים בחריש. "אנחנו לא נמצאים בשטח 24/7. אנחנו פועלים בשותפות עם הקהילה כדי לייצר פעילויות שיעודדו אנשים לצאת יותר לנחלים בסביבתם, ומה שקרה בשבת האחרונה הוא ממש הגשמת חלום מבחינתנו".

אחד הפעילים הסביבתיים המוכרים בעיר, מעוז לואנץ, נאבק כדי לקדם את הטיפול בזיהום הנחל ולקח גם חלק פעיל בהכנות לסידור פינת הישיבה. יחד עם חניכי השומר החדש הם עבדו במשך מספר שעות כדי לגזום שיח מטפס שהשתלט על עץ החרוב, עבודה שהיתה חיונית לקראת הקמת הפינה השנה.

"אני שמח מאוד שרשות המים הקצתה שישה מיליון שקלים לטיפול בזיהום הנחל, בעיה שנמשכה מספר שנים. הרשות מינתה את תאגיד מי עירון שביצע את החיבור של הצינור וזו בשורה נהדרת אחרי כל כך הרבה שנים. זו ממש שמחה גדולה וצריך לומר כל הכבוד לשני הגופים האלה שעבדו ויישמו את זה.

"גם רשות הניקוז והנחלים השקיעה בפינה הזו עשרות אלפי שקלים, מבלי שעיריית חריש היתה צריכה להכניס את היד לכיס, ויצרה פה פינה מדהימה עבורנו. רועי (כהנא) אמר לי שזה קרה בזכות התושבים בחריש, הרשות ראתה שיש פה קהילה רצינית שמתארגנת".

דרושים: משוגעים לנחל

גם לואנץ משבח את הטבע היפה בסביבת נחל נרבתה: "בשטח נוצרו שבילים משני צידי הנחל, יש אפשרות לטייל שם, ואנשים עושים זאת כל הזמן.

"בחלק המערבי, השביל לא צמוד לנחל אבל מדובר בשביל יפה בחורף עם פריחת נרקיסים וכרכומים, ובאביב הוא בכלל מדהים. יורדים מרעות 19 בשכונת בצוותא למטה ופונים שמאלה. צועדים כקילומטר עד לכביש 611, השביל נוח גם לעגלות.

"בצד המזרחי יש מסלול נוסף קצר יותר. חוצים את הנחל בפינת הישיבה החדשה, פונים צפונה (שמאלה) וצועדים כ-200 מטרים בשביל מדהים שההליכה בו היא בין העצים. בהמשך יש לפנות ימינה ולהיכנס פנימה כדי לראות את הפריחה. זהו מסלול קל, פשוט ומהנה. אפשר להמשיך גם במסלול מעגלי שכולל גת עתיקה ומטעי זיתים. זה באמת מסלול קל, מקסים ומומלץ".

לואנץ מקווה ששטח נחל נרבתה יזכה לסימון שבילים מקצועי יותר בעתיד: "יש יחידה לסימון שבילים בקק"ל ואם הם ירצו לעשות משהו, כפי שעשו ביער עירון, זה יהיה נהדר".

גם כהנא מתייחס לנושא: "בנרבתה יש כיום שביל קצר מאוד להליכה, אבל אם תהיה חבורה מסורה בעיר שתיקח זאת על עצמה – זה יהיה מדהים. זו יכולה להיות משימה של קבוצת 'נאמני נחל חריש', שאנחנו רוצים לפתוח בחריש. כיום במסגרת הפעילות של פעילי נחל חדרה, יש להם משימה דומה, הם מתכננים שביל עבור הנחל שעובר להם בעיר".

"מה שאתם לא תעשו – אף אחד לא יעשה בשבילכם", מדגיש כהנא. "אנחנו שותפים שיכולים לפעמים לבוא ולתת יד או לעזור בכסף או אמצעים אחרים, אבל בשורה התחתונה, אם יהיה בחריש גרעין של אנשים שאכפת להם מהנחל והם ידחפו לשינוי, אז יקרו שם דברים נפלאים. אנחנו מחפשים את המשוגעים לדבר, משוגעים לנחל. אלו משוגעים טובים".

מבאר זרעוניה בבנימינה ועד הבאר הרומית במענית – שני מסלולים משפחתיים בקרבת חריש המשלבים היסטוריה, טבע ואטרקציות לכל הגילאים

מזג אוויר נהדר וחופשה ארוכה – תקופת סוכות היא מושלמת לטיולים. עם זאת, המלחמה, הטילים והכטב"מים שמגיעים לכל חלקה בארץ, משאירים את רובנו צמודים לכורסה ולממ"ד. אם בכל זאת תרצו לנשום אוויר צח ולטייל בסביבה, כדאי לוודא שזה העיתוי המתאים מבחינה ביטחונית או שתשמרו את המסלולים היפים שליקטנו עבורכם – לימים שקטים. שיבואו במהרה.

באר זרעוניה בבנימינה: הילדים ישאבו מים ואתם תנוחו

מחפשים שילוב מושלם של אטרקציה לילדים, אתר לפיקניק משפחתי וקורטוב היסטוריה? קבלו את מסלול באר זרעוניה שעובר במספר אתרים היסטוריים בבנימינה: באר זרעוניה וחאן זרעוניה (הסמוכים זה לה), אמת המים הרומית הבלתי גמורה, קטע משביל ישראל ושרידי אמת המים הרומית לקיסריה.

האטרקציה המרכזית לילדים היא באר זרעוניה המשוחזרת. זוהי באר אנטילית (ביוונית = משאבה) עם מערכת שאיבה קדומה ששימשה את חקלאי האזור עד להמצאתן של שיטות ההשקיה החדשות.

מערכת השאיבה של הבאר בבנימינה שוחזרה, והילדים יכולים להתנסות עצמאית בהפעלת הבאר ולראות כיצד מערכת המסילות פועלת ואת הדליים מגיעים למעלה המסילה, מתהפכים והמים נשפכים לתעלה וממנה לבריכת אגירה המיועדת להשקיה.

הבאר היא חלק מחאן זרעוניה אשר נבנה בתקופה העות'ומאנית ושימש להתיישבות חקלאית וחוות ניסויים. לחאן יש היסטוריה עשירה והוא הוגדר כאתר מורשת לאומית. בשנת 2005 הוא עבר לידיים פרטיות. כיום הגישה למבנה ההיסטורי מוגבלת, אבל ניתן להתרשם מהמבנה ולקרוא על ההיסטוריה העשירה שלו. בצמוד לחאן ישנו גן רחב ידיים לפיקניקים משפחתיים.

לאחר הביקור במקום אפשר לנסוע ברכב לאמת המים הרומית הבלתי גמורה וגם שם יש שולחנות קק"ל ומשטחי דשא שמותאמים למשפחות נופשות. מי שרוצה ללכת ברגל מבאר זרעוניה לאמת המים יכול ללכת בדרך העפר המקיפה את בנימינה ממערב.

יוצאים מחאן זרעוניה לכיוון צפון בדרך הנושקת לשכונת המגורים (שכונת יעקב) בבנימינה. ההליכה בדרך זו מקנה תצפית יפה לכיוון חוטם הכרמל, ההולך ומתקרב.

לאחר כ-1,100 מטרים הדרך מתעקלת בחדות מזרחה (ימינה) ואחרי כ-250 מטרים מגיעה לצומת דרכים. בצומת ממשיכים לכיוון דרום-מזרח (ימינה) וכעבור כ-200 מטרים מגיעים לגן אמת המים הרומית הבלתי גמורה.

ויש גם היסטוריה: האמה הרומית הבלתי גמורה נחשפה בשנת 1950 על ידי רופא חובב ארכיאולוגיה תושב המושבה. יסודות האמה הוקמו ככל הנראה במאה הרביעית, אולם בנייתה לא צלחה. בעקבות זאת נבנה בסוף המאה הרביעית "מעקף" סמוך לבית חנניה.

אם נותרו בכם כוחות אחרי הפסקת האוכל ניתן להמשיך מגן אמת המים הבלתי גמורה עוד כ-250 מטרים עד למזלג דרכים החוסה בצילם של עצי פיקוס ענקים. במזלג הדרכים פונים בחדות צפונה (שמאלה, מעין פניית פרסה) והולכים בדרך המקבילה למסילת הרכבת כחצי קילומטר עד נחל תנינים.

במקום המפגש עם נחל תנינים עובר גשר הרכבת מעל הנחל ותחתיו עובר שביל ישראל, הפונה לכיוון מערב (שמאלה). הולכים עם שביל ישראל כ-300 מטרים עד מסעף דרכים בו פונה השביל שמאלה ליד שרידים של תחנת קמח "אבו נור" ואמת המים הרומית שמשכה מים לקיסריה. ממשיכים עם שביל ישראל כ-650 מטרים עד כביש 4 ועוברים מתחת לגשר לישוב בית חנניה. מתחת לגשר נראים בברור שרידי אמת המים הרומית. לאחר מעבר מתחת הגשר פונים בדרך לכיוון דרום (שמאלה) וממשיכים איתה קרוב לקילומטר אחד בשולי הישוב בית חנניה עד שמגיעים למעבר חקלאי מתחת לכביש 4 ופונים בו מזרחה (שמאלה) לכיוון בנימינה. חוצים את הגשר מתחתיו וממשיכים בדרך כ-330 מטרים עד בנימינה. במסעף הדרכים פונים דרומה וחוזרים לנקודת ההתחלה (סוף מסלול).

התחלה וסיום: באר זרעוניה רח' השיבולים בנימינה (מסומן בכוכבית צהובה).

כותבים ב־WAZE באר זרעוניה או בקישור לגוגל מפות באר זרעוניה (ובוחרים התחלה).

אורך המסלול: כ-5.3 ק"מ

רמת קושי: 30/100.

חפשו ביישומון WishTrip את באר זרעוניה או סרקו את הברקוד.

---

שביל השניים (הבאר הרומית במענית): היסטוריה וביקור אצל השכנים

אם תרצו לצאת להליכה רגלית קצרה ולספוג על הדרך קצת היסטוריה, זה בדיוק המסלול בשבילכם. נקודת היציאה היא מטיילת היער בחריש, בהמשך נעבור מתחת לכביש 6 לכיוון מענית והיעד הוא הבאר הרומית.

מסלול "הבאר הרומית במענית" (או הבאר הרומאית, כפי שמכריז השלט במקום) מתעד אירוע היסטורי ומכבד את זכרם של השניים – דשקה סטנצקי ואיסר טנקוס עובדי מקורות מכרכור, שבאו לבדוק את מפלס מי הבאר במקום ונרצחו על ידי פורעים ערבים בשנת 1937 (מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט). רחוב "השניים" בכרכור נקרא על שמם.

קיבוץ מענית, הישוב הסמוך לחריש, הוקם על חורבותיו של הישוב היהודי מתקופת המשנה נרבתא. במקום נמצאו שרידים רבים מתקופה זו כולל באר שנעשה בה שימוש עד המאה ה-20. רינה ברקת, הארכיונאית של קיבוץ מענית, מספרת כי בתקופת העלייה השנייה רכש עשיר רוסי אדמות בסביבה וביקש שיחפרו בארות ויטעו עצי אקליפטוס לצורך יישוב יהודים באזור. אברהם לובזובסקי, חלוץ רוסי, התמנה למנהל העבודות של הפרויקט. במסגרת עבודתו הוא שיפר את הבור מימי הרומאים שנמצא באדמות המקום (ביידוס), העמיק והרחיב אותו ודיפן בבטון, ואף התקין סולם ברזל בבור, שאפשר לרדת לבאר ולבדוק את מצב המים. כמו כן, בנה מגדל מים ו-10 בתים, בהם תכנן ליישב משפחות.

פרוץ המרד הערבי והמאורעות בשנת 1936, שיבשו את התוכניות. לבתים לא נמצאו קונים והאזור נותר לא מאוכלס. עם זאת, עבודות האחזקה לא פסקו. בשנת 1937 נשלחו שני תושבי כרכור, עובדי מקורות בשם דשקה סטנצקי ואיסר טנקוס, לבדוק את גובה המים בבאר. פורעים ערבים רצחו את השניים ואת גופותיהם השליכו לבאר.

האתר עבר בשנת 2013 חידוש ושחזור על ידי תושבי מענית. פתח הבאר סגור ומולחם למניעת תאונות. הבאר נמצאת בשטח הקיבוץ ולכן ניתן רק לראותה מעבר לגדר, אולם היא סמוכה מאוד לשביל וניתן לצפות בה בפירוט.

מי שמעוניין להכיר פיסת היסטוריה נוספת ימשיך לפארק מגיני מענית. הפארק מנציח את גבורתם של חברי הקיבוץ, חברי תנועת השומר הצעיר שהגנו על הקיבוץ במלחמת תש"ח, בלמו את הצבא העירקי וקבעו את גבול מדינת ישראל דאז בפתחת נחל עירון.

ההליכה מחריש לבאר הרומית יוצאת מטיילת היער, עוברת תחת כביש 6 ואורכת בקילומטר לכל כיוון. מסלול ההליכה המעגלי הארוך יותר נמשך כ-5.1 קילומטר וכולל גם ביקור בפינת ירמי לזיכרו של ירמי טנא, בן קיבוץ מענית שנפל במלחמת יום הכיפורים, ותצפית על מצוקי נרבתא.

איך מגיעים?

תחילת המסלול ליד השלט המכריז על כניסה לטיילת היער (בצילום) ומשם יורדים מערבה לכיוון הפארק ואחרי כ-80 מטרים פונים צפונה בשביל סלול החוצה את הפארק.

השביל מתפתל בתוך חורשת עצי אורן בין פינות "על האש" ושולחנות פיקניק. בפיצול הראשון, אחרי כ-50 מטרים, בוחרים בשביל השמאלי וממשיכים איתו כ-200 מטרים עד שמגיעים לקרחת יער משמאל לשביל. פונים שמאלה לכיוון כביש 6, חוצים את קרחת היער ואחרי כ-100 מטרים מגיעים למעבר תת קרקעי מתחת לכביש וחוצים לפארק מגיני מענית.

אחרי המעבר ממשיכים מערבה עוד כ-70 מטרים עד שמגיעים למזלג דרכים ובוחרים את השביל השמאלי. ממזלג הדרכים ממשיכים עוד כ-250 מטרים עד צומת השבילים הבא, הסמוך לגדר קיבוץ מענית. בצומת פונים שמאלה לכיוון דרום וממשיכים כ-300 מטרים עד צומת השבילים הבא, הגובל בחורשה. פונים ימינה וממשיכים לאורך גבול החורשה בדרך מתפתלת המתרחקת תחילה מגדר קיבוץ מענית ואחרי כ-400 מטרים מתקרבת אליה בחזרה, וממנה ניתן להשקיף על בית העלמין של הקיבוץ.

ממשיכים בדרך ואחרי עוד כ-400 מטרים מגיעים לצומת דרכים שהימנית בהם פונה לכיוון שער הקיבוץ. כאן נעשה אתנחתא קלה ונצפה מחוץ לגדר בבאר הרומית (ליד השער נמצא שלט "הבאר הרומאית") בה נרצחו של תושבי כרכור בשנת 1937 בימי המרד הערבי הגדול. נחזור לדרך הראשית ונמשיך לכיוון מערב כ-100 מטרים עד מזלג הדרכים הבא, שם נבחר בדרך הימנית ונלך בה כ-150 מטרים עד צומת הדרכים הבא. בצומת זה נראה משמאלנו את פינת ירמי.

מצומת השבילים בו נמצאת פינת ירמי נרד בשביל לכיוון גדר הקיבוץ מענית ואחרי כ-80 מטרים נחבור לדרך הפונה שמאלה לכיוון דרום. הדרך עוברת בערוץ וחוצה את תוואי כביש 611 לחריש וכעבור כחצי קילומטר מגיעה לדרך רחבה וסלולה הפונה שמאלה לכיוון מזרח ומקבילה לערוץ נחל נרבתה. הדרך מפרידה בין יער מצר ויער מגיני מענית ומגיעה אחרי כ-1,200 מטרים לגשר כביש 6 מעל נחל נרבתה. נחצה מתחת לכביש 6 ומיד נפנה שמאלה לכיוון צפון לדרך העולה לכיוון חריש. הדרך במגמת עלייה ומקבילה לכביש 6 ואחרי כ-370 מטרים מגיעה למזלג דרכים בו בוחרים בשביל השמאלי. שביל זה מתקרב לשפת המצוק, ממנו ניתן להשקיף על מצוקי מחצבת נרבתה (זהירות, לא להתקרב לשפת המצוק). מנקודת התצפית ממשיכים צפונה ואחרי כ-150 מטרים חוברים לדרך רחבה שבצידה חומה אקוסטית. הולכים בדרך הרחבה כ-200 מטרים ובמסעף הדרכים פונים ימינה ומיד שמאלה לשביל טיילת היער של חריש ומסיימים.

התחלה וסיום (Trailhead): נקודת משטרת חריש במסעף רחובות אורן-שקד (מסומנת בכוכבית).

רושמים ב-WAZE משטרת חריש או בקישור לגוגל מפות משטרת חריש (ובחרים התחלה).

אורך המסלול: 5.1 ק"מ במסלול מעגלי. 2 קילומטר (הלוך חזור) עד לבאר הרומית.

חפשו ביישומון off-road את שביל השניים, הבאר הרומית במענית או סרקו את הברקוד.

---

לקריאה נוספת: טיולים בסביבה, אטרקציות לילדים, מסלולי הליכה ואתרים קרובים שאסור להחמיץ

מתי ומדוע יתחילו תושבי העיר לשלם על חניה בקניונים, מה הקשר בין מחירי הנדל"ן בחריש לכניסת רשתות ארציות לעיר, אילו עסקים חדשים צפויים להיפתח וכיצד מתמודדים עם ונדליזם? שישה מנהלים של מרכזים מסחריים בולטים בעיר משתפים

בחריש פועלים כיום שמונה מרכזים שכונתיים, רובם בשתי השכונות הראשונות של העיר, חורש ואבני חן. חמישה מרכזים נוספים נמצאים בשלבי תכנון, שלושה מהם בשכונות מעו"ף והפרחים שחסרות כיום מרכז שכונתי.

לצד המרכזים השכונתיים פועלים בעיר גם שני מרכזים גדולים יותר, הקניון בכניסה לעיר והמרכז הרובעי החדש, מור בעיר, שהחל לפעול השנה.

מרכז מסחרי מוצלח יכול לשמש כמנוף לפיתוח השכונה והעיר, ביסוסה והעלאת רמת החיים בה. מרכזים שכונתיים עם עסקים מצליחים תורמים לקופת העירייה מסים חיוניים לתפקודה. עם זאת, ניהול מרכז מסחרי דורש הכרות מעמיקה עם אוכלוסיית העיר, התאמת העסקים לצורכיהם והתמודדות עם בעיות. שישה מנהלי מרכזים מסחריים בולטים בעיר משרטטים את תפישתם העסקית ומספרים מהן ההתמודדויות המרכזיות שלהם.

---

הבעיה המרכזית: ונדליזם

באפריל 2019 נחנך המרכז השכונתי בר סנטר, באבני חן. המרכז בגודל 1,200 מ"ר כולל עסקים מוכרים בעיר כמו יורו מרקט – לאוכלוסייה הרוסית, מרכז החוגים של אביב מינץ, פאב קואלה, סושי אין-בוקס, מאפיית המשפחה ושופרסל אקספרס.

"תמהיל העסקים שלנו מתבסס בעיקר על מזון, בילוי ופנאי. המטרה היא ליצור מרכז שוקק משש בבוקר עד שתיים לפנות בוקר, מרכז שיהיה פעיל כל הזמן", מסביר אורי בר, הבעלים.

"סניף השופרסל אקספרס ומרכז החוגים פועלים כל היום, ובלילה יש את פאב הקואלה שפתוח גם בסופי השבוע. גם המכולת הרוסית פתוחה בסופי שבוע ונותנת מענה לציבור הרוסי. יש לנו תנועה בכל שעות היום והלילה. בנינו לאחרונה בקומה העליונה דלפקים לאורך כל הוויטרינה עם כסאות בר, אנשים יושבים שם על כוס בירה. זה מאוד פופולרי".

---

 "הקושי העיקרי שלי הוא הוונדליזם הבלתי פוסק שיש בעיר"

---

בר מודה שהוא מתמודד עם בעיה קשה בניהול: "הקושי העיקרי שלי הוא הוונדליזם הבלתי פוסק שיש בעיר. אני מתמודד מדי יום עם הריסה של המעלית ותאי השירותים ועם נזקים שנגרמים למרכז באופן שיטתי. זו הבעיה המרכזית שלי".

למרות זאת, בר מתכוון להרחיב את ההשקעה שלו בעיר ומתכנן לבנות שלוש קומות נוספות: "כרגע זה בתכנון, השטחים הנוספים יהיו למשרדים ולשימושים נוספים כמו גנים פרטיים או מרכזי חוגים. אנחנו בונים יותר על שימושים סמי-מסחריים ופחות על משרדים".

---

הנדל"ן מתייקר, כוח הקנייה עולה

באפריל 2019 נפתחה גם החנות הראשונה במרכז 'מרום סנטר' הממוקם ברחוב אורן, בשכונת החורש. חנות הצעצועים עיר הילדים פועלת עד היום במתחם ולצידה המאפייה 'מפגש הטאבון' וקצביה.

בניגוד למרכז בר, שנפתח באותו זמן ופועלים בו כיום עסקים בשבת, המרכז השכונתי הקטן, 850 מ"ר בלבד, מותאם לאוכלוסייה שגרה בסמוך אליו ומעניק שירותים המותאמים לאוכלוסייה דתית. בהתאם, עסקי המזון שפועלים בו הם עם כשרות מהודרת.

---

"ככל שהנדל"ן בחריש מתייקר, כוח הקנייה בחריש גדל. אם מחירי הנדל"ן ירדו בחריש  – אז העיר תהיה בבעיה

---

עו"ד ניצן מרום, הבעלים של המרכז: "כל מרכז שכונתי משמש 1,500 משפחות שסמוכות אליו, תמהיל העסקים שלנו מאוד נכון לתושבים. הסופר והמאפיה הם שני עוגנים מרכזיים ואילו חנות הצעצועים מושכת את התלמידים משני בתי הספר הסמוכים אליו. הקצביה עם הכשרות המהודרת מושכת אליה גם תושבים מרחבי העיר. המשתמשים הכי כבדים במרכז הם אלה שמגיעים אליו רגלית, הם הלקוחות הכי טובים שלנו. הצלחנו ליצור סינרגיה בין התושבים למרכז שמשרת אותם. הם מודעים לו ואנחנו מודעים לצרכים שלהם.

"אנחנו מתכוונים להרחיב ולבנות משרדים, כרגע אנחנו בשלב בדיקת היתכנות. הגשנו תוכניות לעירייה, המרכז ילך ויגדל כמגדל משרדים משמעותי באזור, תוך שמירה על האופי הדתי שמאפיין את השכונה הזו".

גם מרום מציין כי הבעיה כרגע איתה הוא מתמודד היא חוסר האכפתיות של הלקוחות והנזקים שנגרמים בעקבות כך: "תושבים בחריש זורקים את הנייר על הרצפה ומצפים שמישהו ירים אחריהם. חריש צריכה לחנך את התושבים לגבי נושא הניקיון, סדר משמעת. צריך להבין שבסוף אלו נזקים שנגרמים לקהילה, לא רק למרכז".

מרום גם מקווה שפדיון החנויות של העסקים בעיר בכללותה ובמרכז יעלה: "ככל שהנדל"ן בחריש מתייקר, כוח הקנייה בחריש גדל, האוכלוסייה החלשה עוברת צפונה ואוכלוסייה שהיא עם כוח קנייה חזק יותר מגיעה לעיר. ברור שמי שמרוויח 20 אלף שקלים ברוטו ישלם במרכז מסחרי יותר ממי שמרוויח 5,000 שקלים ברוטו או ממי שמתפרנס מהבטחת הכנסה. אם מחירי הנדל"ן ירדו בחריש  – אז העיר תהיה בבעיה".

---

 הבעיה: חניה ממושכת. הפתרון: חניה בתשלום

ביוני 2019 נפתח קניון מור בכניסה לעיר. הקניון, שמשתרע על 10,000 מ"ר, היה עד לאחרונה הקניון הגדול בעיר אבל הפך לשני בגודלו עם פתיחתו של מרכז מור בעיר.

עסקי העוגן בקניון הם  שופרסל דיל, קפה גרג, סופר-פארם, מקדונלד'ס, ביגוד, סטימצקי, פוקס, יין בעיר. 

בשטח הקניון פועלת גם תחנת הדלק הראשונה והיחידה בעיר ולרשות הלקוחות ישנן 2 קומות של חניה שעד לאחרונה היו בחינם. פתיחתו של מסוף התחבורה החדש לפני ארבעה חודשים עומדת לשנות את כללי המשחק.

---

"בקרוב אנחנו הולכים להפוך את החניונים שלנו לחניונים בתשלום. שעתיים ראשונות יהיו בחינם"

---

איתי הנס, מנהל הנכסים של קבוצת מור בחריש, מסביר: "בקרוב אנחנו הולכים להפוך את החניונים שלנו לחניונים בתשלום. שעתיים ראשונות יהיו בחינם לטובת לקוחות המתחם. כל המטרה של המהלך הזה לאפשר ללקוחות המרכז למצוא חניה. מאז שפתחו את מסוף התחבורה החניון מלא כבר בשעה 7:30 בבוקר בתושבים שמחנים את הרכב, חוצים את הכביש ועולים על האוטובוס.

"לכן, מי שיחנה מעבר לשעתיים ישלם עבור כל רבע שעה 5 שקלים, כאשר משעה 18:00 בערב ועד 7:00 בבוקר, החניה היא חינם. גם מיום שישי עד יום ראשון בבוקר החניה ללא תשלום. מערכת החיוב בחניונים כבר הותקנה ותיכנס לתוקף בשבועות הקרובים".

עם זאת, המסוף לא מספק רק בעיות לקניון, אלא גם הזדמנויות: "אם מסתכלים קדימה בטווח של 5-7 שנים תהיה תחנת רכבת שתשנה את הכניסה לעיר. אנחנו מתחילים לחשוב ברצינות על בנייה של קומה אפילו שתיים נוספות בקניון כולל מקומות חניה נוספים. אפילו נזרק רעיון לאוויר של בניית גשר מהקניון ישירות לתחנת הרכבת מעבר לכביש, בסטייל של עזריאלי תל אביב. אנחנו מתחילים לבדוק את זה".

---

זכות ראשונים: לצמוח עם העיר

מרכז עמית בשכונת אבני חן נחנך בשנת 2018, הוא אחד מהמרכזים הראשונים בעיר ונהנה מהיכרות ממושכת עם תושבי העיר.

המרכז השכונתי נבנה בגודל של 800 מ"ר אולם עם בנייתן של שתי קומות נוספות הוא משתרע על שטח של 1,800 מ"ר. למרכז עמית שמורה גם זכות הראשונים בבניית קומות משרדים והשכרת חללים לבעלי מקצועות חופשיים, מוצר שלא היה כמעט עד אז בעיר.

---

"כשפתחנו, התגוררו בחריש אולי 5,000 תושבים. המרכז שלנו צמח ביחד עם העיר"

---

העסקים המרכזיים בו, חלקם פועלים מיום הפתיחה, הם שופרסל אקספרס, די סטור, ומאפיית סבתא עוגייה. בקומת המשרדים פועל משרד התיווך רימקס. 

מושיק סגל, הבעלים: "כשפתחנו, התגוררו בחריש אולי 5,000 תושבים. המרכז שלנו צמח ביחד עם העיר, לכן כל תושבי העיר הכירו אותו ולמרות שהוא מרכז שכונתי, הוא נותן מענה כמעט לכל התושבים".

---

שירותים מותאמים לתושבי השכונה השיתופית הראשונה

בשנת 2022 נחנך מרכז שפיר בשכונת בצוותא. המרכז נבנה כחלק מהשכונה על ידי קבוצת שפיר והוא משתרע על גודל של כ-5,000 מ"ר כולל שתי קומות תת קרקעיות של חניון. הוא משמש בעיקר את תושבי שכונת בצוותא ותושבי שכונות הפרחים ומעו"ף.

עסקי העוגן במרכז כוללים את סופר סיטי, משחקיית וויט-פול, גלידת גולדה, מאפיית הודיה, חנות פלאפונים, פיצריה, חנות משחקים וחנות אופטיקה. בקומת המשרדים פועלים סניפים של קופ"ח לאומית ומאוחדת. עוד במרכז, חלל עבודה משותף וחדר אירועים למסיבות ימי הולדת.

רעות דרורי, סמנכ"ל שיווק בשפיר נכסים: "כשהתחלנו לבנות את השכונה קראנו לה השכונה השיתופית הראשונה בישראל, היה לנו רצון לגרום לשכונה להתנהל בצורה שיתופית כלשהי. בגלל זה גם פתחנו חללי עבודה משותפים בקומה העליונה, הם בתפוסה די מלאה ומתאימים לבעלי מקצועות חופשיים. ניתן לשכור עמדה ליום, חצי יום, או שבוע-שבועיים כולל כל הפסיליטיז.

"יש לנו אולם אירועים קטן שמתאים לחגיגות ימי הולדת לילדים, והוא מתאים לארח כיתה של עד 35 ילדים. ההורים יכולים לשכור את המקום, לתושבי בצוותא יש הנחה. בנוסף, אנו משקיעים הרבה בפעילויות לילדים".

"נותרו לנו עוד כ-700 מ"ר להשכרה. המתחם מאוכלס בערך ב-70 אחוזים. כרגע אנו מנהלים מו"מ עם רשת לבגדי ילדים, בית מרקחת ועסקים נוספים שיתאימו לתפישה שלנו. אנחנו מחפשים רשתות טובות ויציבות שיכולות גם להיות מנוע טראפיק ולהכניס לעיר מוצרים ושירותים שאין כיום בחריש.

---

"תושבי חריש צריכים לסגל לעצמם לקנות יותר בתוך העיר. ככל שהפדיונות של העסקים יעלו, הכדאיות הכלכלית של הרשתות הגדולות תעלה ואיתה הרצון לפתוח חנויות בעיר"

---

"המצב מבחינת מסחר הוא לא פשוט, בכל הארץ מתמודדים עם מלחמה ועליית מחירים. בחריש המצב לא פשוט גם ברמה של הפדיונות של העסקים בעיר. תושבי העיר צריכים לסגל לעצמם לקנות יותר בתוך העיר, רובם עושים את הקניות מחוץ לעיר. ככל שהפדיונות של העסקים יעלו, הכדאיות הכלכלית של הרשתות הגדולות תעלה ואיתה הרצון לפתוח חנויות בעיר. כרגע זה מאוד בעייתי. רשתות שהייתי איתן בקשר דיברו על חריש כעל עיר שינה.

בגלל שאין תעסוקה בעיר, רוב האנשים יוצאים בבוקר וחוזרים בערב אחרי שהם ערכו את הקניות שלהם מחוץ לחריש. אני לא צריכה לספר לך על כמויות החנויות שנסגרו בחריש בשנים האחרונות. אין פדיון. יש כמה עסקים מאוד ספציפיים שעובדים טוב, ויש להם ביקוש, כמו חנויות אוכל ומאפיות.

תושבי חריש מתלוננים ברשתות על המחירים הגבוהים בעיר.

כן, זה סיפור של ביצה ותרנגולת. בגלל שאין מספיק פדיון, החנויות צריכות להעלות מחירים כדי לשרוד, נוצר מעגל שקשה נורא לצאת ממנו".  

---

במקום עין שמר או גן שמואל

בדצמבר 2023 חנכה קבוצת מור את מור בעיר – מרכז קניות ושירותים בדרך ארץ שנבנה על שטח של 13,000 מ"ר והוא כיום המרכז המסחרי הגדול ביותר בעיר. הוא כולל חנויות כמו רולדין, אירוקה, דלתא, סופר-פארם, אופטיקה הלפרין, בורגר ראנץ'. בקרוב עומדות להיפתח במתחם גם פיצה פאפא ג'ונס וסושי צ'וקה. בדצמבר אמור להיפתח גם סניף רשת ויקטורי. במקום פועלות גם קופות חולים כללית ומכבי, מרפאות שיניים מטעמן וחדר כושר.

"קופות החולים ומרפאות השיניים מחוללות תנועה מאוד גדולה במרכז", מציין הנס. "התפוסה במתחם החדש עדיין אינה מלאה. יש לי עוד 1,000 מ"ר של משרדים להשכרה וכ-1,200 מ"ר למסחר. אנו נמצאים במו"מ עם רשתות שאם אכן הן יגיעו, הן ישמחו מאוד את התושבים. הרעיון הוא להביא לתושבים את כל מה שהם צריכים מתחת לבית, שלא יצטרכו לנסוע לעין שמר או לגן שמואל. העיר מתפתחת מבחינת תושבים וגם המסחר מתפתח איתה. כרגע הפדיון בקניון מור גבוה יותר, אבל כשנהיה בתפוסה מלאה אני מעריך שהמצב ישתנה".

לצד זאת, הנס מזכיר בעיה אקוטית שהוא מתמודד איתה בשנה האחרונה, הלכלוך ברחבה העירונית. "זו נקודה כואבת. אני לא יודע מה לעשות עם זה, הרחבה היא של העירייה אבל רמת התחזוקה שם היא מתחת לכל ביקורת. בכל בוקר אנחנו באים ורואים מה התרחש שם בלילה. אנחנו מנקים את הרחבה למרות שזו לא אחריות שלנו, כי העירייה לא באמת מתחזקת את זה כראוי, עד שאני לא מתקשר ומתחנן זה לא קורה. חבל, פשוט חבל".

לקריאה נוספת: חריש במספרים: כך ממוקמת חריש בהשוואה לערים אחרות בישראל

מתיאטרון קהילתי ועד שירה על המלחמה: מאה אומנים ויוצרים התאגדו לקידום האמנות והתרבות בחריש, מינוף שיתופי פעולה והתמודדות עם אתגרי השעה. "הכוח שלנו הוא אנחנו"

בחודשים האחרונים החלה לפעול בחריש עמותה חדשה: אומני חריש. כ-100 אמנים ויוצרים חברים בעמותה, ששמה לה למטרה לקדם ולפתח את האומנים בעיר. רועי זך, ממייסדי העמותה, מציין שני יעדים נוספים משמעותיים. האחד, הקמת בית אומנים בעיר. והאחר, קידום ויצירת אירועי תרבות בעיר.

"זוהי עמותה שיתופית ומעבר למטרה של קידום האומנים אנחנו רוצים ליצור בית, מרכז, שבו כל חבר וחברה בעמותה יוכלו להציג את האומנות שלהם, לחשוף אותה לתושבי העיר ולציבור הרחב.

אומנות כחלק ממארג החיים העירוני

גני סטבינסקי, חבר ועד העמותה, הוא בוגר בית צבי ומקים התיאטרון הקהילתי תיאטרונוע ברמת גן. בספטמבר הקרוב תיפתח בחריש שלוחה של המרכז הרמת גני.

"אנחנו מתחילים להפעיל חוגי תיאטרון לילדים, נוער ומבוגרים. בנוסף, רועי זך ביקש ממני להצטרף לוועד אומני חריש ומאוד חשוב לנו לקדם את האומנות בעיר שמתהווה. לתפישתי, אומנות היא חלק אינטגרלי ממארג החיים העירוני".

"הרעיון של העמותה הוא להביא את האומנים לקדמת הבמה. להתאגד כולנו ככוח יוצר. יש עמותות פעילות כאלה בארץ ובעולם שהעשייה שלהם משמעותית ומורגשת בעיר. בפריפריה, אלה דברים שמן הסתם קשה יותר לקדם אותם.

"אישית, לקחתי על עצמי לקדם את האומנים דרך הרשתות החברתיות בעיר, לתת להם את הכלים הטכנולוגיים שיעזרו להם בעולם המדיה. כל אחד תורם לעמותת האומנים ממה שהוא יכול. אין לנו כרגע מקורות מימון. כרגע הכוח שלנו הוא אנחנו", הוא מדגיש.

כדוגמה, הוא מציין את מופע הכבש ה-16 שהתקיים בשבוע הספר והיה מבוסס על טהרת הכוחות המקומיים ועל שיתוף פעולה בין האומנים המקומיים.

מה הקריטריון של חברות בעמותה?

"כל מי שחובב אומנות ומעוניין לקדם אומנות בחריש יכול להצטרף אלינו. אנחנו מחפשים אנשים שהתשוקה הזו בוערת בתוכם. הם לא חייבים בהכרח רקע באמנות. אנחנו כמובן רוצים לעודד אומנים ממגוון תחומים להצטרף לעמותה, כדי ליצור מיזמים ושיתופי פעולה שיכולים להזניק את האומנים קדימה".

אחת התוכניות המיידיות שמתכנן גני יחד עם זוגתו נעה, מורה לתיאטרון, היא הקמת תיאטרון קהילתי בעיר.

"אנחנו מגיעים לחריש עם שני כובעים, האחד הוא חוגי התיאטרון. כל ילד/ה או איש/ה  שמעוניינים להצטרף לפעילות מעצימה שמחזקת את הביטחון העצמי ואת יכולת ההבעה ולרכוש כלי משמעותי לביטוי עצמי בחיי היום יום – מוזמן. הפעילות הנוספת, שהיא מאוד מאוד קרובה לליבנו, היא תיאטרון קהילתי בחריש. יהיו הפקות מקוריות ונשתלב גם באירועים ובטקסים עירוניים. כל מי שזה מעניין אותו מוזמן להצטרף".

השראה מהנוף ומהקהילה

אחת הדוגמאות המצליחות לאומנית שבנתה את עצמה ומינפה שיתופי פעולה, בחמש שנות המגורים שלה בעיר, היא נופר מרגליות.

"אני זמרת, יוצרת, שחקנית, מורה לפיתוח קול, מלווה רגשית דרך מוזיקה, דוגמנית ואמא לשלושה ילדים", מפרטת נופר.

היא החלה דרכה כילדת פלא במוזיקה הקלאסית, למדה מוזיקה באקדמיה למוזיקה, וכבר בגיל 17 השתתפה כזמרת באופרה "הנגנים מברמן" עם התזמורת הסימפונית ירושלים. היא למדה פיתוח קול בבית הספר 'רימון' ג'אז, ובשנים האחרונות התמקצעה בעולם השירה הטורקית. ברזומה שלה ניתן למצוא שיתופי פעולה עם אומנים מוכרים ביניהם דניאל ורטהיימר, טום קרני, עמאד דאלאל, צחי הר נבו, עדי לוי ועופר פורטוגלי.

נופר מאמינה גם היא בחשיבות העצומה של עמותת האומנים ובתרומתה למינוף פעילותה: "אני מופיעה כאן בטקסים, השתתפתי בהצגה המקומית דרך ארץ 32 שעסקה במתח בין המגזרים השונים בעיר. יש לי פה הרבה תלמידים ואני מנסה ליצור חברויות ושיתופי פעולה בין התלמידים וביני ובין אומנים אחרים.

"אני ממש מנסה להופיע כאן לפני הקהילה שלי. זה מאוד חשוב לי. סיימתי ממש לאחרונה הפקת אופנה, אני דיגמנתי והצלם והמאפרת היו תושבי חריש. אני חושבת שיחד, האומנים, יש לנו כוח. אנחנו יכולים ליצור המון שיתופי פעולה להניע אחד את השני ולהניע קדימה את האומנות בעיר".

האם חריש מעניקה לך השראה ליצירה?

"בוודאי. ההשראה ליצירה שלי מגיעה גם מהקהילה וגם מהנוף המהמם של היער. אני גרה במדורגים, אני יושבת במרפסת שלי מול כל הירוק הזה, וכותבת ומלחינה. זה תענוג".

"אני כתבתי את שיר הנושא להצגה 'דרך ארץ 32'. השיר מדבר על "ביחד", חילונים, דתיים וחרדים ועל הרצון להביא שלום, אחדות ולשמור על הבית".

---

"לאומנים יש תפקיד. לי לפחות יש תפקיד. אני מרגישה שאני יכולה להביא שלום, ריפוי, אחדות ולהפיץ טוב ואהבה"

---

"שיתופי הפעולה שאומני חריש מייצרים תורמים בעיניי לא רק להם אלא גם לחוזק החברתי. אנחנו יכולים לעזור לייצר פה קהילה טובה יותר. לאומנים יש תפקיד. לי לפחות יש תפקיד. אני מרגישה שאני יכולה להביא שלום, ריפוי, אחדות ולהפיץ טוב ואהבה. דווקא בגלל שחריש היא מקום חדש אני יכולה לשמח את הלבבות, לרגש בטקסים עצובים, לגעת בכולם ולהזכיר לכולנו שאנחנו משפחה אחת".

"הותר לפרסום": על שירה ומלחמה

את תחושת היחד והסולידריות החברתית, מיטיבה לבטא ד"ר שלי אינגדאו ונדה הן בפעילותה החברתית והן ביצירתה.

שלי היא חברת סגל בכיר באוניברסיטת חיפה. לצד הפרנסה והעיסוק המרכזי היא אוצרת תערוכה שעוסקת במנהיגות האתיופית, ומתעדת את האבל והשכול של הקהילה, שאיבדה חיילים וקצינים במלחמת חרבות ברזל. התערוכה תוצג גם בחריש בתחילת נובמבר.

לפני שלושה שבועות יצא לאור ספר שיריה הראשון. הספר 'הרקטור לא שלח שיר לשבת' מעבד את החוויות הכואבות עימן מתמודדת החברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר, ורבים משיריה עוסקים באבל הפרטי שחוו תושבי חריש.

בנוסף, בקרוב יצא לאור ספר הילדים איתי החייל, המספר את החלומות של בנה בן ה-6 ועוזר לילדים להתמודד עם מוראות המלחמה.

"עמדתי לפרסם  ספר שכתבתי במשך 10 שנים, שמתאר את סיפור חיי והעלייה לארץ, אבל אחרי ה-7 באוקטובר, גנזתי אותו וכתבתי ספר שירה על המלחמה. אחד מסממני השגרה שלי, הוא שיר לשבת שרקטור אוניברסיטת חיפה שולח לנו. ככותבת שירה, אני ממתינה לו בסקרנות.  בשבת הראשונה אחרי השבעה באוקטובר – פתאום הרקטור לא שלח שיר לשבת ובתוך כל הכאב, זה מה שאני הכי זוכרת. איך בן רגע לא הייתה שגרה, לא היה סדר ומה שהיה כבר לא יהיה".

"השירה היא על המלחמה. כל סיפור או שיר הוא פתיח לסיפור גדול ואישי על חברים וחברות שנהרגו ונרצחו, או שכלו את אהוביהם. חלקם מחריש.

בשיר "הותר לפרסום", כתבתי על מורן דיטש, תושבת העיר, שאיבדה את יונתן אהובה, ובנה בן השנתיים ארי, רק לומד לומר את המילה אבא. כתבתי על ההורים של נעם שלום, גם הם מחריש, שאיבדו את בתם בנובה".

לצלוח את המשבר – יחד

שלי, שחוקרת באקדמיה חוסן חברתי, ניסתה לייצר שגרת מלחמה לילדיה ולה ולפתח עבורם ועבור הקהילה האתיופית שקרובה לליבה, חוסן שיעזור להם לצלוח את התקופה.

כחלק מהמאמץ, בקרוב יצא ספר הילדים הראשון שכתבה, איתי החייל. הספר בוחן את עולמו הפנימי של ילד שהושפע מהמלחמה ואת התמודדותו עם שגרת מלחמה.

"בספר הוא מחלק אוכל לחיילים. בזמן המלחמה הקמתי חמ"ל בעיר חריש יחד עם קהילת מתנדבים מבני הקהילה האתיופית. בישולנו וחילקנו אוכל מסורתי אתיופי, אירחנו משפחות מפונים, סייענו לנשות מילואים, החמ"ל פעל כל השבוע. קיבלנו את אות גיבורי העורף על פעילות החמ"ל".

"חריש ספגה מכה קשה במלחמה, למרות שהאוכלוסייה פה היתה כביכול מוגנת ולא היו פה אזעקות. מספר ההרוגים היה משמעותי. לא יכולתי שלא להזכיר את כל הנופלים בשיר. חשבתי שאם לא נכתוב את כל השמות שלהם ביחד, אז לא יאמינו לנו שספגנו אבדה מאוד גדולה ביחס לערים אחרות.

"הקהילה האתיופית בחריש היא חזקה ואני מאמינה שהיא יכולה להראות את הדרך לחברה הישראלית לצלוח את המשבר הזה. הקהילה האתיופית כבר התמודדה עם קשיים ומשברים. אנחנו יודעים מה זה חוסן, צמחנו מתוך משבר, הופקרנו קודם לכן, אנחנו יודעים מה זה לקבל מכות משוטרים – אז יש לנו את הכוחות להתמודד ולתת לאחרים את הכלים הנדרשים להתמודדות. אני עושה את זה גם בעזרת שירה".

לקריאה נוספת: יצירה חרישית – שלושה אמנים, שלושה שבילי חיים המובילים לחריש

השקעה במגוון החינוכי בעיר, מערכת עירונית שקשובה לתושב, קידום הקאנטרי והרחבת המענים לציבור הליברלי בעיר. לשני גרינברג, סגנית ראש העיר, יש תוכנית סדורה לקדנציה הקרובה. "אני רוצה לבוא בעוד ארבע שנים ולומר 'זה השיפור שעשיתי או לא עשיתי – תשפטו אותי'"

שני גרינברג, יו"ר מפלגת הליברלים, היתה הראשונה שתמכה ביצחק קשת בהתמודדות לראשות העיר בסבב ב' מול יוחאי פרג'י. גרינברג הטילה את מלוא כובד משקלה וקראה לציבור החילוני שהתלבט בין שני מועמדים דתיים, לבחור במועמד שירחיב, לתפישתה, את המענים החילוניים בעיר.

ההימור של גרינברג השתלם, קשת נבחר לראשות העיר והיא מונתה לסגנית וממלאת מקום ראש העיר. כרגע, היא עדיין מתנדבת. אישור הסגנות שלה טרם אושר על ידי משרד הפנים. זו הקדנציה השנייה שלה כחברת מועצה ויחד איתה מכהן כחבר מליאה יפתח שטיין. השניים מייצגים לפי תפישתם, את הציבור הליברלי בעיר שגדלה, ואוכלוסייתה מונה כ-40 אלף תושבים.

בחמש השנים האחרונות הרכב האוכלוסייה בעיר שמר על יציבות יחסית. כיום כ-40% מתושבי העיר משתייכים לזרם החילוני. כ-40% לציבור הדתי-לאומי ו-כ20% לציבור החרדי.

---

"יש אמירה רווחת שחריש היא עיר התלונות. בפועל, רוב האנשים שמגיעים לכאן בסך הכול די מרוצים"

---

לשאלה כיצד ניתן להסביר את היציבות בעיר קולטת הגירה משיבה גרינברג: "יש לי הסבר סוציולוגי שלא מגובה במחקר, שלמרות שיש אמירה רווחת שחריש היא עיר התלונות. בפועל, רוב האנשים שמגיעים לכאן בסך הכול די מרוצים. הם מושכים לכאן משפחה, חברים ומכרים. כך נוצר גידול דומה בכל המגזרים".

קאנטרי: "עובדים על זה ממש עכשיו"

אחד הנושאים שתושבי חריש ממשיכים להתלונן עליו הוא העיכוב הממושך בקידום 'הקאנטרי' אחת מהבטחות הבחירות 2018 של קשת .

"הקאנטרי הוא אירוע מורכב שהסתבך גם בגלל התנאים המקרו-כלכליים. המכרז הראשון נכשל לפני שנתיים. היתה ידיעה שהולכת לגשת לפחות חברה אחת למכרז והיא לא ניגשה בסופו של דבר. ההסבר היה שהעלויות גבוהות יותר באופן משמעותי והם רצו לוודא שיהיה להם מינימום של מנויים, אך לא היה להם אמון שהם יצליחו".

אז מה יהיה? התנאים המקרו כלכליים לא השתפרו ובינתיים העיר גדלה. יש פה כ-17 אלף ילדים ובני נוער

"יכול להיות שצריך לשנות כיוון. מאוד היינו רוצים להקים קאנטרי שנותן מענה כולל לספורט. הוא פעיל כל השנה, עוזר לפתח את ענף השחייה ורמת התחזוקה שלו טובה יותר משמעותית מזו של בריכה עונתית.

"עם זאת, ההבנה שלנו היא, שכנראה שלב א' צריך להיות הרבה יותר מצומק ויכול להיות שאפילו צריך להחליט שהעירייה תבנה בריכה ותתן זיכיון להפעלה שלה".

מתי תתקבל החלטה?

"עובדים על זה ממש עכשיו. זה אחד הדברים שראש העיר סימן אותם ואמר שמבחינתו זה קרדינלי. זה קורה עכשיו כי מן הסתם הוא מסתכל קדימה ויודע שפרויקט כזה לוקח כמה שנים גם ברמת הרישוי".

כלומר, הוא רוצה שתהיה בריכה בחריש לפני הבחירות הבאות.
"אני לא יודעת אם הוא רוצה לצאת עם בריכה, אבל בסוף, זה מה שמונח על השולחן: האם להשיג עכשיו את הבריכה ולשחרר מכל יתר החלומות הגדולים או האם קיימת באמת היתכנות כלכלית לקאנטרי בצורה אחרת? לדוגמה, להבטיח איקס מכירת כרטיסים לזכיין".

פעילות במבני ציבור בשבת: אין התנגדות עקרונית

ללא קאנטרי, התושבים החילונים בעיר מחפשים מענים אחרים לפעילות בשבתות. בקדנציה הקודמת טיפלה גרינברג בנושא התרבות בעיר וניסתה לקדם פעילות גם בסופי השבוע. "הצלחנו להביא לזה שהתפישה הליברלית תיתפס כדבר שהוא אפשרי לקדם בעיר. גם בתחום של שימוש במבני ציבור בשבת: אנשים היום מסתכלים על זה, אומרים 'בסדר, זה רגיל'. שום דבר לא רגיל. יש רשויות שבהן לא פותחים שום דבר בשבת".

לפעילות של עמותת 'חריש חופשית' בשבתות היא מתייחסת כאל הצלחה ומציינת כי העמותה פעלה בדומה לקהילות דתיות "שעובדות בשביל זה" וזכתה בשל כך לקבל מבנה.

מה עם הצגות ילדים בשבת בבוקר?

"שריינו לזה תקציב ויהיה קול קורא. יש מחשבות על שירותים נוספים שאפשר להנגיש. יש עם זה אתגרים, כמו הנושא של העסקת עובדים בשבת, שצריך לפתור אותם, אבל יש רשויות שהצליחו ואנחנו נלמד מהן איך עושים את זה.

"יש נכונות, הרבה-הרבה יותר גדולה מפעם. אני חושבת שזה המפתח לשינוי, שבגללו גם בסופו של דבר נתנו את התמיכה שלנו ליצחק. הנחת העבודה שלנו, שגם עוגנה בהסכם, היא שהחסמים שהיו קודם לכן, הרבה מהם יוסרו כל עוד נמצא פתרונות ברי קיימה ברמת העובדים ואחריות העירייה, שיאפשרו לה לפעול חוקית. ברגע שאני פותרת את הבעיות האלה – אין התנגדות עקרונית לזה שמבני ציבור יפעלו בשבת".

---

"אין התנגדות עקרונית לזה שמבני ציבור יפעלו בשבת"

---

את חלק מקואליציה עם דוד פינקל ועם בן זיקרי – תפישת העולם שלהם שונה מהעולם הליברלי. זה לא יפריע לך לקדם נושאים שחשובים לציבור הליברלי בעיר?

"אני לא רואה בזה אתגר. אנחנו היינו הראשונים שחתמנו על הסכמים קואליציוניים, כלומר, הם ידעו לאן הם נכנסים. הכול היה על השולחן וידוע מראש. אני גם חווה אותם כאנשים די פרגמטיים. הם לא באים להילחם עם הציבור הליברלי, הם יותר נלחמים עבור מה שהציבור שלהם זקוק לו, ואני מאוד תומכת בגישה הזו.

"גם אם הם יביעו את מחאתם באופן פנימי בתוך הקואליציה הם לא יעשו עם זה שום דבר. הם יכולים גם מצידי להגיד את זה בחוץ – זה לא באמת מעניין אותי כל עוד הדברים קורים".

חינוך טוב – זה עוגן חזק

בקדנציה הנוכחית בחרה גרינברג לקחת על עצמה את תיק החינוך. "הייתה לי הבנה שהלכה והתחדדה שהחינוך הוא ה'להיות או לחדול' של העיר, בטח של הציבור הליברלי. חינוך טוב – זה עוגן חזק. אם יש חינוך טוב, אתה לא קם ועוזב את העיר.

"חינוך הוא שדה מורכב כי יש אתגרים ברמת המדינה והשליטה של משרד החינוך גדולה, אבל עדיין, רשויות שרוצות לעבוד בזה מצליחות להגיע להישגים יפים".

מה את מתכננת לקדם?

"דבר ראשון, לטפל בנושא הגיוון. חריש היא עיר סופר-מגוונת אבל זה לא בא לידי ביטוי במוסדות החינוך שלנו. הגיוון הוא מה שמושך הורים לרשויות אחרות. לדוגמה, חינוך דתי-חילוני משולב הוא קלאסי לחריש. איפה זה? זה לא קיים בעיר.

"כשאני מסתכלת על הציבור החילוני שלומד בזרם הדתי-לאומי, אני מבינה שהוא רוצה יותר מסורת – איפה הפתרון לציבור הזה? איפה הפתרונות לציבור שנמשך לעולמות של דמוקרטיה? כל העולמות של למידה שהיא אחרת, גם בצד הדתי, אין להם מענה כיום בתוך העיר.

"ההסתכלות היום היא מאוד-מאוד צרה ומתמקדת בעיקר במינימום הנדרש. אנחנו מעוניינים להרחיב את זה. לתת לתושבים את העוגן של חינוך מצוין. זה כיוון שהוא קריטי עבור התושבים".

לראות את התושב בקצה

גרינברג גם מציינת שינוי חיוני נוסף שנדרש לתפישתה במערכת החינוך: "בחמש השנים האחרונות, המערכת היתה עסוקה בבנייה של תשתית ולא היה לה זמן לעסוק בתושב היחיד. לא מספיק שמערכת החינוך תהיה טובה במאקרו, ותאמר 'צמצמתי את הערעורים על השיבוצים לגני הילדים מ-22% ל-5% בלבד'. אני רוצה לראות מערכת שיודעת להקשיב ליחיד. איך הוא חווה את זה, כמה אנחנו נגישים לו?

"זה תחום שתושבים חד משמעית משקפים בו אתגר. הם אומרים 'אני מרגיש שלא מקשיבים לי כשאני מתקשר לעירייה'. אם תושב חווה אטימות במערכת או חוסר מענה – אז לא עשיתי את העבודה שלי מספיק טוב. אנחנו רוצים לתקן את זה ולתת שירות טוב לתושבים".

"אני מסמנת לעצמי כמטרה לקדם את השירות העירוני שיתבסס על שקיפות ואמינות. אני גם משתדלת גם לתת דוגמה אישית, פרסמתי לציבור את חמשת יעדי הליבה בחינוך שאני מתכוונת לקדם בעיר. אני רוצה לבוא בעוד ארבע שנים ולומר, אתם יכולים למדוד אותי. זה השיפור שעשיתי או לא עשיתי – תשפוט אותי על פי זה".

"אין לי מלחמה ספציפית בצופרים"

אחד הנושאים שהסעירו את הציבור הליברלי בקדנציה הקודמת היה המאבק על המרחב הציבורי, הן בריסוס שלטי נשים והן בהתקנת צופרי שבת פיראטיים.

"אני לא יכולה להבטיח שלא יהיו דברים מהסוג הזה גם בקדנציה הנוכחית, אבל זו לא מדיניות עירונית. העירייה יצאה נגד זה בכל הכלים שהיו לרשותה כולל הגשת תלונות במשטרה כדי לנסות לעצור את התופעה.

"הניסיון של העירייה לעסוק בזה דרך התקנות של מניעת רעש התגלה כלא אפקטיבי. היה ניסיון להסדיר את הצופרים דרך העירייה ואני התנגדתי. אני לא חושבת שתפקידה של העירייה הוא להתקין צופרים כדי שכולם ישמעו שהשבת נכנסת.

"יכול להיות שיש פתרונות מחוץ לקופסה. שמעתי שיש כפרים בצפון שביטלו את קריאת המואזין במרחב הציבורי בעזרת מנגנון שבו מי שרוצה לשמוע בבית, מחובר למערכת המרכזית. יכול להיות שבדיאלוג ובהסברה אפשר להגיע לזה.

---

"עדיף לי להשקיע במערכת חינוך טובה יותר, באפשרויות תרבות מגוונות יותר ובעסקים פתוחים בשבת, מאשר לנסות להילחם בצופרים"

---

"אנחנו צריכים להתאמץ לצמצם את הרעש לכל סוגיו ולכן אין לי מלחמה ספציפית בצופרים. זה דורש הרבה-הרבה מאמצים ואין לי אפשרות באמת לאכוף את זה.

"עדיף לי להשקיע במערכת חינוך טובה יותר, באפשרויות תרבות מגוונות יותר ובעסקים פתוחים בשבת, כדי שהציבור הליברלי ירגיש שהוא מקבל את המענים שלו, מאשר לנסות להילחם בצופרים. זה לא אומר שאני לא אנסה, אבל זה כן אומר, שבסדר העדיפויות שלי ברור מה בא לפני מה".

עירוניות אחרת

מה יתחדש בחריש בקדנציה הקרובה? איזה שינוי משמעותי נראה בעיר?

"אני חושבת שאנחנו נראה התחזקות כלכלית של העיר. הרבה תוכניות שיזמנו בקדנציה הקודמת יגיעו להבשלה. לדוגמה, התוכנית שאישרנו במעו"ף היא תוכנית די משמעותית עם הרבה שטחים שאמורים להניב ארנונה לקופת העירייה אבל מעבר לזה, גם אמורה לאפשר הרבה שימושים שעדיין אין להם מקום בעיר כמו עוד סופר גדול, כיכר עירונית משמעותית שיש בה מקום לבתי קפה וחנויות פופ-אפ".

"זו עירוניות אחרת שעוד לא קיימת במופע הזה ואנחנו צופים שתהיה לזה הצלחה גדולה. זה מן הסתם יתרום גם לכלכלת העיר.

אין ספק שגם מהלכי מאקרו שיקרו עוד עשור, כמו הרכבת, יגבירו את האטרקטיביות של חריש ויביאו יותר יזמים להשקיע בחריש. התושבים יחושו את השינוי".

"הבדל שני שהתושבים ירגישו הוא שיפור ברמת השירות לתושב. כיום הרשות יותר פנויה לעשות תהליכים כאלה. אנחנו סיימנו את הקפיצות המטורפות באוכלוסייה שגרמו למערכת להיות עסוקה סביב הזנב של עצמה".

"אנחנו גם נעשה עבודה הרבה יותר טובה עם נוער חריש. הן מבחינת כוח אדם ותקינה והן מבחינת מועדוני נוער, תנועות נוער, ארגוני נוער, ומגוון מענים נוספים. ההסתכלות תהיה גם בתחום של מוסדות חינוך פורמליים וגם בבלתי פורמליים, בתרבות ובפנאי של הנוער כדי שהוא יוכל ליהנות כאן בתוך העיר. הבילוי בתל אביב יהיה האקסטרה שהוא רוצה לעשות מדי פעם, אבל רוב הזמן יהיה לנוער מה לעשות פה בחריש".

'לזכרו של גיבור ישראל, רס"מ יונתן דוד דיטש, אשר התגורר בבניין זה והיה אהוב על כולם. לנצח נזכור' – כך נכתב על ספסל ההנצחה בלובי ברחוב סביון שהושק לזכרו של הדייר ש"חיבר בין כולם". היום השיקה משפחתו גם סירה לזכרו בשבט צופי הים שהיה חבר בו בילדותו

יונתן דוד דיטש ז"ל בן 34, היה לוחם במיל' בפלחה"ן צנחנים בגדוד הסיור 6623 בעוצבת חוד החנית (חטיבה 55), ונפל במהלך מלחמת חרבות ברזל ב-7 בדצמבר 2023.

הטבח ב-7 באוקטובר התרחש במהלך חופשה משפחתית של יונתן והוא בחר לעזוב את אשתו מורן ובנו ארי בן השנתיים, ולהתנדב למילואים כדי להצטרף לאחיו לנשק, עוד בטרם קיבל צו 8.

בצעירותו, יונתן היה חניך בתנועת הנוער צופי ים תל-אביב, שם בילה את מרבית שנות נעוריו. הוא אהב מאוד לגלוש ולהפליג. בסופ"ש האחרון לחייו, אף ביקש אישור מיוחד ממפקדו לצאת עם חבריו לנשק לגלישה אחרונה, על מנת "לקבל אנרגיות" לפני הכניסה הקרקעית לעזה.

היום (שישי) בטקס מרגש שהתקיים במרינה בתל אביב, השיקו בני משפחתו וחבריו סירה חדשה "יונתן דיטש" שתשמש את חניכי שבט צופי ים תל אביב.

"היום יונתן חזר לים. הוא נולד והתחנך בתל אביב ואהב מאוד את הים. הוא היה גולש, שוחה ומפליג בסירות. הים היה הבית השני שלו ולכן היום הוא יום מאוד מרגש", ציין אביו לני דיטש.

"לזכרו של אהובנו, החלטנו לתרום סירה על שמו לשבט הצופים בו גדל, על מנת להנציח ולשמר את מורשתו ודרך חייו של יונתן ז"ל גם לדור הבא".

לני מוסיף כי "ב-7/12 האור של יונתן כבה. היום ב-12/7 – אנחנו משיקים את הסירה שלו, משיטים אותה לים ומדליקים שוב את האור מחדש. זה היה לגמרי מקרי שהתאריכים הסתדרו בהיפוך מושלם".

"השכנים הנהדרים שלנו, נרתמו לסייע לנו מכל הלב והנשמה"

השבוע גם הושק ספסל זיכרון ליונתן שהוצב בלובי של בניין המגורים שלו, ברחוב סביון בחריש, בבניין בו מתגוררים מורן וארי, אשתו ובנו.

לוחית הזיכרון נושאת את הכיתוב: 'לזכרו של גיבור ישראל, רס"מ יונתן דוד דיטש, אשר התגורר בבניין זה והיה אהוב על כולם. לנצח נזכור'.

"ספסל הזיכרון הוא הנצחה נוספת ליונתן, תזכורת שכאן בבניין התגורר גיבור שהיה ואיננו עוד", מסבירה מורן דיטש, אשתו. "יונתן היה אהוב על כל השכנים הנהדרים שלנו, שנרתמו לסייע לנו מכל הלב והנשמה בשעתנו הקשה. הספסל הוא גם תודה אישית שלי להם", היא מסכמת ומבקשת להודות גם לנגר מוש גברילוב (הידוע בכינויו הדוד משה) שעיצב ובנה את הספסל בהתנדבות.

התשובה הציונית של יונתן

"דיירי הבניין מאוד התרגשו. הוא היה דמות מוכרת מאוד בבניין, כולם הכירו את "שיחות יונתן" במסדרון שהיו מתנהלות במשך שעות", מספר לני.

"כשאחד השכנים היה יורד למטה ורואה את יונתן עם הכלב שלו, אז הפעולה של 'לזרוק זבל' ארכה במקום 5 דקות, לפחות חצי שעה של שיחות נפש. הוא חיבר בין הדיירים בבניין, בין כולם. היתה שם שכנות מאוד טובה בין דתיים וחילונים. הוא היה חלק מהחיבור הזה".

"יונתן אהב את חריש", מוסיף לני. "נכון שהסיבה הראשונית למעבר היתה כלכלית אבל הוא חיפש את החלק הטוב בעיר. כששאלו אותו 'למה חריש?' היה לו תשובה קבועה, אפשר לומר תשובה ציונית. הוא אמר שבשנות ה-30, הסבים והסבתות שלנו בנו ישובים, קיבוצים ומושבים, והוא שייך לדור הצעיר שבונה ערים. הוא היה מאוד גאה לגור בעיר שהוא בחר בה והרגיש מחובר אליה. ככה הוא היה".

לקריאה נוספת: בהשפעת ה-7 באוקטובר: הנצחת הנופלים והחללים בחריש תשתנה

נשרים, מערת עטלפים, עץ ים תיכוני נדיר ושרידי מבצר צלבני. שלושה טיולים משפחתיים מומלצים בסביבה. הכניסה חופשית

רמת הנדיב, קן הנשרים

מרחק מחריש: 17 קילומטר, כחצי שעה נסיעה

התחלה וסיום: חניון המסעדות בכניסה לגני רמת הנדיב

רושמים ב- WAZE: רחוב השיטה 2, זיכרון יעקב

חניה: בקצה רחוב השיטה, יש לחצות את הרחוב ולהיכנס לגני הנדיב

אורך המסלול : קילומטר

אופי השטח: גבעי, סלעי

רמת קושי : 50/100

זמן הליכה משוער: חצי שעה

מתאים למשפחות: כן

חפשו ביישומון WishTrip:  קן הנשרים ברמת הנדיב או סרקו את הברקוד.

סיפור הדרך : עוברים את שער הכניסה לגני הנדיב וצועדים בשביל לכיוון מערב, במקביל לוואדי הנדיב. לאחר הליכה של כחצי שעה בדרך מתונה ויפה המשקיפה מצד אחד משקיפה על נחל כברה העמוק ושכונות זיכרון יעקב, ומצד שני משופעת בגבעות חורש ים תיכוני אופייני לסביבה, מגיעים לכלוב אקלום הנשרים (בצילום).

החזרה למכונית בדרך הקלה היא באמצעות אותה דרך.  למיטיבי לכת, דרך החזרה יכולה להיות אתגרית אך מהנה: מכלוב הנשרים הדרך הראשית פונה לכיוון דרום מזרח והולכים בה כ-400 מטרים עד למסעף דרכים בו פונים דרומה (ימינה) לאחר כ-130 מטרים פונה דרך ההולכת בקו גובה לכיוון מערב (ימינה) והולכים בה עוד כחצי קילומטר, שם הדרך עולה מעט, עושה תפנית חדה, חוזרת לכיוון מזרח ונכנסת לשביל צר. השביל הצר הולך ומתרחב ולאחר כ-800 מטרים מגיעים למסעף של דרך ראשית המובילה לגני הנדיב ולחרבת עקב.

פונים ימינה ומיד לאחר 50 מטרים פונים מזרחה (שמאלה). לאחר הפנייה מזרחה ממשיכים עוד כחצי קילומטר עד שמגיעים למזלג דרכים בו פונים צפון מזרח (שמאלה). לאחר הפנייה הולכים עוד כ-250 מטרים ובדרך חוצים את שביל ישראל ואחריו מגיעים לשרידי מבנה המוכר כ"בית חורי" ובמסעף הדרכים שלידו פונים צפונה (שמאלה). תחילה הדרך במגמת ירידה ולאחר כ-150 מטרים מתחילה במגמת עלייה ובמסעף הקרוב פונים מזרחה (ימינה) ומשם חוזרים לנקודת היציאה.

ערך מוסף:  גני רמת הנדיב הוקמו סביב אחוזת קברו של הנדיב הידוע, בנימין רוטשילד ורעייתו אדלהייד (עדה). משפחת רוטשילד מטפחת את המקום ומעמידה אותו לרשות הציבור ללא תשלום. ניהול הגנים נעשה מכוח חוק גני רמת הנדיב, 1958 המסדיר את פעילות חברת האחזקה של הגנים. ביקור בגנים הוא טיול משפחתי מהנה ומומלץ.

כלוב הנשרים משקיף על נחל הנדיב והוא חלק מפרויקט השבה של עופות דורסים לסביבתם הטבעית בניהולם של רמת הנדיב ורשות הטבע והגנים.

רמת הנדיב ורשות הטבע והגנים עוסקות זה שנים בפרויקט השבה של עופות דורסים לסביבתם הטבעית. בכלוב הגדול מגדלים נשרים שבקעו מביצים שנלקחו מקִניהם של זוגות נשרים המוחזקים בשבי.

המטרה היא להגדיל את אוכלוסיית הנשרים כיוון שבדרך כלל, לאחר שלוקחים את הביצה הראשונה, נקבת הנשר מטילה ביצה נוספת (הטלת מילואים). הביצים שנלקחות מהזוג מועברות להדגרה מפוקחת, והגוזלים שבוקעים מהן מאומצים על ידי הוריהם הביולוגיים או על ידי נשרים אחרים. התקווה היא שבעתיד הנשרים יקננו בכרמל ובאזורים סמוכים ויקימו מושבות בטבע.

שימו לב: הכניסה לתחום גני רמת הנדיב ולפארק הטבע היא ללא עלות. החניון בתשלום.

מבצר קאקון

מרחק מחריש: 17 קילומטר, כ-25 דקות נסיעה.

התחלה וסיום: גן לאומי מבצר קאקון (מסומן בכוכבית צהובה).

רושמים ב-WAZE גן לאומי קקון (מופיע ב waze ללא א')

או בקישור לגוגל מפות מבצר קאקון (ובוחרים התחלה).

איך מגיעים: בצומת חריש פונים שמאלה לכביש 574 לכיוון דרום, עוברים את  מושב מאור ואחרי קיבוץ להבות חביבה עולים על המחלף לכיוון מערב עד אחיטוב. בצומת לפני הכניסה לאחיטוב פונים דרומה בכביש 5803 ונוסעים עד גן לאומי קאקון.

אורך המסלול: 5 ק"מ.

אופי השטח: מישורי, חקלאי.

גובה מצטבר: 23 מטרים

רמת קושי: .30/100 חפשו ביישומון WishTrip את מבצר קאקון או סרקו את הברקוד

תיאור המסלול: מתחילים ברחבת גן לאומי קאקון ליד האנדרטה לחיילי אלכסנדרוני שהשתתפו בכיבוש המקום במלחמת השחרור.

מהרחבה מטפסים לראש הגבעה, שם נעבור ליד המבצר הצלבני ונשקיף לעבר עמק חפר. נרד לכיוון דרום מזרח ולמרגלות הגבעה נפנה ימינה ונלך בדרך המקיפה שדה ומקבילה בחלקה לכביש, עד בית העלמין של גן יאשיה.

מבצר קאקון מסלול טיול עמיקם הרפזמרחק של כ-700 מטרים. מבית העלמין נפנה צפונה ונלך כ-400 מטרים עד מפגש דרך הביטחון של תוואי הרכבת המזרחית. נמשיך צפונה ונלך לאורך מסילת הברזל קרוב לקילומטר וחצי עד המעבר על פני הערוץ של נחל אומץ, שם נפנה שמאלה ונחזור לכיוון דרום. נלך כ-420 מטרים על דרך עפר כבושה העוברת לצד כרם זיתים, עד למסעף דרכים בו נפנה מערבה (ימינה). דרך זו עוברת ליד שדרת עצי ברושים ובה נלך כ-700 מטרים עד מסעף דרכים עם דרך רחבה (המגיעה מחממות הישוב אומץ) ובו נפנה מערבה (ימינה). הדרך מתעקלת מיד לכיוון דרום ונלך בה עוד כ-400 מטרים עד המפעל החקלאי ובצומת נפנה מערבה (ימינה) ונחזור לגן הלאומי קאקון.

ערך מוסף: תל קאקון מתנשא לגובה 52 מטרים במזרח עמק חפר, ומפסגתו נשקפים נופי עמק חפר והשומרון. באזור הפסגה נמצאים שרידי מצודה צלבנית-ממלוכית, הכוללים קירות אבן בגובה כמה מטרים, קמרונות וחללים. המקום היה מיושב ברציפות מהתקופה הרומית ועד .1948 קאקון נכללה בסניורה הצלבנית של קיסריה והייתה היישוב המרכזי במזרחה. המבצר שוקם בידי בייברס בשנת 1267 לאחר נפילת האזור בידי הממלוכים. בתקופה המנדטורית, היתה קאקון עיירה ממנה יצאו כנופיות שפעלו נגד יישובי עמק חפר היהודיים. עם פלישת צבאות ערב במלחמת העצמאות, התמקם בקאקון הצבא העיראקי. המקום נכבש בליל 5-4 ביוני 1948, בידי גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני ובקרב זה נהרגו 16 מלוחמי החטיבה. (מתוך אתרinature.).

שימו לב: הכניסה לגן הלאומי אינה כרוכה בתשלום. מי שאינו מעוניין במסלול הליכה בחום הלא צפוי, יכול לבקר באנדרטה, בשרידי המבצר בראש הגבעה ולתפוס שולחן פיקניק סמוך, בצל העצים.

מערת המייש וגבעת עדן

מרחק מחריש: 20 קילומטר (25 דקות נסיעה)

התחלה וסיום: בית הספר 'החורש', רח' התאנה 35 זיכרון יעקב (מסומן בכוכבית).

רושמים ב- :WAZE התאנה 37 זיכרון יעקב (מחנים ליד בית הספר 'החורש') או בקישור לגוגל מפות ביה"ס החורש זיכרון יעקב (ובוחרים התחלה)

חפשו ביישומון WishTrip: מערת המייש וגבעת עדן או סרקו את הברקוד.

איך מגיעים: עולים לזיכרון יעקב מכביש 4, בצומת מעיין צבי ובכיכר הראשונה פונים לכביש 'מעלה מנחם' לכיוון 'גבעת עדן'. לאחר כקילומטר וחצי מגיעים לכיכר ברחוב בן גוריון ולאחריה פונים שמאלה לביה"ס 'החורש' ומחנים. היציאה למסלול ההליכה מתחילה ליד השלט 'מערת המייש' הנמצאת ליד גדר בית הספר. תלמידי בית הספר "אימצו" את המערה ודאגו גם לשילוט.

אורך המסלול : 5.5 קילומטרים

אופי השטח: גבעי.

רמת קושי: 50/100

זמן הליכה משוער: שעה

מתאים למשפחות: כן

סיפור הדרך: מסלול הלוך/חזור המקיף את גבעת עדן בזיכרון יעקב וכולל עצירה במערת המייש, תצפית מרהיבה על מישור החוף. רוב ההליכה היא בשביל העובר בחורש ים תיכוני.  יוצאים מבית הספר 'החורש' בנקודה בה נמצא השלט 'מערת המייש' על גדר בית הספר. הולכים על פי חיצי המסלול למערת המייש הנמצאת בדרך הגובלת בבתי השכונה.

לאחר כ -250 מטרים מגיעים למערה, ממנה בוקע עץ המייש נדיר (בדרך חזרה מומלץ גם להיכנס למערה ולכן מומלץ להביא פנסים). ליד העץ יש ספסל ישיבה ורחבה מרוצפת. משם ממשיכים לכיוון צפון ומשתלבים בחזרה בדרך הגובלת בבתי השכונה. הדרך צופה על פני כביש מספר 67 (בקעת שפיה – וואד י מילק)  והיישוב הערבי פוריידיס ולרוב היא בקו הגובה עם עליות וירידות מועטות. לאחר כ-700 מטרים עוברים מתחת לקווי מתח גבוה ומשם ממשיכים בשביל הצר עוד כ-1,300 מטרים בדרך המתפתלת, תחילה לכיוון מערב ואח"כ לכיוון דרום עד שהדרך מגיעה למפגש עם ערוץ נחל היורד משכונת 'גבעת עדן'.

בנקודת המפגש בין הדרך לערוץ הנחל מסתובבים וחוזרים באותה הדרך, מרחק חזרה של כ-2.7  קילומטרים.

ערך מוסף: מערת המייש היא מערה קרסטית באורך 40 מטרים המשמשת מעון לעטלפים. המערה נקראת על שם עץ המייש אשר צומח מתוכה.למתבונן מרחוק נראה כאילו עץ המייש חסר גזע כיוון שהוא בוקע מהארובה שבקצה המערה. גילו של עץ המייש במערה מוערך בכ-200 שנים. המערה נמצאת באמצע המדרון המזרחי של גבעת עדן, סמוך לשכונת עדן, ומשקיפה לכיוון בקעת שפיה.

עץ המייש (הוגים כמו "מים") הוא עץ גדול, נדיר ונשיר ממשפחת הקנאביים. הוא מוזכר במקורות כעץ בו נעשה שימוש להקרבת קורבנות בבית המקדש וכן, נחשב כעץ קדוש באסלאם ומשמש להברחת שדים. ברפואה עממית: המייש מקובל כתרופה לכאבי פרקים, פטריות ומחלות עור.

שימו לב: גם במקרה הזה, מסלול ההליכה הוא המלצה בלבד, וניתן לבקר במערה ובגבעת עדן בלבד, כדי ליהנות מהחוויה ומהתצפית.

לקריאה נוספת: טיולים בחריש ובסביבה

בין הבניינים והכבישים מסתתרות להן גם פינות חמד ברחבי העיר, שעוזרות לנו לשכוח מטרדות היומיום ולזכות ברגעי שלווה ושקט. תושבי חריש משתפים בפינות האהובות עליהן בעיר, במיוחד בתקופת האביב

מחוברים לטבע

דניאל ורותם שרון מתגוררים יחד עם 5 ילדיהם במדורגים באבני חן, כבר שמונה שנים. דניאל הוא מנהל ייצור בעסק משפחתי וצלם.

"אני אוהב טבע ומחובר אליו מאוד, בפרט לסביבה של חריש. מתוך המון נקודות מרהיבות שיש לעיר ולסביבה הקרובה להציע  אני מחובר לנוף ממרפסת ביתי ומטייל קבוע בהר מולי, ביער עירון, בו ממוקם מגדל התצפית של קק"ל, שמשקיף על הסביבה ועל מחצבת ורד. יש שם המון מרחב ונקודות תצפית מדהימות על חריש, ובתקופה זו הכול פורח ויפהפה".

שדות, מאגר מים ואושר

מיכל מור מתגוררת עם ילדיה בשכונת בצוותא ויש לה וותק של שמונה שנים בעיר. מיכל, היא מגשרת משפחה וגירושין, יועצת זוגית ומתאמת הורית.

"הנוף האהוב עלי, שלצערי יהפוך בשנים הקרובות לשכונת חריש-דרום, הוא הנוף שנשקף מולי ממרפסת ביתי בשכונת בצוותא. הפינה האהובה עלי היא השדות עם מאגר המים, שמזכירים לי את שדות עמק יזרעאל, ממנו עברנו לחריש. אני יוצאת מדי יום עם הכלבים לטיול בשדות, ומתמלאת באושר ושקט".

פינה חמה בלב

הרב דוד כהן, שליח חב"ד בעיר, מתגורר בחריש עם משפחתו כבר שמונה שנים.

"אני מאוד אוהב את פארק דימרי, גינת המשחקים ברחוב טורקיז, שנקראת כיום גינת דולב. זו אחת מהגינות הראשונות בעיר, ובהתחלה, כשחריש עוד היתה קטנה והיתה בה אחווה ורעות בין חילונים, דתיים וחרדים, כל המפגשים התנקזו לפארק הקטן והאינטימי הזה. נפגשנו פה וחלמנו איך תיראה חריש כשתהיה גדולה, היו במפגשים האלה אווירה מדהימה. אנחנו גרים קרוב ברחוב רובין ובכל פעם שאני דרך הגינה, אני נזכר בהתחלה ויש לי פינה חמה בלב עבור המקום הזה".

"כשהכול היה יער"

עדי שיפמן, מתכנת ומעצבת פנים, מתגוררת עם עמוס ושלושת ילדיהם בחריש בשכונת החורש.

"המקום שאני אוהבת הוא היער בשכונת החורש. אני גרה ברחוב האורן כבר 5.5 שנים.  רכשנו את הזכויות לבית בחריש כשהכול עוד היה יער. כיף לנו לצאת עם הילדים לטיילת היער ולהנות מהטבע שמקיף אותנו".

זהות עירונית, גאווה מקומית

רועי זך, תושב שכונת מעו"ף מזה ארבע שנים. רועי הוא מנהל מכירות ופיתוח עסקי ב״מכון אברהמסון״ ומנהל את מכבי ״רימקס״ חריש.

"החיבור בין אורח חיים בריא והימנעות מעישון, סוכר והתמכרויות הוא מכנה משותף בין העיסוק היומיומי שלי לפעילות והחזון של אגודת הספורט מכבי חריש. אחד המקומות האהובים עלי בעיר הוא אולם הספורט בבית הספר רונה רמון, בו מתקיימים משחקי הבית של קבוצת כדורסל בוגרים מכבי ״רימקס״ חריש, שתשחק בשנים הקרובות גם בליגה בכירה יותר. עבורי הקבוצה והאולם הם חלק מהזהות העירונית והגאווה המקומית".

געיית פרות, יללת תנים

גילה אשל קלאר מתגוררת ארבע שנים בחריש ברחוב רעות בשכונת בצוותא. גילה היא מאמנת, יועצת זוגית ומגשרת.

"חריש היא עיר יפהפיה, טבולה בצמחייה וירק, יער וחורש טבעי, מול גינות ופינות מתוכננות. את הגינה שהיתה לי בקדימה, מקום מגורי הקודם,  מחליף נוף מדהים וצבע ירוק עז שניבט אלי עם הכניסה לבית. הגבעות הללו אהובות עלי במיוחד. לפרקים מהלכות בהן פרות. ניתן לשמוע את געייתן ואת קול יללות התנים בלילות.

למקום מובילה דרך כורכר היורדת מטה. זהו מסלול הליכה מקסים, המוביל לנחל נרבתה, ממנו אפשר לעלות לצידו השני, המיוער יותר, ובו פינות חמד רבות".

בראש שקט

רפאל רזילוב, מתגורר בשכונת אבני חן כבר 7 שנים והוא בעל חנות הפרחים גליתא, בדרך ארץ.

"יש לנו שלושה ילדים קטנים ואנחנו מאוד אוהבים את גינת המשחקים שנמצאת מול המרכז המסחרי של שפיר, בשכונת בצוותא. יש בה המון מתקנים מיוחדים, לא רק נדנדות רגילות, ולכן זו הגינה הכי מעניינת לילדים בחריש. הם גם בטוחים שם, הגינה מגודרת והם לא יכולים לרוץ לכביש, אז אני בראש שקט כשאנחנו מבלים שם".

להתמלא בהשראה במרפסת

שושי מרגולין תושבת שכונת הפרחים, מתגוררת בחריש כ-4 שנים. שושי היא מייסדת שותפה ומנהלת בעמותת "קולקטיב לבוא בטוב" להעצמת אנשים עם מוגבלות.

"אני מאמינה שחיים עם משמעות אפשריים לכולם. בחרתי את המרפסת והנוף שנשקף ממנה, כפינת החמד האהובה עלי בעיר. אני מוצאת שכשאני יושבת בה אני מתמלאת בהשראה, שלווה ושקט".

לקריאה נוספת: טבע עירוני: טיילת חריש מביאה את הטבע עד אליכם

חריש מתחילה בקרוב פרק חדש: ההנהגה החדשה שתיבחר תתמודד עם מספר נושאי ליבה מהותיים בעיר, עם אתגרים משמעותיים ותקבל הכרעות חשובות שיתוו את הדרך לעתיד חריש, לא רק בקדנציה הבאה, אלא גם בעשורים הבאים. מהם האתגרים המרכזיים של חריש ואיזו השפעה עשויה להיות להם על עתידה?

בשבוע הבא יתקיימו הבחירות המקומיות וייבחר ראש עיר חדש ו-15 חברי מליאה חדשים בחריש. הנהלת העיר החדשה תנווט את חריש בין האתגרים המרכזיים של העיר. יכולות הביצוע של הנבחרת החדשה, החזון וההחלטות בשטח, יעצבו ויקבעו את עתיד העיר ותושביה, לטווח הארוך.

אתגר ראשון: מעיר נתמכת לעיר עצמאית

האתגר המרכזי והמשמעותי שעומד בפני העיר היא הפיכתה לעיר עצמאית בעלת הכנסות, שמסוגלת לספק לתושבים שלה שירותים איכותיים ללא תמיכה ממשלתית.

בעשר השנים האחרונות חריש היא עיר נתמכת, בזכות שתי החלטות ממשלה: הראשונה, הראשונה מדצמבר 2015, הזרימה לעיר כמיליארד שקלים, והשנייה, מאפריל 2022, הזרימה כ-600 מיליון שקלים נוספים.

באוקטובר 2020, סמוך לסיומה של החלטת הממשלה הראשונה, פרסם משרד הפנים דו"ח 'דיור מואץ וחוסן מוניציפאלי' שחזה בטווח של חמש שנים, ירידה חדה של 65% בתקציב השירותים העירוני שיינתן לתושבי חריש, בתחומי החינוך, הרווחה, התרבות והתשתיות, בשל גידול מואץ של 300% במספר התושבים והכנסות מועטות מדי משטחי מסחר ותעשייה. זוהי תחזית הירידה החדה ביותר מבין עשרות הערים שנסקרו בדו"ח.

הקושי: שיווק מגרשי התעסוקה והמסחר בעיר

חלון ההזדמנויות של חריש הוא קצר. ב-2025 התמיכה התקציבית של ממשלת ישראל בעיר תסתיים. גם התוספת התקציבית של 20 מיליון שקלים שאושרה לחריש במסגרת חוק ההסדרים לא תספיק לסגירת הפער התקציבי הצפוי להסתכם בשנת 2026 בכ-38 מיליון שקלים.

כדי להגדיל הכנסות חייבת חריש להגדיל את שטחי המסחר המניבים ארנונה עסקית לעירייה. אולם עד כה, שיווק שטחי המסחר נתקל בקשיים מרובים.

המכרז במעו"ף נכשל בפעם החמישית

בספטמבר 2023 נכשל מכרז לשלושה מגרשי תעסוקה במעו"ף, שפורסם זו הפעם החמישית. מגרשים אלו יצאו לשיווק לראשונה כבר בשנת 2018, אולם הפעם תלתה עיריית חריש תקוות גדולות בהצלחתו.

הסיבה לאופטימיות, שלא הוכיחה עצמה, נבעה מההוזלה במחירי הקרקע במכרז, שהוצעה ליזמים במחיר מינימום, נמוך בלמעלה מ-50% בהשוואה לאותם מכרזים שפורסמו ב- 2021.

למעשה, עיריית חריש לא הסתפקה בהפעלת לחץ על רמ"י להוזלת רכיב הקרקע, וניסתה למשוך את היזמים על ידי מתן הטבות נוספות משמעותיות.

העיקרית בהן, היא הסבה של 30% משטחי התעסוקה והמסחר במגרשים למאות דירות (רווחיות יותר ליזם), בדומה לתוכנית שאושרה ליזם ליאם הנדסה גרופ במגרש  304 בשכונת מעו"ף,  היחיד ששווק עד כה בהצלחה.

האם מכרזי התעסוקה בחריש דרום יצליחו?

כישלון המכרז מטריד מאוד במיוחד לנוכח העובדה שמאגר הקרקעות הגדול של העיר לתעסוקה ומסחר, ברובע חריש דרום יצא גם הוא למכרז בדצמבר 2023.

בחריש דרום מצויים 316 אלף מ"ר לתעשייה ומסחר. האם ניתן להקיש מתוצאות הכישלונות במעו"ף על חריש דרום?

את הצלחת או כשלון המכרזים בחריש דרום – לא ניתן בשלב זה לנבא אולם ראוי לציין כי בארץ כולה קיים עודף שטחים מניבים שמקשה גם על עיריות מבוססות לשווק שטחים מסחריים.

לקושי זה יש להוסיף את מצב המשק, השיתוק בענף הנדל"ן והמשך המלחמה  – כולם גורמים משמעותיים שעשויים להשפיע על התוצאה הסופית.  ראש העיר הבא חייב לייחד מאמצים למציאת הכנסות לקופת העירייה באפיק עיקרי זה אך גם בערוצים מקבילים.

דוגמאות לא חסרות: קבלת הכנסות ממשאבים אזוריים כמו מחצבות ורד, הקמת חברה כלכלית שתנהל נכסים עירוניים ותמקסם הכנסות, דרישה להכרזת חריש כעיר באזור עדיפות לאומית, שמעניקה הטבות כלכליות ליזמים, שותפות באזורי תעשייה אזוריים בכפר קרע ו/או מ.א מנשה – כל אלה הן דרכים כשרות וחיוניות להגדלת הקופה העירונית. וכן, גם חיזור על הפתחים וקבלת תקציבים ממשלתיים נוספים.

אתגר שני: תחבורה 

ללא אזור תעסוקה, רוב תושבי חריש נאלצים לעבוד מחוץ לעיר ולבלות שעות על הכביש. תושבי העיר זקוקים לפתרונות תחבורה טובים ומהימנים. בקדנציה האחרונה התקדם נושא תשתיות הכבישים, כחלק מהחלטת הממשלה האחרונה שייחדה כספים גדולים לנושא.

350 מיליון שקלים יושקעו בסלילת היציאה הדרומית לעיר, כביש 611 שכבר החלו העבודות לסלילת חלקו המערבי, ולהוספת נתיב בכבישים 574 ו-581 אליהם מתנקז הכביש.

כעת יש להקצות את המאמצים לייצר תחבורה ציבורית טובה ואמינה בתוך העיר ובקישוריות שלה לערים אחרות בארץ.

בחודשים הקרובים אמור להתחיל לפעול מסוף האוטובוסים המערבי שנבנה בהשקעה של למעלה מ-30 מיליון שקלים ויכלול 10 מסופי אוטובוסים.

תחבורה ציבורית היא צו השעה

נכון להיום, מערך האוטובוסים בעיר שכולל רק שני קווים פנימיים וחמישה קווים בינעירוניים, עדיין לוקה בחסר. ההתניידות בין חריש לשאר הערים וגם בתוככי העיר אינה נוחה, בלשון המעטה.

ההחלטה המשמעותית ביותר בתחום התחב"צ היא ההכרעה על תוואי הרכבת, שתתקבל, כך על פי הערכות, השנה.

אם אכן תתקבל הבחירה המועדפת על עיריית חריש, חלופה4.1 הכוללת תחנת רכבת בכניסה לעיר (סמוך לקניון) היא תקפיץ משמעותית את האטרקטיביות של העיר ואת חיבורה למרחב.

חיבורים תחבורתיים נוספים בין שכונות העיר הם צורך הכרחי.  מכרז הקורקינטים שפרסמה העירייה בשנת 2022 נכשל. יוזמה פרטית לשאטלים משותפים בעיר כשלה גם היא, אבל יש להמשיך למצוא פתרונות שיסייעו לתושבי העיר להתנייד בלי רכב: הוספת  קווי אוטובוס פנימיים, סיום והסדרה של מערך שבילי אופניים בעיר, קידום מוניות שירות שעדיין לא פועלות בעיר, הרחבה של פרויקט השכרת הרכב השיתופי ורעיונות יצירתיים נוספים שמטרתם אחת: הקלת ההתניידות בעיר ומחוצה לה.

אתגר שלישי: הטרוגניות וניהול קהילה

גיוון גילאי: חריש צריכה להתבגר

חריש היא אבן שואבת למשפחות צעירות שחיפשו מגורים זולים ועמדה בהצלחה במשימתו של משרד הבינוי והשיכון, לספק דיור בר השגה לזוגות הצעירים.

צדו השני של המטבע הוא התפלגות אוכלוסייה לא פרופורציונלית ועומס משמעותי על קופת העיר.  על פי נתוני ביטוח לאומי מינואר 2024 כ-46.2% מתושבי העיר הם ילדים עד גיל 18. לשם השוואה, הממוצע הארצי מסתכם ב-32.6% בלבד.

ילדים הם אכן עתיד העיר, אבל חינוכם דורש משאבים גדולים מקופת העירייה הריקה, 51% מתקציב שנת 2023 הופנה לחינוך.

ההוצאה העירונית על משק בית של מבוגרים, נמוכה משמעותית, אבל פלח הגיל של בני ה-60 פלוס, מסתכם בחריש בכ-6% בלבד, פחות ממחצית הממוצע הארצי שעומד על 15%.

חריש צריכה לעשות מאמצים כדי לגוון את תמהיל האוכלוסייה בעיר. אחת הדרכים היא תכנון דירות מותאמות למבוגרים ו/או צעירים ורווקים.

על פי סקירת הנדל"ן של חריש סיטי, בשנת 2023 עמד חלקן היחסי של דירות 3 חדרים על כ-11% מסך המכירות. ההנהגה החדשה צריכה להרחיב את המגמה ולשנות את התפישה הקיימת המנציחה תכנון של דירות 4 ו-5 חדרים.

בישיבה הוועדה המיוחדת לתו"ב מינואר 2024 אושרה ליזם הקלה לבנייה של דירות 4 חדרים בפרויקט הטרפז, במקום דירות 3 חדרים אליהן היה מחויב על פי התב"ע.

בנוסף, הנהגת העיר צריכה לעשות מאמצים גם למשיכת אוכלוסייה מבוססת יותר מזו המתגוררת כעת בעיר. על פי נתוני ביטוח לאומי, הן השכירים בחריש והן העצמאים משתכרים משמעותית פחות מממוצע ההכנסות בערים אחרות. אוכלוסייה חזקה עשויה לתרום לכלכלת העיר, לחיזוק העסקים המקומיים כמו גם למשיכת רשתות ארציות ומותגים לאומיים שיבחרו לפתוח סניפים מקומיים בעיר.

בניית קהילה וניהול סכסוכים

קהילה מגוונת יותר זקוקה גם לניהול מתמשך. על פי נתוני עיריית חריש מאוגוסט 2023, כ-50% מתושבי העיר הם חילונים ומסורתיים, 35% הם דתיים לאומיים ו-15% הם חרדים. כלל האוכלוסייה מתגוררת יחד, ללא הפרדה, באותן שכונות ובאותם הבניינים, ולא אחת מתעוררים מתחים ומאבקים על המרחב הציבורי ועל צביון העיר.

בקדנציה האחרונה חוקקה ההנהגה ברוב של 7 תומכים מול 2 מתנגדים את חוק השבת, שהגדיר מתחמים מוגדרים בפאתי העיר ובמרכזי השכונות בהם ניתן להפעיל עסקים בשבת. החוק לא אושר על ידי משרד הפנים עד עצם היום הזה.

ראש העיר הבא יצטרך להתמודד עם נושא הליבה הבוער הזה, ולהסדיר חוקית את הנושא ואת עמדת העירייה ביחס לסוגיות כמו הפעלת מופעי תרבות בשבת לקהילה החילונית, יחס לקהילה הגאה ופתיחת עסקים בשבת.

בנוסף, יישמה עיריית חריש בקדנציה האחרונה שיטת הקצאת קרקע שחילקה אלפי מ"ר של קרקעות ציבוריות ללא תשלום לקהילות דתיות שהקימו בתי כנסת. שיטה זו אינה מתאימה לציבור החילוני שאינו רגיל להתארגן בקהילות ולכן יצא נפסד. חובה על ההנהגה החדשה למצוא מנגנון שונה שיאפשר לקהילות חילוניות לקדם מרכזים חברתיים עבורם.

הסוגיות והמאבק על צביון העיר יחייבו את הדרג הנבחר גם לבחור אם לאכוף את לשון החוק ביד רכה או קשה ואילו סנקציות יינתנו למפירים אותו. בקדנציה האחרונה התמודדה ההנהגה עם פתיחת בתי כנסת לא חוקיים ואפילו מקווה בדירות ללא היתר. הוועדה המיוחדת לתו"ב בחרה ביודעין שלא להטיל קנסות ובחרה במדיניות אכיפה מדורגת אך מקלה. יש לקוות שעם תחילת פעילותה של הוועדה המקומית לתו"ב, היא תאשר מדיניות אכיפה תקיפה יותר.

אתגר רביעי: לחצי הפיתוח מול שמירה על הסביבה

הנהגת חריש תצטרך להתמודד עם סוגיות משמעותיות נוספות בתחום הביטחון, החינוך, מתן מענים לנוער, איכות האוויר ושמירה על השטחים הפתוחים. אחת השאלות החשובות שיעמדו לפיתחה של ההנהגה היא צמיחתה של העיר.

חריש צפויה לאכלס בתוכניות הקיימות כ-65 אלף תושבים. עם זאת, קברניטי המדינה מעוניינים להגדיל את חריש ל-100 אלף תושבים.

האם התרחבות משמעותית זו היא אכן נכונה לחריש? הנהגת העיר החדשה תצטרך להתמודד מול לחצי הפיתוח של העיר תוך שמירה על אחד המשאבים החשובים של חריש, שטחי היער המשמעותיים המקיפים אותה משלושה כיוונים.

אם הוועדה המקומית לתו"ב תצליח בעשור הקרוב להתמקד בפיתוח אזורי התעסוקה המניבים שכבר אושרו, ולשמור על שטחי חריש צפון, מבלי להוסיף עוד כ-10,000 יחידות דיור לעיר, קופת העיר ותושביה, יצאו נשכרים.

שבילי הליכה, אלפי פרחי בר ועשרות עצי פרי, ספסלי ישיבה ותצפית מרהיבה. טיילת חריש שנחנכה השבוע מציעה לתושבי העיר טבע עירוני במרחק נגיעה

השבוע במסגרת אירועי חנוכה חנכה עיריית חריש את טיילת היער המערבי, המשתרעת לאורך 1,800 מטרים וחולשת על שטח של 260 דונם. הטיילת החדשה מנגישה לתושבי העיר ולדיירי שכונת החורש בפרט, טבע עירוני במרחק נגיעה.

בטיילת תוכננו שני צירים מרכזיים: האחד, שביל הליכה סלול ורחב לצד שביל אופניים ברוחב של כ-150 מטרים, הצמוד לבנייני מגורים.

והשני, שביל טבעי בתוך השטח המיוער שנפרץ במיוחד בסבך הצמחיה, ומאפשר למטיילים בו להגיע אל פינות חמד טבעיות בתוך היער.

קיים גם שביל שלישי, ותיק יותר, צמוד לקיר ההפרדה של חריש מכביש 6, אולם הוא מוכר יותר כדרך תשתיתית לצינור הגז המונח שם.

הקונספט: טבע עירוני

נקודת הגישה הראשונה (הדרומית) אל הטיילת העירונית החדשה היא מנקודת המשטרה ברחוב אורן. זוהי הנקודה הדרומית ביותר. נקודת גישה נוספת לשביל, הנוחה לעגלות ילדים, היא מגינת העגורים ברחוב התאנה. נקודת הסיום של המסלול הסלול היא במצפור רז לזכרו של סמ"ר רז טבי ז"ל. שם הוקם מצפור חדש, המאפשר למטיילים להשקיף אל כביש 6 ומערבה.

המצפור נבנה בקו עיצובי מאוורר שמותאם גם לספסלים ולפרויקט כולו. הוא עשוי מחומרי עץ, ומעניק צל יחד עם תחושה של מעין “ריחוף” מעל המצוק.

מצפור זה הוא גם נקודת היציאה להמשך טיול קצר במסלול "טבע עירוני", מסלול מסומן שעובר בין סלעים, עצים וצמחיה טבעית אינהרנטית לאזור. מסלול זה נפרץ במיוחד כחלק מהעבודות לפיתוח הטיילת.

חשוב לציין כי מסלול ההליכה המסומן הוא קצר, כחמש דקות הליכה בלבד, אך הוא אינו סלול ואינו נוח לצעידה עם עגלות.

המסלול מסתיים בסמוך לקניון בכניסה לעיר, מאחורי בית הכנסת הגדול הצמוד אליו.

אלפי פרחי בר

המסלול השני, הטבעי יותר, כולל פינות פיקניק ייחודיות ומקורות עם מקומות ישיבה ומנגלים. כמו גם שילוט על מיני הצמחייה הטבעית באזור ומועדי הפריחה הצפויים.

מסלול זה גם כולל בריכת חורף המנקזת אליה את מי הגשמים מחלקה המערבי של העיר וכולל צמחי מים וצמחים שמחבבים לחות.

אדריכלית הנוף ארנה סירקיס בן ציוני מחברת אב אדריכלות נוף תכננה את יער חריש בהתאם לקונספט של פארק עירוני.

"הטיילת כוללת שלושה מסלולים: טיילת עליונה שהיא למעשה דרך לרכב כיבוי ולכן היא סלולה ולצידה יש שביל הולכי רגל עם ספסלים ועם כניסות לפארק היער. כל כניסה משולטת בהתאם לעצים השולטים בחלק זה כמו אקליפטוסים, אורנים וחרובים.

"לאורך מסלול זה, בצד מערב שתלנו בשנה שעבר אלפי פרחי בר מסוגים שונים שמטרתם לשחזר את המופעים הטבעיים של האזור הזה".

ארנה מונה בין פרחי הבר שנזרעו צתרה ורודה, חוטמית זיפנית, קוציץ סורית, לצד רקפות ונרקיסים. הפריחה של פרחי הבר תלויה במשטר הגשמים ובעונות השנה, ממש כמו בטבע. בקרוב מאוד תחל פריחת הרקפות ובשבוע האחרון נראו כבר נרקיסים.

"השתילה של פרחי הבר בדופן המערבי היתה חלק מפעולות השיקום של האזור שהיה כולו פסולת בניין של המבנים והבינוי שנעשו שם קודם". היא מסכמת.

הזדמנות להיכנס אל תוך היער

ארנה מציינת כי "במרכז הפארק עובר שביל שמציע למטיילים הזדמנות להיכנס אל תוך היער. יש לאורכו פינות פיקניק שבהן השקענו הרבה מחשבה, גם בממדים, להם דאגנו שיהיו מרווחים כך שהמשפחות יוכלו להתמקם בנחת וברווחה. המשך בעיצוב פחי האשפה, וכלה בספסלים ששעונים על סלעים – להם קראנו "ספסלע".

עוד היא מוסיפה כי שביל היער עובר בין היתר בבריכת חורף – שמנקזת אליה את מי הנגר של החלק המערבי של העיר.

"תיעלנו את המים לתוך הבריכה הזו ושתלנו בתוכה צמחי מים וצמחים שיכולים לחיות גם ביובש וגם במים כמו קנה סוף. קראנו לאזור הזה "אחו-לח" ומטרתו להשהות את מי הנגר בפארק ולא להעביר את המים לביוב. הכוונה שלנו היא לייצר בית גידול חדש במקום שאפשר לצפות בו בציפורים. אנו מקווים שהקנה יצמח, יווצר שם סבך של צמחיה, וציפורים אף יקננו שם.

"בנוסף, יצרנו באזור הזה אפשרויות ישיבה, יש שם טרסות ושולחנות פיקניק עם עצי פרי. בחלק הצפוני יותר יש מתחת לעצי החרוב שולחנות משחק כמו שש-בש ומנקלה".

תבנית נוף יער חריש

ארנה מקווה שטיילת היער תעניק לתושבי העיר הפוגה משמעותית מלחצי היום-יום: "אנחנו יודעים את זה כבר הרבה שנים, והקורונה חיזקה את ההבנה הזו, שטבע זמין לציבור, מעניק תרומה ישירה לאיכות החיים ולבריאות הציבור. שהייה בטבע משפרת את הבריאות הנפשית והפיסית, ולכן, במובן הזה יש חשיבות גדולה לפארק הזה כמו שהוא. הוא לא עוד גן משחקים שמרוצף עם גומי ומתקני משחק, אלא פארק שמאפשר מגע ישיר עם הטבע. זה מאוד חשוב ואנחנו השתדלנו גם לפגוע כמה שפחות בקיים, וגם להעצים את תבנית הנוף הזו ולשחזר את כל המקומות שנפגעו לטובת הציבור".

במלאת חודשיים לנפילתו של רפ"ק דן גנות שנחלץ להגנת תושבי קיבוץ בארי ונהרג, מבקשת אמו להפיץ את מסר האחדות והאהבה למולדת. "הוא נהרג בדרך בה הוא רצה להיהרג, בהגנה על אדמת ארץ ישראל. המדינה שהוא כל כך אהב"

בשבוע שעבר מלאו לרב פקד דן גנות 42 אבל הוא לנצח יישאר בן 41. דן, מראשוני השוטרים שהוקפצו לדרום בשבת הארורה, לחם בשדרות מול מחבלים והתעקש לנסוע לעזור לתושבי בארי. יחד עם חבריו לצוות מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה של משטרת ישראל) נהרג דן מירי RPG ורק כעבור שבוע זוהתה גופתו ולמשפחתו נמסרה ההודעה הקשה.

גיבור ישראל בחייו ובמותו

בשלוש השנים האחרונות התגורר גנות בחריש, בדירה שרכש לפני שמונה שנים, אליה עבר רק לאחר גירושיו. הוא לא היה מעורה מאוד בנעשה בעיר. השכנים מרחוב תמר הכירו אותו בעיקר בזכות מדי השוטר והניידת. את רוב זמנו בילה דן מחוץ לבית, במשמרות ארוכות של 14 שעות, בעבודת התנדבות עם נוער שוליים באור עקיבא ועם בנותיו הקטנות שמתגוררות בזיכרון יעקב.

אנאבל בת ה-7 ושילה בת ה- 3, היו מעורבות בעבודתו, כך מספרת אמו אפרת חלי גנות. "הן תמיד ידעו שאבא לא הולך לעבודה, אבא הולך לעזור לאנשים כי יש מי שזקוק לו יותר מאיתנו. כך הן גם נפרדו ממנו".

"דן וחבריו ביחידת מתפ"א הם גיבורי ישראל. הם בין הראשונים מכלל כוחות הביטחון שהגיעו לקיבוץ בארי אחרי שהתחננו לקבל אישור לנסוע שם היות והם שמעו אינסוף קריאות לעזרה בקשר", מספרת אפרת.

עם זאת, היא ממהרת להדגיש: "אני לא רוצה שיזכרו את הבן שלי בזכות סיפור הגבורה שלו והמוות שלו, כי יש לנו מהשבת השחורה הזו מלא סיפורי גבורה. אני רוצה שיזכרו את דן בזכות סיפורי הגבורה שלו בחיים. הוא נגע בכל אדם שפגש".

בחזרה ליחידה המבצעית

דן התגייס למשטרה לפני 8 שנים ליחידת מתפ"א. הוא עבר לתפקיד סגן מפקד סיור במשטרת חדרה ואחרי כן מונה לתפקיד מפקד סיור בתחנת אור עקיבא. חודש בלבד לפני השבת השחורה חזר דן על פי בקשתו ליחידת מתפ"א שמהווה כוח ראשוני לסיוע לאירועים חריגים בתחום החירום והפעילות החבלנית העוינת (פח"ע).

בין המבצעים הידועים בהם לקחה חלק היחידה ישנם אירועי הפרות סדר קשים, הריסות בתי מחבלים, נטרול מחבלים ואכיפה כלכלית נגד ארגוני פשע.

החזרה ליחידה המבצעית נולדה מתוך הקושי שלו בהתמודדות עם המחאה הגדולה שפרצה בארץ בשנה האחרונה, כך לפחות מספרת אמו. "הקריאות "בושה בושה" שקראו המפגינים לעבר השוטרים והמלחמות עם האזרחים לא היו בשבילו. הוא לא חשב שהוא צריך להילחם עם אזרחים בהפגנות אז הוא ביקש לחזור ליחידה המבצעית".

"הוא נהרג בדרך בה הוא רצה להיהרג"

אפרת מאמינה שלדן היתה תחושה מוקדמת לגבי מותו. "היתה לו הרגשה שברגע שהוא יוצא למבצע הבא הוא לא חוזר. הוא עשה המון דברים לא אופייניים לו שבדיעבד עוררו בנו הרבה שאלות. בפגישה האחרונה שלנו בסוכות, הוא נתן לי חיבוק חזק כמו שאף פעם הוא לא חיבק אותי. נתן לי נשיקה במצח ואמר לי תודה. הוא ידע שמשהו יקרה.

"בשבת הוא התקשר אלי בבוקר ואמר לי "אמא פרצה מלחמה. אל תראי חדשות, אל תצפי בטלוויזיה כשתצטרכי לדעת – תדעי". ואפרת ידעה שהגרוע מכל קרה, כשבווצאפ נראה רק קו אחד בלבד.

"שבוע הוא היה מנותק קשר, היה לי שבוע של תקוה. אחרי שבוע הצליחו לזהות אותו לפי ה-DNA לאחר שהרכב הממוגן בו נסע נשרף כליל.

"מנסים לנחם אותי שהוא לא סבל. שואלים אותי מאין אני שואבת את הכוחות להתמודד עם הזוועה הזו. הנחמה שלי היא שהוא נהרג בדרך בה הוא רצה להיהרג, בהגנה על אדמת ארץ ישראל. המדינה שהוא כל כך אהב".

שיר אהבה למדינה

סיפור האהבה למדינה בא לידי ביטוי גם בשיר אהבה שכתב דן לישראל ביום חגה, יום העצמאות 74. היום ניתן לקרוא לו שיר נבואי. כותרת השיר היא "אהובתי" ובנקל אפשר לטעות ולחשוב כי הוא מייחס את המילים החמות לאשה. אבל בהמשך מתבררת כוונתו ובית אחד מצמרר במיוחד:

"אהובתי, אני כל כך אוהב אותך שאני מוכן למות למענך אני פה בשביל לשמור עלייך את יודעת שאני לא אתן לאף אחד לפגוע בך! אני אתן  את כל כולי רק שתהיי לי בריאה ושלמה שתוכלי לדאוג למשפחה שלי, לבית שלי, שלנו!!

"האהבה שלו לארץ היתה עצומה. במרפסת ביתו ברחוב תמר התנוסס דגל ישראל כל השנה", מוסיפה אפרת. "בהלוויה ביקשתי מכל מי שמכיר אותו שיתלה את הדגל במרפסת ביתו. אנשים מרחבי הארץ שאני לא מכירה התרגשו מהסיפור של דן ושלחו לי תמונות של דגל ישראל מתנוסס במרפסת. אני חושבת שהדגל הזה צריך להתנוסס בכל ניידת, בכל רכב, בכל רחוב ובכל כיכר בעיר".

מאות מבקרים בצוק איתן

אפרת רואה לנגד עיניה מטרה אחת, להמשיך את המורשת שדן הוריש אחריו: אחדות ואהבת חינם והיא לא חוסכת במילים קשות: "הבאנו את המלחמה על עצמנו, אני מצטערת להגיד את זה. ועל זה הכעס שלי. על שלא ידענו לשבת לדבר אחד עם השני, להיות באחדות. כל אחד ניסה להראות שהוא הכי טוב.

"פתאום במלחמה יש שיח, אין פילוג, אין דתיים, אין חילונים. פתאום יש חיבור, יש אהבה. אנחנו מוכיחים כעת שאנחנו כן יכולים לדבר אחד עם השני, אבל למה רק בעת מלחמה?

"דן נפצע בצוק איתן והיו לו מאות מבקרים בבית החולים. איפה כל האנשים האלה נעלמו מאז צוק איתן? יש אחדות בישראל רק בעת מלחמה?

"אם לא נלמד עכשיו שפה חדשה להיות באחדות, באהבת חינם, לדבר האחד עם השני, אז איפה נהיה? עברנו יותר משואה, הגיע הזמן להקים מדינה חדשה עם שפה חדשה עם אחדות".

"משמונה ילדים זה צמח למאה"

את ההתחלה החדשה מבקשת אפרת לנתב להשקעה בנוער שהיה כל כך קרוב לליבו של דן.

"הוא לקח נוער מרחובות אור עקיבא, הוציא אותם מאשפתות ומסמים, הביא אותם למועדון ושיחק איתם סנוקר גם אחרי 14 שעות עבודה. משמונה בני נוער המועדון הזה צמח ל-100 ילדים. אלו סיפורי הגבורה שלו בחיים ואת זה צריך לזכור, את העשייה המבורכת שלו. אני רוצה שבכל עיר במדינה יקום מועדון נוער על שמו, זה דור העתיד ודור המנהיגים הבא שלנו".

שני ראבי, מנהלת מחלקת הנוער בעיריית אור עקיבא, כתבה לאפרת: "הוא עשה פה מה שאף אחד אחר לא עשה. ונתן תקווה לנוער שלנו. כמפקד בשיטור הוא לא היה חייב לעשות זאת, הוא פשוט היה מלא ערכים וגרם גם לשוטרים להגיע להיות עם הנוער, ללמד אותם דרך אחרת. שפה אחרת. בני הנוער היו מדברים על השוטרים בשפה גסה…וכשהוא והשיטור התחילו להגיע השפה שלהם כל כך השתנתה. הם פתאום העריכו את השוטרים, חיכו לבואם… לולא הבן שלך, והאכפתיות שלו, כל זה לא היה קורה! אין לי מספיק מילים כדי לספר כמה דן היה משמעותי עבורי ועבור הנוער שלנו".

נכנס לתופת כדי לשנות אותה

אודליה ודותן לוי, הם שכנים של דן בשכונת החורש בחריש וחברים. ההכרות ביניהם החלה לפני ארבע שנים במסיבת חנוכה. "היו שם לפחות 30 אנשים אבל דן מאוד בלט ולא רק בגלל הגובה שלו, אלא בגלל ההילה מסביבו, הוא הקרין רוגע וטוב",  נזכרת אודליה.

"הכרנו אותו שם אבל היה אירוע שבו נפגשנו ומאז לא התנתקנו", מוסיף דותן. "בעלי ואני הותקפנו על ידי זוג בחריש. התוקף שקיבל צו הרחקה מאיתנו ניסה להפוך את התמונה ולהצביע עלינו כאשמים. הגענו למשטרה להגיש תלונה וחוסר האמון והתסכול שלנו מהמערכת היו מאוד גבוהים. אבל ברגע שהגענו לתחנה וראינו את דן, נרגענו. הוא הצליח במבט אחד, ביד שהוא הניח על הכתף של דותן להרגיע אותנו. נשארנו בקשר מאוד צמוד ופגשנו אותו יותר ויותר".

"אני איבדתי הרבה חברים בצבא, אבל כשאודליה הודיע לי שדן מת, אני בכיתי. הוא כל כך נכנס ללב. יש אנשים שבכוח שלהם לוקחים סיטואציה קשה והופכים אותה לטובה יותר. כך היה דן. רוב האנשים היו בורחים מבארי, אבל הוא נכנס לתופת במטרה לשנות אותה".

להפיץ את האור של דן

במלאת 30 למותו חנכה משטרת חדרה ספסל מעוצב וחדר כושר לזכרו של דן. כעת מקווה אפרת להמשיך ולהפיץ את הבשורה של דן ברחבי הארץ.

"זה לא משנה אם זה מועדון נוער, ספסל או חדר כושר, אני רוצה להמשיך ולהפיץ את האור שדן הפיץ בחייו גם בערים אחרות, ובמיוחד בחריש. ראוי שהוא יקבל את הבמה בעיר בה הוא התגורר. שהתושבים ישמעו עליו ועל מה שהוא עשה למען המדינה. זה חשוב במיוחד בעיר כמו חריש שהיא עיר מעורבת".

ביום שישי, לאחר טבח ה-7 באוקטובר, קצת אחרי דרשת האימאמים במסגדים צילמה סאברין סאברין, תושבת חריש, ערביה ומוסלמית, סרטון המגנה את שתיקתם של אנשי הדת לאחר זוועות טבח החמאס. בחודש שחלף מאז היא זוכה לאינספור תגובות מחזקות ומגנות גם יחד

"שבוע שלם עבר ועדיין אף אחד מכם לא עלה על במה, התנגד או הביע דעה על מה שעשו חיות האדם האלה בנשים הישראליות", במילים אלה פתחה סאברין סאברין (45) מוסלמית תושבת חריש את דבריה בסרטון שפרסמה ב-13 באוקטובר, מספר ימים לאחר לאחר זוועות טבח החמאס בעוטף עזה בשבת הארורה.

"איפה בדת האסלאם כתוב שמותר לאנוס נשים ישראליות? איפה בדת האסלאם כתוב שמותר לשרוף ילדים?", היא תהתה.

סאברין, המתגוררת בחריש כבר ארבע שנים בקירוב כיוונה דבריה לאנשי הדת המוסלמים. בסרטון היא נוקטת במילים קשות נגד שתיקת המנהיגים הרוחניים שלא גינו את הזוועות.

לומר את האמת בלי פחד

הסרטון קיבל תהודה גדולה מאוד. "התחלתי לקבל מאות תגובות דרך הפייסבוק, האינסטגרם והטיקטוק. קיבלתי המון פירגונים. תוך שלושה ימים הסרטון תורגם לשש שפות, והתגלגל לכל מיני מקומות בעולם". סאברין הפכה לאורחת מבוקשת גם בתוכניות הפריים טיים בטלוויזיה הישראלית.

לצד זאת, גם הגינויים היו רחבי היקף: "שאלו אותי מי אני ומה אני מבינה בדת בכדי שאפנה לאנשי הדת? מאיפה קיבלתי בכלל את התעוזה לפנות אליהם? קיללו אותי. היו גם תגובות מהרבה מתנגדים לסרטון שפנו למשפחה שלי, שהרגישה שהבאתי עליהם בושה. היו לי הטרדות רבות, איומים, והגשתי שתי תלונות במשטרה".

למרות זאת גם כעת, שלושה שבועות אחרי, היא לא מתחרטת על העמדה הנחרצת בה נקטה שביטאה, לטענתה, "קול של רבים בחברה הערבית שחששו לומר זאת בקול רם"."אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בלי פחד ויוכלו לומר את האמת שלהם מול כולם", היא אומרת ומכוונת דבריה לבתה הגדולה (17) ובנה הצעיר (11), תלמידים במערכת החינוך בחריש.

צעד לבניית גשר האמון

את מסלול חייה מתארת סאברין כ"לא רגיל". "כערביה מוסלמית בגיל 18 החלטתי שזה לא העולם שלי. ארזתי מזוודה אחת, עזבתי את הבית ועברתי להתגורר במגזר היהודי. ידעתי מילה וחצי בעברית. ביום הראשון לא ידעתי איפה אני הולכת לישון אבל עדיין שרדתי כמו גיבורה". מאז ועד היום היא מתגוררת בערי המרכז דוגמת חולון, הוד השרון וחריש.

הסרטון שפרסמת מבטא עמדה לא פופולרית בקרב ערביי ישראל שמאמינים שהם לא צריכים לגנות את הטבח "כי ברור שהם נגד הזוועות".

"שום דבר לא ברור. אני רוצה שמהמגזר הערבי יצאו עוד קולות נגד הטבח. בינתיים, הקולות היחידים שנשמעים חזק בציבור הם אלה "שבעד" ולכן גם מגפת הגזענות מתגברת.

"הציפיה מהערבי הישראלי שיגנה את המעשה היא כי מי שעשה את זה הוא ערבי. ואם נרצה או לא – יש גם ערבים ישראלים שעשו פיגועים ולכן שום דבר לא מובן מאליו. הגינוי הוא צעד לבניית גשר האמון המרוסק בין ערבים ויהודים. ייקח המון זמן לבנות אותו מחדש".

את מרגישה שאת מייצגת קולות רבים בחברה הערבית שלא שומעים אותם?

"כן, היום כן. קיבלתי כל כך הרבה הודעות מחזקות. הודו לי שהיה לי את האומץ לומר את האמת".

הם ירו גם בערבים

לצד הקריאה שלה לציבור הערבי הישראלי להשמיע את קולו נגד הטבח ולגנות את המעשים, היא מדגישה את שותפות הגורל בין יהודים לערבים, שנפגעו גם הם ממעשי הזוועה שביצע החמאס. "הם ירו בנהג אוטובוס ממזרח ירושלים, לא עניין אותם שהוא ערבי. הם ירו בפרמדיקים ערבים. הם רצחו 22 בדואים, 3 מהם נשים עם כיסוי ראש. אם אני הייתי שם גם אני הייתי עלולה להיאנס או להירצח", היא מוסיפה.

סאברין עזבה לפני שלוש שנים קריירה ארוכה כמורה לחינוך מיוחד וכמורה לערבית במגזר היהודי, במהלכה היא לימדה גם בבית ספר מרחבים בעוטף עזה.

"איבדתי תלמידים שלי בעוטף עזה. אני מכירה אנשים שאיבדו את ילדיהם במסיבה. הכאב הזה לא פסח על אף בנאדם נורמטיבי ולא משנה אם הוא יהודי או ערבי".

"מתייחסים אלינו כבוגדים"

נוסף על ההתמודדות האישית עם כאב השכול והכאב הלאומי שחווה העם בישראל, חשה סאברין כי ערביי ישראל מצויים במילכוד לא פשוט.

"אחד הדברים הכי קשים זה להיות ערבי במדינת ישראל", היא אומרת. "מדינות ערב מסתכלות עלינו כעל "יהודים שיודעים לדבר ערבית". מתייחסים אלינו כבוגדים. מצד שני, יש הרבה יהודים שמתייחסים אל ערבים כאל אזרח סוג ב'. ישב מולי קולגה ואמר לי את זה בפנים. הוא היה מספיק אמיץ להגיד את זה".

התחושה של בין הפטיש לסדן מתחדדת ביתר שאת בתקופת המלחמה. "אני כואבת את הכאב של הילדים החטופים, אבל זה לא אומר שלא כואב לי לראות גם הרג של ילדים ונשים חפים מפשע בעזה. הגענו לזמנים משוגעים שאפילו הזדהות עם חפים מפשע היא בעייתית. לרבים מערביי ישראל יש קרובי משפחה בעזה והאובדן שם הוא כואב. בדיוק כפי שאם יש פיגוע נגד יהודי בדרום אפריקה – זה יכאב ליהודים רבים כאן".

בין פחד לגזענות

אחד המאפיינים הבולטים של המלחמה הוא הפחד והחרדה בעורף. נראה כי הפחד מצא אחיזה הן אצל היהודים והן אצל הערבים.

"הבת שלי עובדת בחנות בחריש. נכנס בחור ערבי והם החליפו ביניהם כמה משפטים בערבית. הלקוחה היהודיה שהיתה שם הפילה את כל מה שהיה לה מהידיים. היא פחדה משני ערבים שעומדים לידה בחנות בחריש. זו לא גזענות, זה פחד, אבל זה מאוד עצוב שמי ששומע ערבית, מתחיל לפחד.

"קולגה שלי בעבודה, ערבי מתנדב במד"א נכנס לבית כדי להציל חיים. המטופל פחד לעלות איתו לאמבולנס וסירב לקבל ממנו טיפול. הקולגה סיפר לי על זה בכאב מאוד גדול ואמר: "אני רוצה להציל אותו אבל הוא מעדיף למות ולא לקבל טיפול ממני"".

"הפחד גם גרם לבחורה מחריש להתלונן על הגנן הערבי שהסתובב עם חרמש ונעצר על ידי שומרי הארץ. המשטרה התערבה ושחררה את הבנאדם שלא עשה שום דבר רע בחייו. מפקד המשטרה, דודו רוזנטל אומר בסרטון שפרסם שמדובר באדם שאפילו דוח חניה לא קיבל בחייו, אבל בגלל הבלאגן שהיה סביבו, עצרו אותו וחקרו אותו.

"אני לא מאשימה את הבחורה, היא פחדה. אני מאשימה את מי שמנסה להפוך את כל המקרים בחריש, ויש לא מעט, ליותר ממה שהם. אלו אנשים שמצאו את ההזדמנות להתנהג בגזענות – כי זה מי שהם. הסיטואציה המורכבת בישראל הוציאה מכל אחד מאיתנו את האמת שלו".

אין לנו ארץ אחרת

סאברין מונה מספר מקרים שמתארים את הפחד של מגזר שלם שמאוים כלכלית, מנטלית ופיסית. "ערבים יושבים בבית בלי פרנסה כי כל הנדל"ן נעצר והמשק כולו קורס. עובדים ערבים יוצאים לחל"ת כי הם מפחדים לעבוד בחריש. אתמול עבר בחור ערבי ברחוב סמוך לבית שלי, וירקו עליו. ילדה ערביה שנקלטה בבית ספר בחריש, שיקרה בנוגע לשם שלה. אין לה מבטא והיא פחדה להציג את עצמה בשם הערבי שלה. אני חינכתי דורות רבים של ילדים ולא בא לי שהדור הצעיר, יגדל על פחד".

אז מה עושים? איך מתמודדים עם המצב?

"בואו נירגע, כולנו. אין לנו ארץ אחרת. ונרצה או לא – אנחנו לא יכולים לחיות האחד בלי השני. אני לא הרגשתי לרגע שאני לא חלק מהמדינה הזו.  אני יכולה להבין את הפחד והכעס אבל לא לקבל את האמירות הגזעניות ואת המעשים הנוראיים שמתרחשים כעת.

"בואו נחפש חיבורים ולא ניתוקים כי הכי קל בעולם הזה – לשנוא.  אנחנו הולכים על חבל דק מאוד מאוד. כל תגובה כזו משני הצדדים רק מגדילה את השנאה ואת הגזענות. וזה מה שאנחנו לא רוצים – אבל יש אנשים שכן מעוניינים בזה. ולצערי, בחלקים מסוימים הם מצליחים".

חייב להיות כאן אחרת

סאברין מנסה לשרטט את תמונת העתיד. "אני סומכת על הצבא. הם ידעו לנהל את המלחמה שם אבל מי ינהל את המלחמה הפנימית? מי יכול להגיד בואו נתאחד?

"הסרטון של מפקד תחנת עירון, דודי רוזנטל ניסה להרגיע את הרוחות. הוא אמר בסרטון "להיות ערבי זה לא מחוץ לחוק" – זה ריגש אותי. כל הכבוד לו. אני רוצה להאמין שגם ראש העיר יצחק קשת, שישב לידו, מתנגד לכל מעשה כזה. ואם ראש העיר לא מאמין שצריך להיות אחרת בחריש, אני פונה אליו באמירה ברורה, חייב להיות אחרת כאן.

"כולם צריכים לזכור: כשהאש מתפשטת היא שורפת את הכול והיא לא מבדילה בין יהודי לערבי".

לקריאה נוספת: משפחות מפונים בחריש: "כל הזמן דופקים לנו בדלת ושואלים מה אנחנו צריכים"

ירקה נראה הקימה חמ"ל אזרחי למציאת דירות ריקות בעיר שעזר לכ-30 משפחות להיקלט בעיר. לירון כרמון דאג לרהט את הדירות, מיכל מיצפון מבקרת את המשפחות ומעסיקה את הילדים. קהילת חריש כולה התגייסה לעזור לילדים ששהו שבועיים בממ"ד בחושך ופחדו לצאת החוצה

28 ילדים השתלבו השבוע במערכת החינוך העירונית, מחציתם בגני הילדים. אין מדובר בילדי משפחות חדשות בעיר, כי אם במשפחות מדרום ומצפון הארץ שעזבו את ביתן בשל אימת המלחמה. השהייה הזמנית בעיר של עשרות משפחות התאפשרה בזכות יוזמות אישיות וחמ"לים אזרחיים. אחד מהם הוא של ירקה נראה, תושבת העיר והרוח החיה מאחורי מיזם שעזר לכ-30 משפחות להיקלט זמנית בחריש.

"המשפחה שלי מתגוררת בנחל עוז. עברתי כמה שעות מאוד קשות עד ששמעתי מהם. קרע אותי לדעת שאני לא יכולה לעזור לאף אחד. אחרי כמה ימים של מצב דיכאוני הבנתי שאני חייבת לעשות משהו, אז כתבתי פוסט בפייסבוק", מסבירה נראה.

"אני לא מסוגלת יותר לשבת בשקט לאור המצב", היא כתבה בפתח דבריה והוסיפה: "אז חשבתי ואולי אני חולמת רחוק מדי. חריש מלאה בבתים ריקים שעדיין לא הושכרו. אני פונה למתווכים, לבעלי דירות, אולי תפתחו את ליבכם ונתחיל למצוא בתים לתקופה הקצרה אך המייגעת שבה אנחנו נמצאים וכך כולנו נוכל לתרום".

עשרות דירות ללא דמי שכירות

לירון כרמון, ממשרד התיווך רימקס חריש, הרים את הכפפה: "פנינו לכל בעלי הנכסים שלנו שיש להם דירות למכירה או השכרה שעומדות ריקות. 27 בעלי דירות, שאינם מתגוררים בחריש, אישרו שימוש בדירה לתושבי העוטף והצפון. המפונה מקבל דירה ריקה, הוא לא משלם את השכירות, אבל משלם את ההוצאות הנלוות של חשמל, מים, גז וארנונה".

כרמון מעיד שעובדי החברה, יחד עם תושבי חריש, התגייסו כדי לרהט את הדירות: "מצאנו את עצמנו מעמיסים מקרר, מזרנים, ציוד מטבח ומשנעים לדירות הריקות".

יוזמה דומה לאכלוס דירות ריקות קידמה גם חברת שפיר מגורים. לדברי טלי כהן, מנהלת השיווק בחברה, שכונת בצוותא קלטה מספר משפחות מפונים בדירות ריקות.

"מצאנו דירות שבדיוק התפנו משוכרים וריהטנו אותן, גם בעזרת תושבי השכונה. בעיקר בציוד בסיסי, מוצרי חשמל וסלי מזון. המשפחות קיבלו את הדירות בחינם עד סוף המלחמה, הם באו עם בגדים בלבד לגופם", היא מוסיפה.

מבית ריק למרוהט תוך דקות

אחת המשפחות שהגיעו להירגע בחריש היא משפחת בן שמחון. רינת (30) מנהריה הגיעה לעיר יחד עם בעלה ושני ילדיה, תאומים בני 10. אחותה וגיסה, חדוה וניב מאיר, הגיעו גם הם עם ארבעת ילדיהם, לדירה נפרדת, במרחק של מספר דקות הליכה.

"קיבלנו פנטהאוז ריק ברחוב טופז וחתמנו על חוזה שכירות, אבל ללא תשלום. הגענו לבית ריק מכל הבחינות ותוך כמה רגעים – ענין של 20-15 דקות והבית הפך למרוהט. אני לא יודעת איך הם עשו את זה".

משפחת בן שמחון מתארת מציאות קשה שגרמה לה לעזוב עצמאית את נהריה, למרות שהיישוב אינו מפונה בהתאם להנחיות הממשלה, בניגוד לישובים סמוכים מאוד כמו שלומי.

"היו אזעקות כל הזמן והיה חשש מחדירה. אנחנו גרים בבית בלי ממ"ד וצריכים להגיע תוך 15 שניות למרחב מוגן. אבל במקרה של חדירת מחבלים, אין אופציה לצאת מהבית ולרדת לחדר מדרגות. הרגשתי שאני חשופה מאוד מאוד. לא עצמתי עין, לא ישנתי, לא אכלתי, ירדתי 7 ק"ג, נכנסתי לדיכאון וחרדות מטורפות. עד שהגעתי לפה".

עיר מוכוונת ילדים

כבר שבועיים שמשפחת בן שמחון מתארחת בעיר. "אנחנו מטיילים בעיר, במגרשים. הפארקים מהממים, הילדים תמיד מוצאים את עצמם. רואים שזו עיר חדשה שחשבו בה על הילדים.

גם העיר עצמה יש בה הכול מהכול. יש סטוקים, אוכל מוכן לקנייה בכשרות מהודרת, באמת, אין משהו שחסר לי. המיקום של הדירה נהדר, חמש דקות הליכה מהשדרה המרכזית. אני לא צריכה רכב ואין בעיה של חניה בעיר".

בן שמחון מתארת תופעה נוספת, התעניינות אדירה של תושבי העיר במשפחה שהגיעה לכאן. "אני חייבת לפרגן לתושבי חריש על הנתינה מעל ומעבר. כל הזמן דופקים לנו בדלת ושואלים מה אנחנו צריכים ומה חסר לנו. לא שואלים רק לצאת ידי חובה. אלא שואלים ופועלים, הולכים ומביאים כסאות, טוסטר, מחשב לילדים שהציל אותנו. פשוט, לא נתפסת החוויה שלנו מהאנשים כאן. יש פה בחריש אוכלוסייה מהממת, היה שווה להכיר אותם, חבל שבנסיבות כאלו".

הסטיגמה על חריש התנפצה

"האמת, היתה לי סטיגמה לא טובה על המקום. בראש שלי חריש הצטיירה כעיר לא מפותחת ותיארתי לעצמי שבטח מפחיד שם", מודה בן שמחון. "בעלי שכנע אותי אחרי שבדק וראה שבחריש יש שגרה מלאה, שלא נופלים פה טילים ואין אזעקות.

"כשהגעתי לכאן, כל מה שחשבתי על חריש התהפך לי ב-180 מעלות. אני רואה את הביטחון, האנשים, הנתינה וכולי התפעלות. הצליחו לייצר לי מציאות אחרת, כאילו אני לא נמצאת בזמן מלחמה, אלא בחו"ל. אם לא היתה לי דירה בנהריה הייתי עוברת לכאן, וזה די הדהים אותי שחשבתי על זה, כי אני בנאדם שאמר שבחיים לא אעזוב את נהריה שאני כל-כך אוהבת. זו העיר בה נולדתי וגדלתי".

בישלו לנו, כיבסו לנו

על תחושה דומה מדווחת גם ספיר גרדוש (38) קצינת מדור משאבי אנוש בכבאות והצלה בתחנות גליל-גולן, שהגיעה לחריש עם בעלה זאב גרדוש, שוטר בתחנת טמרה בצפון. לבני הזוג ארבעה ילדים, חן (12) ירדן (9) ליעם (5) אדל (3). גם הם מתארחים בשכונת אבני חן אחרי שעזבו את נהריה.

"הילדים נכנסו למצב לא טוב מבחינה רגשית בגלל האזעקות. אנחנו לא מוכרזים כעיר מפונה ולכן החלטתי לפנות לחמ"לים אזרחיים. השארתי הודעה וחזר אלי אחרי מספר ימים, דוד, תושב מודיעין ובעל דירה ריקה בחריש. באותו יום כבר הגענו לפה.

"דוד עזר לנו עם מזרונים לימים הראשונים וערך לנו אפילו קניות עם דברים בסיסיים. אדיבות כזו עוד לא ראיתי בימי חיי. מאז ועד היום הוא שואל אותי כל פעם מחדש איך הוא יכול לסייע לנו.

"זאב ואני שנינו עובדים בכוחות ההצלה ורגילים לעזור לאנשים, לא להיות בצד הנזקק. היינו בהלם, לא ידענו איך לאכול את הסיטואציה הזו ואז שחררנו. הבנו שאנחנו לא בבית, לא בקהילה שלנו, לא עם אנשים שאנחנו מכירים.

"הקהילה בעיר קיבלה אותנו בצורה בלתי נתפשת. בשבוע הראשון בישלו לנו כל הזמן. השכנה בבניין כיבסה לנו, והשבוע תרמו לנו מכונת כביסה. שמעתי הרבה בשלושת השבועות האחרונים על החום בה הקהילה מקבלת ועוטפת את המפונים אבל אף פעם לא נזקקתי לזה בעבר. פתאום, בשנייה, את פליטה מהבית שלך. גם קהילת נשות השוטרים הארצית מסייעת לי בצורה משמעותית".

הילדים הסתגרו בממ"ד

גרדוש, מתארת גם היא מציאות מאוד קשה לילדים שהובילה אותה לעזוב. "הילדים הגיעו לפה רועדים. הם נחשפו בימים הראשונים למה שקרה בדרום, לא לסרטונים, אבל למציאות. הם הבינו שחדרו מחבלים ורוצחים. הם לא היו מוכנים לישון בחדר רגיל, רק בממ"ד. וכל היום החדר היה חשוך".

במשך שבועיים שהתה המשפחה בממ"ד, רוב הזמן בלי הנוכחות של אב המשפחה שהיה עסוק בעבודתו השוטפת, עד שהגיע האירוע ששינה את כללי המשחק: "היתה בנהריה התראה של חדירת מחבלים עם מצנחים. זה היה האירוע ששבר את גב הגמל, נכנסתי למצב נפשי לא טוב והחלטנו לעזוב את העיר.

"אני מקווה שלא תהיה פה אזעקה, למרות שהכנתי את הילדים שעלולה להיות, אבל גם אם תהיה, יש לנו דקה וחצי ולא 10 שניות להגיע למרחב מוגן. זה קצת מרגיע.

"הם מחלימים. לאט-לאט הם הסכימו לצאת מהממ"ד למרפסת. הסכימו לישון בחדרים אחרים בדירה. עכשיו אנחנו אפילו מסתובבים בעיר".

להגיע לכל ילד

מיותמים ממסגרת לימודית או כל מסגרת אחרת, נאלצות המשפחות להתמודד כמעט עצמאית הן עם החרדות והן עם השעמום. "פניתי לעירייה כדי לשלב את הילדים במסגרת העירונית, אבל אין אישור לשלב ילדים מישובים שלא פונו רשמית".

מי שהתגייסה לעזור בהעסקת הילדים היא מיכל מיצפון, תושבת העיר, גננת, מדריכת נוער ותושבת העוטף לשעבר.

"אני עוזרת בפעילויות של הילדים כי אין מסגרת שקולטת אותם. שבוע אחרי שפרצה המלחמה פתחתי מיזם שנקרא 'חיוך לכל ילד'. בימים הראשונים עברתי בין משפחות שהגיעו לעיר ונתתי מענה פרטני. אני משחקת עם הילדים, מעסיקה אותם. הבנתי שיש צורך במענה רחב יותר והתחלתי לחפש מקום כדי לערוך פעילויות למספר משפחות בו זמנית.

"בשבוע שעבר התקיימה הפעילות הראשונה של סדנת בלונים במתנ"ס בשכונת בצוותא. השבוע התקיימה גם סדנת גבס. השאיפה שלי היא לייצר שתי סדנאות ביום".

המיזם של מיצפון פועל גם הוא בהתנדבות מלאה. "הסיפור הזה יצא מדם לבי. גרתי בעבר בנתיב העשרה, בכפר עזה. בעופרת יצוקה הילדים שלי היו קטנים בני 4 ו-5 וחטפנו כטב"ם מטר מהבית. הבנים שלי נשרטו מזה. בני הצעיר שכיום בן 19, חזר לעצמו רק לפני שנה מהפוסט טראומה ולכן המטרה שלי היא להגיע לכל ילד כמה שיותר מהר בלי הרבה בירוקרטיה".

"הגיעו לחריש משפחות עם ילדים שרק אחרי שבועיים יצאו מהממ"ד. אני מעריכה שתהליך השיקום יהיה ארוך מאוד, מדובר פה על סיפור של שנים. משפחות לא ימהרו לחזור לאזורים מהם פונו והצורך רק ילך ויגדל", היא מסכמת.

על הקהילה המקומית: "מודל לערים אחרות"

"אנחנו באמת מוקסמים מחריש ומצד שני צריך להתעורר למציאות. אני יודעת שהמלחמה לא תיגמר בחודשים הקרובים, כך לפחות מכינים אותי. אבל בשלב הזה כל מה שאני רוצה לתת לילדים זה דקה לנשום", אומרת גרדוש ומוסיפה את רשמיה מהעיר: "הכול חדש ונוצץ בחריש ואין קקי של כלבים ברחובות. אבל יש הרבה מקומות יפים בארץ, מה שבעיקר בולט בעיניי זה הקהילה פה, האנשים פה מאוד יפים.

"המרקם של האנשים מפתיע גם הוא. ראיתי ברחוב מיליון ואחד סוגים של אנשים יושבים ביחד. אלו דברים שאני לא מכירה. אני רגילה להפרדות, הדתיים פה, והחילונים שם. בשבוע שעבר הוזמנו לארוחת שישי אצל משפחה חרדית בעיר".

מסר לתושבי חריש?

"תודה. זו מילה שאמרתי הרבה לאחרונה אבל צריך לחזור עליה. הייתי גם אומרת לכל התושבים שצריך להפיץ את מה שיש פה. יש פה קהילה מדהימה. הדהים אותי לראות את החוזק שלה. נהריה רק בשנתיים-שלוש האחרונות החלה להיבנות כקהילה ופה מדובר בעיר צעירה שיכולה להוות מודל לערים אחרות. לתל אביב ולערים רבות אחרות יש הרבה מה ללמוד מחריש. שאפו ענק".

לקריאה נוספת: הרוח החרישאית: עשרות מתנדבים, מיזמים, תרומות וחתונה אחת

אין זמן טוב מחול המועד סוכות לצאת לטבע וליהנות משביל ישראל, קרוב לבית. בזכרון יעקב סומן מקטע חדש של שביל ישראל, עתיר באתרי מורשת, וסמוך לו נמצא מקטע נוסף של השביל בו ניתן לשלב רחצה בחוף הים

חול המועד סוכות הוא זמן מצוין לנצל את הקירבה היחסית של חריש למקטעים 16 ו-17 של שביל ישראל, לצאת לטבע וליהנות משילוב של אתרי מורשת היסטוריים, חורש טבעי, גנים, נחלים וחוף הים.

בספטמבר השנה הושלם סימון מקטע חדש של שביל ישראל, שעובר דרך האזור ההיסטורי של המושבה זכרון יעקב ופארק הטבע רמת הנדיב. בהמשך השביל, במקטע שאינו חדש, אך מומלץ לא פחות, תוכלו ליהנות מנחל חדרה ומרחצה בחוף הים.

לדברי איציק בן דב, רכז סימון שבילים בחברה להגנת הטבע, שתכנן ותיאם את התוואי החדש יחד עם המועצה המקומית זכרון יעקב וצוות רמת הנדיב "מטיילי השביל יהנו ממעבר באתרי מורשת ותיירות במושבה. התוואי הישן עבר בשולי כביש צר ללא שוליים, בחצר מפעל בטון שמערבלי בטון עוברים דרכו, חצה את כביש (652) זכרון יעקב – בנימינה הסואן. שביל ישראל סומן לפני כ-30 שנה, כאשר נפח הטיילות והתנועה היו נמוכים, וכל העת מתבצעים בו שינויים ועדכונים. אנחנו משקיעים משאבים ומאמץ להרחיק שבילים בכלל ואת שביל ישראל בפרט, מסכנות למטיילים" מוסיף בן דב.

"רמת הנדיב שמחה על שיתוף הפעולה עם החברה להגנת הטבע בשינוי תוואי שביל ישראל וכך יוכלו המטיילים ליהנות ממה שיש למקום להציע“, מוסיפה גלי כהן, מנהלת תחום קהל ושיווק באתר רמת הנדיב.

מסלול זכרון יעקב ופארק רמת הנדיב

מקטע השביל החדש מתחיל בשולי המושבה זכרון יעקב, וחוצה אותה לכיוון רמת הנדיב. נקודות הציון לאורך המסלול כוללות את יקב כרמל, מדרחוב רחוב המייסדים, בית הכנסת אוהל יעקב, מוזיאון העלייה הראשונה, מוזיאון ניל"י/בית אהרונסון, בריכת בנימין, בית העלמין ההיסטורי של המושבה, גן שם עולם ועוד. בסיומו, מתחבר המקטע החדש לתוואי שביל ישראל הקיים בשולי הגן שמסביב לאחוזת הקבר של הברון רוטשילד.

רושמים ב-WAZE: "גן ירון" או בקישור לגוגל מפות.

דרגת קושי: מתונה, ללא ירידות או עליות קשות. המסלול בחלקו מוצל ולאורכו נקודות צל.

עונה מומלצת: סתיו, חורף (לא אחרי גשם כבד), אביב.

סיפור הדרך:

בפתחו של מקטע השביל בזכרון, נבחין בשלט "גן ירון", שהוא גן חורש מוצל עם ספסלי אבן ונקודת מים המתאים גם לישיבה ומנוחה. גן ירון הוא גן הנצחה לזכרו של ירון אמיתי, חייל מילואים שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ומצויים בו גם משחקי חברה וחשיבה המבוססים על סלעים ואבנים מהטבע.

בהמשך השביל נכנסים לרחוב 'מעוף הציפור' בזכרון יעקב ובצומת ה-T פונים ימינה לכיוון יקב כרמל ההיסטורי, שהוקם ביוזמת הברון דה רוטשילד בסוף המאה ה-19.

מהיקב נמשיך אל רחוב המייסדים שהוא הרחוב ההיסטורי של המושבה שהפך למדרחוב תיירותי משופע בחנויות ובמסעדות, אך עם זאת טומן בחובו אתרים חשובים בהיסטוריית המושבה: בית הכנסת, בריכת בנימין, בית אהרונסון ובתי ראשונים.

מרחוב המייסדים ממשיך השביל דרך שער ישי לכיוון בית העלמין ההיסטורי, ומשם, דרך רחוב 'השיטה', מגיע השביל אל הכניסה הרגלית לפארק רמת הנדיב. השביל המסומן ברמת הנדיב אמנם עוקף את גני זכרון לכיוון דרום, אך מומלץ מאד לבקר בגנים המטופחים והמרשימים שפתוחים למבקרים לאורך השבוע בין 8:00-16:00.

השביל הממשיך דרומה מסומן באדום ומגיע אל שולי רמת הנדיב ואל אתר ארכיאולוגי חירבת אל-עקב. ניתן לסייר באתר ומנקודת התצפית להשקיף מערבה אל מישור חוף הכרמל – מעתלית ועד חדרה.

נחל חדרה ופארק השרון

מקטע נוסף של שביל ישראל באיזורנו, הוא מקטע העובר בחדרה, בין היתר במקום בו שכנה מעברת העולים ההיסטורית "אגרובנק", דרך פארק נחל חדרה, יער חדרה ועוד.

למעשה מקטע זה מחולק לשני קטעים עיקריים: הראשון, מנחל חדרה לתחנת הרכבת בצידה המערבי והשני מתחנת הרכבת דרומה לפארק השרון, דרך יער חדרה.

רושמים ב-WAZE: "פארק נחל חדרה" או בקישור לגוגל מפות.

דרגת קושי: קלה. מותאם למשפחות עם ילדים, נגיש בחלקו לעגלות.

עונה מומלצת: כל עונות השנה, בעיקר בחורף ובאביב.

סיפור הדרך:

נתחיל את הטיול שלנו מפארק נחל חדרה, שם נוכל לצפות בגשר הנבל המרשים שמעל נחל חדרה. מהגשר אפשר להמשיך מערבה במקביל לגדה הדרומית של הנחל אל כיוון חוף חפציבה, המכונה גם חוף חדרה הישן.

נמשיך ללכת לאורך החוף הותיק, אליו מגיעים מתרחצים ומטיילים רבים הנהנים מהשקט ומהנוף באיזור, וקראוונים רבים פזורים בדיונות החול שמסביב לחוף.

בעונה המתאימה, ניתן לרחוץ ברצועת החוף מפרץ בנימין אשר נמצאת בסמוך לכפר הים. רצועת חוף מקסימה ביופיה, מסולעת בחלקה, ועל אף המראה הפראי של החוף, הוא מוגדר כחוף מוכרז ובו סוכת מציל. במקום יש גם מסעדת דגים, שירותים ציבוריים וקיוסק קטן לרווחת המטיילים.

למי שלא מעוניין ללכת לאורך החוף, ניתן לעקוב אחר סימון שביל ישראל מפארק חדרה דרומה, לאורך כביש אספלט צר, שמגיע גם הוא עד אזור מפרץ חוף בנימין.

מכאן נמשיך לכיוון שכונת גבעת אולגה, עד לגשר להולכי הרגל החוצה מעל כביש 2 (מול תחנת הדלק "דלק"). לאחר חציית הכביש נצעד בשטח עפר בו הייתה בעבר מעברת העולים אגרובנק ונגיע לשביל אקליפטוסים אשר יוביל אותנו אל תחנת הרכבת חדרה-מערב.

את המקטע השני נתחיל כאמור באיזור המערבי של תחנת הרכבת, ממנו יש כניסה נוחה אל תוך יער חדרה אשר נמצא בהדרו בתקופת החורף והאביב, שאז מתקיימת פריחה ססגונית של פרחים ואף סוגים שונים של פטריות.

ביער חדרה מפוזרים שולחנות פיקניק רבים וניתן להבעיר מנגלים (אך זיכרו לכבות היטב את הגחלים ולהשליכם לעמדות היעודיות). מיער חדרה נמשיך לפארק השרון הצמוד, שהוא גן לאומי המשתרע על שטח של 6,000 דונם.

בפארק ניתן למצוא את שלולית החורף, בה מתכנסים עופות מים בעונת החורף וכן בריכת צמחי מים הקרויה בריכת סמר ובה נורית המים, גומא וסמר. לאחרונה התגלה בבריכה זו צמח מים חדש בישראל, אשר נקרא סמר ננסי.

גם כאן ניתן לעשות על האש בפינות המיועדות לכך, והפארק מציע בנוסף גם מרחבים ירוקים ודיונות חול רכות בהן אפשר להתגלגל ולשחק.

שביט סער וקסלר, מנהלת הוועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע: "אנחנו בעיצומה של עונת הטיולים בשביל והמטיילים עושים את דרכם צפונה ודרומה. מזג האוויר בשבועות הקרובים צפוי להיות מושלם להליכה במקטעי השביל בכל רחבי הארץ, ואני ממליצה לכולם לצאת לטבע, להנות מהנופים והייחודית של השבילים שלנו, וכמובן – לשמור על ניקיון ולקחת את הפסולת לפחי הזבל".

לקריאה נוספת: מגוון מסלולי טיולים נוספים בסביבות חריש

לעבוד מחוץ לעיר, לקפוץ לקניות בסופר, לקחת את הילדים לחוג במתנ"ס ולהסתדר בלי מכונית. חן רזניק-מורן ניסתה להשאיר את הרכב בחניה ולהסתמך אך ורק על התחבורה הציבורית בעיר

היום, ה-18 בספטמבר, הוא היום הבינלאומי לתחבורה ציבורית. בעוד שלושה ימים ייחגג בעולם גם יום חופשי ממכוניות.

נדמה ששני ימים אלו מציגים מציאות רחוקה מאוד מהמתרחש בחריש, העיר החדשה ביותר במדינת ישראל, שתוכננה במקור כעיר מעודדת הליכתיות, אולם מתמודדת עם תחבורה ציבורית שמספקת מענים חלקיים וגורמת למשפחות להחזיק גם שתי מכוניות, ולהתמודד עם פקקים מדי בוקר וערב.

מה מצב התחבורה הציבורית בעיר בימים אלה, ומה נדרש כדי שחלקנו לפחות, יוכל לוותר על הרכב האישי?

07:45 – בדרך לבית הספר

אחד הפתרונות הברורים הוא תגבור ההליכתיות בעיר. בית הספר של ילדיי, "ממלכתי בצוותא", נמצא במרחק הליכה קצרה מהבית. בשעות מסוימות יש אפילו צל חלקי שמטילים הבניינים הסמוכים על מסלול ההליכה. אבל לא כולם ברי מזל כמונו. המתגוררים בקצה השכונה או תלמידים שמתגוררים במעו"ף, נאלצים ללכת מרחק רב ללא צל כמעט.

חריש כבר בת 7 אבל אין עדיין מספיק הצללה וקירוי בשטחים הציבוריים בעיר, יעברו עוד מספר שנים עד שנוכל ליהנות מצל העצים שניטעו. עד אז, ההליכה ברחבי העיר היא לא פתרון נוח.

מבוגרים ובני נוער רבים בוחרים להתנייד באמצעות קורקינט או אופניים, אבל שם התמונה לא ורודה יותר: מתלונות על שבילי אופניים שלא מתוחזקים כראוי ומסתיימים במכשולים, ועד כישלון המכרז להפעלת שירותי השכרת קורקינטים חשמליים, גם משם לא מגיעה הישועה.

אם בכוונת הרשויות לעודד הליכה או רכיבה בעיר – עליהן לעשות יותר.

8:00 – נסיעה לעבודה

האם התחבורה הציבורית מעניקה אלטרנטיבה ראויה? על פי נתוני עיריית חריש כ-70% מתושבי חריש עובדים מחוץ לעיר ומתמודדים מדי יום עם תלאות התחבורה הציבורית או הפקקים המייגעים בכבישים.

על פי נתוני הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, בכל בוקר נוסעים כ-1,000 נוסעים בקווי האוטובוס השונים אל מחוץ לחריש, וחוזרים אחר הצוהריים.

שאר כוח העבודה של חריש, המוערך בעשרות אלפי עובדים, נוסע ברכבים פרטיים. על פי הערכות מהנדסי התנועה של חברת נתיבי ישראל נפח התנועה במחלף מג"ב בשעות השיא הוא כ-40 אלף מכוניות ליום.  אין פלא שהיציאה היחידה מהעיר עמוסה מדי בוקר ומדי סוף יום.

האם מיעוט הנוסעים באוטובוסים מעיד על צורך נמוך בתחבורה ציבורית, או שמא התייעלות מערך התחבורה הציבורית תוביל להפחתת מכוניות בכביש?

אני עובדת לרוב בבית, אבל מדי פעם אני נוסעת לקיסריה באמצעות קו 160 – קו אוטובוס ישיר שמתחיל במעו"ף, עובר בדרך ארץ ועוצר בסמוך לאזור התעשייה של קיסריה. החוויה שלי מקו זה היא חיובית: נסיעה מהירה באוטובוס שאינו עמוס.

לעומתי, שון, בן 22 שמתגורר בחריש בחמש השנים האחרונות, עובד במוקד שירות לקוחות בחדרה ונוסע מדי יום באוטובוס 60 מבצוותא עד למקום עבודתו. הנסיעה אורכת כשעה ואם יש פקקים – אף יותר. "אם היה אוטובוס ישיר לחדרה שהיה מקצר את כל העצירות בכביש המהיר," אומר שון, "זה היה יכול לעזור מאוד לאנשים כמוני".

שון מעיד כי גם מהימנות התחב"צ אינה גבוהה: "קרה לי כבר כמה פעמים שהאוטובוס לא הגיע בבוקר, ונאלצתי לחכות לאוטובוס הבא ולאחר לעבודה. קשה לסמוך על לוח הזמנים באפליקציות השונות".

16:00 – סידורים וחוגים

מלבד נסיעה לעבודה ולמוסדות הלימוד, מערך התחבורה הציבורית אמור לתת מענה גם בתוך העיר. אני משתמשת בקווים הבינעירוניים (60/71) כדי לקפוץ לקניון בכניסה לעיר או לחוגים עם הילדים במתנ"ס בשוהם.

לאחרונה התבשרנו על פיצול הקו הפנימי היחיד בעיר – קו 22 – לשני קווים: קו 20 עובר בשכונות המזרחיות של חריש (מעו"ף, הפרחים ובצוותא), וקו 22 החדש עובר בשכונות המערביות (החורש ואבני חן). על פי פרסומי העירייה, המהלך אמור להקל על התושבים ולהוביל להתייעלות הנסיעות בתוך העיר, ככל הנראה כדי להביא אותם במהירות למסוף האוטובוסים החדש במערב העיר. תושבים רבים התלוננו שהפיצול מסרבל את ההתניידות בחריש, כיוון שמי שרוצה להגיע מקצה אחד של העיר לקצה השני צריך להחליף שני אוטובוסים. גם אני, כתושבת בצוותא, לא יכולה להשתמש בקו החדש כדי להגיע ישירות למתנ"ס.

בנוסף, אחד מקהלי היעד העיקריים של האוטובוסים הם בני נוער, האם מערך האוטובוסים בחריש נותן מענה לצורכיהם? תושבים שהגיבו בפייסבוק לשינוי של הקו הפנימי הלינו על כך שעקב השינוי כל הגעה למוסדות המיועדים לנוער בשכונות האלה, כמו המבנים של תנועות הנוער ובתי הספר הוותיקים והחדשים שעדיין נבנים, יצריכו נסיעה בשני אוטובוסים או הליכה ארוכה עד לתחנת האוטובוס, וכך יסרבלו את ההתניידות שעד כה הייתה סבירה.

70-60 נוסעים שעולים בבת אחת

א', נהג קו 20 החדש נוהג בקו הפנימי בחריש כבר כמעט שנתיים וגם הוא מודע לתסכול הנוסעים בעקבות השינוי שחל: "קשה לאנשים עם השינוי, קשה להם להחליף שני אוטובוסים כדי להגיע משכונה אחת לשכונה אחרת. צריך קו נוסף שיחבר בין השכונות האלה".

מהן השעות הכי עמוסות באוטובוס?

"שעות פתיחת הגנים ובתי הספר בבוקר, וגם שעות הצוהריים – סביבות שתיים, שתיים וחצי. לפעמים באותו מסלול עולים שישים או שבעים אנשים וילדים, אולי צריך לתגבר בשעות האלה באוטובוסים נוספים. צריך גם לאסור על כניסת משאיות לרחובות של מוסדות החינוך בשעות האלה, זה יוצר הרבה עומס וקושי לעבור".

מגמת שיפור בתחב"צ

אלון אמיר-שפר, תושב חריש בשלוש השנים האחרונות הוא מפעילי קבוצת "נחלצים מהפקקים", שעוסקת בקידום תחבורה ציבורית בעיר. הוא גם משתמש קבוע בתחבורה הציבורית, וכמדריך טיולים הוא נוסע באוטובוס אל מחוץ לעיר פעמיים-שלוש בשבוע, בכל פעם ליעד אחר.

"הדבר הכי טוב בתחב"צ בחריש זה שהיא מחוברת לתחבורה הציבורית הכללית. רוב האוטובוסים נוסעים באופן ישיר לתחנות הרכבת הקרובות, שמאפשרות הגעה נוחה למקומות שונים בארץ", מסביר אמיר-שפר.

ומה פחות טוב?

"הבעיה הכי גדולה היא המסלולים של הקווים שלא מתוכננים כראוי. למשל, ליד הבית שלי אין תחנת אוטובוס, אני צריך ללכת דקות ארוכות עד לתחנה הקרובה, אבל אז האוטובוס עושה סיבובים ברחבי העיר עד ליציאתו החוצה. עדיף לי ללכת כמה דקות נוספות ולחכות בתחנה ליד היציאה מהעיר, אבל גם אז – קשה לסמוך על השעות שלו. האוטובוס מאחר לעיתים קרובות, ולפעמים אפילו מקדים, כך שאין דרך לדעת מתי באמת יגיע האוטובוס ולכן צריך תמיד להקדים את ההגעה לתחנה. חוץ מזה, הקו הפנימי הוא ארוך ומסורבל ולוקח הרבה זמן להגיע מנקודה לנקודה".

אז מה אתה מציע לעשות?

"בעיניי הדבר הכי חשוב הוא שכל הקווים הבין עירוניים יהיו קווים ישירים, שייצאו ממסוף האוטובוסים במעו"ף ויעברו בדרך ארץ עד ליציאה מהעיר – או אפילו ייסעו ישירות דרך הכביש העוקף מבלי לעבור במרכז העיר. בתוך העיר צריכים לפעול הרבה קווים פנימיים, אולי אפילו מיניבוסים, שיביאו אנשים מהשכונות אל המסוף. רצוי שהקווים יהיו גמישים ולא קבועים, ואז יבוטלו נסיעות מיותרות ואפשר יהיה להגדיל את תדירות הנסיעות, וגם למנוע נסיעה של אוטובוסים בתוך הרחובות הצרים.

"בנוסף, חשוב גם להוסיף מעברים רגליים בין רחובות, כדי שלא נצטרך לעשות עיקוף גדול מאוד כדי להגיע לתחנה".

שפר-אמיר לא מתרגש מהפיצול של קו 22, לדעתו מדובר בצעד הכרחי אך הוא נעשה לתפישתו, בצורה לא נכונה. "אם כבר לחבר שכונות, אז הייתי מחבר את אבני חן עם מעו"ף, ואת החורש עם הפרחים ובצוותא, ומוסיף עוד נקודות השקה לאורך דרך ארץ. יכול להיות שהיה צריך לעשות סקר תחבורה נרחב יותר וגם לתאם עם מחלקת חינוך כדי שתלמידים לא יצטרכו להחליף אוטובוסים כדי להגיע למוסדות הלימוד, אבל אי אפשר לענות על הצרכים של כולם, צריך לחשוב על טובת הכלל.

"אני רואה שיפור משמעותי ביחס למה שהיה לפני שלוש או ארבע שנים, שיפור איטי אומנם, אבל מאמין שבסוף נסגור את הפער".

מסוף, רכבת ומה שביניהם

אני נוסעת מדי פעם עם ילדיי באוטובוס בתוך העיר, בעיקר כדי להגיע לחוגים במתנ"ס ברחוב שוהם או לסידורים בקניון מור בכניסה לעיר. עבור ילדיי הנסיעה באוטובוס, היא עדיין חוויה חיובית ומלהיבה – במיוחד כשהספסל האחורי פנוי. אך עבור מי שחייב לנסוע מדי יום בתחבורה ציבורית ואין לו אלטרנטיבות, התמונה שמצטיירת אינה פשוטה.

עם זאת, עיריית חריש ציינה כי מתוכננים 3 קווים פנימיים נוספים, אך לא התחייבה על מועד השקתם. לא ידוע גם מתי יתווספו קווי אוטובוס ישירים לערים מרכזיות כמו ירושלים. ההתחייבות היחידה הקיימת היא פתיחת מסוף התחבורה המערבי בכניסה לעיר, שהשקתו משוערת לסוף השנה הנוכחית.  פתיחת המסוף תשנה שוב את פניה של מפת התחבורה הציבורית בעיר ותקצר את משך הנסיעה בקווים הבינעירוניים. אולי אז, תושבים נוספים יבחרו להשאיר את הרכב בחניה

ועוד לא דיברנו על התוכנית להקמת תחנת רכבת בעיר – שאם תתממש בשנים הקרובות תחולל מהפך משמעותי בהרגלי הנסיעה של רבים. אם אכן התמונה תשתנה, נוכל להצטרף בלב שלם לחגיגות לציון יום התחבורה הציבורית.

לקריאה נוספת: קו פנימי נוסף יחל לפעול בחריש

מה מעסיק את בן זיקרי, איזה נושא תיעדף לב, מה משותף לקשת וינטוב ומה לתפישתו של פרג'י הכי חשוב? המועמדים לראשות העיר "נאלצו", בהתאם לבקשת 'חריש סיטי', לבחור נושא אחד בלבד, שהוא לתפישתם, הכי חשוב לטיפול בשנה הקרובה. אם תרצו, תוכלו לקרוא לזה גם הבטחת בחירות

לקראת פרוס השנה החדשה הטלנו על המתמודדים לראשות העיר משימה שאינה פשוטה לפוליטיקאים: לבחור אך ורק נושא אחד אותו יקדמו מיד עם בחירתם לתפקיד.

זו אינה שאלה מקרית. כל המועמדים התייחסו במהלך החודשים האחרונים למגוון רחב של נושאים והציעו שלל פתרונות לפתרון בעיות משמעותיות והסרת חסמים המעכבים את התפתחות העיר.

עם זאת, הכרזה על סדר עדיפויות עוזרת לפוליטיקאים וגם לקהל המצביעים, להבין אלו נושאים הם כבדי משקל יותר ויזכו להתייחסות אמיתית עם סיום הבחירות. במידה רבה זוהי גם הבטחת בחירות עליה ייבחן המועמד/ת לאחר זכייתו בתפקיד ובתום 100 ימי החסד הראשונים.

חמשת המועמדים הציגו מנעד תשובות רחב. היו ששמו את הצד הכלכלי בחזית, אחרים הדגישו את הצד החברתי-קהילתי או ציינו נושא כמו ביטחון אישי, שמעסיק רבים גם ברמה הארצית. מה יקדם המועמד שלך לאחר הבחירות? הנה התשובות.

משה בן זיקרי: "להחזיר את הביטחון לעיר"

"ביטחון וכלכלה – אני חושב שזה אחד תלוי בשני, ואי אפשר להפריד ביניהם. חוסר הביטחון האישי פוגע בכלכלה ובהצלחתה של העיר. עם כניסתי לתפקיד ראש העיר, בכוונתי לטפל בנושא הזה לעומק ולהחזיר את הביטחון, הרווחה והכלכלה לעיר שלנו".

איציק לב: "להחזיר את האמון של התושבים"

"כראש עיר אני מתכוון לנהל את המערכת, בשיתוף פעולה רחב עם חברי העירייה. חריש חייבת תוכנית אסטרטגית לפיתוח כלכלי והעסקים הקטנים, תוכנית לטווח הקצר והארוך בכדי שתוכל לייצר מקורות הכנסות ומקורות לתעסוקה לתושבים, ליצר שיתופי פעולה עם רשויות במרחב, ולהוביל את העיר לעצמאות כלכלית ויצירת הכנסות לעירייה בכדי שתוכל להשקיע בתושבים: בחינוך, בביטחון ובקהילה.

"יש לי תוכנית 100 ימים סדורה הכוללת מטרות, יעדים ואיך למשוך יזמים ומשקעים לעיר, אבל הדבר הראשון שארצה לעשות זה להחזיר את האמון של התושבים בעירייה ובמוסדות שלה".

עידית ינטוב: למצב את חריש כ״שווה השקעה״

"בשנה החדשה אני מתכוונת למצב את חריש כעיר ששווה השקעה. כולנו רואים את הפוטנציאל ומוכרחים לשווק את זה החוצה.

״בעזרת צוות מקצועי וממוקד נעסוק רק בפעולות אקטיביות להבאת יזמים ומשקיעים לעיר. לפיתוח אזורי צמיחה כלכלית. תעשיה, מסחר ותעסוקה לתושבי העיר. כשנתמקד באתגרים האמיתיים, שאר ה'צרות' יראו לנו חסרות חשיבות".

יוחאי פרג'י: הקמת חברה כלכלית

"מיד לאחר הבחירות אפעל במלוא הכוח להקמת חברה כלכלית שתקבל ממני סמכויות ליצירת פרויקטים מניבים לקופת העירייה. חברה כלכלית תוכל לפעול להקמת אזור תעשיה, להקמת מוסדות ציבוריים ומוסדות חינוך על פי לוחות זמנים קפדניים וסטנדרט עסקי ואף להוזיל עלויות שוטפות שיפנו כסף לטובת השקעה בחינוך ובקידום פרויקטים עירוניים. הקמת חברה כלכלית היא קריטית מהיום הראשון כיוון שכך אני יוצר מכפיל כוח לעירייה בכך שנוכל לנתב אליה את הפרויקטים לפיתוח העיר ולאפשר לאגפים השונים בעירייה להשקיע בניהול השוטף ובשיפור השירות לתושב".

יצחק קשת: "דגש מיוחד על נושא המסחר והתעסוקה"

״כמו בכל תקופת כהונתי, גם לאחר הניצחון בבחירות אמשיך לקדם ולפתח את חריש בכלל התחומים. נשים דגש מיוחד על נושא המסחר והתעסוקה. מדובר בנושא מרכזי עליו אנחנו עמלים לילות כימים.

"עד היום התמקדנו בשיווק שטחי המסחר ליזמי נדל"ן, לשם כך פעלנו להורדת מחירי השיווק, קידמנו פעולות מול רמ"י להעלאת אטרקטיביות המתחמים ועוד.
בקדנציה הקרובה אמשיך לפעול להקמת איזורי תעסוקה נוספים. נתמקד בהבאת יזמי נדל״ן וחברות גדולות להשקעה בחריש, נקים מתחם סחר משולב במעו״ף, נפעל להקמת אזורי תעסוקה ומסחר בשכונת חריש דרום לצד המשך עבודות הפיתוח וההקמה של מתחם הטרפז.

"אמשיך לפעול מול משרדי הממשלה למתן הטבות מס לעסקים ותושבים בחריש ונקדם את התוכנית להקמת בית חולים בשטחי העיר״.

לקריאה נוספת: מאבקי השבת בחריש: מהי עמדת המועמדים לראשות העיר?