הפתעת העונה: שחקניות נבחרת ישראל יקדמו את כדורגל הבנות בחריש

לא רק ספורט: שי שדה ומור אפריים, קפטניות נבחרת ישראל בכדורגל נשים, ינהלו מקצועית את ענף כדורגל בנות שנבנה בעיר. המטרה המיידית היא חשיפה לספורט, הגדלת מספר המשתתפות במשחק ובניית בסיס לספורט תחרותי בעתיד. וכן, גם העצמה נשית, היא לא מילה גסה

מימין: שי שדה במהלך העונה. משמאל: מור אפריים בחגיגת הגול השני בחצי גמר גביע המדינה. צילום: התאחדות הכדורגל

אחרי הסגר, אחרי החגים ועם החזרה לשגרה צפוי לחזור ולפעול בית הספר לכדורגל שמפעילה עיריית חריש. השנה החדשה מביאה בכנפיה הפתעה מקצועית מרגשת: שתי שחקניות כדורגל מקצועיות, מור אפריים ושי שדה, שהובילו גם את נבחרת ישראל כקפטניות הקבוצה, ינהלו מקצועית את קבוצת כדורגל הבנות בחריש. היוזמה החדשה תעניק זריקת עידוד רצינית לקבוצה הבנות שהחלה לפעול לפני שנה, ולבנות מהבסיס את ענף כדורגל הנשים בחריש, לעתיד לבוא.

כדורגל בנות חריש
מימין לשמאל: איילה, נופר, יובל ודורין

יעד חשוב: קידום ספורט עממי ותחרות בקרב בנות

שמונה בנות מכיתות א’-ו’ שיחקו בקבוצת הבנות של בית הספר לכדורגל בעיר בשנה שעברה. הקבוצה באימונה של שני שמואל, גם היא שחקנית עבר בנבחרת ישראל, מבקשת להגדיל את מספר המשתתפות ולהתמקצע בתחום. אלו יושגו, כך מקווים כולם, עם הגעתן של דמויות המודל בתחום הכדורגל הנשי הישראלי לעיר.

“קידום הספורט בכלל וספורט תחרותי אצל ילדות ונערות הוא בעיני אחד היעדים החשובים”, מסבירה קרין פלג-נוימן, מנהלת מחלקת הספורט בעיריית חריש. “החלטנו גם בכדורגל בנות להביא את המאמנות הכי טובות שיש, שתי שחקניות מוערכות שהיו קפטניות נבחרת ישראל, על מנת להגדיל את מספר המשתתפות בענף”.

פלג-נוימן מקווה שהקבוצה שמנתה בשנה שעברה שמונה בנות בלבד, תשלש את עצמה. “בעונה הקודמת שדה אימנה קבוצה בהוד השרון והצמיחה אותה מאפס לארבעים בנות. זה השג פנומנלי. אני מקווה שמגמה חיובית דומה תתרחש גם בחריש”.

נופר כהן כדורגל בנות
נופר כהן: “כדורגל זה לכולם”

“זה לא משחק רק לבנים, אין חוק כזה”

אולם לא רק ספורט נמצא במשוואה. ענף הכדורגל הנשי מתמודד גם עם תפישות חברתיות מגבילות וסטריאוטיפים מיניים. אלה, כך נראה, מתחילים להיסדק.”נשים יכולות לשחק כדורגל, זה לא משחק רק לבנים, אין חוק כזה. כדורגל זה לכולם”, מצהירה נופר כהן, תלמידת כיתה ו’ בבית ספר תלמי רון ומשתתפת בחוג הכדורגל. “חברה מאוד טובה שלי שיחקה בכדורגל בנים והציעה לי להיות בכדורגל בנות. ממש כיף, מאוד התחברתי לזה והנה אני כאן”, היא אומרת בביטחון. היא גם עונה ברהיטות ובלי היסוס לשאלה, מה היא אוהבת בכדורגל: “עבודת צוות, כל אחת מביאה את האישיות שלה, כולנו יחד מתחברות למטרה אחת, מתחברות לכדור ואוהבות תחרות”.

יובל דב אלמז בועטת לשער
יובל דב אלמז בועטת לשער

גם יובל דב-אלמז, בת 8.5 ותלמידת כיתה ג’ בבית הספר ‘תלמי רון’ מקבלת בטבעיות את הבחירה בספורט שנחשב שנים רבות לטריטוריה גברית: “כדורגל זה תחום ספורט שאני הכי אוהבת. יש בזה הרבה מאמץ, צריך לרוץ עם הכדור ולעשות גולים”, היא מסבירה. דב-אלמז, אחת מהבנות הצעירות בקבוצה, מעריצה את מסי ומשחקת בהפסקות כדורגל עם הבנים בכיתה. “פעם אני שוערת, לפעמים אני שחקנית, אני עושה כל מיני תפקידים”, היא מסבירה. כהן מציינת שהבנים בכיתה דווקא תומכים בבחירה שלה בכדורגל: “הם דווקא בעד, חלק אפילו עוזרים לנו ואומרים דברים כמו ‘יש לכן אומץ’. אני מאוד גאה להיות בקבוצת הבנות”.

“קידום מודעות ויצירת בסיס עמוק ורחב”

המשימה של הרחבת מעגל המשתתפות ובניית בסיס רחב ואיתן של ספורט הכדורגל העממי, שיהווה מקפצה לספורט תחרותי ואתגרי מוטלת על שכמיהן של שי שדה ומור אפריים. השתיים, בשנות השלושים לחייהן, עוסקות בכדורגל מגיל צעיר.

הרזומה המקצועי שלהן כולל השגים מקצועיים לא מבוטלים. שדה זכתה בתואר שחקנית העונה 2018-2019 של ליגת הנשים ונחשבת בעיני רבים כשחקנית ההגנה הטובה ביותר בליגת העל לנשים ובנבחרת ישראל. אפריים משחקת כקשרית בקבוצת מ.כ רמת השרון בליגת העל בכדורגל נשים ובנבחרת ישראל ומרצה בכירה באתנה – המועצה הציבורית לקידום נשים בספורט.

שי שדה, מור אפריים כדורגל בנות כדורגל נשים. צילום: התאחדות הכדורגל
הנפת גביע המדינה בו זכתה קבוצת אס״א תל אביב לפני שתי עונות. צילום: התאחדות הכדורגל

החיבור בין השתיים החל לפני שתי עונות כשהן שיחקו יחד בקבוצת אסא תל אביב וזכו באליפות המדינה וגביע המדינה. “באותו הזמן גם התאמנו יחד בנבחרת ישראל”, מספרת אפריים. “לשתינו אותו קו מחשבה בנוגע לעתיד ענף הכדורגל, ואותה מטרה בקידום המודעות ויצירת בסיס עמוק ורחב של שחקניות”, מציינת אפריים וגם מגלה, כיצד נרקם החיבור עם חריש: “שי ואני החלטנו להביא את ענף הכדורגל הנשי למקומות שהוא טרם הגיע אליהן. כחלק מסיעור המוחות, העלנו רעיון לפנות לחריש, העיר שנבנית מתחילתה. קיבלנו דלת פתוחה גם מהעירייה וגם מראש העיר, שהביע נכונות לקדם את הספורט התחרותי בעיר ואת כדורגל הבנות בפרט. מאוד משמח אותנו שיש לנו עירייה שתומכת באג’נדה האישית שלנו לענף ורוצה לקחת חלק בשינוי”.

להתמודד עם תפישות חברתיות

השינוי עליו מדברת אפריים הוא העלאת המודעות, הגברת החשיפה ומתן הזדמנות לבנות לחוות את משחק הכדורגל ללא רעשי רקע או תפישות חברתיות מגבילות. “אנחנו מגיעות ממקום של מי שחוו את זה בעצמן. אנחנו מכירות את התפישות החברתיות שצריך להתמודד איתן. מאוד חשוב לנו לקחת חלק בתהליך שיצמיח שחקניות משמעותית בעתיד”, מסבירה אפריים.

מור אפריים כדורגל נשים
אפריים: “תנועה חיובית שמעידה על התפתחות הענף”

היא מודה שעל אף שענף כדורגל נשים חווה שינוי משמעותי בעשרים השנים האחרונות, הוא עדיין משתרך מאחור בהשוואה לענפים אחרים בארץ או כדורגל נשים בחו”ל: “בצעירותי, יכולתי לשחק בליגת נשים רק מגיל 15. כיום ילדה בת 7 כבר יכולה להשתתף בקבוצת כדורגל שרשומה בהתאחדות הכדורגל ולהיכנס לתחרויות בהדרגה. ישנן כיום ליגות נערות ונשים, נערכות תחרויות, גם נבחרת הנשים בכדורגל התפתחה, יש תנועה חיובית שמעידה על התפתחות”. לצד זה היא גם מונה מה עוד נדרש: חסרה תמיכה ממשית של משרד התרבות והספורט, חסרים תקציבים שיעזרו לצמצם פערים וצריך לגייס אנשים שאכפת להם מהענף”.

מחסום גיל ההתבגרות והעצמה

אחד המחסומים המשמעותיים עליהם צריכות שחקניות הכדורגל להתגבר הוא מחסום גיל ההתבגרות: “בנות בגילאי 12-13 זקוקות לחוסן נפשי כדי להמשיך בכדורגל. המודעות לחברה, לדימוי העצמי, דימוי הגוף, כל אלה פוגמים ומפריעים להמשך העיסוק בכדורגל”,מסבירה אפריים. עוד היא מציינת כי פעמים רבות גם ההורים תורמים לתחושת האי נוחות וחוששים מילדה “שרירית מדי”.

כדורגל בנות
תמונת אילוסטרציה: גיל ההתבגרות כמחסום להמשך השתתפות בנות בכדורגל

למרות הקושי היא מאמינה, שהמודל האישי ששדה והיא ישקפו לבנות, ישפיע לטובה: “אנחנו סוג של מודל. שתינו ספורטאיות, בעלות תארים, שעובדות במשרות טובות והניסיון שלנו הוא שאפשר לשחק כדורגל ולהצליח. זה עושה את ההבדל, זה מעניק לבנות הבנה שזה אפשרי ושזה בסדר להמשיך עם הכדורגל”.

גם אפריים, כמו פלג-נוימן מאמינה בעבודה איטית ובסיסית: “מתחילים מאפס בונים את הבסיס, מגדילים את מספר המשתתפות. זה מתחיל בחוגים ורק אחר כך עוברים לספורט הישגי, זה קורה בצעדים קטנים. אני מאוד מקווה שנצליח ליצור בחריש בסיס רחב של בנות שמשחקות כדורגל להנאתן ולטובת בריאותן. כל מספר בנות שנגיע אליו במהלך השנה הזו יהיה טוב”.

כדורגל בנות
“בנות שמשחקות כדורגל להנאתן ולטובת בריאותן”. תמונת אילוסטרציה

ערן דב-אלמז, אבא של יובל מסכים עם אפריים: “הכדורגל צריך להיות פתוח ונגיש לבנות והדרך היא באמצעות מאמנות שיקפיצו את התחום ויעלו את הביקוש בקרב הבנות. בסופו של דבר, ספורטאים תחרותיים צומחים מהספורט העממי”, אומר דב-אלמז, ומסכם: “הפעילות הנוכחית כולל הניהול המקצועי של שתי הקפטניות החדשות היא מבורכת”.

גם שני שמואל, מאמנת כדורגל בנות בבית הספר לכדורגל של עיריית חריש מברכת על המהלך ומסכמת: “חשוב לי  שכל ילדה שתרצה לשחק כדורגל שתדע שזה קיים בחריש ושיש לה מקום טוב לשחק בו וללמוד. אני שמחה מאד על השיתוף פעולה עם מור ושי. יש לכולנו אותה זווית ראייה ואמונה בכדורגל נשים והערכים שהספורט מביא איתו”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

נפרדים מתש”פ באהבה: תשע התחלות “שוות” בשנה החולפת

שנת תש”פ בראי ההתפתחות של חריש היתה שנה מרתקת. אוכלוסיות מגוונות שנטמעות בעיר ומעצבות אותה, התחלות חדשות וחדשניות במערכת החינוך והתקדמות בפיתוח תשתיות חיוניות לעתיד העיר

סימן ההיכר המרכזי של שנת תש”פ הוא ללא ספק מגפת הקורונה, ששינתה סדרי עולם, בכל העולם. השפעות הווירוס המדבק והקטלני פגעו בכל חלקה טובה והשפיעו גם על כל אחד ואחת מתושבי חריש. למרות זאת, עם קצת מאמץ, מצאנו תשע התחלות חדשות וטובות שהתרחשו בעיר בתחומי הקהילה, החינוך והתשתיות. התחלות אלה מהוות זרעים של שינוי שיעצבו את חריש גם בשנים הבאות עלינו לטובה.

חדש בקהילה

הדור הצעיר: חברי מכינת רקיע

המכינה הקדם צבאית “רקיע” הוקמה בחריש. רקיע היא המכינה הראשונה שמוקמת על ידי טייסים מחיל האוויר, והיא שמה לה למטרה לטפח מנהיגות צעירה וחדשנית עם תחושת שליחות ואחריות לעתיד מדינת ישראל.

חברי מכינת רקיע. צילום: דוברות עיריית חריש

מחזור הלימודים הראשון החל ממש עתה, עם חניכים שנבחרו מתוך כ-200 מועמדים לאחר מיון קפדני. המכינה מבקשת לחנך את חניכיה לשלושה ערכים מרכזיים: אחריות ויוזמה, מצוינות ואהבת ישראל. “אנו מאמינים מניסיון רב שנים שיכולת השפעה בצבא ובחברה הישראלית טמונה במנהיגות חדשה, מנהיגות הדוגלת בחדשנות, יזמות, התמודדות עם סביבה דינאמית, התאוששות מכישלון וגילוי גמישות”, אומרים בעמותת “רקיע”. “ערכים אלו יהוו אבני יסוד לחינוך צעירים בעלי פוטנציאל אנושי יוצא דופן להפוך למובילים חברתיים, המסוגלים לאתגרים העומדים לפתחה של מדינת ישראל”.

חברי הקיבוץ העירוני ‘אמתי’

בשנה החולפת עברו להתגורר בחריש כ-35 מחברי קיבוץ אמתי, קיבוץ עירוני שצמח מתנועת הבוגרים של השומר הצעיר. חברי הקיבוץ מתגוררים ב-16 דירות בבניין אחד בשכונת הפרחים ומנהלים כלכלה שיתופית.

חברי קיבוץ אמתי חריש
חלק מחברי קיבוץ אמתי. צילום: אורן קלר

חברי הקבוצה, בשנות ה-30 לחייהם, עברו כברת דרך ארוכה יחד מגיל השירות הצבאי. לכולם יש תעודת הוראה ורובם מתפרנסים מעבודות בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

בשנה החולפת הקימו חברי הקיבוץ את קן השומר הצעיר בחריש וייסדו את סניף המרכז לצדק חברתי המקומי. חברי הקיבוץ היו שותפים גם להקמת חטיבת הביניים אתגרי העתיד וחלקם מלמדים בחטיבה.בתחילת שנת הלימודים הנוכחית הרחיבו חברי הקהילה את פעילותם ופתחו בשכונת הפרחים גן ילדים עירוני המבוסס על מעגלי מפגש בהתאם לתורתו של פאולו פריירה, הפילוסוף החינוכי הברזילאי.

הדור השלישי: קהילת גמלאים בונה עתיד

בקיץ האחרון להתגורר בבניין משותף בשכונת הפרחים 12 מחברי קהילה חדשה שמציגה מודל פורץ דרך עבור גמלאים בישראל בכלל ובחריש בפרט.

שכירות לגיל הזהב בפרוייקט דונה בחריש בשכונת הפרחים
קהילת הגמלאים בחריש. צילום: אורן קלר

חברי הקהילה, שצעיר החבורה בה בן 65 והמבוגר נושק לגיל 78, מקדמים מודל שמטרתו להציע הזדקנות מכבדת ולקיחת חלק פעיל, יצרני ותורם לחברה. “המטרה שלנו היא לפעול למען איכות חיינו, ליצור מודל שיאפשר לנו להישאר לגור בביתנו בזקנתנו וככל שניתן להימנע בעתיד מהצורך בפיתרון חוץ ביתי”, כתבו חברי הקהילה באמנה שניסחו. את זאת הם יעשו בעזרת שותפויות ועזרה הדדית, שיאפשרו להם להקטין את הוצאות הקיום בכלל ואת ההוצאות המיוחדות לגיל המבוגר ובעזרת מיזמים עסקיים-חברתיים שימצו את הניסיון והידע המצטבר של חברי הקבוצה.

חדש בחינוך

גן ילדים בגישה טבעית

26 גני ילדים חדשים נפתחו בשנת הלימודים הנוכחית, אחד מהם, ”הגן הטבעי“ ברחוב ברוש, הושק כפיילוט וזכה לתשומת לב ההורים והמחנכים כאחד.

אשכול הגנים בו החלו ללמוד 120 ילדים מתוכנן מבחינה אדריכלית קצת שונה מהמוכר. בגן הטבעי החוץ והפנים הם מקשה אחת שמטרתה להעניק לילדים חוויה חושית מותאמת לגילם ולהתפתחות שלהם.

גן טבעי בחריש אורן ברוש צילום: דוברות עיריית חריש
חוויה חושית המבוססת על התנסות ומגע עם חומרים טבעיים

החצר מציעה לילדים חוויה חושית המבוססת על התנסות ומגע עם חומרים טבעיים. לא תמצאו בגן דשא סינתטי או מתקני משחק מפלסטיק. החומרים בחצר כוללים בולי עץ, ענפים, סלעים, חלוקי נחל, מים, אדמה, חול וצמחיה.

עיריית חריש הודיעה כי הגן הטבעי הוא פיילוט שיבחן בתום השנה הראשונה ובהתאם לו יוחלט אם לבנות גנים נוספים בסגנון.

חינוך על יסודי: ישיבה ואולפנה

בחינוך הדתי העל-יסודי נפתחו לראשונה שתי שכבות ז’ חדשות אליהן נרשמו כ-30 בנים בישיבה התיכונית וכ-50 בנות באולפנה. המודל הוא של בית ספר צומח ומטרתו לתת מענה לצורכי החינוך העל יסודי של הציבור הדתי-לאומי בתוך העיר.

בית הספר כנפי רוח לבנות ברחוב טורקיז בחריש
בית הספר כנפי רוח לבנות

בשנת הלימודים הנוכחית החלו שכבות ז’ ללמוד בבתי הספר “כנפי רוח” לבנים ולבנות, בהתאמה, כאשר בשנה הבאה מתוכננים כל אחד מהמוסדות להיכנס למבני הקבע שלהם שנבנים כעת ברחוב רימון.

אבן דרך: כיתת התיכון הראשונה של חריש

אחת מנקודות הציון הבולטות בשנה החולפת היא ללא ספק פתיחתה של שכבת כיתת י’ באתגרי העתיד, כיתת התיכון הראשונה בעיר. כ-80 תלמידים החלו ללמוד בתיכון המהווה המשך ישיר לחטיבת הביניים הצומחת, אתגרי העתיד. התיכון מציע לתלמידיו בחירת מסלול מתוך שש מגמות מרכזיות: פילוסופיה, חינוך גופני, מייקרים ורובוטיקה, הנדסת תוכנהאומנות וכלכלה חברתיתעוד מתוכנן מסלול מצטיינים לעבודת גמר במדעי הסביבה/ביולוגיה בחממה האקולוגית בעין שמר.

אתגרי העתיד בשכונת הפרחים
תיכון אתגרי העתיד בשכונת הפרחים

צוות המחנכים מתמודד לראשונה עם האתגרים החינוכיים, החברתיים והפדגוגיים שמספק, התיכון לצוותים המקצועיים. גם הצמיחה המשמעותית במספר התלמידים מהווה אתגר מובילי התיכון.

חדש בתשתיות

תחבורה ציבורית בשכונות החדשות

אחת הידיעות המשמחות ביותר בשנה החולפת היא ללא ספק עיבוי מערך התחבורה הציבורית בעיר וחיבורן של שכונות הפרחים ומעו”ף למסלולי האוטובוסים. תושבי שתי השכונות, במיוחד שכונת הפרחים נאלצו להתנהל ללא תחבורה ציבורית במשך תקופה ארוכה.

אוטובוס במעוף צילום דניאל שחר
אוטובוס במעו”ף צילום: דניאל שחר

חיבור השכונות לקווי האוטובוסים הפועלים בחריש והגדלת תדירות הקווים לכלל תושבי העיר, היוו בשורה משמעותית עבורם. חיבור השכונות לתחב”צ התרחש לאחר פגישה בין מירי רגב, שרת התחבורה ויצחק קשת במסגרתה סיכמו השניים על השינויים.

אכלוס ראשון במעו”ף

בחודשים האחרונים שכונת מעו”ף (מרכז עסקים ופיתוח), השכונה הרביעית של חריש, הפכה שוקקת חיים. התושבים הראשונים של השכונה עברו להתגורר בה לאחר ששני פרוייקטים שנבנו במסגרת תכנית “מחיר למשתכן”: פרוייקט ‘האחים אוזן’, המונה 208 יח”ד ופרוייקט דונה המונה 456 יח”ד קיבלו טופס 4.

שלט שכונה מעו"ף
ברוכים הבאים למעו”ף

שכונת מעו”ף (בשמה הקודם שכונת מע”ר) תשמש בעתיד כמרכז העסקים של העיר חריש, כך לפחות מקווים אדריכלי העיר. בהתאם, שמות רחובות השכונה מסמלים מושגים של התפתחות כמו: תנופה, קידמה, התמדה והתחדשות.

עם זאת, לאור אי-הצלחה בשיווק שטחי המסחר והתעסוקה ליזמים, הם, ורוב השטחים הציבוריים, יתוכננו ויבוצעו רק לאחר קבלת החלטה תכנונית חדשה עבור השכונה. כיום קיים בשכונה מתחם ציבורי יחיד ובו שישה גני ילדים המשמש את דיירי השכונה. עוד מתוכננת קומה שנייה במתחם שמיועדת לפעילויות ציבוריות, עד להקמתו של מרכז קהילתי קבוע בשכונה.

חריש דרום: העיניים נשואות קדימה

בחודש יולי התקבלה בשורה טובה גם בתחום ההתרחבות העתידית של חריש: המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה סופית את הרחבתה של חריש לכיוון דרום ואת הקמתו של רובע ‘חריש דרום’.

האזור המיועד להקמת רובע חריש דרום. צילום: אורן קלר
האזור המיועד להקמת רובע חריש דרום. צילום: אורן קלר

התוכנית החדשה תאפשר את הקמתו של רובע ‘חריש דרום’, רובע המשלב שטחי מסחר ותעסוקה לצד מתחמי מגורים. הרובע החדש שצפוי לכלול 1,650 יחידות דיור, 332 אלף מ”ר של שטחי מסחר ותעסוקה ו-130 אלף מ”ר שטחי שירות, הוא אחד ממנועי הצמיחה העתידיים החשובים של העיר חריש וישפיע דרמטית על הכנסות העירייה ועל רווחתם של תושבי העיר.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“רעיון המגורים המשותפים בין דתים, חרדים וחילונים הצליח פה בגדול”

הוא מחובר לגורמים פוליטיים ארציים, הוא מקשיב לעצת גדולי התורה, הוא עונה לעשרות תושבים ביום ופועל נמרצות לקידום החלטת ממשלה חדשה לחריש. שלמה פרץ, נציג ש”ס במועצת העיר, בראיון ראשון

צילום: מור שקיפי-לאטי

אין לו חשבון פייסבוק, הוא לא מתראיין ולא יוצא בהצהרות על הישגים אישיים וגם בישיבות המועצה הפומביות קולו נשמע לעיתים רחוקות. את רוב הפעילות שלו הוא מנהל מאחורי הקלעים והוא מהווה כתובת מוכרת לציבור החרדי בעיר.

כבר שנתיים ששלמה פרץ (28) נציג סיעת ש”ס בעיריית חריש, סיעת יחיד בקואליציה, פועל במליאה ולא נחשף לציבור החילוני. אחרי פניות מרובות, הוא נעתר ולראשונה מתראיין לכלי תקשורת וחושף מה מניע אותו, כיצד מתנהל סדר היום שלו ומה הוא מתכנן להשיג בשנים הקרובות עבור הציבור החרדי אותו הוא מייצג ועבור כלל תושבי העיר.

שלמה פרץ, שני מימין: סיעת יחיד בקואליציה מטעם ש”ס

“מחובר לגורמים פוליטיים ארציים”

את מרבית מרצו בתקופה האחרונה מפנה פרץ לקידום החלטת ממשלה חדשה לסיוע כלכלי לחריש. “אני עושה מאמץ לקדם מול משרד הפנים החלטת ממשלה חדשה שתזרים כספים לעיר. בשבוע שעבר ביקרתי בשלושה משרדי ממשלה. סגן שר הפנים ואני נמצאים ביחסי חברות קרובים, כך שיש לי ערוץ ישיר למשרד הפנים ואני נמצא עימם בקשר רציף כדי לעזור לעיר בנושא ההחלטה המחודשת ובנושא קידום ועדת הגבולות”.

סגן שר הפנים, הפריפריה, נגב וגליל, הרב יואב בן צור, הגיע לסיור ופגישת עבודה עם ראש העירייה והנציגים המקומיים
סגן שר הפנים, הפריפריה, נגב וגליל, הרב יואב בן צור, בסיור ופגישת עבודה בחריש

פרץ מדגיש שמטרתו היא לעזור לכלל התושבים בעיר ו”לא חלילה עבור מגזר מסוים”. עוד הוא מציין: “מאז כניסתנו לתפקיד חברי המועצה (באוקטובר 2018) התנהלנו שנה וחצי מול ממשלת מעבר. לא יכולנו לקדם כמעט כלום עבור חריש. הממשלה המכהנת כרגע גם היא בעיני ‘חצי-ממשלת מעבר’, אך אני עושה מה שביכולתי עבור קידום העיר”. לדבריו, המטרה היא להשיג תקציבים לחינוך, להסעות אל מוסדות מחוץ לעיר עבור כלל האוכלוסיה ולתקצוב בניית בתי כנסת נוספים. “אני נלחם שחריש תישאר בהגדרה של פריפריה חברתית בכל נושא המכרזים. כל עוד אנו עיר בהקמה שזקוקה לעזרת המדינה”.

“אני אמנם נציג יחיד במועצה”, מוסיף פרץ “אך אני האדם עם הכי הרבה כוח השפעה מול הממשלה. אני מחובר מאוד לגורמים פוליטיים ארציים ובמישור הזה אני חושב שיכולת ההשפעה שלי גבוהה יותר משאר חברי המועצה”.

רשימת הנושאים בהם טיפל פרץ בשנתיים האחרונות כוללת קידום התרבות התורנית, הקמת מוסדות חינוך המשתייכים לזרם המוכר שאינו רשמי, וקידום תכניות מנע וזיהוי משפחות במצוקה בתחום הרווחה. “אני דואג לציבור החלש בחריש באמצעות חלוקת מזון וחלוקת שוברים לחג”, מציין פרץ שאוחז גם בכובע של יו”ר ועדת הרווחה בחריש. “אני דואג שלציבור החרדי יהיה מענה בכל התחומים ושיהיה שוויון בין המגזרים. זו מלחמתי בחצי שנה האחרונה”.

פרץ עם נציגי הקהילות בחריש וס (1)
“סגן שר הפנים ואני נמצאים ביחסי חברות קרובים”

“אני שומע לדעת חכמים”

לעולם הפוליטיקה הגיע פרץ באמצעות מורו ורבו: “מורה הדרך שלי הוא הרב שמעון בעדני, מגדולי הדור של תנועת ש”ס הארצית, הוא זה שמינה אותי להיות נציג ש”ס המקומי בבחירות למועצה. הרב בעדני מעודכן באופן שוטף על הנעשה בחריש, הוא פוקד את המקום לא מעט ומרגיש ממש כאחד ממקימיה. אין צעד שעשיתי מבלי שהתייעצתי איתו”.

ההתייעצות עם גדולי התורה מתנהלת דרך קבע ומתמקדת גם בנושאי המחלוקת בין חילונים ודתיים בחריש, המרכזי בהם הוא פתיחת העסקים בשבת.

קניון מור
פתוחים בשבת: ‘גלידה גולדה’ ו’מקדונלד’ס’

עמדתו של פרץ בנושא ברורה: “אני נגד פתיחת עסקים בשבת במיוחד ליד איזור מגורים. אחת לחודש אני מכנס את רבני הקהילות בעיר למפגש ומעלה בפניהם את הלך הרוח בנושאים שונים. אני מעדכן כמובן בכל הקשור לסוגיית השבת ופעילות עסקים בשבת. ברגע שתהליך הגישור בין חברי הקואליציה בנושא השבת יסתיים, אציג את ההחלטה בפני הרבנים והם יגידו לי מה לעשות, האם לשבת באופוזיציה או להישאר בקואליציה. אני שומע נטו לדעת חכמים, הם אלה שמנווטים אותי במיוחד בסוגיות הדורשות ‘כתפיים רחבות'”.

נושא אחר שזכה כעת בתשומת לבו הוא מחסור בתי הכנסת בשכונות החדשות בחריש. “במעו”ף לדוגמה, יש ציבור ענק בלי בית תפילה. זה לא הגיוני ששכונה שלמה תהיה ללא בית כנסת, כך גם בשכונת הפרחים. אני דוחף בכל הכוח למציאת פיתרון לנושא. אני מניח שעדיין ניתן להביא תקציבים מהמדינה לבניית בתי כנסת”, הוא מציין ומוסיף: “בניית בתי כנסת מעל גני ילדים כפי שמתוכננת במעו”ף היא פיתרון טוב מאוד ויש להמשיך בשיטה הזו, שאינה מבזבזת קרקעות ותורמת לחיסכון בעלויות”.

קומה שנייה גנים במעו"ף
בניית הקומה השנייה עבור בית כנסת בשכונת מעו”ף לא הסתיימה

“אני לא מכיר ניסיונות תעמולה בעיתונות”

פרץ מעיד על עצמו כאדם ש’חי’ בעיקר בציבור החרדי. אין לו חשבון פייסבוק, ואת הקשר הרציף עם הציבור החרדי הוא מקיים דרך מספר קבוצות וואטסאפ אותן הוא מנהל. “חלקים גדולים מהציבור התורני והחרדי מחוברים לקבוצות האלה, שם אני מפרסם את כל הפעילות שלי”, מסביר פרץ. בחודש האחרון הוא החל גם בהפצת עלון דו-שבועי המחולק בבתי הכנסת בסופי השבוע. “יש לי מחשבה לפתוח חשבון פייסבוק ולהיות יותר מעורב בדיגיטל, אך אני עסוק כל כך במענה לציבור שלי שאני לא בטוח שתהיה לי פניות לעוד ערוצים”.

לפרץ חשוב להדגיש כי בניגוד לערים אחרות, פעילותו נעשית בהתנדבות מלאה: “תושבים רבים, במיוחד בקרב הציבור החרדי, בטוחים כי חברי המליאה וסגני ראש הרשות בפרט, פועלים בשכר. אני מקבל למעלה מ-40 שיחות טלפון ביום בממוצע. יש שמתקשרים אלי גם בחצות הלילה. תושבים רבים מצפים ממני לזמינות מלאה, 24 שעות ביממה. העשייה הפוליטית אינה קלה. זו עבודה שגוזלת שעות רבות.

ישיבת מליאה
“העשייה הפוליטית אינה קלה” בתמונה: הצבעה על תקציב חריש לשנת 2020

“צריך לזכור”, הוא מוסיף “שמרבית חברי המועצה, כמוני, הם חבר’ה צעירים בעלי מודעות לאקטואליה ומעודכנים במדיה וטכנולוגיה, ויש לכך ערך מוסף לעיר חריש. מצד שני, חברי המועצה ואני ביניהם, עדיין צריכים לקלח ילדים לפני השינה. זה לא פשוט”.

ההיעדרות שלו מעולם הרשתות החברתיות עוזרת לפרץ להימנע מנושא שמסעירים את הציבור החילוני בחריש וביניהם ניסיונות התעמולה והמידע כוזב המופצים בעיתונים החרדיים על חריש. פרץ לא מתעסק בזה: “אני לא מכיר ניסיונות תעמולה בעיתונות. אני בן אדם שפחות קורא עיתונים, לא נמצא במקומות האלה או מדבר על הנושאים הללו. אני בדעה שכולם צריכים לחיות כאן יחד. אם יש אנשים שכותבים תוכן על סמך דעתם, אין לי דרך לעצור אותם”.

רחוב אורן חריש
“הרעיון של מגורים משותפים בין דתיים, חרדיים וחילונים יחד בעיר, הצליח פה בגדול”

גם המתח שצץ דרך קבע בין דתים וחילונים ברשתות החברתיות בחריש אינו מוכר לו. פרץ חש שקיימת דווקא סולידריות מוצלחת בין המגזרים בעיר: “אני מרגיש שהרעיון של מגורים משותפים בין דתים, חרדים וחילונים יחד בעיר, הצליח פה בגדול. אני רואה פה סובלנות יפה בין המגזרים ולא רואה שום מתח. משפחות חרדיות רבות שמגיעות לעיר הן משפחות של חוזרים בתשובה, שמכירים את שני העולמות ואני לא רואה בחריש קבוצות אוכלוסייה קיצוניות. בסך הכל, נרקמים כאן יחסי שכנות טובים מאוד בעיר”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“התפקיד שלי הוא לאפשר לחריש לבנות את מערכת החינוך הכי טובה”

יש לו מה לומר על מצוינות בחריש, על האתגרים שעומדים בפתח, על טלטלות הדרך ועל ההזדמנות הנדירה לבנות תשתית למערכת חינוך חדשה, הן מבחינה פיזית והן מבחינת תפישת עולם. ד”ר סער הראל, מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, בראיון מקיף על מערכת החינוך בחריש

6,600 תלמידים מגילאי גן ועד י’ החלו אתמול את שנת הלימודים תשפ”א בחריש. על פי הנתונים שמסרה עיריית חריש, תלמיד אחד מכל שלושה, הוא תלמיד חדש שהצטרף השנה למערכת. אתגר הצמיחה המהירה, שמסתכם בעשרות אחוזים לעומת השנה החולפת, אינו זר לד”ר סער הראל (46) מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, שמלווה את בנייתה וצמיחתה של מערכת החינוך בחריש בשלוש השנים האחרונות.

כיתה בבית הספר
כיתת לימוד בחריש: תלמיד אחד מכל שלושה הוא תלמיד חדש

הוא רואה בצמיחה המהירה את האתגר המרכזי של מערכת החינוך בחריש: “עיר בצמיחה עם אוכלוסייה הגדלה באופן אינטנסיבי מאוד, מצריכה הכנות על כל הרצפים: ממבני חינוך, דרך כוח אדם, בניית תכניות מותאמות לבתי ספר צומחים ועד לקליטה של ילדים שנקלטים בבית ספר חדש וגם בעיר חדשה. כל המשימות האלה הן מאוד מאתגרות”.

בית ספר ממלכתי חדש בשכונת הפרחים צילום דוברות עיריית חריש
בית ספר ממלכתי חדש בשכונת הפרחים. צילום דוברות עיריית חריש

חינוך חדשני ופורץ דרך

ההכרות של ד”ר הראל עם מערכת החינוך המקומית היא מעמיקה: “חריש היא בהחלט עיר שמופנית אליה תשומת לב מחוזית מיוחדת, ממקום חיובי, כדי לאפשר לה לממש את השאיפות, היכולת והרצון לייצר מערכת חינוך משובחת. בניית מערכת חינוך מהתשתיות שלה, הן מבחינת פיזית והן מבחינת תפישות עולם, זו בהחלט הזדמנות חד פעמית. אנו רואים מהלכים חינוכיים יצירתיים מאוד בחריש, חדשניים ופורצי דרך. זאת חוויה עבורנו”, מסביר ד”ר הראל ומוסיף: “הרשות מובילה את הנושא מאוד חזק בעבודה מקצועית ומחויבת בכל הקשור לחינוך למצוינות מהגנים ועד לתיכון – וזה אתגר בפני עצמו. אנו חושבים שהיא לוקחת את החינוך לכיוון מאוד טוב”, הוא מציין ומזכיר את ‘אתגרי העתיד כדוגמה לחינוך יצירתי.

אתגרי העתיד
אתגרי העתיד: מרחב אחר של למידה עם התלמידים

“חטיבת הבינים ‘אתגרי העתיד’ היא דוגמה ליצירתיות. היא מנהלת דיאלוג, מייצרת חשיבה על הסביבה ומרחב אחר של למידה עם התלמידים. בניית בתי הספר בתפישה עתידית טמונה ביכולת להיות מודולריים ולבנות מערכות מותאמות. יש הרבה מאוד דברים פורצי דרך ואוונגרדיים במערכת החינוך הישראלית ואני חושב שחריש מובילה בכך”.

“בסופו של דבר, הילדים מתחנכים בחריש ולא במחוז”

עד כמה משפיע ד”ר הראל בתפקידו הנוכחי על המתרחש בחריש ועד כמה הוא מעורב בבניית המערכת? ד”ר הראל מפרט: “המחוז שותף בכל אך בסופו של דבר, הילדים מתחנכים בחריש ולא במחוז. התפקיד שלי הוא לאפשר לרשות חריש לטייב ולבנות את מערכת החינוך הכי טובה שהיא יכולה. הרשות היא שבונה את המערכת בהתאמה לצרכים המקומיים ואני כאן כדי לאפשר לה לממש זאת. כמובן שהמדינה והמחוז מספקים את המשאבים וההכשרות אך ההבנה היא שהרשות היא שדוחפת, מיישמת ומקדמת את היוזמות ולכן הקרדיט הגדול הוא שלה”.

גן טבעי בחריש אורן ברוש צילום: דוברות עיריית חריש
“הרשות היא שבונה את המערכת בהתאמה לצרכים המקומיים” בצילום: גן טבעי בחריש

ד”ר הראל גם מתייחס לטלטלות שעברה מערכת החינוך בעיר ולסוגיה שהעסיקה רבות את תושבי חריש ועסקה בחילופים התכופים יחסית בכח האדם באגף החינוך בעיר. שלושה מנהלי אגף התחלפו בשלוש שנים ומנהלת מחלקת בתי ספר עזבה תוך מספר חודשים, אך ד”ר הראל מעריך שמדובר במצב טבעי: “זה בהחלט סביר. למערכת חינוך חדשה לוקח זמן למצוא את האנשים המתאימים לה. מחלקת החינוך בחריש לא מסכימה להתפשר ורוצה למצוא את אלו שיכולים להוביל אותה. זה חלק מתהליך הבנייה וזה בסדר. החילופים הם חלק טבעי מבניית החזון”.

פתיחת שנה תשפ"א
פתיחת שנה תשפ”א: “שביעות הרצון של ההורים, התלמידים והצוותים היא מאוד גבוהה”

מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית

מערכת החינוך שנבנית בחריש מספקת הזדמנות נדירה להתחלות חדשות, אולם האם המערכת מבקרת את עצמה? ד”ר הראל מאמין שהמערכת שנבנתה בעיר היא מערכת חכמה: “אנו כל הזמן לומדים תוך כדי תנועה. המערכת היא מערכת לומדת וזה חלק מהחוזקות שלה. גם חריש מתבוננת על עצמה כל הזמן באופן לומד ומשתפר גם בעבודה המשותפת איתנו וגם בשילוב הצוותים החדשים במערכת.

זהו ניסיון לבנות מערכת שביד אחת קולטת כמויות גדולות של ילדים ומשפחות וביד השנייה שומרת על חינוך ערכי הבונה שייכות וזהות. מבדיקות והתרשמות שלנו אנו מוצאים ששביעות הרצון של ההורים, התלמידים והצוותים היא מאוד גבוהה. אני גם מגלה שהרשות מאוד רגישה וקשובה לתושביה. היא מעלה בפנינו צרכים מקומיים ומקדמת יוזמות חינוכיות”.

הקמת ישיבה תיכונית ואולפנה בחריש כנס הורים צילום דוברות עיריית חריש (1)
“מבחינה דמוגרפית אנו מזהים כניסה מגוונת מאוד לעיר מכלל המגזרים”. צילום: דוברות חריש

גם הצמיחה הסקטוריאלית במערכת החינוך בחריש זוכה לתשומת לבו: “יש רב תרבותיות עמוקה בחריש. יש חינוך ממ”ד, ממ”ח וחינוך ממלכתי ויש רצון ורגישות גבוהה להכלת כל המגזרים – זה מאוד מוערך בעינינו. מבחינה דמוגרפית אנו מזהים כניסה מגוונת מאוד לעיר מכלל המגזרים. זה מאתגר מצד אחד אך גם מדגם מייצג ומיקרוקוסמוס של החברה הישראלית”, הוא מציין.

סער הראל
“הקורונה עומדת לזמן לנו שנה לא רגילה, אבל זו המציאות החדשה”

את דברי הסיכום הוא מייחס לאתגר שיעסיק את מערכת החינוך הישראלית והחברה הישראלית בשנה הקרובה: “חווית הקורונה עומדת לזמן לנו שנה לא רגילה, אבל זו המציאות החדשה. תפקידנו לייצר יציבות ומתינות ולאפשר לתלמידים לחוות חווית למידה משמעותית, חוויית שייכות בקרב קבוצת השווים להם ואל מול המחנכים שלהם. ככל שננהל שיח אחראי, מרגיע וחינוכי – הילדים יחוו את הסיטואציה כאפשרית ושניתן להרוויח בה שנת לימודים מלאה כמו כל שנה ועל אף הקורונה”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

הכל דבש: כך חוגגים שני זוגות טריים מחריש את ט”ו באב

דר ומשה, יאיר ואלישבע. שני זוגות טריים המתגוררים בעיר, יחגגו הערב לראשונה כזוג נשוי, את ט”ו באב, יום האהבה. כיצד הם מתארים את השנה הראשונה לנישואיהם, האם עננת הקורונה העיבה על הרומנטיקה, ומה צופן להם, לדעתם, העתיד בחריש?

מעטים זוכרים את משמעותו העתיקה של יום ט”ו באב, אולם זוגות רבים מוצאים בו הזדמנות לחזק את הקשר, שמצוי בימי שגרה, תחת לחצים, עומס ושחיקה. שוקולדים, פרחים ומתנות מפנקות אחרות מככבים בגרף המכירות של אותו יום וזוגות רבים מחפשים את חוויית הרומנטיקה. כיצד חוגגים זוגות טריים שזה עתה נישאו את יום האהבה? האם הם זקוקים לתזכורת? בדקנו במיוחד עבורכם עם שני זוגות חדשים מחריש.

מימין: משה ודר, אלישבע ויאיר

דר (25) ומשה (28) כהן, נישאו ב-12 לאוגוסט אשתקד ומספר חודשים לאחר מכן עברו לחריש. השניים הכירו לפני כחמש שנים בטיול ‘אחרי צבא’ באפריקה. גם את ירח הדבש שלהם בחרו השניים לבלות רחוק מהבית ויצאו להרפתקה נוספת של שלושה חודשי טיול בדרום אמריקה. למזלם, עוד בטרם השתלטה הקורונה על העולם וסגרה את השמיים לטיסות, הספיקו בני הזוג לנחות בבטחה בישראל וחזרו לשגרת חייהם. דר היא מאפרת ומעצבת שיער ומשה מועסק כטבח.

ארוחה רומנטית על החוף

לאהבה ולזוגיות יש מקום של קבע בשגרת החיים שלהם: “מדי שבוע אנחנו מפנים כמה שעות, נוסעים לים ועושים ‘דייט’ וארוחה רומנטית על החוף”.

משה ודר הגיעו לחריש לאחר מגורים ברמת הגולן והתאהבו בחריש ממבט ראשון: “אני מתה על העיר הזאת. חיפשנו מקום עירוני אך לא הומה וגדול וממש התאהבנו בחריש ובאנשים”, אומרת דר. “אנחנו מאוד מתרשמים מהפיתוח של העיר, הכל כאן יפה וחדש. מרגיש כמו מקום טוב לבנות בו עתיד”.

דר ומשה כהן ט"ו באב
דר ומשה כהן: “פיקניק רומנטי על חוף הים”

דר הקימה קבוצת וואטסאפ לזוגות צעירים, “צעירי חריש נפגשים”, בה חברים כיום, כ- 30 משתתפים. “יש כאן הרבה צעירים ובזכות הקבוצה הכרנו פה חברים חדשים”, מפרטת דר ומוסיפה: “רבים מגיעים לכאן ופותחים דף חלק בלי דעות קדומות. אין הבדלי מעמדות, אין וותיקים וחדשים העיר מעניקה לכולם הזדמנות שווה ויש רצון עז להכיר ולהיפתח לאנשים אחרים”, אומרת דר.

את ט”ו באב יחגגו השניים הערב בבילוי המועדף עליהם, בחוף הים: “בגלל הקורונה אין סרטים או הופעות, אז נלך אחרי העבודה לים, נביא איתנו כמה דברים לאכול ונהנה”, מסכמת דר.

נהנים מהחיים המשותפים

יאיר (30) ואלישבע (24) קלי נישאו בחודש מרץ האחרון. יאיר למד היטב את מילות השיר ‘קח לך אישה ובנה לה בית’ ויישם את ההנחיות בצורה מדוקדקת. בהתאם, רק לאחר שרכש דירה בחריש מיסד את הקשר עם אלישבע והשניים נישאו.

יאיר ואלישבע דר ט"ו באב
אלישבע ויאיר דר

בני הזוג הכירו בחתונה של חברים משותפים: “חשוב לציין שזו הייתה חתונה חלבית ושנינו הגענו למזנון רעבים מאוד”, נזכר יאיר בחיוך. “התחלנו לשוחח ולהכיר ובהמשך יצאנו לפגישה. משם דברים התקדמו מהר מאוד להצעת נישואין”.

ב-17 במרץ נישאו בני הזוג קלי בבית הכנסת בחריש. הגבלות התקהלות חדשות עם פרוץ משבר הקורונה, אילצו את הזוג לשנות את התכניות ברגע האחרון ולהעתיק את טקס החופה מהאולם לבית כנסת ובנוכחות קהל מצומצם בלבד. מתרגשים ומאושרים לאחר שנישאו, הבטיחו אז בני הזוג מסיבה גדולה שתתקיים בקיץ, אך הקורונה עודנה איתנו והתקווה לקיים אירוע נוסף, גדול יותר, ירדה בשלב זה מהפרק.

יאיר ואלישבע דר: בין הזוגות הראשונים שהתחתנו בהתאם למגבלות הקורונה

מגפת הקורונה הביאה גם לשינוי היעד בו בילו לאחר החתונה. את ירח הדבש הקלאסי בחו”ל המירו בני הזוג בחופשה באילת. “כשיפתחו השמים נצא לחופשה נוספת בחו”ל, אני מקווה שזה יקרה בקרוב”, מבטיח יאיר.

בחודשים שחלפו מאז הנישואים בונים השניים את שגרת חייהם החדשה. יאיר עובד כקצין בטיחות בתעבורה ואילו אלישבע עובדת בשופרסל דיל חריש. יאיר מתאר את חייהם העכשוויים בסיפוק רב:  “דברים השתנו לטובה. מאוד רציתי להקים בית בישראל ואנו נהנים מהשותפות ומהאחריות ההדדית שטומנים בחובם חיים משותפים, וכמובן הציפיה לילדים בהמשך”. את ט”ו באב מתכננים בני הזוג לחגוג בדייט זוגי ברידינג, תל אביב: “יש גם מתנה אבל זאת הפתעה”, מסכם יאיר.

תודה לחן דואני על הסיוע בהכנת הכתבה

פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

תושבי חריש משתפים: “הפינה שלי בחריש”

שגרת היומיום, לחצים כלכליים וחששות טבעיים מהמשבר העולמי והשלכותיו הארציות, שולחים כל אחד ואחת מאיתנו לחפש רגע של שקט. תושבים בחריש משתפים אותנו בפינות החמד האהובות עליהם בעיר. ספסל פינתי, גינה שלווה, נדנדה חבויה, נקודת תצפית או כל מקום אחר קרוב לבית שעוזר להטעין מצברים

יאיר דנציג (46) הוא מאמן ומוביל תהליכי צמיחה. הוא מתגורר בחריש מעל לשנה והפינה האהובה עליו בעיר היא הגינה הקהילתית ברחוב גפן.

גינה קהילתית. צילום: דוברות עיריית חריש
גינה קהילתית. צילום: דוברות עיריית חריש

“אני עובר דרך הגינה הקהילתית כל בוקר, כשאני מטייל עם הכלבה. הגינה שקטה ומטופחת ומסמלת עבורי את הקשר המקסים בין האדם לטבע. לעיתים אני רואה שם את האחראים שמטפלים בגינה באהבה, ולעיתים אני רואה את ילדי חריש שמשתתפים בפעילויות בגינה וזוכים ללמוד על החיבור שלנו לאדמה דרך ערוגות הצמחים”.

יאיר דנציג
דנציג: “האחראים מטפלים בגינה באהבה”

“כיף לעשות ספורט באוויר הפתוח”

ליאור עוז (42) תושב חריש מזה ארבע שנים הוא עצמאי ובעל עסק לסידור דירות ועזרה במעבר דירה. בזמנו הפנוי אוהב עוז לבצע פעילות ספורטיבית במתקני הספורט בעיר.

מגרש הספורט ברחוב טופז בעיר

“אני אוהב בחריש את מתקני הספורט בפארקים. בעיקר בפארק מול המגרש ברחוב טופז בעיר. הפארקים בחריש ‘מתוקתקים’, והם מספקים מתקנים מתאימים לכל אדם, מילד ועד מבוגר. ליד מתקני הכושר האהובים עלי, יש משטח רכיבה לילדים עם סימוני תנועה של כביש. יש בעיר אווירה ספורטיבית וכיף לעשות ספורט באוויר הפתוח”.

ליאור עוז צילום: מעין גלעד
עוז: “יש אווירה ספורטיבית בעיר” צילום: מעין גלעד

“פרות רועות שם בנחת”

דגנית אדוני (45), רפלקסולוגית ומעסה, מתגוררת בחריש, ברחוב אלה, כמעט שלוש שנים. את פינת החמד האהובה עליה מצא בעלה, דוד אדוני, באחד מטיוליו בסביבה.

דגנית אדוני
פינת חמד עם נדנדה

היא לא מסגירה את המיקום המדויק, אבל מחלקת רמזים: “באמצע היער שלנו יש פינת חמד עם נדנדה, ככה פתאום, בין צמחיה והרבה ירוק מישהו תלה נדנדה בטבע. אני אוהבת להגיע לשם עם הילדים. יש שקט ושלווה מסביב, פרות רועות שם בנחת. המקום קרוב לבית אבל מצוי ממש בתוך עמקי הטבע הסובב של חריש”.

“התחושה היא של ביקור בכפר”

מיכל שטרית (31) מתפרנסת למחייתה כקופירייטרית ומתרגמת. את השקט שלה היא אוהבת למצוא בגן שעשועים קטן במיוחד שמעניק למבקרים בו בונוס מיוחד, עצים וותיקים שניטעו עוד בתקופת היות חריש ישוב קהילתי.

גן שעשועים בסמוך למתחם הוותיק של חריש

“אני אוהבת את גן השעשועים הקטן שנמצא בין בית הקהילה לרב-תכליתי. יש שם עצים ענקיים  ותמיד שומעים שם ציוץ של ציפורים”, מסבירה שטרית ומסכמת: “קל לשכוח שאני מוקפת באתרי בנייה, התחושה היא של ביקור בכפר”.

מיכל שטרית
שטרית: “קל לשכוח שאני מוקפת באתרי בנייה”

תה צמחים בקצה היער

עודד סולר (45) תושב חריש מזה שנה, הוא מטפל ותיק בשיאצו ורפואה סינית, ומאמן לכלכלת המשפחה. את המרגוע שלו הוא מוצא בשבילי האופניים ופינות החמד ביער סביב חריש.

תצפית על כביש 6
תה צמחים בנקודת התצפית

“אני אוהב לרכוב על אופניים בשבת בבוקר. אני רוכב עם חברים טובים שמצאתי כאן בחריש ובסיום הרכיבה אנו אוהבים לשבת בקצה היער, בנקודת תצפית המשקיפה על כביש 6 עם תה צמחים, שגדלים אצלי במרפסת”. סולר מסכם: “אני רואה את האנשים פה ויודע שאנחנו יכולים לבנות כאן יחד, מקום חדש, קהילה שמביאה מסר של חיבור ואיזון לכולם”.

עודד סולר
סולר: “אני רואה את האנשים פה ויודע שאנחנו יכולים לבנות כאן יחד, מקום חדש”

“לגור בעיר אבל להרגיש בכפר”

דניאל שחר (26) מתגורר בחריש חודשיים בלבד והוא אחד התושבים הראשונים של שכונת מעו”ף. השהות הקצרה בעיר לא הפריעה לשחר, מדריך רכיבה טיפולית ומרצה על תסמונת טורט, להתאהב בחריש.

שדרת דרך ארץ
שדרת דרך ארץ: שילוב של אורבניות וירוק

“המקום האהוב עליי בעיר הוא טיילת דרך ארץ. אני  נוהג לרוץ בשדרה בשעות הערב המאוחרות. אני אוהב מאוד לנשום את האוויר בחריש, שמעניק לי הרגשה של התחלה חדשה.

השדרה קוסמת לי במיוחד מפני שהיא משלבת אורבניות וירוק. אם הייתי צריך לסכם את חריש במשפט הייתי אומר שהחוויה שהיא מספקת לי היא ‘לגור בעיר אבל להרגיש בכפר'”.

דניאל שחר
שחר: “הרגשה של התחלה חדשה”

“חלקת גפנים יפהפיה ורומנטית”

לידור שקד (34) מתגורר בחריש שנתיים ומוכר לרבים ככתב החדשות של אתר ‘חריש 24’. את השקט שלו מוצא שקד באחת הגינות המיוחדות ביותר בעיר.

גן הכרם
גן הכרם: כולל מאפיינים רבים של העיר חריש

“אחד המקומות היפים בעיר הוא ‘גן הכרם’ בכניסה לעיר. אני לא יודע אם יש לו שם רשמי אחר, אבל כך אנחנו קוראים לו במשפחה. לטעמי, המקום משקף באחת את כל מאפייני העיר: מתקני משחקים לילדים בצמוד לבית כנסת הפועל בפתח הגן, מדשאה וחלקת גפנים יפהפיה ורומנטית עם שולחנות פיקניק. הגן משקיף על השדרה המרכזית בעיר, שדרת דרך ארץ וניתן לצפות ממנו בנוף אופייני לחריש, של בנייני מגורים מאוכלסים ובניינים בשלבי בנייה שונים”.

לידור שקד
שקד: “ניתן להשקיף על נוף אופייני לחריש, של בנייני מגורים מאוכלסים ובניינים בשלבי בנייה שונים”

“מקום מתאים לשיחות נפש”

תמר נרקיס-גל (72) עברה להתגורר, ממש לאחרונה, בשכונת הפרחים בבנין משותף לקהילת גמלאים. בשנתיים האחרונות בהן התגוררה בעיר בשכונת אבני חן, גילתה נרקיס-גל כי המקום האהוב עליה ביותר הוא גינת הכלבים ברחוב ברקת.

כלבים משתובבים. גינת הכלבים
גינת הכלבים ברחוב ברקת. צילום: אורן קלר

“הכיף ביותר הן פגישות הבוקר שיש לי עם בעלי כלבים בשש בבוקר בגינה. אני מבקרת בגינה עם קימי, הכלבה שלי והמקום מתאים ביותר לשיחות נפש שאני מנהלת עם דן וקסלר שמגיע עם ג’נגו”.

תמר נרקיס גל
נרקיס גל: “גינת הכלבים ברחוב ברקת מתאימה לשיחות נפש”

“מראה פנורמי של חריש המתחדשת”

מוטי וייס, הוא מוותיקי העיר. הוא מתגורר בחריש משנת 2007 ועוסק לפרנסתו כמתווך. אחד המקומות האהובים עליו בעיר הוא נקודת תצפית על העיר המתחדשת.

פארק המועצה: “ספסל שנמצא בנקודה גבוהה, בודדת”

“פארק המועצה הוא פארק גדול, עשיר במתקנים, מדשאות וצחוקם של ילדים מתוקים. כשמרימים מבט מעל לפארק מגלים ספסל שנמצא בנקודה גבוהה, בודדת. מראה פנורמי רחב של חריש המתחדשת נגלה משם: ניתן לראות את שכונת החורש מלאת החיים, יער חריש המזכיר את חריש של פעם, בית הכנסת “ראשית תבואתו” שבולט בהדרו, על שלל מתפלליו,  ושכונת הפרחים הנבנית במהירות. מדי פעם אני עולה לנקודת תצפית זו וליבי מתרחב לראות עיר בישראל נבנית, חזון שמתגשם. אשריי שזכיתי”.

מוטי וייס
וייס: “מראה פנורמי רחב של חריש המתחדשת”

פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

הדירה היקרה ביותר בחריש נמכרה ב(כמעט) שני מיליון שקלים

בחודש שעבר נמכרה בחריש דירת גן במחיר שיא הנושק לשני מיליון שקלים. מכירתה שברה שיא קודם מהשנה החולפת, של דירה בשכונת הפרחים, שנמכרה ב-1.8 מיליון שקלים. אילו דירות הציגו תשואה גבוהה במיוחד בשנים האחרונות בעיר והאם לצד דיור בר-השגה, מתפתח בחריש שוק של ’דירות יוקרה‘?

דירת הגן היקרה ביותר שנמכרה בחריש. צילום מתוך “לוח דירות חריש”

בשבוע שעבר ביקר בחריש ראש מפלגת ימינה, נפתלי בנט. בביקור המתוקשר הוא הזמין את תושבי ישראל להגיע לעיר חריש, שמציעה דירות חדשות, בנות 4 חדרים, בפחות ממיליון שקלים. “בנט טעה במה שהוא אמר”, כך לפחות מאמין לירון כרמון, מנהל סניף רימקס חריש. “מחירי הדירות בחריש כבר חצו מזמן את קו המיליון שקלים. אין כמעט דירות שניתן לקנות במיליון שקלים. ולכן, אם יש מי שמתכנן לקנות דירה בעיר, זה הזמן לעשות זאת”, הוא פוסק.

לירון כרמון רימקס
לירון כרמון: “בחודשיים האחרונים נשברו שיאים חדשים במחירי הדירות בעיר”

מחירי שיא לדירות בחריש

“הטעות” של בנט אינה מקרית. חריש משווקת עצמה כעיר שמציעה דיור מוזל ואטרקטיבי לזוגות צעירים במחירים ברי השגה. עם זאת, לדברי כרמון, מחירי הדירות בחריש עלו בהתמדה בשנים האחרונות ובחודשיים האחרונים נשברו שיאים חדשים במחירי הדירות בעיר, זאת למרות ועל אף הקורונה.

“ראינו שבחודשים האחרונים שוק הנדל”ן חזר לעצמו, לאחר משבר הקורונה, ואף תיקן מחירים. יש ביקוש גבוה וכמות גדולה של עסקאות שנסגרו לאחרונה”, הוא מסביר ומפרט: “לאחרונה מכרנו דירת גן ארבעה חדרים במחיר של 1.6 מיליון שקלים. זהו מחיר מצוין. הדירה נקנתה בשנת 2017 מהקבלן במחיר של 1.3 מיליון שקלים. הרווח ברוטו הוא 300 אלף שקלים בשלוש שנים. זהו נתון נאה בכל פרמטר”, מציין כרמון ומוסיף, שקיימת דרישה גבוהה לדירות גן בחריש, שנמכרות במחירים שנעים בין 1.3-1.6 מיליון שקלים.

דירת גן למכירה בחריש
ביקוש גבוה לדירות גן בחריש. צילום מתוך “לוח דירות חריש”

לדברי כרמון גם מחירי השכירות עולים: “פנטהאוז חמישה חדרים ברחוב התאנה הושכר לאחרונה ב-4,500 שקלים זהו גם מחיר שיא עבור שכירויות בעיר”, הוא מוסיף.

הדירה היקרה ביותר בחריש

בחודש יוני 2020 נשבר שיא נוסף במחירי הדירות בחריש. לראשונה, נמכרה דירה מיוחדת במחיר שנשק לרף השני מיליון שקלים.

השיא הקודם עמד על 1.8 מיליון שקלים לדירה שנמכרה בשכונת הפרחים, ומעקב אחרי מחירי הדירות היקרות ביותר בחריש מגלה כי הרף הגבוה עולה בממוצע בכ-80-100 אלף שקלים לשנה.

דירת גן מיכל מור
הדירה היקרה ביותר בחריש: דירת גן 6 חדרים עם חצי דונם חצר. צילום מתוך” לוח דירות חריש”

הדירה ששברה את השיא החדש, ממוקמת במיקום מרכזי על השדרה המרכזית בעיר. זו דירת גן, בת 6 חדרים, עם חצר שמשתרעת על שטח של חצי דונם. עוד כוללת הדירה שלושה מחסנים ויחידת דיור עם שני חדרים, מטבחון ושירותים.

הדירה נמכרה במחיר שיא של 1.93 מיליון שקלים. מיכל מור, בעלת הדירה מעריכה שמחירה הריאלי של הדירה גבוה יותר: “הפתיע אותי שלא הצלחתי למכור במחיר גבוה יותר. כיוונתי לשני מיליון שקלים, אבל תקופת הקורונה ככל הנראה עשתה את שלה”, היא אומרת ומציינת כי קיבלה הצעה מרוכש על 2 מיליון שקלים, אולם הוא נסוג מהעיסקה בעקבות המגיפה העולמית.

זו הפעם השנייה שהדירה של מור מוזכרת בהקשר של שיאי מכירה בחריש. בשנת 2015 רכשה מור את הדירה במחיר שיא גם כן, שדווח עליו בעיתונים הכלכליים. “רכשנו את הדירה יחד עם התוספות במחיר של 1.538 מיליון שקלים. שדרגנו אותה והשקענו בה”, היא נזכרת. “כתבו אז בעיתונים שנמכרה הדירה היקרה ביותר בחריש”.

מיכל מור
מיכל מור: “ערך הדירות המיוחדות בחריש רק יעלה”

בחלוף חמש השנים, מור שמחה על התשואה הגבוהה שהניבה הדירה: “בהשוואה לתשואה שמניבות דירות מיוחדות אחרות כמו פנטהאוזים או דירות גן, התשואה של הדירה שלי אינה יוצאת דופן. אני מאמינה בהתפתחות העיר ומעריכה שערך הדירות המיוחדות בחריש רק יעלה”. בהתאם לתפישה זו רכשה מור פנטהאוז דופלקס בשכונת בצוותא.

“אני חושבת שהבעיה היא שבחריש לא רגילים למחירים גבוהים כאלה. עם זאת, נראה שאט אט חל שינוי. חריש שווה יותר ואנשים מבינים את זה היום. כיום כבר נמכרות דירות יוקרה בשכונות בצוותא והפרחים”, היא מדגישה ומסכמת: “אני מקווה שמכירת הדירה שלי תהווה סמן למכירות עתידיות של דירות יוקרה בעיר”.

השיווק מתבסס על מגורים זולים

כרמון מאמין שמכירת הדירה של מור אכן מהווה סמן ושוברת מחסום תפישתי: “כשפרסמנו לראשונה את מחיר המכירה עבור הדירה של מור קיבלנו תגובות כמו “אתה חושב שאתה במודיעין?”, “התבלבלת במחיר?”.

פנטהאוז למכירה בחריש
פנטהאוז בחריש. צילום מתוך “לוח דירות חריש”

“אין ספק שאנשים לא חשים בנוח להוציא כסף על דירה איכותית, ששווה את המחיר הנדרש,  בגלל שהשיווק של חריש מתבסס על אופציית מגורים זולה”.

ואכן, בתחילת דרכה, חריש היוותה יעד אטרקטיבי למשקיעים, שרכשו דירות במחירים זולים וציפו לתשואה נאה. עם זאת, הצע הדירות הגבוה, ההצפה בשוק השכירויות ציננו את התלהבות המשקיעים. כרמון מאמין שמגמה זו מתהפכת כעת. “משקיע שמעוניין בתשואה נאה על מכירת דירה בחריש צריך להשקיע בדירות מיוחדות”, הוא מסביר. “משקיע שירכוש דירת 3 חדרים, 5 חדרים, 6 חדרים או דירות גן ופנטהאוז, יזכה בתשואה נאה בטווח של חמש עד שבע שנים. אני צופה עלייה של 20 אחוזים במחיר הדירה”.

פנטהאוז למכירה בחריש
“צופה עלייה של 20 אחוזים במחירי הדירות”. צילום מתוך “לוח דירות חריש”

כרמון אינו מזכיר דירות 4 חדרים מהסיבה הפשוטה, שחריש רוויה בדירות אלה והתשואה עליהן נמוכה יותר. “גם דירות 4 חדרים יעניקו למשקיעים תשואה אבל רק בטווח הארוך יותר”, הוא מאמין.

תשואות לטווח הארוך

עו”ד ליאור רחמים ממשרד עו”ד רחמים-נעים ושות’, העוסק בעסקאות נדל”ן בחריש, מסכים עם כרמון: “ישנה עליית מחירים ברורה בחריש. דירות פנטהאוז שנרכשו בשנת 2014 במחיר של 1.1 מיליון שקלים נמכרות כיום סביב ה-1.7-1.8 מיליון שקלים. זו קופה נאה של 650 אלף שקלים בשש שנים”.

עו”ד ליאור רחמים: “הדלתא גדלה כאשר מדובר בדירות מיוחדות”

“כרגע המגמה היא ביקוש לדירות מיוחדות שמחיריהן מאמירים בגלל ביקוש גבוה והצע נמוך. בכל בניין בחריש תוכל למצוא 2-3 דירות מיוחדות בלבד. יש הצע נמוך יותר ולכן בהתאם לחוקי המשחק, מחיריהן עולים. כבר כיום קשה להשיג דירת גן בחריש ולכן הדלתא גדלה כאשר מדובר בדירות מיוחדות”.

לצד זאת מאמין עו”ד רחמים גם בשווין של דירות 4 חדרים סטנדרטיות, שמהוות את פלח הדירות המרכזי בעיר: “דירות קבלן בנות 4 חדרים, שנרכשו בין השנים 2012-2014, עלו כ-850 אלף שקלים. היום המחירים שלהן נעים סביב המיליון עד 1.150 מיליון שקלים. אני מאמין שבטווח הארוך נמשיך לראות תשואות נאות גם לדירות 4 חדרים סטנדרטיות בחריש”.

פנטהאוז למכירה בחריש
חוקי הביקוש וההצע משפיעים על מחירי הדירות המיוחדות. צילום מתוך “לוח דירות חריש”

עו”ד רחמים מסביר את ההיגיון: “בניית הדירות החדשות תיעצר. במקביל ניתן להצביע על התפתחות מדהימה של העיר. כבר כיום חריש מעניקה לתושבים שלה שירותים ברמה גבוהה. החינוך בעיר תופס שם חיובי, עשרות גנים נפתחים מדי שנה, ומשפחות חדשות עוברות לחריש מכל הארץ. המסחר גדל, עסקים חדשים נפתחים ובטווח הארוך – עם הציפיה להגעת הרכבת לעיר ופתיחתם של איזורי תעסוקה – חריש תעניק לתושבים שלה חיים ברמה גבוהה, שאינה נופלת מערים אחרות בארץ ואף עולה עליהן”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

איחוד משפחות מרגש: בני הדודים נפגשו בחריש לאחר 65 שנים

שיחת טלפון מקרית גילתה לחיים פרנץ מתל אביב, כי ברוך רוט, בן דודו האבוד מזה 65 שנה, עלה לארץ ומתגורר בחריש. אתמול, זכו השניים למפגש דרמטי ומרגש

מימין: ברוך רוט וחיים פרנץ

בחודש החולף התקבלה במערכת אתר ‘חריש סיטי’ הפנייה הבאה: “יש לי בן דוד, אותו לא ראיתי מאז שנולד בשנת 1953 בארץ. הוריו, ניצולי שואה, עלו ארצה מהונגריה בתחילת שנות החמישים, ולאחר כמה שנים היגרו לברזיל. מאז נותק הקשר. לאחרונה, נודע לי כי לפני שלוש שנים הוא עלה לארץ וגר בחריש. שמו: ברוך רוט. אודה לכם, אם תוכלו לעזור לי למצוא אותו. בתודה ובברכה. חיים פרנץ, תל אביב”.

כבר באותו יום קיבל פרנץ תשובה מפורטת ממערכת האתר, שכללה את פרטי הקשר של ברוך, בן דודו. אתמול, התקיים המפגש המרגש בין השניים, בביתו של רוט, בשכונת החורש בחריש.

ברוך רוט עם הוריו, סאן פאולו ברזיל
ברוך רוט עם הוריו, סאו פאולו ברזיל

הקשר הלך והתרופף

חיים פרנץ (77) פנסיונר מתל אביב, שוקד במשך תקופה ארוכה על כתיבת רומן היסטורי המגולל את ההיסטוריה המשפחתית.

לפני כחודשיים, בת דודתו המתגוררת במונטריאול, בישרה לו בשיחת טלפון שברוך רוט, בן דודם האבוד, עלה לארץ. “הייתי המום. לא האמנתי שברוך צץ פתאום משום מקום. ביקשתי ממנה פרטים נוספים, אך כל מה שהיא ידעה לומר לי הוא שברוך גר בחריש. ביצעתי חיפוש באינטרנט, הגעתי לאתר שלכם ושלחתי לכם פנייה”, מעיד פרנץ בהתרגשות.

משפחת רוט הענפה התגוררה בעיר דמצ’ר, בצפון מזרח הונגריה. עליית המשטר הנאצי זעזעה את חייהם. מגדה, אמו של חיים, וסנדור, אביו של ברוך, ברחו מהונגריה והגיעו לאחר מסע מפרך לישראל. בדרך הם איבדו שלושה מאחיהם בזוועות השואה.

סנדור התחתן והתגורר ברמת גן, שם גם נולד בנו, ברוך. אולם המשפחה לא מצאה בישראל את מקומה והיגרה לברזיל בתחילת שנות החמישים.

ברוך ואביו בברזיל. תמונה שנשמרה באלבום התמונות של משפחת פרנץ

“אני זוכר את המפגשים המשפחתיים שהיו לנו לפני שהם עזבו לברזיל, כיוון שהם היו למעשה, המשפחה היחידה שהיתה לנו בארץ”, מדגיש פרנץ.

בחלוף השנים הקשר בין שתי המשפחות הלך והתרופף עד לניתוקו המוחלט: “בתחילה עוד שלחו לנו מכתבים וגלויות אך התקשורת הלכה ודעכה באופן טבעי”, מספר פרנץ.

“לא ידעתי שיש לי משפחה בישראל”

ברוך רוט (69) התגורר רוב חייו בסאו פאולו, ברזיל. בשנת 2017 החליט יחד עם זוגתו אגנס לעלות ארצה. השניים השתקעו בחריש. “באנו לבקר חבר ברזילאי שכבר התגורר בעיר ואהבנו את המקום ואת הרעיון של עיר חדשה”, מספר ברוך ומודה: “אהבתי גם את מחירי השכירות הנמוכים והדירות החדשות ושמעתי שחריש מקבלת יפה את העולים החדשים”.

קהילה ברזילאית בחריש
ברוך ואגנס רוט: אוהבים את חריש צילום: אורן קלר

בני הזוג מעידים שהם חשים בחריש כמו בבית ואוהבים מאוד את איכות החיים ותחושת הביטחון האישי, שכה חסרה להם בסאו פאולו.

ילדיהם של בני הזוג מתגוררים בברזיל ובפלורידה, כך שהגילוי על קרובי משפחה מקומיים היה מרגש במיוחד: “עד לשיחת הטלפון מחיים, לא ידעתי שיש לי משפחה בישראל”, מציין רוט בשמחה.

מפגש מרגש: חיים פרנץ וברוך רוט עם נשותיהם במרפסת חריש
מפגש מרגש: חיים פרנץ וברוך רוט עם נשותיהם במרפסת חריש

בני הדודים הנרגשים מתכננים יחד את ההמשך המשותף: פרנץ מתכנן להוסיף פרק ברומן המשפחתי, שיגולל את סיפור חייו של רוט בברזיל ולתרגם אותו לפורטוגזית “כדי שברוך יוכל לקרוא”. עוד בתכנית, מפגש משפחתי מורחב עם הילדים והנכדים וכמובן, פינוק ראוי של ברביקיו ברזילאי.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

אבהות 2020: “אבא פגום הוא אבא שלם”

יאיר יגר, מקס גלר ואלעד פרץ, מנהלי קבוצת ‘אבא פגום חריש’, בשיחה גלויה על אבהות בעידן החדש, סולידריות גברית ובניית קהילה חדשה בחריש. ראיון מיוחד לרגל יום האב

החודש מציינים ברחבי העולם את ‘יום האב’. יום זה מאופיין בארוחה משפחתית משותפת ובמתן מתנות לאב המשפחה. בישראל, יום האב נחגג היום, יום ראשון ה-21 ביוני, אולם אירוע זה, שמתקיים כבר מספר שנים, לא צבר פופולריות בהשוואה ל’יום האם’ או ‘יום המשפחה’. הידיעה על קיומו של יום כזה בלוח השנה מפתיעה אפילו את יאיר יגר, מקס גלר ואלעד פרץ, ממנהלי קבוצת ‘אבא פגום חריש’. השלושה לא ידעו על קיומו, זאת למרות שהם חברים ופעילים באחת מקבוצות הגברים-הורים הגדולה בארץ.

אבא פגום חריש
מימין: יאיר יגר, אלעד פרץ ומקס גלר

פרץ: “יש את יום המשפחה, יום האם, יום האהבה, אותם כולם מכירים ורק ליום האב אף אחד לא מודע, אנחנו תמיד בשוליים”, צוחק פרץ ומוסיף: “יום האם נמצא חזק בתודעה. מגיל צעיר אתה יודע שביום האם הולכים וקונים לאמא זר פרחים. יום האב? מי מכיר את זה בכלל?!”.

יגר: “זו לפחות הזדמנות ליום שניתן לעשות בו רגשי אשם לאשה שלא קנתה לנו כלום”.

גלר: “התרגלנו לעובדה שלא סופרים אותנו. כך או כך אנחנו לא נפגעים מזה, לא נעשה מזה סרט”, מסכם גלר בצחוק.

המהות של אבא פגום

כרבע מיליון איש חברים בקהילת ‘אבא פגום’, קבוצת האבות הגדולה בישראל. קבוצת הפייסבוק שהוקמה לפני כארבע שנים משמשת כיום כקהילה מרכזית לגברים, הורים לילדים. במה בה ניתן לפרוק מתחים, לשתף בחוויות ולחשוף בפני דומים את חוויות האבהות המורכבת בעידן החדש. חוויה שאינה חפה מטעויות ומפגמים.

יאיר יגר אבא פגום חריש
יגר: לא זכר באיזו כיתה הילד

יגר משתף בסיפור שממחיש את הבחירה בשם ‘אבא פגום’ : “אשתי יודעת באיזה גיל הילדה עשתה את הצעד הראשון, מתי היא נגמלה ממוצץ, היא יודעת הכל. אני לא תמיד זוכר באיזו כיתה הבת שלי לומדת. היינו די טריים בחריש, באתי לאסוף את הבן שלי מבית הספר ושאלו אותי בכניסה באיזו כיתה הילד. השבתי שהוא בכיתה א’. השומר הקשה ושאל אם הוא בא’1 או א’2. לא ידעתי מה לענות. לשמחתי, הבן שלי בדיוק הופיע ושאלתי אותו, ‘אריאל, באיזו א’ אתה’? והוא ענה לי בביישנות: ‘אבא, אני בכיתה ב”’.

יגר ממשיך: “רגע זה לא הכל. שנתיים אחרי כן, רשמנו את אריאל לבית ספר חדש. הורים אחרים קיבלו הודעות רשמיות על שיבוץ בכיתות, הצטרפו לקבוצות וואטסאפ כיתתיות, ורק אנחנו לא קיבלנו שום הודעה. לאחר בדיקה התברר שרשמתי את הילד לכיתה ג’ במקום כיתה ד’. זו פגימות!”.

למרות הסיפור הקלאסי, יגר מודה שהכינוי ‘פגום’ קצת חוטא לאמת. פרץ ממהר להרגיע: “פגום זה ‘בהפוך על הפוך’, זה בעיקר עוזר לנו לספר את הסיפור שלנו, להסביר איך אנו מגדלים את הילדים שלנו, עם כל השגיאות והטעויות בדרך. השם עוזר לנו להבין שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים”.

גלר: “לטעות זה אנושי, זו כל המהות של הקבוצה. אבא פגום הוא אבא שלם. בימינו, האבות הם שותפים מלאים בגידול הילדים, וזאת בשונה מדור ההורים שלנו שחי בתפישה, שאמא מגדלת את הילדים ואבא מפרנס”.

פרץ מוסיף: “פעם האבא היה מעין שייח’ בבית. אנחנו שייכים כבר לדור הביניים. לילדים שלנו חלוקת הנטל בבית, כבר תראה טבעית לגמרי”.

אלעד פרץ אבא פגום חריש
פרץ: “לא במקרה פגומי חריש מוכרים בכל העיר. הקבוצה שלנו מלוכדת מאוד”

אין תנאי קבלה, לכל אב יש פגמים

הקבוצה המקומית של ‘אבא פגום חריש’ הוקמה בשנת 2017. יגר, גלר ופרץ מנהלים אותה יחד עם שאול מנסבך ועופר חיון, תושבי העיר. תחת הנהגתם צמחה הקהילה יחד עם העיר. “גדלנו פה יחד עם כל הקשיים, ואנו מאוד מעורבים בנעשה בעיר החל מגלי האכלוס הראשונים”, מפרט גלר.

בקבוצת הוואטסאפ המקומית חברים כיום כ- 250 חברים. “אין לנו תנאי קבלה. לכל אב יש את הפגמים שלו”, מסביר גלר ומוסיף: “באחוזים, ביחס לכמות התושבים בחריש, מדובר באחת מקבוצות הפגומים העירוניות הגדולות ביותר בארץ”.

גלר: “לכל אב יש את הפגימות שלו”

השלושה מסכימים שקצב ההודעות בקבוצה שלהם הוא מסחרר. “נכון, הקבוצה מאוד פעילה, גם אנחנו לא מצליחים לעקוב אחרי כל ההודעות”, מודה פרץ בחצי פה ומאשר גם כי רוב ההודעות בקבוצה המקומית לא עוסקות כלל בהורות. “המכנה המשותף נמצא שם, אך הדיונים הם על הכל: סיוע הדדי, איסוף תרומות למישהו שנמצא במצב כלכלי לא פשוט, או הירתמות עבור חבר קבוצה שעובר דירה”, מסביר פרץ ומוסיף: “לא במקרה פגומי חריש מוכרים בכל העיר. הקבוצה שלנו מלוכדת מאוד. בפרדס חנה או בנשר לדוגמה, אין בכלל קבוצה”.

“שגרירים של חריש”

למעשה, קהילת אבא פגום צמחה מעבר לגבולות הקהילה הוירטואלית והפכה לקבוצת כוח והשפעה שמוציאה לפועל יוזמות שונות, רובן ככולן, בתחום העזרה לקהילה.

יגר, ששייך גם למנהלי קבוצת אבא פגום הארצית, מסביר: “אבא פגום היא אחת הקהילות האקטיביות הראשונות שנוצרו במדיה החברתית בישראל. זו קהילה שמקיימת פעילויות, יוזמות ואירועים מעבר למסכים”.

חנוכה אבא פגום חריש
‘אבא פגום חריש’ בחג החנוכה – תהלוכה וחלוקת סופגניות

כך לדוגמה, בחג החנוכה האחרון קיימו פגומי חריש, יחד עם מקבילתם הנשית, ‘הצודקות’, וחברי קהילת ברסלב תהלוכה ברחבי העיר, הדלקת נרות וחלוקת סופגניות.

ביום הבחירות, שהתקיים במרץ 2020, שיתפו חברי הקבוצה פעולה עם קבוצת ‘כוחנו באחדותנו’ שהפיקה קמפיין מיוחד ‘בוחרים בחריש’. במסגרת האירוע קיבלו חברי ‘אבא פגום’ הנחות בבתי העסק בעיר. עוד קראו חברי הקבוצה המקומית לחברים מרחבי הארץ להגיע לחריש, להכיר את העיר על שלל העסקים הפועלים בה, ולהכיר את תושבי המקום.

מנהלי הקבוצה מעידים כי לא מעט תושבים חדשים עברו לחריש בזכות המפגשים שקיימה הנציגות המקומית של ‘אבא פגום’ עם מתעניינים בעיר: “כשיש שאלות בקבוצה הארצית על חריש, אנחנו תמיד שם מגיבים ומסבירים. ממש מרגישים כשגרירים של העיר”, מציין פרץ. ואילו יגר זוקף קרדיט לזכותם: “יש אנשים שהחליטו לעבור לחריש בזכות קבוצת ‘אבא פגום’ הארצית ובזכות המידע שקיבלו מאיתנו על העיר. היו רבים שהזמנתי אלי הביתה לקפה ולקבלת רושם על העיר”.

דרך ארץ צילום רחפן
שגרירים של העיר חריש. בצילום: השדרה המרכזית בעיר

מהן התכניות להמשך?

יגר: “החלום שלי הוא לקיים את פסטיבל אבא פגום הראשון בחריש. ניסינו כמה וכמה פעמים בעבר אך עד היום זה לא קרם עור וגידים. מדובר בהפקה רצינית מאוד וצריך להקדיש לזה זמן. אני מאמין שזה יקרה בעתיד. זה יכול להיות אירוע מדהים ומשמעותי מאוד עבור חריש והחשיפה שלה ברמה הארצית”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

דיווש משפחתי: הורים וילדים רוכבים יחד בחריש

יוזמה קהילתית חדשה מקדמת רכיבת אופניים משותפת להורים וילדים. אלון מייזליק, אייל גוטליב וניר עמיר הם רוכבי אופניים נלהבים, ששמחים לחלוק עם ילדיהם את התחביב. השלושה מציינים את יתרונות הפעילות המשותפת, קוראים למשפחות נוספות להצטרף לרכיבה ולא שוכחים ליהנות מהדרך

צילום: גבריאל אוסטרמן

רוכבי אופניים שמדוושים במרץ ברחובות חריש הם כבר מחזה שגרתי בעיר. גם שבילי האופניים המצויים במרחק רכיבה קצרה בלבד מארחים מדי יום ובסופי השבוע, קהילת רוכבים מקומית, גדולה ושוקקת. בקבוצת הוואטסאפ של ‘רוכבי חריש’ חברים למעלה מ-80 משתתפים ובקבוצה מתארגנים חדשות לבקרים, מפגשי רכיבה ברמות קושי שונות. לאחרונה, הרכיבה על שני גלגלים התרחבה והפכה לחוויה של שני דורות. יוזמה קהילתית בקרב חברי הקבוצה מציעה רכיבת אופניים קבוצתית המשותפת להורים וילדים.

אופניים, רוכבי אופניים, הורים וילדים
חוויה של שני דורות: רכיבה משותפת להורים וילדים. צילום: גבריאל אוסטרמן

“זו הגשמת חלום”, אומר אלון מייזליק (40), עובד בחברת ניהול קניונים ורוכב אופניים נלהב מזה מספר שנים. “אני רוכב בכל שבת, והחלום שלי היה שהילדים יבואו איתי. הם אמנם גילו עניין ברכיבה, אבל רק כשהגענו לחריש ופגשנו את אייל וילדיו, הזדמן לכולנו לרכוב יחד”.

אייל גוטליב (46) הוא חובב מושבע של ספורט הרכיבה מזה 15 שנים. גוטליב, תושב העיר מזה שנתיים ועובד בחברת תיווך מקומית מסביר על התפתחות הרעיון: “לאלון ולי יש ילדים באותם גילאים. התחברנו והחלטנו לצאת מדי פעם לרכיבה בימי שישי, לפני כניסת השבת. הרכיבות היו מהנות מאוד. נהגנו להגיע לנקודת תצפית מרהיבה על כביש 6, להתבונן בשקיעה וליהנות. באחד מהטיולים התגבש הרעיון לצרף הורים וילדים נוספים לחוויה”.

מסלולי רכיבה ברמת קושי מותאמת לילדים

הרכיבה המשותפת הקבוצתית הראשונה של הורים וילדים התרחשה ביום הזיכרון לחללי צה”ל. אירוע הרכיבה, פרי יוזמתו של מייזליק, פורסם תחת השם “רוכבים לזכרם”. האירוע קרא למשתתפים מקהילת רוכבי חריש להקיף את העיר ולסיים את המסלול ב’מצפה רז’, שהוקם לזכרו של לוחם השייטת, רז טבי ז”ל. “זו הייתה חוויה נהדרת והחלטנו שחייבים לחזור על זה”, משתף מייזליק.

אלון מייזליק
אלון מייזליק ובנו בנקודת תצפית על כביש 6

“לאחר מספר שבועות פרסמתי הזמנה נוספת בקהילה לאירוע “רוכבים עם ילדים”. המסלול שנבחר היה של מסלול סינגלים ברמת קושי קלה. הגיעו הורים עם 6-7 ילדים, שהצעיר ביותר ביניהם, בן שנה בלבד, רכוב על כיסא אחורי. המסלול היה כיפי, המשתתפים התלהבו, ולמפגש הבא כבר הגיעו 20 ילדים עם הוריהם. אנחנו מקווים שמפגשי הרכיבה האלו ימשיכו לגדול”.

רכיבה עם הילדים: “תחושת סיפוק עוצמתית”

ניר עמיר (34), השתתף לראשונה עם בנו במפגש רכיבה שארגן מייזליק. עמיר, מנהל פרוייקטים ואב לארבעה, רוכב על אופניים כבר שמונה שנים. “עברתי לחריש מקדומים, שם כמעט ואין היכן לרכוב. חריש, לעומת זאת, היא מקום אידיאלי לרכיבה, עם שפע של מסלולים, שמתאימים לכל סגנון רכיבה ולכל רמה, כולל למתחילים ולילדים.

ניר עמיר רוכבי אופניים
ניר עמיר ובנו. “צבר ביטחון ועבר מכשול שחשש מפניו”

“התחלתי לרכוב באיזור חריש יחד עם הבן שלי, וכיף לי לראות את ההתפתחות שלו ברכיבה. באחת הפעמים נתקלנו ב’דרופ’ (מכשול) שהוא חשש ממנו אבל אחרי מספר רכיבות במסלול הוא צבר ביטחון ועבר אותו. בשבילו זה היה ‘וואו’, וגם בשבילי”.

“זו בהחלט תחושה נפלאה”, מוסיף גוטליב. “ממש אפשר לראות את תחושת הסיפוק מהרכיבה בעיני המשתתפים”, הוא מדגיש ומוסיף בנימה אישית: “באחת הרכיבות הבת שלי הייתה הבת היחידה וכל השאר היו רוכבים בנים ולכן היא לא רצתה לצאת לרכיבה. בסופו של דבר, היא הצטרפה ורכבנו יחד במסלול קשה ומאתגר של 10 ק”מ. ילדים רבים התקשו לעבור מכשולים וירדו מהאופניים בעליות תלולות או בירידות מפחידות; אבל בסוף, כשסיימנו את המסלול, תחושת הסיפוק הייתה מאוד עוצמתית”.

אופניים זה הרבה יותר מספורט

“רכיבה על אופניים היא פעילות ספורטיבית נהדרת לילדים, והשאיפה שלי היא שחריש תמותג כעיר של ספורט שטח ואופניים”, מציין גוטליב. “אבל רכיבה היא הרבה יותר מספורט עבור ילדים: הם לומדים לבנות ביטחון, מפתחים קואורדינציה ומכירים את תנאי השטח. הרכיבה מעניקה לילדים הזדמנות לראות טבע, לשבור שגרה, ולהכיר אנשים חדשים, שאולי לא היו נקרים בדרכם בסיטואציה אחרת, וזה נהדר. זו חריש במיטבה”.

אייל גוטליב רוכבי אופניים
אייל גוטליב ובתו: “רכיבה היא הרבה יותר מספורט עבור ילדים”

“בעיני, לרכיבה עם הילד יש שלושה יתרונות גדולים”, מוסיף עמיר. “בראש ובראשונה זו חוויה משותפת שמחברת בין ההורה לילד. שנית, הרכיבה מאתגרת את הילד ובונה לו בהדרגה ביטחון עצמי. ככל שהוא משתפר ברכיבה ומבצע יותר אלמנטים טכניים, כך הוא בטוח יותר בעצמו. היתרון השלישי ברכיבת אופניים הוא הפן החברתי. זו קהילה מגובשת, והילד רואה איך אני רוכב עם חברים, איך אנחנו יושבים יחד בסיום הרכיבה ומחקה את ההתנהגות. גם הוא לומד לרכוב באותו אופן עם החברים שלו”.

רכיבת אופניים
רכיבת אופניים: “חוויה משולבת יקרת ערך”. צילום: אלון מייזליק

“החוויה המשולבת הזו היא יקרת ערך”, מסכם מייזליק. “ישנם הורים שמשחקים עם הילדים שלהם כדורגל, אבל אני לא יודע לשחק כדורגל. אני יודע לרכוב על אופניים ואני שמח שאני יכול לעשות את זה עם הילדים שלי. זה הכיף שלנו יחד”.


לכתבות נוספות בנושא: “חריש היא גן עדן לרוכבי אופניים” 


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

הטובים לחריש: גאווה מקומית על מדים

הם לובשים מדים, מגיעים להישגים מרשימים, מטפסים בסולם הדרגות ואוהבים את חריש בלב שלם. רב סרן אורנית אביטן-ג’ורנו יזמה אפליקציה שתחולל שינוי ופקד ליאון ניסנוב זכה ביום העצמאות באות מצטיין מג”ב איו”ש. גאווה מקומית כבר אמרנו?

לפני שבוע השיק צה”ל את אפליקציית ‘בדרכים’ המקשרת בין חיילי צה”ל בסדיר ובקבע ומצוותת נסיעות משותפות של חיילים בהתאם לאזור מגורים ויעד הגעה. האפליקציה משמשת כסביבה צבאית מאובטחת, שאינה מיועדת לאזרחים, והיא מעודדת מעבר לחיסכון בדלק, בזמן והפחתת העומס בדרכים, גם סביבה בטוחה לחיילים מפני טרמפים אקראיים או התקהלות בטרמפיאדות ותחנות אוטובוס – יעדים שהיו נתונים בעבר למתקפות מחבלים.

רס"ן אורנית אביטן-ג'ורנו
רס”ן אורנית אביטן-ג’ורנו

על הרעיון והיוזמה חתומה רס״ן אורנית אביטן-ג׳ורנו (32) ראש מדור כוננות זרוע יבשה, אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה.

אביטן-ג’ורנו, תושבת חריש מזה שישה חודשים, התגוררה בגוש דן לפני המעבר לעיר ולא סבלה מבעיה של פקקים אולם ביום הראשון בו יצאה מביתה בחריש בדרכה לעבודה בקריה בתל אביב, היא הבינה לראשונה על מה כולם מדברים. “יצאתי בשעה שבע בבוקר והנסיעה התארכה מאוד. הבנתי שזה לא הגיוני להתנהל כך. באותה תקופה הושקו נתיבי הנסיעה הציבוריים של פלוס 2 ו-פלוס 3 ותהיתי את מי אני יכולה לקחת איתי כדי לקצר את זמני הנסיעה שלי וגם לתרום לסביבה. משם נולד הרעיון”.

להתמודד עם חוסר וודאות

אביטן-ג’ורנו, נשואה לרואי ואם לשתי בנות, הצעירה בהן היא תינוקת בת חודש וחצי בלבד, יוצאת בשיגרה מביתה למשרד בקריה ואין לה מושג באיזו שעה תחזור. “כראש מדור אני אחראית לתכנון כל המשימות השוטפות השנתיות ללוחמי זרוע היבשה וחיילי המפקדות. בזמני חירום אני נציגה בחמ”ל של הרמטכ”ל”.

אורנית אביטן ג'ורנו
אורנית אביטן-ג’ורנו

ואכן, בזמן הקורונה, היא לא יצאה כמעט מהבור ועסקה מסביב לשעון במילוי פקודות מבצע “קרן אור” ובתיאום פעילות עם פיקוד העורף. אבל האקשן והטירוף רק עושים לה טוב. “אין יום שדומה לאחר. התפקיד שלי מתמודד בעיקר עם חוסר וודאות”, היא מסבירה.

בעברה מילאה אביטן-ג’ורנו שלל תפקידי פיקוד והיא חתומה גם על פיתוח קורס הרחפנים הראשון בצה”ל. היא בעלת תואר שני במינהל עסקים וייעוץ ארגוני, ובזמנה הפנוי מעבירה הרצאות שעוסקות בניהול זמן יעיל. “יש לי ענין עם ניהול זמן”, היא מודה. זה חלק מהניסיון שלי לאזן בין קריירה ומשפחה ולהישאר בחיים. חשוב לי לדעת שהשבוע מנוצל היטב”.

תרבות הנסיעה השיתופית

כאמור, את הרעיון לאפליקציה הגתה עם המעבר לחריש, אולם משבר הקורונה תרם גם הוא לזירוז הליך הפיתוח. “הרעיון זכה לפידבקים חיוביים מאוד והתחלתי לעבוד על פיתוח האפליקציה עם יחידת שחר באגף התקשוב וההגנה בסב”ר. ברגיל, תהליך הפיתוח אורך כשישה חודשים, אולם הפסקת התחבורה הציבורית בשל הקורונה והצורך של חיילים להתנייד תרם להאצת התהליך. כעת חובת ההוכחה היא עלינו, אנשי הקבע בעלי הרכב, לעדכן את הנסיעות שלנו ולהציע טרמפים לחיילים שגרים בסביבה שלנו”.

אפליקצית בדרכים
אפליקצית בדרכים. הושקה לפני שבוע

אביטן-ג’ורנו שיזמה את פיתוח האפליקציה באופן עצמאי ולא כחלק מתפקידה, מעריכה שהמכשול העיקרי שהיא רואה כעת בהצלחתה הוא דווקא מכשול תרבותי: “תרבות נסיעה שיתופית היא חדשה בארץ, אנשים אוהבים את העצמאות והפרטיות שלהם ולכן אנו בוחנים גם אפשרות לתגמל את הנהגים כדי לחולל את השינוי. אני מקווה שמצה”ל תצא בשורה בנושא התחבורה השיתופית במיוחד בתקופה בה חוזרים לשגרה”.

למרות הקושי בהתניידות מחריש לתל אביב חולקת אביטן-ג’ורנו מילים חמות לעיר: “הגענו לחריש כדי להיות חלק מקהילה מתפתחת, לקחת חלק במשהו גדול יותר, ואנו אוהבים את המגורים בעיר. כוחה של הקהילה בעיר מורגש. חריש נהנית מדיור בר השגה ומחינוך טוב. צריך רק לחבר אותה לכביש 6 ולשדרג את התשתיות על מנת להפוך אותה לעיר אטרקטיבית”.

ילדות באילת אורנית אביטן-ג'ורנו
ילדות באילת: “חלמתי להיות ראשת העיר”

תכניות לעתיד?

“היעד הוא לקבל דרגת סגן אלוף ולהמשיך לטפס בסולם הדרגות”, היא מציינת ובנשימה אחת מספרת גם על תכנית המגירה: “אני ילידת אילת ותמיד חלמתי להיות ראשת העיר. כעת עם המעבר לחריש וההתאהבות בעיר, אני לא פוסלת את הרעיון, שאם לא אמשיך בצבא, אני אכנס לעשייה הציבורית בחריש ואתרום את חלקי לעיר”.

מצטיין מג”ב איו”ש

השגרה של פקד ליאון ניסנוב (26) מפקד מחלקה במג”ב איו”ש (איזור יהודה ושומרון) דומה לסרטי הפעולה שניתן לצפות בהם בנטפליקס. ניסנוב, שמפקד בגילו הצעיר על 30 שוטרים, עסוק מרבית ימי השבוע במשימות הכוללות סיורי שטח, כיתות כוננות, התמודדות עם הפרות סדר ומשימות ביטחון שוטפות. ביום העצמאות האחרון, כשמדינת ישראל חגגה יום הולדת 72, נבחר ניסנוב למצטיין יום העצמאות של מג”ב איו”ש והועלה לדרגת פקד.

ליאון ניסנוב מג"ב
פקד ליאון ניסנוב: “העבודה מעניקה לי תחושת סיפוק עצומה”

לשאלה אם הבחירה בו הפתיעה אותו עונה ניסנוב בחצי חיוך: “זו שאלה מכשילה. אם אני אומר שלא, אני אתפס כיהיר. אני יכול לומר שזה מאוד מרגש שמעריכים את העבודה שלך. העלייה בדרגה משמעותה ייצוג סמלי, לא מדובר בתוספת שכר, זו הערכה נטו וזה משמח אותי מאוד”.

“תוצאות מידיות וניכרות בשטח”

העבודה של ניסנוב אכן ראויה להערכה. מדובר בעבודה קשה וסיזיפית באחת הגזרות ה”חמות” של ישראל. “אני יכול לומר שאני לא בא לעבודה, אני בא לעבוד ולעבוד קשה. יש לי 30 לוחמים שאני אחראי עליהם מכל ההיבטים והזוויות האפשריות, אני יוצא איתם למשימות בשטח, בונה להם לו”ז הכולל מעבר למשימות גם מד”סים ופעילויות ספורט, ונותן להם מענה גם ברמה האישית כשהם בבית ונתקלים בבעיה או בקושי”.

מה אתה אוהב בעבודה?

“בראש וראשונה את העובדה שאני שומר על בטחון המדינה. העבודה מעניקה לי תחושת סיפוק עצומה. רוב השוטרים נמצאים בתפקיד בגלל סיבות דומות. הם לא מונעים בגלל כסף או שכר. מעבר לזה, לעבודה שלנו יש תוצאות מיידיות וניכרות בשטח. אתה יודע שבזכות המעצר שביצעת מנעת פיגוע. בזכות האדם שחקרת, מנעת גניבת רכב. לעשייה המאומצת יש תוצאות שמשפיעות על תושבי המדינה”.

ליאון ניסנוב מצטיין יום העצמאות
טקס קבלת פרס מצטיין מג”ב איו”ש

ניסנוב שמשרת כבר שבע שנים במג”ב התחיל את דרכו כלוחם סדיר במג”ב ירושלים. הוא סיים קורס מ”כים וחזר לפקד כמפקד טירונים באותה גזרה, המשיך כמפקד קורס מ”כים ובהמשך יצא לקורס קצינים.

לקטוף חוביזות ופטריות

את ההפוגות שיש לו בין המשימות השוטפות הוא מבלה ברחוב גמלא בחריש, העיר אליה הגיע בגיל שנה. “אני גר בחריש כבר 25 שנים. הורי הם ממקימי הישוב. כילד זו היתה חוויה מדהימה לגדול בחריש. הישוב היה בן 300 משפחות והתחושה הקהילתית והמשפחתית היתה חזקה מאוד. כולם הכירו את כולם ועזרו לכולם. בשבתות בילינו ביערות בקטיף חוביזות ופטריות ועשינו על האש. בהתחשב בעובדה שכל שבעת האחים של אבי התגוררו בישוב, כל אדם בישוב כמעט היה קרוב משפחה שלי”, נזכר ניסנוב.

ליאון ניסנוב ביערות חריש
ניסנוב: ילדות ונערות ביער חריש

ואיך התחושה שלך כעת בחריש החדשה?

“יש פחות שקט, יותר רעש והמולה. זה מורגש. אבל יש גם יתרונות, פתאום יש בנק וסופר מתחת לבית”. למרות התחושות המעורבות בנוגע לאופיה המשתנה של העיר, דרכו של ניסנוב שלובה בחריש גם בעתיד: “קניתי בית בחריש ואני אגדל את הילדים שלי כאן. אני אמשיך לגור כאן כי אני אוהב לחיות כאן”, הוא פוסק.

האם אתה מעורב במה שקורה בעיר? אתה מחובר למתרחש באמצעות הקבוצות החברתיות?

“כן, אני עוקב אחרי הקבוצות המקומיות. מצחיק לראות אנשים מתלוננים על בעיות קטנות, שטרם הספיקו לטפל בהם. צריך להיות אופטימיים, רק התחלנו בהקמה של העיר”, מציין ניסנוב ומזכיר את ההתפתחות העצומה שחלה בעיר בעשר השנים האחרונות: “אבא שלי עובד מועצה כבר 21 שנה. כיום הוא משמש כמנהל הניקיון של חריש. עד שנת 2010 הוא היה עובד המועצה היחיד בעיר. העיר מתפתחת בקצב מדהים וצריך לתת לה את הזמן להשלים מהלכים”.

ליאון ניסנוב בגמלא
ניסנוב בפתח בית הוריו: “קניתי בית בחריש ואני אגדל את הילדים שלי כאן”

ניסנוב בוחר לסיים את הראיון במסר לנוער החדש של חריש: “זכורה לי חוויה מתקופת הטירונות. הייתי בן 19 כשתפסתי טרמפ עם איש קבע בדרגת פקד (הדרגה שקודמתי אליה), והסתכלתי עליו ממקום הכי נמוך שיש במג”ב- טירון. כששאלתי לגילו, הוא השיב שהוא בן 27, וחשבתי שזה בטח מאוד קשה להגיע לדרגה הזאת בגיל הזה. שבע שנים אחרי, אני בן 26 וקיבלתי את דרגת הפקד. נזכרתי ברגע הזה ואמרתי לעצמי ‘אם תרצו אין זו אגדה’. זה המסר שלי לנוער של חריש, אתם רוצים משהו? תגיעו אליו!”


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף

אם תסתכלו רק על הקמטים והשיער הלבן תפספסו בגדול: חברי קהילת הגמלאים שעוברים להתגורר הקיץ בבניין משותף בחריש מלאים בחיוניות ורוח צעירה והם מתכננים לתמוך האחד בשני, לתרום לקהילה וגם לשנות את העולם: “יותר מאי פעם ברור שיש לשנות את הפרדיגמה לפיה החברה תופסת את הזיקנה ואת הזקנים”  

מימין: בהירה, עמוס, אלדד, רמי, אורה, רחל, תמר, חיה ואריאלה. צילומים: אורן קלר

אם הכל ילך כמתוכנן, בקיץ הקרוב יעברו להתגורר בבנין משותף בשכונת הפרחים 12 מחברי קהילה חדשה מתגבשת ופורצת דרך, קהילת גמלאים בחריש.

חברי הקהילה, שצעיר החבורה בה בן 65 והמבוגר נושק לגיל 78, מקדמים מודל חדש של הזדקנות מכבדת המהווה חלק תורם ובלתי נפרד מהחברה. “המטרה שלנו היא לפעול למען איכות חיינו, ליצור מודל שיאפשר לנו להישאר לגור בביתנו בזקנתנו וככל שניתן להימנע בעתיד מהצורך בפיתרון חוץ ביתי”, כתבו חברי הקהילה באמנה שניסחו.

שכירות לגיל הזהב בפרוייקט דונה בחריש בשכונת הפרחים
מודל חדש לזקנה בישראל

את זאת הם יעשו בעזרת שותפויות ועזרה הדדית, שיאפשרו להם להקטין את הוצאות הקיום בכלל ואת ההוצאות המיוחדות לגיל המבוגר ובעזרת מיזמים עסקיים-חברתיים שימצו את הניסיון והידע המצטבר של חברי הקבוצה.

“כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו”, מציינת חיה ליסקובסקי (71) חברת הקהילה, שמתעתדת לארוז בקרוב את חייה בארגזים ולעבור לבנין המשותף.

ליסקובסקי, תושבת חריש מזה שנתיים, מוותרת על ‘דירה מסודרת עם שקיעות מרהיבות ובעל דירה מקסים’, לטובת הבנין המשותף: “נדלקתי על הרעיון”, היא מודה. “החזון שלי הוא להיות חלק מקהילה של אנשים שעושים למען עצמם. אנחנו אמנם מבוגרים, אבל יש רבים בחבורה שעובדים, לומדים ומתפתחים. זו חבורה שכיף להיות איתה”, היא מסכמת.

חיה ליסקובסקי
ליסקובסקי: “נדלקתי על הרעיון”

מרעיון לביצוע, מכמיהה למציאות

את הרעיון להקמת הקהילה קידמה אריאלה דישון, חברת הקבוצה והיוזמה קרמה עור וגידים במפגש בין רמי גרטלר ותמר נרקיס גל. גרטלר (65), עבר לחריש לפני שנה. “ראיתי בחריש פוטנציאל טוב וחשתי גם תחושת חלוציות וציונות, אם אפשר להשתמש עדיין במילים האלה בתקופה שלנו”.

גרטלר מודה שהרעיון של מגורים משותפים בעירבון מוגבל (כל חבר בקהילה ביחידה עצמאית וכולם יחד במתחם משותף) קינן בו כבר תקופה ארוכה. “בחולון, הייתי שותף בקבוצה שנפגשה במשך שמונה שנים ודיברה על מגורים משותפים, אבל זה לא הבשיל ואילו בחריש, תוך שלושה חודשים בלבד עברנו משלב החזון והחלום למציאות. אני זוקף זאת לזכותה של נרקיס-גל שהיא אשת ביצוע”.

תמר נרקיס-גל (71) חלמה על רעיון דומה. “הייתי חברת קיבוץ ומנהלת קהילה בקיבוצים. בעשר השנים האחרונות נדלקתי על הרעיון של לחיות עם חברי קהילה ואף למדתי את הנושא לעומק. כשהגעתי ליום הולדתי ה-70 החלטתי שאני מפסיקה לנהל קהילות עבור אחרים ומתחילה לטפל בקהילה של עצמי. עברתי לחריש במטרה להצטרף לקהילת ‘ירוק בעיר’ אולם המעבר שלהם לעיר התעכב ולכן התנדבתי לפעילות של קבוצת 60 פלוס והכרתי אנשים שהרעיון של קהילה ענה להם על כמיהה נסתרת”.

הנאים השכנים בעינייך?

חברי הקבוצה שרובם מתגוררים לבדם בחריש, יעברו להתגורר ברחוב נרקיס 32 בבנין חדש של חברת ‘דונה’. חוזה השכירות ייחתם בקרוב והוא כולל שכירות ארוכת טווח של חמש שנים במחיר קבוע ולא משתנה.

“אנחנו רוצים ליצור משהו מעבר ליחסי שכנות גרידא”, מסבירה ליסקובסקי. “יש לנו הרבה רעיונות וגם אפשרויות לשיתופי פעולה כלכליים, יש לנו חבורה של אנשים מוכשרים עם מגוון רחב מאוד של מקצועות וכשרונות שיאפשר לנו ליצור מיזמים חברתיים-כלכליים”.

תמר נרקיס גל
נרקיס-גל: “להפוך משכנים לקהילה, זה תהליך היצירה שלנו”

“להפוך משכנים לקהילה – זה תהליך היצירה שלנו”, מדגישה נרקיס-גל. “כולנו מאוד רוצים בהצלחת הפרויקט. המטרה שלנו היא להפוך את חברי הקהילה לקבוצה שעוזרת לפרט בהיבטים שונים אבל גם להושיט יד לתושבים בקהילה הרחבה בחריש, כמו משפחות חד הוריות ואחרים וגם לקדם פרויקטים חברתיים כמו בניית מערכת השירותים לאזרח הוותיק בחריש”, מציינת נרקיס-גל ואילו גרטלר מדגיש: “אנחנו מתכננים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הרב-גילית הסובבת אותנו הן בחיי היומיום השוטפים והן בתרומתנו לה”.

התרומה לקהילה מתחדדת מול ההשוואה המתבקשת לבתי דיור מוגן, המודל הנפוץ יותר למגורים עבור בני הגיל השלישי.

“אני לא רוצה לחיות בכלוב זהב מנותק מהקהילה ומהעיר. בניגוד למתרחש בבתי דיור מוגן – אנחנו עושים הכל לבד, אין לנו מנהל שקובע שמחר תהיה הופעה או חוג. מה שנקים לעצמנו, זה מה שיהיה”, מסביר גרטלר.

נרקיס-גל: “בבית אבות בולט האלמנט הסיעודי. בקהילה שאנו מקימים, ברור שאם אנחנו גרים יחד ואנחנו חברים טובים, נוכל לנצל זאת לעזרה הדדית של קניית תרופות, הסעה לרופא או כל מטלה אחרת”.

“ההבדל העיקרי בינינו לבין בית דיור מוגן הוא שאנחנו יוצרים את הקהילה”, מפרטת ליסקובסקי  “אנחנו נחליט יחד מה לעשות, יש לנו חזון לעצמנו, זה הבדל מהותי. בדיור מוגן אין תחושת שייכות למשהו גדול ממני”.

רמי גרטלר
גרטלר: “אני לא רוצה לחיות בכלוב זהב מנותק מהקהילה ומהעיר”

“כל חיי התנדבתי בקהילה תמיד הייתי איש חינוך ואני מקווה שאנחנו נצא לכל מיני יוזמות חברתיות ואולי חלק מהן יהיו בשכר. כסף זו לא מילה גסה”, מסכם גרטלר.

בחוד החנית החברתית

ואכן, גם ההבט הכלכלי נלקח בחשבון על ידי חברי הקבוצה. קנייה מרוכזת, הנחות קבוצתיות, הוזלת עלות המחייה הכללית ובמיוחד עלויות בריאותיות, כל אלה נבדקו והם חלק מתכנון הקהילה להיטיב עם חבריה. “אני רוצה שנהיה חוד חנית חברתית, שנפנה זרקור לקבוצת אנשים עם ניסיון וידע. המדינה צריכה לשאול את עצמה מה עושים עם המשאב האנושי הזה, איך אפשר לנצל את זה, בטח ובטח בתקופה בה מדברים כבר על גיל רביעי וחמישי. יש גם אנשים שהגיעו לשלב הזה בחיים עם מעט חסכונות והמדינה צריכה לעזור להם לפרנס את עצמם בכבוד לפחות עשור נוסף”, מדגיש גרטלר.

רעיון זה מקבל משנה תוקף על רקע מגפת הקורונה העולמית ש’כלאה’ ובודדה קשישים רבים ויצרה סטיגמה קשה, ששנים רבות עוד יתקשו בני הדור השלישי להתנער ממנה.

נרקיס-גל: “תקופת הקורונה חידדה את הצורך בקהילה ויצרה אצלנו מוטיבציה מאוד גדולה להתקדם, לחזק את היסוד החי בכולנו, להישאר חיוניים ופעילים”.

שכירות לגיל הזהב בפרוייקט דונה בחריש בשכונת הפרחים
חברי הקהילה בחזית בניין המגורים. הקורונה חידדה את הצורך בקהילה

ליסקובסקי: “תקופת הקורונה לא השאירה אותנו לבד. שוחחנו על בסיס קבוע בזום והיינו עסוקים בהקמת הקהילה. אף אחד מאיתנו לא הרגיש מבודד או מסכן, תמכנו האחד באחר”.

“הקפיצו לי את הפיוזים”, מודה גרטלר. “בגלל הקורונה מסתכלים עלינו כעל אנשים עם רגל אחת בקבר. יותר מאי פעם ברור שיש לשנות את הפרדיגמה לפיה החברה תופסת את הזיקנה ואת הזקנים. הקהילה שלנו תהיה בחזית השינוי הזה”.

בלי חששות ועם פרפרים בבטן

היוזמה של חברי קהילת נרקיס 32 מצטרפת לשלל יוזמות חברתיות וקהילות שפורחות בחריש כדוגמת הקהילה הירוקה והקיבוץ העירוני. מה יש בה בחריש שמעודד הקמה של יוזמות כאלה?

“יש פה רוח חלוצית, אנשים פתוחים יותר אחד לשני, נעימים אחד יותר לשני וסובלניים יותר מאשר בכרך ההומה”, פוסק גרטלר. נרקיס-גל מסכימה: “חריש אוהדת רעיונות חדשים ורבים שמחו להיות שותפים שלנו לעשייה. קיבלנו אוזן קשבת ותמיכה מהמתווך מקסים פרחמנקו מ‘רימקס’ ומחברת ‘דונה’ שאפשרו לנו לשריין את 12 הדירות בבניין עבורנו. “קיבלנו רוח גבית מרבים שתומכים בנו”, מוסיפה ליסקובסקי ומציינת את עו”ד נתי עופר שעזר בהתנדבות בנושא ההערכות המשפטית.

יש לכם חששות?

“במקרה הכי גרוע, אם נושא הקהילה לא ימריא, אני אגור בבניין עם 12 אנשים חביבים. אין לי פחדים גדולים. לעומת זאת, אני יכול לומר שיש לי פרפרים בבטן. מרגש אותי שהרעיון ליצירת קהילה קורם עור וגידים. אנחנו עושים פה משהו ייחודי”. מסכם גרטלר.

שכירות לגיל הזהב בפרוייקט דונה בחריש בשכונת הפרחים
מודל אלטרנטיבי לבני הגיל השלישי

גם נרקיס-גל לא מתעסקת בתחושות שליליות אלא מחכה לשלב הבא: “חששות? לא ממש, אני מקווה שיום אחד נוכל להשפיע על עוד אנשים ולהוות מודל אלטרנטיבי לבני הגיל השלישי”.

ואילו ליסקובסקי מסכמת: “אני רוצה שאנשים בגילנו יקבלו השראה ויבינו שלא משנה מה מצבם הכלכלי או האישי, אם הם תפרנים או פרודים, אין להיכנע לדיכאון. יש חיים גם בגילאי 60 ו-70, חיו אותם לפני שאתם מתים”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

משיעור פרונטלי לשידור: “המציאות המקוונת החדשה יצרה תקשורת אחרת עם הילדים”

המורים, אורן קלר ושקד ארד, השתתפו בפרוייקט מערכת השידורים הלאומית של משרד החינוך והעבירו שיעורים מקוונים ששודרו בפני אלפי תלמידים. החוויה היתה מרעננת אך תחושת השליחות משמעותית יותר: “על אף הריחוק הפיזי יצרנו ממד אינטימי עם התלמידים”

משבר הקורונה והפסקת הלימודים במוסדות החינוך במדינה הציבו אתגר חדש עבור התלמידים וצוותי ההוראה, המשך לימודים מבלי לבקר בבית הספר. כך נולדו להן מערכות הלימוד מרחוק. מוסדות החינוך הקימו עצמאית סביבות לימוד מתוקשבות הכוללות מצגות, שיעורים מצולמים ושיעורים ב”שידור חי” בהשתתפות התלמידים. כתיגבור ומענה רחב ומקיף יותר, הקים משרד החינוך את מערכת השידורים הלאומית, שיעורים מקוונים במגוון נושאים, שצולמו באולפני טלוויזיה על ידי מורים ומורות מן השורה. השיעורים שודרו ביוטיוב ובערוצי טלוויזיה יעודיים.

“ליונית לוי אין מה לדאוג”

אורן קלר, תושב חריש, הוא מורה במגמת מינהל וכלכלה בבית הספר העל יסודי, מבואות עירון. בעיסוקו הנוסף כצלם, רגיל קלר לעמוד בעיקר מאחורי העדשה, אך בשבוע שעבר קיבל קלר את ההזדמנות לתפוס את עמדת הפרזנטור. “פנו אלי ושאלו אם אני מוכן ללמד והסכמתי”. מפרט אורן על האופן שבו נוצר הקשר, “ביקשו שאעבור אודישן קצר כדי לבחון את ההתאמה למשימה. ראו שאני יודע לעשות את העבודה ו’עובר מסך’ והתבקשתי להכין ולהעביר להם מצגת של שיעור”.

קלר: “פחות עניינה אותי התהילה אלא יותר הרצון לתרום”

בצילומים שהתקיימו באולפני הרצליה בחר קלר ללמד את תלמידי כיתות י”א-י”ב שיעור שמסכם את קווי ההבדל והדמיון בין ארגונים שונים הפעילים בחברה; ארגונים עסקיים, ציבוריים, ממשלתיים ומלכ”רים.

“היתה חויה זורמת ונחמדה. ראיתי באולפן כל מיני סלבס. עברתי את הצילומים בטייק אחד ונראה שהיו מרוצים ממני בסך הכל. יתכן ואוזמן שוב בהמשך”, אומר קלר ומסכם בחיוך: “פחות עניינה אותי התהילה אלא יותר הרצון לתרום למערכת עבור התלמידים, שיושבים בבית. ליונית לוי אין מה לדאוג, אני לא מתכוון לקרוא תיגר על מקומה”.

עם התלמידים גם מחוץ למסגרת הפורמלית

גם שקד ארד, מורה למדעים ומחנכת בחטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’ בעיר, הוזמנה להצטלם עבור שלושה שיעורים באולפן בכפר סבא. בשגרה, רגילה ארד, להקנות ידע לעשרים תלמידים אך הפעם היא זכתה להעביר שיעורים לאלפי תלמידים מכיתות ז’-ח’-ט’. “השיעורים עסקו בהשפעות האדם על הסביבה, נושא מאוד חשוב בעיניי והוא כמובן מתחבר לתכנית הלימודים”, מבארת ארד.

שקד ארד באולפן
ארד: “פתאום הפכנו שותפים לבית ולחדר של התלמידים ובו בזמן הם נחשפו לחיים הפרטיים שלנו, המורים”

בעוד שחווית ההשתתפות במערכת שידורים ארצית היתה עבור ארד חויה מרעננת אך חד פעמית, את מרבית מרצה הקדישה ארד מאז הפסקת הלימודים לקשר ישיר עם תלמידי כיתה ח’ אותם היא מחנכת. בשלושת השבועות שחלפו מאז השבתת מוסדות החינוך, הקפידה שקד לקיים מפגשים יומיומים עם תלמידיה, קשר רציף שלא נפסק גם כאשר הורה משרד החינוך, על עצירתה של הלמידה מרחוק והפסקת התגמול למורים, החלטה שבוטלה לאחר מספר ימים.

“שמנו דגש לשמור על קשר עם הילדים מתוך הבנה שזו תקופה לא פשוטה עבורם”, מספרת ארד. “מידי יום נפגשנו לשיחות וידאו ממושכות, ששילבו בין למידה והקניית ידע למפגשים “חברתיים” שכללו משחקים משותפים”. ארד מציינת כי דווקא בתקופה זו תחושת השליחות שלה מתעצמת: “האחריות שלי כמורה מאוד התחזקה, זה הרבה מעבר להעברת שיעור כזה או אחר”.

רגע לפני חופשת החג, מספקת ארד תובנה משמעותית נוספת מהתקופה האחרונה: “זו היתה תקופה מאתגרת אך מאוד מאוד מיוחדת”, היא מציינת ומוסיפה: “המציאות המקוונת החדשה יצרה תקשורת אחרת עם הילדים. פתאום הפכנו שותפים לבית ולחדר שלהם ובו בזמן הם נחשפו לחיים הפרטיים שלנו, המורים. על אף הריחוק הפיזי יצרנו מימד אינטימי עם התלמידים, שלא היה קודם ואולי לא היה מתקיים אלמלא המשבר. אני מתרשמת כי הצלחנו להעביר לתלמידים את ההבנה שאנחנו איתם גם מחוץ למסגרת הפורמלית. כמובן שאין זה תחליף למפגש אמתי, אנחנו מתגעגעים אל התלמידים ומקווים להיפגש איתם שוב בתחום בית הספר בקרוב”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“הופעתי בכל העולם, אבל זכיתי כעת לנגן בעיר שלי”

רואי ג’ורנו, יניר קילינסקי ומיכל צור לוקחים חלק במיזם התרבות הנודד “עושים שכונה” ומודים על הזכות לשמח את תושבי העיר חריש. וכן, יש גם רווח אישי: “קיבלתי מיקרופון ליד ומשהו נדלק בי”

“מזל שיש לנו מרפסות” – כך כתב תושב העיר בתגובה ליוזמה של עיריית חריש להביא לתושבי העיר הפוגה משגרת הקורונה בעזרת מופעים חיים. כבר תשעה ימים שהאולפן הנייד “עושים שכונה” נודד ברחבי העיר ומציע לילדי ותושבי העיר הופעות בהן ניתן לצפות מהמרפסות. ההופעות גם משודרות בשידור ישיר בפייסבוק. בשבוע האחרון התארחו באולפן הנודד מיטב הכישרונות של חריש וגם כמה “טאלנטים” מבחוץ.

ליאור דטאוקר “פיקו” בהופעה. צילומים: דוברות עיריית חריש

תרבות בימי קורונה

על לוח ההופעות המגוון אחראית  ניצן דמתי (41) מנהלת מחלקת תרבות וחינוך בלתי פורמלי בעיריית חריש. לדבריה, הרעיון לפרויקט נולד מתוך רצון לתת תרבות לתושבי העיר בדרך יצירתית ובמסגרת המגבלות וההנחיות של משרד הבריאות. דמתי מציינת כי בניית תכנית ההופעות והשידורים נבנתה על בסיס שני עקרונות, האחד, הרצון לתת לכל תושב בחריש ליהנות באופן שווה מהפרויקט, והאחר, לתת במה לאמנים תושבי חריש.

ניצן דמתי
דמתי: “לתת תרבות לתושבי העיר בדרך יצירתית ובמסגרת המגבלות”

ביצוע הפרויקט דרש מצוות התרבות למפות את העיר, את צרכי האוכלוסיה ולאתר את הכשרונות המקומיים. מיותר לציין שהכל נעשה בלוח זמנים דחוק במיוחד.

לשידור הבכורה שהתקיים ב-30/3 עלו אבי לאטי ורואי ג’ורנו, שראיינו את הזמר המקומי משה בנימין. ג’ורנו (36) מתגורר בחריש כבר שישה חודשים. בימי שגרה הוא מנחה אירועים וכנסים. כעת, בימי הקורונה, הוא הפך רשמית למגיש התכנית ‘ספונג’ה’, שתשודר מדי יום שישי וכבר זוכה למעריצים מקומיים.

התכנית עוררה בי תקווה לעתיד

“השידור האחרון זכה ל-2500 צפיות”, משתף ג’ורנו בגאווה ומסביר כי במסגרת התכנית תושבי העיר שולחים דרישות שלום לקרובי משפחה רחוקים או שכנים קרובים, מברכים או מקדישים שירים אהובים.

רואי גורנו
ג’ורנו: “לקחת חלק בפלטפורמה שמאפשרת לאנשים לברך את אלו שהם לא יכולים לפגוש”

“מרגש אותי לקחת חלק בפלטפורמה שמאפשרת לאנשים לברך את אלו שהם לא יכולים לפגוש. אנשים רוצים לשמוח ולהרגיש ביחד והתכנית מעניקה להם שותפות גורל, מאפשרת להם לצאת קצת מהבאסה ולשמוח”.

המיקרופון אינו זר לג’ורנו שהיה בעברו גם שדרן ברדיו קול רגע (רדיו גליל עמקים), אבל התחושות שמלוות את העשייה הפעם הן שונות לחלוטין. “הסגר גורם לנו לנבול ולקמול כמו פרח בלי מים ואור. פתאום, קיבלתי מיקרופון ליד ומשהו נדלק בי. הרגשתי שהפכתי לאדם אחר, נכנסו בי אנרגיה וחיות שלא היו קודם. התכנית עוררה בי תקווה לעתיד”.

האולפן הנודד. צילום: דוברות עיריית חריש

ג’ורנו, שהתברך בבת חדשה לפני מספר שבועות, מודאג גם מנושא הפרנסה, אבל לתשלום “הסמלי והצנוע”, לדבריו, שהוא מקבל על שירותיו, יש ערך מוסף אחר: “לאדם כמוני, שרגיל להופיע לפני קהל שמוחא כפיים, הנוכחות הבימתית מאוד חסרה ולכן אני מודה ומתרגש על היכולת לשמח אחרים ועל השמחה שנולדת בי. זו אחלה פלטפורמה ואני מקווה שהיא תמשיך לפעול”, הוא מסכם.

מרקידה סבתות במרפסות

רשימת האמנים המקומיים שהופיעו עד כה ב”עושים שכונה” מתארכת וכוללת את מיכל צור, ליאור דטאוקר (פיקו) משה בנימין, רואי ג’ורנו, יניר קילינסקי, דודי אסולין, להקת ‘איפה אפי’, טל ליבוביץ’ ואיתמר פדאל. “תכנית ההופעות והשידורים המתוכננת לפעול בשלב זה עד לסיום החג, תכלול גם את רחלי מיס, נריה שחר ואלרואי אבהר“, מציינת דמתי ומדווחת כי לוח ההופעות מתואם עם כוחות המשטרה והסיור העירוני על מנת לשמור ולוודא כי התושבים יישארו במרפסות ולא יתקהלו.

אחת הראשונות ששימחה את תושבי חריש במרפסות היא מיכל צור (44) שמלמדת בימי שגרה מוסיקה בגנים ומנחה קבוצות של מפגשים מוסיקליים עם הורים וילדים. צור קיבלה את הפנייה להשתתף בפרויקט וענתה בחיוב וגם בהתרגשות: “זה כבוד גדול”, היא מציינת. “התרגשתי מעצם ההצעה. לדעתי, מדובר ברעיון מאוד יפה. המטרה של האולפן הנודד היא לשמח את התושבים, וזה לא מובן מאליו”.

מיכל צור צילום דוברות עיריית חריש
צור: “המטרה של האולפן הנודד היא לשמח את התושבים, וזה לא מובן מאליו” צילום דוברות עיריית חריש

צור מדווחת גם על תגובות מאוד חיוביות שקיבלה בכל אחת מארבע ההופעות שביצעה. “התגובות הן מרגשות, המון תושבים שלחו לי הודעות אישיות שהם מאוד נהנו מהמופע, שהילדים השתתפו בפעילות. גם סבתות ותושבים בלי ילדים ניצלו את ההפעלה כדי לרקוד במרפסות, זה היה מאוד משמח”, משתפת צור ומסכמת: “בדרך להפעלה עברתי דרך גני הילדים הסגורים, בהם אני עובדת בשגרה. היות ואני לא עובדת עכשיו, המופע נתן לי הזדמנות להרגיש טוב עם עצמי, לא רק בגלל ההזדמנות להרוויח כסף, אלא בעיקר בגלל התחושה של החיוניות והנחיצות. אני מודה על כך”.

“כינו אותי זמר המרפסות”

יניר קילינסקי (39), הוא מוסיקאי מוכשר. ממש לאחרונה הוא חזר מסיבוב הופעות ביוון ואיטליה ונחת היישר למציאות חדשה עם מגבלות שהביאה לחיינו הקורונה. ההזמנה להופיע בעיר באולפן הנודד ולהציג את המופע שלו “היה היה ניגון” הפתיעה אותו, אבל ההפתעה הגדולה יותר עבורו הגיעה דווקא מתגובות הקהל המקומי.

יניר קילינסקי
קילינסקי. חזר מסיבוב הופעות ביוון ואיטליה

“הפרסום על המופע שלי יצא קצת באיחור כך שההופעה שלי הפתיעה רבים. אנשים חיממו לי את הלב עם התגובות. כינו אותי זמר המרפסות, זה היה מופע חזק מבחינת אנרגיות”, הוא משתף.

המופע “היה היה ניגון” הוא מופע אינטראקטיבי המדגים את תולדות המוסיקה היהודית. במופע בן 45 דקות, מחליף קילינסקי מספר כלי נגינה.

קילינסקי בחריש

“זו היתה תחושה מוזרה לצאת מהבית אחרי שבועיים, להחזיק שוב את כלי הנגינה ביד, להיות מוכן עם הסאונד”, מפרט קילינסקי ומסכם: “אני מקווה שנחזור מהר לשגרה ונצא מחוזקים מהמצב. אני גם מקווה שהתקופה הזו תעניק לנו הזדמנויות שלא היו שם קודם. לי זה קרה. הופעתי בכל העולם, אבל זכיתי כעת לנגן בעיר שלי”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

שלוש אחיות “משלנו” ושליחות אחת משותפת

צוותי הרפואה הם, ללא ספק, אנשי השעה בעת הזו. כיצד מצטייר משבר הקורונה בעיניהן של עדי בקר, שרה לנגה והילה שלם, אחיות “משלנו” ותושבות חריש? מהם האתגרים שמציבה בפניהן הפנדמיה ומהי העצה שלהן, שתעזור לנו לצלוח את ימי הקורונה בשפיות יחסית?

משמאל: עדי בקר, שרה לנגה והילה שלם

בשבוע שעבר יצא עם ישראל למרפסות כדי למחוא להם כפיים. נדמה שהעם כולו מוקיר תודה והערכה לצוותים הרפואיים של ישראל שעושים לילות כימים בחזית המלחמה החדשה שנחתה עלינו. כיצד חשות נשות השעה ואיך הן מתנהלות בין השליחות, העבודה והמשפחה? עדי בקר, שרה לנגה והילה שלם משתפות אותנו בשגרה השוחקת והמאתגרת ובהשקפות ותפישות העולם, שעוזרות להן לצלוח את קשיי התקופה.

בצוותא - השכונה השיתופית בחריש

“בעתיד, אוכל לספר לנכדים, שזכיתי להיות חלק מפנדמיה”

עדי בקר (32) נשואה ואמא לתאומים בני שנתיים וחצי היא בעלת וותק של שלוש שנים במקצוע, מתוכן שנתיים במחלקת המטואונקולוגיה והשתלות מח עצם במרכז הרפואי איכילוב, תל אביב. בנוסף, מנהלת בקר את קבוצת הפייסבוק המצליחה Medikid, המספקת מענה רפואי להורים בנושא של בריאות ילדים.

עדי בקר
עדי בקר: להפגין אמפתיה במילים

בקר מעדכנת כי שגרת העבודה שלה עברה שינוי משמעותי: “עד עתה עבדתי במשמרות של שמונה שעות, שאפשרו לי לבלות עם בן הזוג והילדים. בעקבות המצב, עברנו למשמרות של 12 שעות בצוותים קבועים, כשהמטרה היא כמובן שבמידה ומישהו ידבק, רק צוות ספציפי יכנס לבידוד”.

“אני נמצאת במחלקה מאד מיוחדת”, מפרטת בקר. “מטופלים מאושפזים במחלקה במשך חודשים רבים, ואני האדם שהם פונים אליו כשהם בוכים, שמחים, מבריאים או לחלופין – לפני שהולכים למקום טוב יותר. כעת, אני נאלצת לפנות אליהם עם מסיכה ולשמור מהם מרחק, עד כמה שניתן. אני נאלצת להשתמש יותר במילים ובטון הדיבור כדי להראות אמפטיה, ופחות במגע”.

האם תחושת השליחות מתגברת בתקופה הזו?

“תחושת השליחות מאד חזקה, מרגש להיות בחזית ולחשוב שבעתיד, אוכל לספר לנכדים שלי, שזכיתי להיות חלק מפנדמיה”. מי שעוזר לבקר להגשים את תחושת השליחות הוא בעלה שמטפל בילדים לבדו. “אני לא רואה את הילדים שלי במשך ימים שלמים. אני מקפידה לערוך איתם לפחות שיחת וידאו ביום, כדי לשמוע את קולם ולראות אותם.  רוב הנטל כרגע נופל על בעלי, זה מאד לא פשוט אבל הוא עומד בזה בגבורה ובצורה מעוררת הערצה”.

בקר מעידה שלמרות המצב היא אופטימית: “אני מאמינה שזה עניין של זמן עד שימצא הפיתרון, כך שברור לי שהמצב הזה זמני. אני מעריכה שיהיו ימים קשים לפנינו, אבל אם נקשיב להנחיות משרד הבריאות נוכל בקרוב לעצור את התפשטות הנגיף“.

ניידת מד"א צילום מד"א
“אם נקשיב להנחיות משרד הבריאות נוכל בקרוב לעצור את התפשטות הנגיף”. צילום מד”א

“אני מבינה שהבידוד הוא מתיש”, מוסיפה בקר בנימה אישית, “וגם לא פשוטה המחשבה שחג הפסח, החג הכי משפחתי שיש, יתקיים במסגרת מאד מצומצמת אבל זכרו שיש לזה סיבה ובבקשה תישארו בבתים שלכם. בסין ודרום קוריאה שם האזרחים צייתו לסגר המוחלט, מתחילים לחזור לשגרה. זה יכול להיות כך גם אצלנו. אולי בפסח יהיה לנו קשה, אבל את ראש השנה נוכל לחגוג בגדול”.

“הבחירה לצאת ולהימצא בעין הסערה מחזקת אותי”

שרה לנגה (32) נשואה ואם לשלושה ילדים עובדת, זו השנה הראשונה, כאחות במחלקה פנימית ד’ במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. גם אצלה שגרת העבודה השתנתה ועברה למשמרות בנות 12 שעות ובשעות אלה היא מעניקה טיפול וגם סעד, לאוכלוסיה מבוגרת וסיעודית. “אין מישהו אחר שיוכל לטפל בהם אם לא אנחנו”, היא מדגישה. “יש חולים עם בעיות אקוטיות שהם לאו דווקא קשורות לקורונה וחייבים גם בהם לטפל”.

שרה לנגה
לנגה: “תחושת השליחות מתגברת”

לנגה עובדת בעיקר בלילות ומטפלת בבקרים בילדים. כך היא מג’נגלת בין הלו”ז שלה לזה של בעלה. “בפועל אני לא ישנה הרבה, לא ביום ולא בלילה אבל איכשהו מתגברים על הקושי. אני מודה שלשנינו יש משכורות להביא הביתה, זה לא מובן מאליו בימים אלו”.

את המחסור בשעות שינה משלימה לנגה במשמעות: “תחושת השליחות מתגברת בימים האלה. נוח יותר היה להישאר בבית, מוגנת עם ילדיי, אך הבחירה ולצאת ולהימצא בעין הסערה מחזקת אותי. שרשרת ההדבקה חייבת להיפסק וכדי שזה יקרה המחלה צריכה להיעצר ואנחנו שם לתת את המענה המקצועי. זו שליחות שאין כמותה”.

לנגה, מודה שאין לה מושג עד מתי המצב הבעייתי בו שרוי העולם ימשך אך היא חשה אופטימיות מתוך הבנה שהמצב הזה הוא בר חלוף ולא ימשך לעד.

היא גם שולחת מסר חשוב, שטרם זכה לתהודה: “תחושת היסטריה אינה בריאה לנו ולמערכת החיסונית שלנו. צריך לנסות ולשמור על פאסון ורוגע מול עצמנו ומול ילדינו”.

צוות רפואי בפעולה. הלל יפה
צוות רפואי בפעולה. הלל יפה

“כנטורופתית, אני מאמינה שיש להקפיד ולהשקיע יותר בחיזוק המערכת החיסונית שלנו, ולהיעזר בוויטמינים, תוספי תזונה וצמחי מרפא, שיכולים לחזק אותנו בתקופה הזאת”.

חלומות חריש - שיכון ובינוי

“אני אדם אופטימי אבל אשקר אם אומר שהכל ורוד”

הילה שלם (33) נשואה ואם לשלושה ילדים היא אחות במחלקת אם-ילוד במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא. “סביבת העבודה שלי, עם נשים לאחר לידה הינה סביבה אמוציונלית מאוד בשגרה, כעת הרגישות עולה עוד יותר, אין אפשרות לבקר את היולדות והלחץ שלהן להשתחרר הביתה גובר, מה שמגביר גם את חשיבות מקומנו עבור צרכי היולדות”, מסבירה שלם על השגרה החדשה ומציעה ליולדות לנסות ולהתנתק מהחדשות כדי לשמור יותר על עצמן ולהוריד את מפלס הלחץ.

הילה שלם
“מעכלת את המציאות החדשה”

משפחת שלם חיה ‘ממשמרת למשמרת’ – כך לפחות מסבירה הילה על ההערכות וחלוקת התפקידים בינה לבין נתן, בעלה: “אני ובעלי מתחלקים במשימות, אבל זה לגמרי ‘חיים ממשמרת למשמרת’. אין רגע לנוח. כשנמצאים בעבודה עובדים יותר שעות וכשחוזרים הביתה יש ילדים לטפל בהם, זה בהחלט מוסיף מימד נוסף של עומס, אבל משתדלים להתמודד”.

לצד העומס תחושת השליחות מתגברת גם היא: “תחושת השליחות הובילה אותי לעולם הסיעוד והרפואה. כעת יותר מתמיד אני מאמינה שעלי לתת יותר עבור היולדות בכל הקשור לסיוע הן הרפואי והן המורלי”.

איפה את ממוקמת על ציר האופטימיות-פסימיות?

“אני אדם אופטימי אבל אשקר אם אומר שהכל ורוד. אנחנו הולכים אל הלא נודע ואולי מה ששומר אותי שפויה הוא שאני משתדלת לא לחשוב לטווח ארוך מדי. אני עדיין מעכלת את המציאות החדשה. הדאגה היא בעיקר לדור המבוגר וכל אלו המוגדרים באוכלוסיית סיכון”.

שלם מוכרת לרבים בזכות סרטוני ה’טיקטוק’ ההומוריסטיים שהיא יוצרת ומפרסמת ברשת הפייסבוק. בימים בהם הביקוש לבידור גובר, הדרישה לסרטונים מצחיקים עולה. “זה ממש היומן האישי שלי בימים האלה. כל אחד פורק את המתחים בדרך שלו ועבורי יצירת הסרטונים היא הדרך הכי טובה עבורי, סוג של תרפיה עצמית. משמח שזה עושה טוב גם לאחרים”.

מוחאים כפיים לצוותים הרפואיים. צילום: אחוזת צהלה
“אירוע שריגש אותי” – דיירים בדיור מוגן ‘אחוזת צהלה’ מוחאים כפיים לצוותים הרפואיים. צילום: אחוזת צהלה

שלם מסכמת את הראיון בשני מסרים שחשוב לה להעביר: “אני רואה בלבול גדול בקרב הציבור. לטעמי, מאפשרים לתושבי המדינה יותר מדי פרצות. מנייני התפילה בציבור לדוגמא, הם מבחינתי טעות גדולה. כל יציאה למרחב הציבורי מסכנת אותנו חבל שנתעורר רק כשיהיה, חלילה, מאוחר מדי. בנוסף, אני רוצה לומר תודה לציבור שמעריך את פועלנו. מחיאות הכפיים עבורנו היה אירוע שריגש אותי מאוד”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

חרישניקים בבידוד: מחזקים את הזוגיות ומקדימים את הנקיונות לפסח

אסף ואורטל נורי חזרו מירח הדבש ישירות לבידוד. יקטרינה רפיץ’ שוהה בבידוד עם בנה יוסף בן החמש ובניה טרבלסי כבר התרגל למצב. כיצד הם מעבירים את הזמן, מהו הקושי המרכזי ומה יש להם לומר על השכנים והחברים בחריש?

אסף ואורטל נורי מתגוררים ברחוב סביון בעיר. בשבוע שעבר הם חזרו מירח דבש בתאילנד ומאז הם ממלאים אחר ההנחיות ונמצאים בבידוד בביתם.

“קיבלנו את הבשורה על הבידוד בעודנו בתאילנד”, מספר אסף. “המשפחה דאגה לערוך עבורנו קניות של מזון ומצרכים, שחיכו לנו בבית כשהגענו. בנוסף המתין לנו רכב בחניית שדה התעופה עם שובנו ארצה, כך שיכולנו לנסוע עצמאית הביתה ללא מעורבות של אנשים נוספים”, מוסיף אסף וממהר להדגיש: “השכנים שלנו תומכים בנו המון, עוזרים לנו עם קניות ופינקו אותנו במשלוח מנות בחג הפורים בשבוע שעבר”.

“להיות סגור בין ארבעה קירות זה בהחלט לא פשוט”

מהו הקושי המרכזי שאתם חווים בבידוד? 

“השיעמום ואי הניידות”, הם הקושי ההמשמעותי ביותר. “אנחנו זוג צעיר שרגיל להיות פעיל ולנהל אורח חיים ספורטיבי. להיות סגור בין ארבעה קירות זה בהחלט לא פשוט. אפילו לצאת לזרוק את הזבל אנחנו לא יכולים בעקבות ההנחיות”.

אז אתם ממלאים אחרי ההנחיות במלואן?

“חד משמעית, כן. האחריות שלנו היא כלפי אנשים אחרים והדבר האחרון שנרצה הוא לגלות שאנחנו נושאים נגיפים ועלולים להדביק אחרים”, הוא מציין ומוסיף: “שימח אותי שהתקשרו אליי מהעירייה וביררו אם אנו צריכים משהו. למזלנו אנו בריאים, מצבנו טוב, וקיבלנו עזרה מהמשפחה כדי לצלוח את התקופה הזו די בקלות. עם זאת, מעודד לדעת שיש מי שעוזר למי זקוק לתרופות, מזון או כל דבר אחר ואין לו במי להיעזר”.

אסף מסתכל על חצי הכוס המלאה: “לאחר חודש של חופשה ולאחריה שבועיים נוספים בבידוד, מדובר בהחלט בפרק זמן משמעותי וארוך המעניק לנו הזדמנות טובה לחזק את הזוגיות שלנו”.

האם אתם מצטערים על התזמון שבחרתם לחופשה?

“לא, להיפך. בתאילנד נהנינו מאתרים עמוסים פחות, תורים דלילים באטרקציות התיירותיות ואפילו הטיסה חזרה ארצה היתה מרווחת יותר. אחרי חופשה ארוכה כזו דווקא התאימו לנו שבועיים נוספים לעכל את החזרה ארצה”, מסכם אסף בחיוך.

“אנחנו לא לבד, חברים שלנו מהעיר עוזרים”

הזוג נורי, מסתבר, לא עושים עניין גדול מהבידוד, לעומת זאת, אצל משפחת רפיץ’, המתגוררת ברחוב טורקיז בעיר, המצב מורכב יותר. האם יקטרינה, נמצאת כבר עשרה ימים בבידוד ביתי ואליה הצטרף בנה בן החמש, יוסף. “חזרתי מחופשה קצרה בטורקיה ישירות הביתה, לבידוד”, מספרת יקטרינה. “על אף שיוסף היה בארץ ולא שהה איתי בחו”ל הוא נאלץ להצטרף אליי לבידוד. אנחנו בריאים ואין לנו תסמינים כלל”.

משפחת רפיץ’: “אנחנו לא לבד”

איך מגיב בן החמש לבידוד שנכפה עליו? 

“אני מסבירה לו את הצורך להישאר בבית. למרות שלא כך המצב, בחרתי לספר לו שאנחנו חולים ולכן עלינו להשאר בבית כדי שלא נדביק אחרים”.

ואיך אתם מעבירים את הזמן?

“צפייה בטלוויזיה, הרבה פעילויות יצירה משותפות ואפילו התחלנו ללמוד את האותיות. קשה כשאי אפשר לצאת. מצד שני זה זמן טוב להתחיל בניקיונות לקראת הפסח”.

יקטרינה עובדת כסייעת צהרון בבית ספר בעיר ומסבירה שבעקבות ההנחיות החדשות על השבתת בתי הספר היא היתה נאלצת, כך או אחרת, להישאר בבית. בכל הקשור באספקת מזון ומוצרים בסיסים הם נעזרים בחברים: “אנחנו לא לבד, חברים שלנו מהעיר עורכים עבורנו קניות, מניחים בפתח הדלת ובורחים”, היא מעידה.

בעוד יקטרינה ויוסף מסוגרים בביתם, נמצא ולד, אב המשפחה בקצה השניה של ‘סקאלת הסיכון’ וממשיך בתפקידו כאח במחלקה הפנימית בבית החולים איכילוב. “ולד ישן בחדר אחר בבית. הוא זה שנמצא בפועל בבידוד ויש יותר סיכוי שאדבק ממנו מאשר להיפך”, מסכמת יקטרינה בחיוך.

“לא חסרה כאן עזרה”

בניה טרבלסי מסיים בעוד שלושה ימים את הבידוד שנכפה עליו. טרבלסי נסע ברכבת שיצאה מנתב”ג יחד עם נוסע ישראלי שחזר מחו”ל וזוהה מספר ימים לאחר חזרתו כחולה קורונה מספר 27 בישראל. על פי הנחיות משרד הבריאות, טרבלסי, נשוי עם שלושה ילדים, מצוי בבידוד בנפרד מבני משפחתו, “אני בחדר והם בשאר הבית, פשוט עקבנו אחרי הנהלים”, הוא מסביר.

בניה טרבלסי בידוד
טרבלסי: “כולם התרגלו למצב”

“אני לא חושש מהאפשרות שנדבקתי בקורונה. הסיכוי כל כך נמוך. היו אלפי אנשים ברכבת, והחולה הוא אדם אחד שלא ראיתי אותו וסביר להניח שהוא היה בקרון אחר”, הוא מוסיף ומפרט: “אני לא דואג. אין לי שום תסמינים”.

כיצד מתנהלת השגרה?

“בהתחלה הסביבה היתה בפניקה כל האירוע היה מלחיץ, אבל עכשיו כולם התרגלו למצב”.

אתם מקבלים עזרה מהשכנים ומחברים?

“יש המון אנשים מקסימים בחריש, השכנים עוזרים במה שצריך, החברים שלי מקבוצת הרכיבה התגייסו לעזרה וגם קבוצת המתנדבים שארגנה עיריית חריש הציעה את עזרתה – לא חסרה כאן עזרה, מקום מקסים יש לנו כאן”.


בצוותא - השכונה השיתופית בחריש

אבני דרך בחריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

הצוערים של חריש: מחזקים את העיר, מתכננים את המחר

אילון ירחי, אור בן-חיים לוי ורועי ארגמן, בוגרי התכנית “צוערים לשלטון מקומי”, בחרו לבצע את הכשרתם בחריש. השלושה, מועסקים בעיריית חריש, לוקחים חלק פעיל בבניית העיר ואוחזים בנקודת מבט ייחודית על המתרחש כאן: “יש לנו מבט השוואתי”

רבים מכירים את תכנית הצוערים של משרד החוץ, המכשירה את דור העתיד של הדיפלומטים הישראלים. בשבע השנים האחרונות משרד הפנים מפעיל תכנית צוערים יוקרתית משלו, “צוערים לשלטון המקומי”. התכנית מכשירה אקדמאים לעבודה ברשויות המקומיות, על-מנת לחזק את הרשויות בכח עבודה צעיר ומשכיל. בתום תקופת הכשרה של שנתיים, הצוערים מתחייבים לעבוד ארבע שנים ברשות מקומית מהפריפריה החברתית או הגיאוגרפית.

אילון ירחי צוערים בחריש
אילון ירחי: “חריש היא לא פריפריה גיאוגרפית ולא פריפריה חברתית”

חריש, שלצורך פיתוחה הממשלה הכריזה עליה כאיזור עדיפות לאומית, זכתה להיות בין הערים שקולטות את בוגרי התכנית. “אנחנו חלק ממהלך שנועד לחזק פריפריה, אך בחריש אנחנו לא מרגישים כך. חריש היא לא פריפריה גיאוגרפית ולא פריפריה חברתית, היא עיר חדשה בישראל, ולמשרד הפנים היה חשוב מאוד להכניס את חריש לתוך מעגל הרשויות שקולטות צוערים”, מסביר אילון ירחי (36), ותיק הצוערים בעיריית חריש.

עיר עם אתגר

ירחי, בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במינהל ומדיניות ציבורית, עובד במועצה כבר כ-3.5 שנים, והוא אחד מארבעה צוערים המוצבים כרגע מטעם משרד הפנים בעיר. רועי ארגמן (31), גם כן בוגר התכנית לתואר שני במנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, הגיע לחריש לפני שנתיים וחצי; אור בן-חיים לוי (29), בוגרת תכנית הצוערים לתכנון אורבני במסגרתה עשתה תואר שני בתכנון ערים בטכניון. בן-חיים לוי סיימה את הכשרתה לפני כחצי שנה ומאז היא בעיריית חריש.  איצקו שרעבי, מוותיקי הצוערים בחריש, משמש כמנהל היחידה הכלכלית ברשות.

ארבעתם אינם תושבי העיר, ובחרו להגיע אליה במסגרת תכנית הצוערים. “רבים מהחבר’ה בתכנית הצוערים מחפשים אתגרים, ופה יש אתגר שהוא מיוחד, שונה, ואליי זה דיבר. החליטו להפוך מועצה מקומית קטנה לעיר. אין דברים כאלה, לא יודע מתי יבנו עוד עיר בישראל. זה אירוע היסטורי, נחמד להיות חלק מדבר כזה”, מספר ארגמן על הבחירה בחריש.

רועי ארגמן צוערים בחריש
ארגמן: “רבים מהחבר’ה בתכנית הצוערים מחפשים אתגרים, ופה יש אתגר שהוא מיוחד”

“יש פה הזדמנות מקצועית להיות חלק מתכנון והקמה של עיר חדשה. זה מה שהוביל אותי”, מוסיפה בן-חיים לוי, שעובדת באגף הנדסה בעיר, ובמסגרת תפקידה עוסקת בתכנון עירוני ואסטרטגי ארוך טווח. “השאלות שמנחות אותי הן איך העיר הזו עונה לצרכים של התושבים באופן מיטבי מבחינת מבני ציבור או אספקטים נוספים, איך העיר תיראה בעוד חמש, עשר או עשרים שנה”.

תהליכי עבודה מורכבים

לדברי ירחי, שהגיע לחריש כשעוד התגוררו בה פחות מ-1,500 תושבים, האתגר הגדול מתבטא בקצב העבודה ברשות שכל שנה מכפילה את מספר התושבים. “בגלל שחריש נבנית ומתפתחת, אי אפשר לזנוח או לעכב דברים, כי תושבים מגיעים כל הזמן”.

עבודות להקמת המחלף החדש בכביש 65
“מכינים את הפרוייקטים בתחום התחבורה ליום שתקום ממשלה ונוכל לתת ‘פוש’ חזק בנושא הזה”

בן-חיים לוי מציינת את האתגר התכנוני בתקופה שבה אין ממשלה בישראל: “נושא התחבורה נמצא כל הזמן על סדר היום, ויש שיח תמידי מול משרד התחבורה בנושאים כמו מחלף משמר הגבול, שבעוד שנתיים בקירוב תושלם הבנייה שלו. אני וגורמים אחרים ברשות מובילים מהלך לקדם תכנית אב לתחבורה ציבורית, שתעזור לנו לגבש מדיניות לטווח קצר, בינוני וארוך. אלו תהליכים שאנו מנהלים מול משרדי ממשלה, בתקופה שאין ממשלה מכהנת. אנחנו מכינים את הפרוייקטים ליום בו תקום ממשלה ונוכל לתת ‘פוש’ חזק בנושא הזה ובנושא מרכזי תעסוקה, כי אלו שני תהליכים שצריכים לקרות במקביל”. וארגמן מוסיף: “משרד התחבורה הוא מאוד ריכוזי, כך המדינה בנויה. כרגע אין ממשלה, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים”.

למידה מרשויות אחרות

הקשרים שיצרו במסגרת התכנית של משרד הפנים מסייעים להם רבות במסגרת תפקידם ברשות המקומית. “אנחנו חלק מרשת עמיתים. כל אחד מאיתנו שייך למחזור הכולל כ-20-30 צוערים נוספים, שעובדים ברשויות מקומיות אחרות, ויש בינינו קשרים. אנחנו מתייעצים, שואלים, לומדים על המתרחש ברשויות אחרות, מבינים איך המודלים עובדים שם”, מפרטת בן-חיים לוי, “אם אנחנו חושבים על רעיון ורוצים לדעת אם הוא עובד, מה המחיר וההיתכנות שלו, יש לנו מבט השוואתי. אני יכולה לכתוב לחברים שלי מהתכנית ומקבלת מידע או המלצות, נקודות לשיפור או לשימור”.

אור בן-חיים לוי
בן-חיים לוי: אנחנו לומדים ממה שקורה ברשויות אחרות, איך המודלים עובדים שם”

ארגמן מסכים איתה: “אנחנו משתתפים בימי עיון מקצועיים והשתלמויות מטעם המדינה שמעשירים אותנו בידע וברישות עסקי שעוזר לקצר תהליכים. הצוערים בשירות המדינה, במשרדי ממשלה, יודעים שאנחנו פה, וגם להם יותר נוח לעבוד מולנו בגלל ההיכרות האישית, יש אחווה. זה עוזר לנו”.

ירחי מספר כי צוערים מרשויות אחרות מעוניינים ללמוד ממה שקורה בחריש. “היו כאן בביקור מעירית שדרות, אור עקיבא ואור יהודה. רשויות רוצות להגיע וללמוד, לראות איך מקימים פיסית את העיר, לערוך סיור בשכונות, וגם לראות איך הרשות עובדת. בעיקר מסתקרנים ומבקשים ללמוד על מרכז קשרי תושבים ומרכז שירות לתושב, להבין מה זה צוות דאטה ועל מה עובד הצוות התכנוני. הרצון ללמידה מאיתנו רק עולה”.

צוערים בשלטון המקומי
מימין: רועי ארגמן, אור בן-חיים לוי ואילון ירחי

מתכננים היום את המחר

אחרי שנתיים וחצי באגף לתכנון ובקרה, ירחי השתתף במכרז וזכה בתפקיד סגן מנהל אגף קשרי תושבים, האגף שמתפעל את מרכז שירות לתושב, מוקד המים ומוקד 106. במסגרת תפקידו הוא חלק מהצוות שמוביל את תהליך הדיגיטציה של השירות לתושב, תהליך שעבורו זכתה העיר במקום שני בפרס החדשנות של המרכז לשלטון מקומי.

“אנחנו כל הזמן מנסים לפתח את הערוצים הדיגיטליים שדרכם נוכל לעבוד מול התושבים ולסייע להם לעבוד מולנו. למשל, שירותי הווצאפ של המועצה. בעיריות אחרות מפעילים צ’אטבוט, מחשב עונה לך. בחריש יושבת נציגה ומסתמסת איתך. אפשר לשלוח לה תמונה על מפגע ברחוב, והיא עונה ומגיבה, פותחת את הפניה במערכת פניות התושבים, ומעבירה לטיפול האגף המתאים. זו נוחות גדולה מאוד עבור התושב”.

כמוהו, גם ארגמן כבר מסתכל קדימה על הפרוייקט הבא שלו בעירייה – צוות דאטה. “החזון הוא להקים מערכת שדומה בתפיסה למה שמקובל במגזר הפרטי. בהרבה חברות יש איסוף של מידע ומנתחים אותו, וגם הרשויות החזקות עושות את זה. מערכת ניהול פניות התושבים אוספת מידע, ואנחנו יכולים להפיק מהמידע הזה תובנות. השאיפה היא לעבור לכלים של בינה עסקית. לצורך זה אני לוקח קורס של אנליסטים, ומתחיל להטמיע כאן את המערכות האלו ולחבר אותן למאגרים”. המערכת עדיין בשלבי הקמה, ובינתיים יודעת לספק תובנות בכל הקשור לתפעול השוטף של העיריה, לזהות היכן יש עובדים שזקוקים לעזרה או להכוונה מקצועית על מנת  לתת שירות טוב יותר לתושב. השאיפה היא שבעתיד המערכת תדע להפיק תובנות רחבות יותר, למשל באילו רחובות קיימת בעיית תשתית, או היכן צריך לתגבר את השיטור העירוני.

הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה - חריש
הפרויקט: הקמת וועדה מקומית לתכנון ובנייה, שתחליף בעתיד את הוועדה המיוחדת

בן-חיים לוי, שלא מכבר נכנסה לתפקידה, מתכננת להתמקד בהמשך השירות ברשות בהקמת הועדה המקומית לתכנון ובנייה. “היום יש בחריש ועדה מיוחדת, שהחוק קבע שתפעל עד נובמבר 2021, ולאר מכן אמורה לקום ועדה מקומית. כדי שתקום ועדה מקומית לתו”ב צריך להכין עבורה תשתית. זה פרוייקט מאוד מאוד גדול, מבחינה מקצועית וגם עבורי אישית, שאני מתחילה לעסוק בו כעת”.

בן-חיים לוי שרק החלה את עבודתה בחריש עוד לא יודעת לומר אם בעתיד תישאר בחריש. “כרגע זה עוד רחוק לי”, מודה ארגמן, אבל ירחי אינו מהסס: “ברור שאני נשאר בחריש. אני מאוד נהנה לעבוד כאן, ומרגיש שהתקדמתי וצמחתי כאן”, הוא מדגיש ומסיים: “אני מאמין בעיר ובעשיה שלנו”.


אבני דרך בחריש

 

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

15 דקות של תהילה: ״דוגמני חריש״ משתפים בחוויה

הם לא דוגמנים מקצועיים, אבל לזמן קצר, התמונות שלהם עיטרו מודעות ושלטי פרסום והם הפכו מזוהים עם חריש, העיר שהם אוהבים. אסף אלישיב, חיים לאטי ומיכל מור, תושבים בהווה ו”דוגמני חריש” בעבר, משתפים

חריש היא עיר מתפתחת שעדיין לא הצמיחה מתוכה כוכבים בקנה מידה בינלאומי; אבל גם לנו יש כמה תושבים שמתעוררים בבוקר, רואים את פניהם מתנוססות במקומות ציבוריים ומקבלים תגובות מחמיאות מחברים ושכנים. יצאנו לפגוש שלושה שזכו לטעום, בהתאם לאמירה המפורסמת של אנדי וורהול, 15 דקות של תהילה מקומית: אסף אלישיב, חיים לאטי ומיכל מור. כל אחד ואחת מהם לקחו חלק בהיבט פרסומי שונה של העיר, ושלושתם רואים בכך לא רק התנסות אישית, אלא מעין שליחות קהילתית.

“שמחתי להראות את הצדדים היפים של חריש”

אסף אלישיב (30), מתגורר בחריש כשנה וחצי. הוא ואשתו אורטליה הם דתל”שים, הורים לשלושה ילדים ועובדים כמנחים למיניות בריאה.

לפני מספר חודשים השתתף אסף בסדרת צילומים שיזמה העירייה, וכיום תמונותיו מעטרות פרסומים שונים מטעמה. בין היתר, שולבו צילומים בכיכובו בחוברות מידע שהפיקה העירייה  ותמונותיו אף תלויות במרכז השירות לתושב.

אסף אלישיב
אלישיב: “השקעה בתדמית העיר”. צילום: איליה מלניקוב, דוברות חריש

“בעבר הייתי חתום תקופה מסוימת בסוכנות דוגמנות ושיחקתי בתפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה”, מספר אלישיב. “פנו אלי מהמועצה, הציעו לי להצטלם ולא ממש הסבירו מה המטרה מלבד שמדובר בהשקעה בתדמית של העיר ולכן הסכמתי”. סדרת הצילומים כללה תמונות משותפות עם ילדים ודוגמניות על רקע מקומות מוכרים בחריש.

אסף אלישיב שירות לתושב
תמונותיו מעטרות את קירות מרכז השירות לתושב

“תקופה לאחר סיום הצילומים התחלתי לראות את התמונות הללו מופיעות במספר מקומות. התרגשתי וגם  וקיבלתי תגובות טובות מחברים שראו אותי. בסך הכל אני שמח להשתתף בקמפיין מקצועי, ברמה גבוהה, שמראה את הצדדים היפים של חריש”.

“אנשים חושבים שאני ראש העיר”

חרישניק נוסף שהמצלמה לא זרה לו הוא חיים לאטי (37), אם כי מסיבה אחרת: בעברו הרחוק הוא עבד כצלם והיה זה שמצלם את התמונות לקמפיינים דומים. לרגל מסע הפרסום של שכונת ‘בצוותא’ עבר לאטי לראשונה אל הצד הקדמי של המצלמה, ובוקר אחד הבן שלו היה הראשון להבחין בשלט חוצות עליו מתנוססת התמונה של אבא.

לאטי חיים בצוותא
לאטי: “זה היה מטורף. ממש לא התכוננתי לחשיפה כזאת”. צילום: חיים לאטי

“האמת שלא חשבתי שזה יהיה כל כך גדול,” הוא אומר. “פתאום כל הארץ התמלאה בשלטים, פרסומות בטלוויזיה ובאינטרנט. אנשים ששנים לא דיברתי איתם שלחו לי תמונות שלי בכל מיני שלטי חוצות בצמתים בארץ. זה היה מטורף. ממש לא התכוננתי לחשיפה כזאת, ולקח לי כמה ימים להתרגל לתגובות. בסך הכל, זה היה די מגניב לקבל פידבק חיובי כל כך”.

לאטי: "אנשים חושבים שאני יצחק קשת, ראש העיר, וזה כולל אנשים שכבר גרים בחריש"
לאטי: “אנשים חושבים שאני יצחק קשת, ראש העיר, וזה כולל אנשים שכבר גרים בחריש”. צילום: בצוותא

לאטי, נשוי ואב לשניים, מתגורר בחריש שלוש וחצי שנים וכיום עובד כמתכנת בחברת הייטק. לשאלה כיצד הגיע להיות אחד הכוכבים בקמפיין הוא עונה שפנו אליו מהנהלת המכירות של פרוייקט בצוותא כאחד מן הרוכשים הראשונים של דירה בשכונה, ולמרות שמספר תושבים נוספים הביעו עניין להצטלם, בסופו של דבר נבחרו רק הוא ועוד מספר נשים. “הואיל והייתי הגבר היחיד, תלו את הצילום שלי במקומות שבהם אי אפשר לתלות צילומים של נשים”, הוא מציין בחיוך.

לשאלה המתבקשת ‘כיצד הגיבו החברים, השכנים?’ לאטי עונה בחיוך:  “אנשים חושבים שאני יצחק קשת, ראש העיר, וזה כולל אנשים שכבר גרים בחריש. בכל אופן, אני רואה את עצמי שגריר של חריש ורוצה לעשות כמה שיותר כדי להביא עוד אנשים לעיר. אני מקווה שאני מצליח. חשוב לי שחריש תקבל חשיפה ושאנשים יבינו כמה טוב לגור פה”.

״תחושת שייכות וגאווה לילדים״

מיכל מור (45), עברה לחריש לפני כארבע שנים מרמת ישי. היא בעלת חברת השמה, אם לשניים, וכאשר שמעה לפני כשנתיים על הזמנה לתושבי חריש להצטלם לקמפיין שיווקי לעיר, עבורה זו כלל לא הייתה שאלה. משפחות מקומיות רבות לקחו חלק בפרויקט ושלטים שניתלו ברחבי העיר הציגו את פני המשפחות החדשות של חריש.

מיכל מור
מור: “זו הייתה חוויה משפחתית נחמדה”. צילום: אבי זנגי, דוברות חריש

“הייתי פעילה בחריש עוד לפני שעברתי לגור בה, ואף נכללתי ברשימת 20 המשפיעים בחריש מיד כשעברתי אליה. אני תמיד שמחה לשווק את העיר ולשתף באהבה שלי אליה, ומבחינתי זה היה מאוד טבעי לקחת חלק בקמפיין שבו משתתפים תושבים”, מסבירה מור.

“לצילומים הגעתי עם שני הבנים שלי, יונתן ועומרי. זו הייתה חוויה משפחתית נחמדה, וזמן קצר לאחר מכן פרסמו בכל העיר את התמונות שנבחרו. אחת מהן תמונה שלי לבד ועוד אחת היא צילום משותף עם הבנים”.

ובאשר לתגובות? “באותה תקופה, העיר מנתה הרבה פחות תושבים, וכולם קיבלו את זה בנינוחות, לא בהתלהבות גדולה. דווקא לילדים זו הייתה חוויה נהדרת. הם הופתעו והתרגשו לראות את התמונות של עצמם ושל אמא שלהם. עבורם זה היה מדהים, ונתן להם תחושה של שייכות וגאווה”.


פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

זרעים של חברותא: מתחברים ומצמיחים בגינה הקהילתית

מהו המתכון לחיי קהילה מאושרים? אם תשאלו את שמחה פרלמן, רכזת קיימות בחריש, מדובר בתערובת של זרעי בטטה, תותים ודלעת וקבוצת תושבים, ילדים ומבוגרים כאחד, שעובדים במשותף בגינה הקהילתית ומצפים יחד לגשם שינביט את הזרעים שזרעו. כתבה חגיגית לט”ו בשבט

צילומים: שמחה פרלמן, לידור שקד

“רב גוניות תורמת ליציבות. כך זה פועל בטבע, וזה גם מתאים לאופי החיים בחריש”, כך מאפיינת שמחה פרלמן, רכזת קיימות, חקלאות עירונית וגינות קהילתיות במועצת חריש, את תכנון הגינה הקהילתית בפינת הרחובות גפן ותאנה. הגינה פועלת למעלה משנה ופתוחה לכל תושבי חריש, ללא תשלום. גם ברחוב תמר פועלת גינה קהילתית המתופעלת על ידי בנות השומר החדש.

גינה קהילתית גפן תאנה
גינה קהילתית ברחוב גפן-תאנה

בסיור מציגה פרלמן לראווה את מגוון הצמחים והפירות בגינה: ספירלת תבלינים המכילה 20 זנים שונים של תה, אלוורה, ציפורני חתול המשמשות ליצירת תמצית רפואית, פקעות של רקפות, עיריות וחצבים שהוצלו ונשתלו מחדש, ערוגת חיטה, ספירלת תפוחי אדמה, ושש ערוגות תותים, “הערוגה הראשונה הייתה להיט בקרב הילדים, אז החלטנו לא להגביל שפע”, היא מסבירה בחיוך.

גינה קהילתית גפן תאנה
“סביב הגינה יש מפגשים רב מגזריים, ורב גילאיים”

פרלמן, שמחזיקה בניסיון מרובה בחקלאות, פרמקלצ’ר, סביבה וגינון מונה מציינת גם את הגיוון הקהילתי והחברתי בפעילות: “גינות קהילתיות יוצרות ערך גם למבוגרים המחפשים חיי קהילה. החקלאות מחברת. סביב הגינה יש מפגשים רב מגזריים, ורב גילאיים – חילונים ודתיים, מבוגרים עם ילדים. בגינה שלנו אפשר לשמוע שלל שפות: צרפתית, אנגלית, רוסית, וכולם מסתדרים”.

שמחה פרלמן
שמחה פרלמן: “בסיום כל שבוע נערך בגינה קטיף”

“לגעת באדמה זו תרפיה”

במסגרת הפנינג ט”ו בשבט שיערך ביום חמישי ה-13.2, תרחיב הגינה עוד יותר את המגוון הקיים בה וישתלו בגינה 10 עצי פרי וצמחים חדשים, ביניהם עצי לימון, מנגו, אבוקדו, פקאן, פיטנגו, זית, פטל ושלפח (דובדבן היהודים).

גינה קהילתית גפן תאנה
ילדי הגינה הקהילתית מציירים את גינת חלומותיהם

“שאלנו את הילדים ‘מה אתם חולמים?’, והילדים, שחלקם עדיין לא יודעים לכתוב, ציירו את מבוקשם”, מסבירה פרלמן ומפרטת על הפעילויות המתרחשות בגינה. “ילדי השכונה לוקחים חלק בפעילות בגינה פעמיים בשבוע, בשעות אחרי הצהריים, ובסיום כל שבוע נערך בגינה קטיף. הילדים לומדים על מחזוריות הטבע, ורואים כיצד זרעים שזרעו באביב צומחים בקיץ”.

גינה קהילתית גפן תאנה
לגעת באדמה זו תרפיה. פעילות ברוכה לילדים

פרלמן מאמינה כי הפעילות בגינה היא בעלת ערך רב עבור ילדים: “ילדים נמצאים כל היום בסביבה סטרילית, עם אבא ואמא, ועבורם להכניס ידיים לאדמה זה לא מעט. אם לילד יש עניין עם מגע, לגעת באדמה זו תרפיה שעושה פלאים”, פוסקת פרלמן.

“שהייה בחוץ, גם בחורף, מלמדת את הילדים להיות פחות מפונקים, להתמודד עם מזג האוויר”. מוסיפה פרלמן ומסכמת: “חינוך חקלאי במדינה כמו שלנו זה דבר חשוב. זה מחזק את הקשר עם האדמה, מקרקע, מחבר לטבע”.

“שהייה בחוץ, גם בחורף, מלמדת את הילדים להיות פחות מפונקים, להתמודד עם מזג האוויר”

בלי מנעול: יוצרים מרחב מזמין

שרה זמיר, תושבת העיר שילדיה לוקחים חלק בפעילויות בגינה, מעידה מקרוב על התרומה של הפעילות בגינה למשפחה: “הגינה היא יוזמה מקסימה, והילדים שלי מאוד מאוד אוהבים אותה. יש לה ערך חינוכי רב, במיוחד בתקופה בה התרחקנו מהאדמה ומהעבודה איתה והבנת התהליכים שקשורים בה. הגינה הקהילתית מחזקת את הקשר עם האדמה ועם העיר. הילדים מעורבים בתהליכים השונים, זה דורש מהם סבלנות, עבודה וציפיה. אחרי הכל, אף אחד לא יודע מה תהיה התוצאה, אנו תלויים בגשמים ובתפילות”.

גינה קהילתית גפן תאנה
פעילות עם ערך חינוכי

הגינה פתוחה לכולם, ללא שמירה. איך מונעים הרס של הגינה?

פרלמן: “בהתחלה חשבנו לנעול את המקום, אך עם הזמן הבנו שאין בכך צורך, ועדיף ליצור מרחב מזמין. כיום, השערים סגורים אך לא נעולים, וגם זה רק בגלל שהגינה ממוקמת ליד גן שעשועים ואנחנו לא רוצים שפעוטות יכנסו אליה. הגדר יוצרת תיחום והגדרה, אינטימיות, אבל יש גם תחושה של פתיחות. יש אתגרים ואנחנו לומדים כל הזמן, אבל אנחנו בסך הכל מבסוטים מהתוצאה ומהתנהגות התושבים”.

גינה קהילתית גפן תאנה
“בהתחלה חשבנו לנעול את המקום, אך עם הזמן הבנו שאין בכך צורך, ועדיף ליצור מרחב מזמין”

תשתית עירונית לשימוש הקהילה

לגינה הקהילתית הפעילה יצטרפו בעתיד הקרוב ארבע גינות קהילתיות נוספות בשכונות המאוכלסות (אבני חן, חורש), שממתינות לקהילה שתתגבש ותיקח את המשימה על עצמה. התשתית עבורן כבר מוכנה. “המדינה היא זו שמתקצבת את הפרויקט, ואנחנו כאן כדי לעזור לתושבים. אנחנו מזמינים אותם לבוא ולתקשר איתנו”, קוראת פרלמן. גם בשכונות החדשות של חריש (פרחים, מעו”ף, בצוותא) תיבנה תשתית לגינות קהילתיות.

גינה קהילתית רחפן צילום: ירדן הלל
“גם בשכונות החדשות של חריש תיבנה תשתית לגינות קהילתיות” צילום: ירדן הלל

לדברי פרלמן, ישנם שני מודלים לגינות קהילתיות. לפי המודל הראשון, זו של הגינה הקיימת, המועצה מגישה גינה לתושבים, בתקווה לעורר בהם רצון לפעול בה. במודל השני הרשות רק מסייעת לתושבים להגשים את החזון שלהם. השאיפה שלה היא “שהגינות הבאות יהיו נטו של התושבים, גינות שיקומו מאפס על ידי גרעין מקים. אנחנו נספק את התשתית, אבל התכנון והעשייה יהיו של התושבים. למשל, אם מישהו ירצה פירות אקזוטיים או תולעים אדומות, אז זה מה שיהיה בגינה”.

גינה קהילתית גפן תאנה
“אם מישהו ירצה פירות אקזוטיים או תולעים אדומות, אז זה מה שיהיה בגינה”

 קהילה עם לב וכרם

אחת הקהילות שהרימה את הכפפה ונענתה לקריאה היא קהילת לב חריש, שבראש השנה לאילנות תחנוך כרם קהילתי ראשון בחריש, בגינה הצמודה לבית הכנסת לב חריש ברחוב שוהם. ביום שלישי ה- 11.2, תתקיים חנוכת הכרם, שתציין את תחילת הפעילות בו, ולאחר מכן יערך סדר ט”ו בשבט חגיגי לחברי הקהילה.

גינה קהילתית גפן תאנה
“אנחנו נספק את התשתית, אבל התכנון והעשייה יהיו של התושבים”

זמיר, חברת הקהילה, מספרת: “שמחה חיפשה מישהו שיאמץ את הטיפול בכרם, והיא פנתה אלינו. זכינו שהכרם נמצאת ליד בית הכנסת שלנו. הכרם דורש טיפול מתמשך, והצמדת הכרם לטיפול הקהילה זה פתרון מתאים. מבחינתנו הקישור לבית הכנסת הוא קישור מעניין, כי אנחנו יכולים לבצור ענבים ולהכין מהם יין לקידוש”. ופרלמן מוסיפה: “זה זיווג נכון מאוד עם קהילה. הכרם נמצא סמוך לבית הכנסת, והקהילה יכולה לפקח, לשמור שלא קוטפים, גם בשבת”. לסיום, זמיר מזמינה את כל התושבים לקחת חלק בפעילות בכרם, שיהיה פתוח לכולם, כמו שאר הגינות הקהילתיות בחריש.


חלומות חריש - שיכון ובינוי

בצוותא חריש - השכונה השיתופית

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“אני צומחת ביחד עם העיר”

ארבעתן תושבות חריש ובעלות מקצועות ייחודיים, יש שיאמרו, לא יציבים, אבל הן אוהבות כל רגע בעבודה שלהן, גם כשאמא שואלת: “נו, מתי כבר תמצאי עבודה נורמלית?” מה משך אותן למקצוע, כיצד הן מתמרנות בין עבודה ומשפחה ומהן התגובות שהן מקבלות מקהילת חריש?

טל מריעוז (21) מתגוררת בחריש כבר שנה. למחייתה, מריעוז מעניקה לכלבים מראה מרענן וחדש בעזרת תספורות עדכניות. “מהרגע שנולדתי הייתי מוקפת בעלי חיים”, היא מסבירה. “חשבתי להיות וטרינרית אך ויתרתי על כך. הבנתי שאני לא אוכל להתמודד עם הכאב שכרוך בהרדמת כלבים”. הפיתרון כאמור, היה לנתב את אהבתה ליצורים השעירים למקצוע יצירתי. “המקצוע הזה הוא עבורי תרפיה של ממש באמנות השיער”.

ספרית כלבים טל מריעוז
מריעוז: “המקצוע הזה הוא עבורי תרפיה של ממש באמנות השיער”

מה מייחד אותך מספרים אחרים?

“אני לוקחת את זה לכיוון אמנותי. הסגנון שלי הוא אסייתי, סגנון בו התספורות מושקעות מאוד ואני משלבת בהן צבעים על בסיס מים, שמותאמים לכלבים. יש לי שבלונות בעזרתן אני מציירת על הפרווה או צובעת להם פסים בשיער”.

כלב מסופר בסגנון אסייתי
כלב עם תספורת בסגנון אסייתי

האם גם הכלבים מרגישים נוח עם התספורת?

“אני חושבת שתשומת הלב שהכלב מקבל בעקבות השינוי משמחת אותו. כך הוא נהנה יותר ומרגיש טוב עם עצמו”.

מהו הקושי המרכזי בעבודה?

“זה יכול להיות מאתגר כי זה תלוי בתגובת הכלב. יש כלבים שמתמסרים אליי ויש כאלה שלא. הכלב מרגיש שאני מרוכזת אך ורק בו ובדרך כלל, אני מצליחה ליצור קשר. חשוב לזכור כי יש כלבים שיש להם טראומות מתספורות קודמות והכי חשוב לתת להם תחושה שאתה רוצה בטובתם”.

כיצד המקצוע שלך עוזר לך להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

“ספרית כלבים צריך בכל עיר ובמיוחד בחריש שיש בה כלבים רבים  ואין הרבה בעלי מקצוע כמוני. בחריש יש לא מעט כלבים שחייבים תספורות ויפה שעה אחת קודם”.

“המעבר לחריש עשה לי רק טוב”

רוקחת טבעית אושרי אוחיון
אוחיון: “תרופות סבתא שעובדות”

אושרי אוחיון (30) היא מוותיקות חריש החדשה. היא מתגוררת כבר חמש שנים בעיר ומוכרת כמי שרוקחת עבור כולם ‘תרופות סבתא’, “רק שהפעם הן באמת עובדות”, היא מציינת בחצי חיוך.

אוחיון רוקחת תרופות העשויות מחומרים טבעיים בלבד. הלהיט התורן שלה הוא ללא ספק, ‘משחת הפלא’ המותאמת לכוויות, חתכים, עקיצות ופריחות.

“רקחתי אותה לפני שלוש שנים עבור בני שסבל מפריחה קשה. הרכבתי משחה חדשה שמבוססת על תשרית של פרחי קלנדולה ושמן זית, שמן קוקוס, שעוות דבורים ושמני לבנדר וקמומיל. השכנה התלהבה ממנה והשמועה על המשחה עברה מפה לאוזן”.

האם אפשר להתפרנס מרוקחות טבעית במדינה שלנו?

“רוב ההכנסה שלי היא מטיפולי דיקור ועיסוי. הרוקחות הטבעית התפתחה מתחביב להכנסה נוספת בזכות דרישת הלקוחות”.

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

“אני מרגישה שהמעבר לחריש עשה לי רק טוב. אין לי כל כך תחרות. אין אנשים שמוכרים את המוצרים שלי. אני עסק שמתפתח ביחד עם העיר ובגלל זה היחס שלי ללקוחות הוא מאוד אישי. אני צומחת ביחד עם העיר”.

מלמדת ‘לפתוח את הפה’

ד”ר דבורה אירית אלון: “נשים שקולן לא נשמע בגלל טראומה כזו או אחרת”

ד”ר דבורה אירית אלון (60)  מלמדת אנשים כיצד לעמוד נכונה מול קהל, כיצד להעביר מסר בצורה חדה וברורה עם קול נכון ועם נוכחות בימתית.

“יש לי שני קהלי יעד עיקריים – נשים ואנשי עסקים”, היא מסבירה. “הנשים שמגיעות אליי הן כאלו שרוצות ‘לפתוח את הפה’ לאחר שנים שקולן לא נשמע בגלל טראומה כזו או אחרת, וכעת הן מחפשות ביטוי לעצמן. אני עובדת על טיפול רגשי דרך הקול,  בשילוב שירה. העבודה הקולית עוזר לדיבור להישמע אחרת. היא אפילו מסייעת בריפוי אסתמה”, היא מדגישה ומציינת שעבור אנשי העסקים, הדגשים בסדנה הם אחרים, וכוללים העברת מסרים בצורה אסרטיבית ונכונה.

ספרי לי על הצלחה גדולה שלך.

“הגיעה אליי לקוחה עם צרידות מטורפת. היא הייתה צריכה להתראיין יום למחרת ברדיו. הענקתי לה טיפים לגבי הנשימה ותנועות הגוף שלה וזה עשה פלאים. במספר מפגשים בהם עבדנו גם על הצד הרגשי,  הבחורה שינתה פאזה והצרידות שלה נעלמה”.

 כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

“הייתי מראשונות הנשים שנתנה הרצאה לדוגמה בקבוצת הנטוורקינג של פורום נשים חריש. בתקופה האחרונה, אני בעבודה מטורפת מסביב לשעון מחוץ לעיר. אני מאמינה שבהמשך הדרך אקח חלק משמעותי יותר בפיתוח התחום הזה בעיר. אני ממש אוהבת את האנשים כאן ובהחלט יש עם מי לעבוד”.

מיניות ודימוי גוף במגזר הדתי

סדנת מיניות מעיין אפרתי
אפרתי: “הרצאות למיניות בריאה”

מעיין אפרתי (31) עובדת עם נערות דתיות בגיל ההתבגרות. היא מנהלת מולן שיח חשוב שבוחן שאלות כמו מיהי אשה ומהי נשיות ומעניקה להן ידע בסיסי על הגוף שלהן בתקופה מבלבלת של התפתחות וצמיחה. “אני מדברת איתן גם על דימוי גוף כשהגישה שבאה לידי ביטוי היא גישה של אהבה עצמית לגוף שלנו”.

איך הגעת לזה?

“למדתי חינוך והוראת תיאטרון בירושלים ולימודי המשחק פתחו לי שער לעולם הזה. הכלי של השחקן הוא הגוף שלו ולכן, בזמן הלימודים התוודעתי לכמה מקום נותנים לזה בחיים. בהמשך, לקחתי קורס שמכשיר מדריכים על מיניות בריאה במגזר הדתי והשאר זו היסטוריה. כשאני התבגרתי, לא היה שיח על זה והיום יש נשים נוספות, כמוני, שמעבירות תכנים שמתעסקים ביחסים בין המינים; מהי אחריות מינית? מהם הגבולות שלי עם עצמי? וכן, הנושא של גיבוש הזהות המינית שלנו”.

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

“העברתי כאן כמה סדנאות לנשים נשואות דתיות והעברתי הרצאות למיניות בריאה להורים לילדים קטנים. בנוסף, כתבתי הצגה אישית שלי שמיועדת לנערות בראשית גיל ההתבגרות ולהורים שלהן.

“אחד הרעיונות שהצעתי לעירייה הוא לבנות בחריש תכנית חינוכית, שתפתח שיח בריא על מיניות, החל מגיל גן עד י”ב. תכנית שתיתן מענה שלם וכולל להורים ולצוותי החינוך בעיר. אי מקווה שזה, בסופו של דבר, ייצא אל הפועל”.

לכתבות נוספות בסדרה: “הילדים כבר התרגלו שלאבא יש מקצוע מיוחד”


בצוותא חריש - השכונה השיתופית

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק