כשישים תושבים ביקרו בנגרייה השיתופית שנחנכה לאחרונה ומציעה מרחב להתנסות, למידה, מיחזור, יצירה ובנייה. את החומרים והרעיונות מביאים איתם המשתתפים וצוות מתנדבים מקצועי עוזר להם להגשים חלום. בזמן שריח הנסורת נישא באוויר שולחן הופך לספסל וכיסא ישן מקבל מראה חדש

שיפוץ כיסא עתיק, שיחזור שידה ישנה, בניית ספסל ישיבה או מיטה מתחברת לתינוק – אלו הם רק חלק מהיצירות שיצרו תושבי חריש בסדנה – בית מלאכה קהילתי חריש – שהחלה לפעול בעיר לפני שלושה חודשים.

במרחב החדש, בין מסור למשייפת, בין חובבנים למקצוענים, הגשימו כ-60 תושבים חלום ויצרו מוצר ייחודי בהתאם לרצונם וכישרונם.

הרעיון להקמת נגרייה שיתופית עלה בדעתם של שניים מתושבי העיר, אלון רוזנברג ועידית ברוך. הפרויקט להקמת הסדנה, שהחל במסגרת קורס של המרכז לצדק חברתי, התגבש במשך שלוש שנים ארוכות.

"ידענו שכולנו חדשים בעיר וחיפשנו משהו שגם יחבר אותנו וגם יאפשר לנו ביטוי אישי. חיפשנו הרבה זמן, כמעט שנתיים עד שהרעיון קרם עור וגידים. שנה נוספת לקח לנו להקים את המיזם", אומר רוזנברג (55), אדריכל המתגורר מזה שנתיים בחריש וחבר בקהילת 'ירוק בעיר'.

"רק אחרי שגילינו שיש נגריה בבית הספר אתגרי העתיד ונפגשנו עם ליאור לויתן, מנהל בית הספר, אמרנו לעצמנו, 'וואלה, מצאנו את הרעיון הנכון'. קיבלנו אור ירוק והצלחנו להקים פרויקט שמשקף את הרוח בחריש ואת שיתופי הפעולה בקהילה".

מה הקמתם בעצם?

"לקחנו נגרייה קיימת ופעילה בבית הספר ובנינו מודל שמאפשר לתושבי העיר להשתמש בה. זה כאילו טריוויאלי, לנצל את המשאבים הקיימים ולעשות את החיים קלים יותר, אבל צריך לחשוב על החיבור ולבצע אותו. כשזה לא קיים, זה לא מאפשר לתושבי העיר ליצור בפשטות ובקלות".

 מה המודל כולל?

פעם בשבוע בימי רביעי יכולים להגיע לסדנה כל מי שהם מעל גיל  18 ולעבוד. אין מגבלות נוספות או תנאי קבלה. המפגש עולה 15 שקלים בלבד וכל משתתף צריך להביא איתו את חומרי הגלם שלו – עצים, לוחות או רהיט ישן לשיפוץ. במקום עומדים לרשות המשתתפים כלי עבודה מדריכים מקצועיים ומסייעים, כולם מתנדבים תושבי חריש".

פריחה ארצית לנגריות השיתופיות

עשרים מתנדבים פועלים במיזם הסדנה הקהילתית, רבים מהם אנשי מקצוע בתחום הנגרות ואחרים מסייעים בימי ההדרכה השבועיים כמו גם בתחומים אחרים כמו פרסום, ניהול מתנדבים ועוד. עיריית חריש לוקחת חלק במיזם על ידי תשלום הביטוח הנדרש למשתתפים והקצאת תקציב לקניית חומרים נדרשים.

"תחום בתי המלאכה השיתופיים מתפתח ופורח בארץ בעשר השנים האחרונות", מסבירה סמדר רברבי, רכזת המתנדבים בפרויקט. הנגרייה השיתופית הראשונה קמה בשנת 2007 בירושלים ואחריה קמו נגריות ברחבי הארץ בטבעון, באר שבע, זיכרון יעקב ועוד.

רברבי (37) מתגוררת שלוש שנים בחריש והיא חברה בקהילת המחנכים של קיבוץ אמתי. היא גם בוגרת קורס מקצועי בנגרות מטעם משרד התמ"ת, והקימה בעבר נגרייה חינוכית בבית ספר ועסקה בהנגשת מרחב הנגרות לנשים.

"עסקנו הרבה בשלב ההכנה לקראת הקמת הנגרייה. היינו חמישה פעילים ועבדנו על גיבוש הקונספט והוצאה שלו לפועל", מציינת רברבי ומסבירה כי למרות ריבוי הנגריות המשותפות בארץ, כל אחת מהן פועלת בהתאם למודל שונה. "הקונספט של הנגרייה המשותפת בחריש היא לאפשר לכל מי שרוצה להשתתף בעלויות מינימליות ולאפשר לאנשים להתנסות ביצירה, במיחזור ובעבודת כפיים".

לשאלה מדוע ישנה פריחה בתחום הנגריות המשותפות משיבה רברבי בקצרה: "הנגריות השיתופיות עונות על כמה צרכים ביניהם עשיה, יצירה וצמצום צריכה, יצירת מרחב של קיימות. בנוסף, אנשים מעוניינים להפעיל את הידיים ותחום הנגרות מנגיש להם את המרחב של שיפוץ ותיקון. יש לי חלום ואני יכולה להוציא אותו לפועל בעזרת כלים זמינים וידע, שאנשים מוכנים לחלוק בו".

 "לעבוד עם גרוטאות"

דוגמה מעשית לשיתוף בידע מדגים משה ענתבי, המתגורר בחריש מזה כשנה. הוא נגר במקצועו ומתנדב בבית המלאכה השיתופי בחריש.

"אני משגיח על המשתתפים כמו בייביסיטר לא רק מלמד אותם", אומר ענתבי ומתייחס לנוהלי בטיחות ושימוש נכון בכלים בנגרייה. "אני יותר מנסה להוביל אותם לתוצר שהם רוצים, לא לקחת אותם למחוזות של המקצוענות שלי".

ההתנסות של ענתבי בנגרייה של חריש חדשה גם עבורו: "אני נגר כבר הרבה שנים ואני לקראת פרישה. במפגשים האלה אני מנסה להרגיל את המוח שלי שאפשר לעבוד עם גרוטאות כי מבחינתי, כאיש מקצוע, אין דבר כזה לעבוד עם חומרים ישנים, אני עובד רק עם חומרים חדשים שאני קונה.

"זה אתגר עבורי להבין שאפשר לעבוד עם חומרים שאני לא הייתי נוגע בהם. כדי לעזור למשתתפים פה אני חייב לעשות הסבה אישית ממקצוענות למקום אחר".

ואיך ההתנסות הזו?

"מעניינת מאוד. יש פה משתתפת שעשתה עבודה נפלאה, אישה מבוגרת שמצאה כיסא ברחוב, פירקה אותו, חיברה, שייפה וצבעה. תוצאה נהדרת".

 "ראיתי את הפוטנציאל"

ענתבי מתייחס בדבריו לאחת מהמשתתפות הקבועות בנגרייה, חן עמרי (68) המתגוררת בחריש ארבעה חודשים בלבד. "הגעתי לחריש הקסומה מגבעת עדה", מספרת עמרי, "לא תיארתי לעצמי שאמצא את עצמי בנגרייה, זה חלום שלי לעסוק בנגרות".

עמרי היא גננת בגמלאות ועוסקת שנים בעבודות יד כמו קרמיקה ומוזאיקה. בשלושת החודשים האחרונים הספיקה עמרי לבנות ספסלים למרפסת, מנשאים לעציצים ולשפץ כיסא שמצאה ברחוב.

"אני אוהבת למצוא רהיטים ישנים ולשפץ אותם. זה כסא שמצאתי לפני שנתיים. הוא לא נראה טוב אבל ראיתי את הפוטנציאל שלו. כאן היתה לי הזדמנות לעבוד עליו. פירקתי אותו לחלוטין, שייפתי את כולו וגיליתי את מרקם העץ מתחת לשכבות הצבע. משה הציע לי לצבוע אותו שוב בלבן ווש מהול במים שמבליט את פיתוח העץ הטבעיים. עבדתי עליו במשך שני מפגשים וגם מעט בבית. הכיסא יציב וחזק", היא מספרת בגאווה.

עמרי מתייחסת גם לצד החברתי-מקצועי: "יש כאן אנשים מקסימים. אני מקבלת בכל פעם שאני מבקשת התייחסות מקצועית ואת הכלים המתאימים לעבודה. למדתי לעבוד עם כלים שלא נגעתי בהם מימי, חוץ מהמסור שאיתו אני לא עובדת. אני ממש נהנית פה, אני מגיעה כל שבוע, ויש לי תוכניות לשפץ שני כסאות נוספים שמצאתי ברחוב".

מה את עושה כעת?

"מצאתי שולחן שנזרק ואני מכינה מהפלטות עגלות לעציצים, כדי שיהיה לי קל יותר להזיז אותם במרפסת".

תיארת לעצמך שעם המעבר לחריש תעבדי בנגרייה?

"ממש לא וגם לא חשבתי שאני אשלם רק 15 שקלים למפגש של שלוש שעות, זו ממש בדיחה. איך  אפשר לא לקחת את זה?"

לקריאה נוספת: חיים משותפים בבניין קהילתי: "יוצרים מרקם חיים שתומך האחד בשני"

ישראלה אורזחובסקי, אם יחידנית ובנותיה התאומות

בשנתיים האחרונות חלו שינויים משמעותיים שזעזעו את אוכלוסיית הרווחה בעיר. הדירוג החברתי-כלכלי של חריש עלה, הסיוע הממשלתי קוצץ ומחירי השכירות בעיר התייקרו. האם חריש היא עדיין עיר זולה למגורים או שהמציאות החדשה דוחקת את האוכלוסיות החלשות החוצה?

בדצמבר 2020 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלתה את דירוגה החברתי-כלכלי של חריש בשתי דרגות מאשכול 3 לאשכול 5. את תוצאות השינוי חשו יותר מכל משפחות הרווחה ואימהות חד הוריות: שיעור הסבסוד הממשלתי לצהרונים, קייטנות, מפעלי הזנת ילדים והסעות ירד בחדות והן נאלצו לשלם הרבה יותר מכיסן ולצמצם את התקציב המשפחתי הקטן ממילא.

ראש העיר יצחק קשת ציין דאז בתגובה לעליה בדירוג: "חריש צועדת בכיוון הנכון. קפיצת המדרגה שעשתה חריש לאשכול 5 מעידה כאלף עדים על הכיוונים שאליה צומחת העיר שלנו, שמשכה אליה אוכלוסייה חזקה ואיכותית יותר".

כיצד מתמודדת אם כן האוכלוסייה "החזקה פחות" בעיר עם השינוי ומהם המענים העירוניים הקיימים והחסרים? האם חריש היא עיר שמאפשרת למשפחות חד הוריות לחיות בכבוד? הסיפורים שמאחורי הסטטיסטיקה.

בעקבות השכירות הזולה

רחלי אוחנה (38) היא אם חד הורית לארבעה ילדים. לפני ארבע שנים עברה להתגורר בחריש יחד עם בעלה דאז והתגרשה לפני שנתיים. ילדיה לומדים בבית ספר כנפי רוח ובגני הילדים בזרם החרדי.

אוחנה מספרת שהמעבר לחריש נבע מסיבות כלכליות ובלי הכרות מוקדמת עם העיר: "הטייפקאסט של חריש היה עיר עם שכירות זולה בהשוואה לערים אחרות. יכולנו כאן למצוא דירה מהניילונים ב-2,500-2,000 שקלים בלבד".

למרות השכירות הזולה, הארנונה בחריש יקרה. "קיבלתי הנחה של 20 אחוזים בלבד ואני משלמת כ-1,000 שקל לחודשיים. זה סכום מאוד גבוה לאם חד הורית. אני חושבת שעיריית חריש צריכה להתחשב יותר באימהות כמוני. מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, זיכתה אמהות חד הוריות בהנחה מקסימלית של 80% בארנונה".

אוחנה משתכרת כ-5,000 שקלים בחודש ויחד עם תשלום דמי המזונות, מנהלת משק בית שצריך לספק מענה מלא לצרכים. "עברתי כאן תקופות קשות במיוחד בקורונה. רק לאחרונה חזרתי למעגל העבודה כמנהלת משרד בחדרה ובהנהלת חשבונות. מצאתי את העבודה בעזרת מחלקת הרווחה דרך פרויקט "שבי"ל (שבים ושבות לתעסוקה)".

כרטיס נטען לקניות בסופר

ההוצאה השנייה בגודלה היא ההוצאה על מזון. "כל המשכורת כמעט הולכת לתקציב האוכל. המזונות מכסים את הוצאות השכירות וקצת ארנונה. כל השאר זה עלי. יוקר המחיה מורגש בכל צעד והוא משפיע על כולם, אבל זה יותר מאתגר לנהל משק בית לבד עם ארבעה ילדים ובלי עזרה נוספת".

הוצאה משמעותית אחרת היא ההוצאה על חינוך. "צהרון לשני ילדים עולה 1,000 שקלים  – זה מאוד יקר, בטח ביחס למה שאני מרוויחה. מצד שני, הרווחה נתנה לי פתרון לשני הילדים הגדולים. אוטוטו אמורה להיפתח בשכונת הפרחים מועדונית בה הם יהיו לאחר שעות הלימודים ועד השעה 18:00. הם יקבלו שם ארוחת צהריים וערב, פעילות, עזרה בהכנת שיעורים וטיפול רגשי.

"עובדי הרווחה של חריש מאוד קשובים ועוזרים נותנים מענה למה שצריך, הם ליוו אותי מהרגע שהתגרשתי. לילדים היה קשה עם הפרידה שלנו והם קיבלו טיפולים רגשיים. אני מקבלת במסגרת פרויקט של ביטחון תזונתי כרטיס נטען לקניות בסופר, כ-400 שקלים בחודש וארגז של פירות וירקות פעם בחודש".

ספריה עם פינת משחקים

אוחנה גם מתייחסת לתחבורה הציבורית שאינה נותנת מענה לנדרש: "בחריש אי אפשר להסתדר בלי רכב. חשוב שכולם יבינו שרכב זה לא מותרות. אם אני אסתמך על תחב"צ אני אגיע רק ב-10:00 לעבודה ולא אוכל לפזר את הילדים במוסדות החינוך. בפעמים הבודדות שנסעתי באוטובוס בגלל שהאוטו היה במוסך, זה היה קשה".

וכשהצרכים היומיומיים כל כך גדולים על בילויים אפשר רק לחלום, גם ביקור בהצגות בעלות מסובסדת של 10 שקלים לא אפשרית: "אני מבקרת עם הילדים בכל פעילויות החינם בפארק המועצה ובקניון. אני לא יכולה להרשות לעצמי לקחת אותם לסרט או בילוי.

"בשעות אחר הצהריים אנחנו מבקרים בכל הפארקים של חריש. אנחנו גם מבקרים בספריה של מועצה אזורית מנשה שאפשר לבלות בה אחר צהריים שלם. בחריש הספרייה קטנה ולא מספקת מענה. צריך להרחיב את ההיצע ואת ההשקעה של העירייה בה".

בשורה התחתונה: האם חריש טובה לחד הוריות? כן, אם מקבלים מענה כמו שצריך לכל הצרכים ואם מתאמצים ומוצאים את הפתרונות המתאימים. חריש היא עיר טובה לילדים, יש אמנם נקודות לשיפור אבל עם יוקר המחיה כיום אני לא חושבת בכלל לעבור לעיר אחרת".

אין מקום לאוכלוסייה החלשה

ישראלה אורזחובסקי (54) היא אם יחידנית לתאומות בנות 5. המשפחה מתגוררת בחריש כבר ארבע שנים. "עברתי לחריש בגלל שחיפשתי מקום זול, לא ידעתי כלום על המקום. אני משלמת 2,600 לדירת 4 חדרים שתפסתי לפני עליית המחירים וסגרתי חוזה לחמש שנים.

"על ארנונה אני מקבלת 50% הנחה בעקבות ערעור שהגשתי. אישרו לי בהתחלה רק 20% הנחה. רוב האימהות החד הוריות שאני מכירה מגיעות מערים בהן הן קיבלו 80% הנחה".

אורזחובסקי, שמתגוררת לבד בעיר בלי משפחה, חשה היטב את השינוי בדירוג של הלמ"ס: "בעבר שילמתי 250 שקלים על צהרון עד השעה 17:00 ועכשיו התשלום הוא 650 שקלים לילדה. מי שנהנה כעת מהסבסוד אלו משפחות עם שני מפרנסים. הדירוג של חריש אולי עלה אבל המצב שלי לא השתנה. חריש התחילה מאנשים שאין להם כסף: הגרושים, היחידניות. הגענו לכאן בגלל השכירות הנמוכה אבל נראה כאילו כבר אין לנו מקום בעיר".

"אני חייבת לציין שבהתחלה חריש היתה קטנה וכולם הכירו את כולם ולכן גם הערבות ההדדית היתה חזקה. קיבלתי הרבה עזרה מאנשים פרטיים ומארגונים. כיום יש רצון לעזור אבל אין שום מסגרת מאורגנת ואין שום אפשרות לדעת מי באמת נזקק ומי תופס טרמפ. כשקיבלתי פיצויים קניתי כמה סלי מזון למשפחות כדי לתרום בחזרה, וכמה ימים אחרי כן, ראיתי את אותה משפחה יושבת בבית קפה. זה מרגיז".

בלי כרטיסי חינם להצגות

אורזחובסקי מחכה ליום בו חוגים ובילויים יהפכו נגישים גם לילדים של אמהות יחידניות: "בחריש אין הנחה לחוגים למשפחות יחידניות ואין הופעות תרבות ממומנות או מסובסדות על ידי המועצה לילדי רווחה. כרטיס ב-10 שקלים לילד ממשפחה מרובת ילדים או כרטיס ב-35 שקלים מסתכם בהוצאה משפחתית גבוהה מאוד.

"אני לא מבינה מדוע אנשים עם הכנסות נמוכות לא זכאים לראות הצגה פעם בשנה, במיוחד שיש מקומות פנויים באולם ויש מקום בחוגים. בערים אחרות מחלקת הרווחה מקציבה אחוז מסוים של כרטיסי חינם לילדי רווחה".

בשורה התחתונה: האם חריש טובה לחד הוריות? "אין בחריש כלום חוץ משכירות זולה. אין רופאים מומחים, רפואת שיניים, או תורים זמינים לטיפולים חשובים לילדים. אין שום שירות ממשלתי כמו שצריך וכל דבר דורש יציאה מחוץ לעיר. בנוסף, אין לילדים מסגרות חינוך לשעות אחר הצהריים, אין קייטנות ואין מענים מותאמים למשפחות חד הוריות כמו בערים ותיקות. צריך לקחת את זה בחשבון לפני שמתלהבים ממחירי הדיור הזולים. אני כבר התרגלתי. אני מסתדרת בכל מקום. אבל בת'כלס, אני לא אוהבת את חריש".

יש לנו כסף לדברים חשובים

אורטל זלוטניק (41) היא גרושה ואם לשלושה ילדים, שניים מהם בעלי צרכים מיוחדים. היא משתכרת שכר מינימום כשכירה וכעצמאית גם יחד. אני מנסה להתפרנס בכבוד אבל עובדת חלקית כיוון שאני חייבת לטפל בילדי ומרוויחה כ-2,000 שקלים. עיקר ההכנסה היא מהמזונות וקצבאות הנכות של הילדים".

"החיים עם מחסור תמידי אינם פשוטים, אבל אני עושה מאמצים גדולים. בחיים לא אמרתי לילדים שלי 'אין לי כסף'. אני לא מסוגלת להוציא את המשפט הזה מהפה. אני תמיד אומרת שיש לנו כסף אבל לדברים חשובים יותר".

גם  זלוטניק מקבלת סיוע בשכר הדירה ממשרד הבינוי והשיכון ומשלמת שכר דירה נמוך ביחס לשכניה. מעיריית חריש קיבלה זלוטניק הנחה של כ-33% בתשלום הארנונה. "זה עדיין יוצא יקר, אני משלמת כ-1,000 שקלים".

כמו אצל משפחות אחרות, ההוצאה הגדולה והמרכזית היא למזון וגם משפחת זלוטניק מקבלת דרך הרווחה כרטיס נטען לקניות בכל הרשתות והסופרים. "התקציב הוא 350 שקלים לחודש ואחרי שנה זה פוסק".

זלוטניק מציינת שהמחסור העיקרי בחריש הוא במענים לחינוך, אין מסגרות מתאימות בשעות אחה הצהריים לילדיה הגדולים, בניגוד לנעשה בפתח תקווה ובני ברק.

"במרכז סבבה (מרכז פנאי לאנשים עם מוגבלויות) יש חוגים מתאימים לילדים עם צרכים מיוחדים אבל לצערי נאלצתי להוציא אותם משם. לא יכולתי לעמוד במחיר של 130 שקלים לחוג לילד. בפתח תקוה שילמתי 80 שקלים לילד עבור שלושה חוגים. בנוסף, קיבלתי כרטיסיית ג'ימבורי חינם – זו היתה הצלה משמעותית עבורי. הפעילויות במרכז סבבה נפלאות ומותאמות אבל עדיין יקרות לכיס שלי".

"העיר הזו יכולה להתפתח לדבר מדהים, זו עיר מהממת אבל יש נקודות להתייעלות שהיא חייבת לשם אליהם לב. לדוגמה, השגת חסויות ותקציבים מחברות מסחריות שמממנות פעילות למשפחות רווחה, והקמת מרכז אחים ואחיות לילדים עם צרכים מיוחדים שנותן מענה משפחתי מלא. בפתח תקוה התקיימו במרכז המשפחתי פעילויות לילדים, לאמהות וגם לאחים שלהם. סדנאות שוקולד וסושי בלי לשלם שקל. אם יש משהו שמצער אותי שעזבתי את פתח תקוה זה רק בגלל זה. הם ידעו לתת מענה מדויק".

בשורה התחתונה האם חריש טובה לחד הוריות? "נורא קשוח להיות חד הורית בחריש. זו עיר מתפתחת עם מחלקת רווחה שעדיין בחיתוליה ועם מסגרות חסרות לילדים. אני אומרת לכל החד הוריות שמתייעצות איתי, אם יש לך תנאים טובים בעיר אחרת, עדיף להישאר שם".

תגובת שלמה פרץ, חבר המועצה ויו"ר ועדת הנחות בארנונה: "ניתן להגיש ערעור לוועדת הנחות. הוועדה רשאית לאשר לזכאים הנחה של עד 70% הנחה".

תגובת עיריית חריש: "העירייה ומשרד הרווחה מימנו סיבסוד קייטנות קיץ לילדים בהתאם להמלצת המחלקה לשירותים חברתיים, ובהם גם ילדים למשפחות יחידניות. חשוב לציין שהקייטנות מסובסדות במסגרת כללי משרד החינוך לבית ספר של החופש הגדול, חנוכה ופסח. בנוסף העירייה הפעילה שני מחזורים נוספים של קייטנות קיץ בעלות נמוכה יותר משל רשויות בסביבה.
2. הנחות בארנונה לא נקבעות על ידי העירייה אלא על פי החוק, והטענה שהן נמוכות יותר מאשר ברשויות אחרות אינה נכונה.
3. אכן העומס על המחלקה לשירותים חברתיים, כמו על כלל אגפי העירייה, הוא גדול במיוחד. העירייה בנתה את מערך השירותים החברתיים שלה במשך שנים ספורות בלבד, ועקב תהליכי האכלוס האינטנסיביים כמות הפניות לקבלת שירותים חברתיים בטווח זמן קצר היא גדולה מאוד. גורמי הרווחה בחריש פועלים ומבצעים כל העת תהליכים מאומצים על מנת לפתח מעני רווחה בעיר עבור ילדים ומשפחות".

לקריאה נוספת: חריש יקרה לי: האם משתלם לגור בחריש?

סיום שנת השמיטה נותן את האות להאיץ את הליך נטיעת העצים במרחב הציבורי בעיר. לצד הפתרון הטבעי, יחל גם הליך בניית גגות סולאריים במגרשי הספורט ברוב בתי הספר בעיר, באמצעות זכיין. סגן ראש העיר: "זהו פתרון שמעניק לנו אפשרות לקרות את המגרשים בלי להשקיע כסף ובמקביל לייצר הכנסה לקופת העירייה"

בינואר 2022 אישרה ממשלת ישראל את החלטה 1022 שמקדמת הצללה וקירור של המרחב העירוני באמצעות עצי רחוב במסגרת ההיערכות לשינויי האקלים.

ההחלטה מציינת את החשיבות של אימוץ תפישת עצי רחוב כתשתית בעלת חשיבות במנגנוני התכנון והביצוע הממשלתיים והעירוניים, ככלי מרכזי בהפחתת החום בסביבה העירונית, כמשאב חיוני להצללת המרחב הציבורי וקידום הליכתיות (Walkability) וכמסייע בניהול ובוויסות מי נגר.

ההחלטה הממשלתית התקבלה על רקע ההבנה שמשבר האקלים בישראל חמור יותר בהשוואה לממוצע בעולם. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה כבר עתה נמדדה בישראל עליה של 1.4 מעלות חום מאז 1880 בהשוואה לעליה ממוצעת עולמית של 1.09 מעלות.

סיום שנת השמיטה מעניק לרשויות רבות, ביניהן חריש, את האות לקדם את התוכניות להאצת הליך נטיעת העצים במרחב הציבורי ולקידום איי חום טבעיים.

"פוטנציאל ההצללה בחריש הוא מאוד גדול"

נכון להיום, למעט בכיסים בודדים בעיר בהם נשמרו עצי החורש הוותיקים, רוב הנטיעות הן צעירות והעצים הצעירים אינם מספקים מספיק צל, שמעודד הליכתיות בעיר.

דבי לרר, תושבת העיר ומתכננת נוף שמתמחה בגינון אקולוגי, רואה דווקא את חצי הכוס המלאה: "פוטנציאל ההצללה בחריש הוא מאוד גדול, יש כמות מכובדת של עצים צעירים ובכל שנה יש קפיצה בכמות הצל שהם מספקים", היא מסבירה. "הצללה על ידי עצים היא בריאה, טובה ונכונה ומעניקה קרירות שלא ניתן למצוא תחת יריעת פלסטיק מחממת".

לרר מציינת כי דווקא בנושא זה, חריש מקדימה רשויות אחרות: "לצערי לא שותלים בארץ מספיק עצים במרחב הציבורי. ברוב בתי הספר בתי בישראל אין מספיק עצים כי עדיין מתייחסים לעץ כמקור של לכלוך. מבחינה זו חריש מייצגת חשיבה מתקדמת.

"בחריש שותלים ברחובות העיר בכל שישה מטרים עץ. זה המון. בערים אחרות לא שותלים כלל בשל בעיות לוגיסטיות או חסימות על המדרכה, או ששותלים עצים במרחקים של 20 מטרים מהאחד לשני".

להרבות במספר העצים

יפתח שטיין, חבר המועצה החדש מטעם סיעת הליברלים ואחראי על נושא איכות הסביבה, מסביר את החשיבה מאחורי המדיניות שננקטה עד כה, לנטוע עצים צעירים שאינם מספקים צל.

"אני כרגע לומד את הנושא וממה שאני רואה ומבין המדיניות שננקטה עד כה היא הגיונית ונכונה. בגדול, עצים בוגרים עולים הרבה יותר מעצים צעירים ולכן עיריית חריש בחרה לנטוע עצים צעירים. בטווח הארוך 200 עצים עושים יותר צל מ-100 עצים והיות ואנו בונים עיר לעשרות שנים קדימה, הבחירה היא להרבות במספר העצים. בעוד חמש-שש שנים יהיה לנו הרבה צל".

ומה בחמש השנים הקרובות? לרר מייעצת לעירייה לנצל את סיום שנת השמיטה כדי להיערך כראוי לנטיעות ולמלא חוסרים בולטים בעיר: "כדי ליצור נוחות אקלימית חשוב לנטוע עצים בכל מקום. חשוב מאוד להצליל מדרכות, שבילי אופניים, תחנות אוטובוס או מקומות המתנה אחרים ברחבי העיר. צריך להחליף את כל העצים שניזוקו והתייבשו במהלך שנת השמיטה ולהמשיך לשתול כל הזמן".

קירוי מרחבים ציבוריים

המחסור בהצללה בעיר, באמצעות עצים ובאמצעים אחרים, בא לידי ביטוי בכלל המרחבים הציבוריים ובמיוחד בבתי הספר החדשים. מגרשי הספורט אינם מקורים ברובם וטקסי פתיחת השנה, שהתקיימו באחד בספטמבר, לוו בצלילים צורמים של תלונות הורים על החום הרב והחשיפה הישירה לשמש.

קירוי מרחבים ציבוריים זוכה גם הוא לתשומת לב ממשלתית. רק לאחרונה הציג המשרד להגנת הסביבה תוכנית תמיכות המקצה כ-40 מיליון שקל עבור מסלול חדשני לתמרוץ ולסיוע להשקעות להפחתת אי החום העירוני באמצעות הצללה אשר משלבת בין קירוי ויצור סולארי של מרחבים ציבוריים כגון חניונים, שבילים ודרכים, פארקים ציבוריים ושטחים אחרים שהציבור נמצא בהם.

תמיכות אלו לקירוי סולארי יאפשרו לנצל את המרחב העירוני לייצר חשמל נקי וזול וגם לייצר צל ובכך לשפר את חווית השהות במרחב הציבורי במיוחד בחודשים החמים בשנה. התוכנית מאפשרת לרשויות מקומיות גם לאגור חשמל מהשמש ולהשתמש בו בשעות היקרות ביותר ובכך לייצר הכנסה נוספת לעירייה.

הפתרון: WIN-WIN-WIN

הסדר דומה עומד לחול גם בחריש. לדברי סגן ראש העיר שלמה קליין, נושא הקירויים במגרשי הספורט יזכה להתקדמות משמעותית בשנתיים הקרובות.

קליין מספר שרק לאחרונה נקבע זוכה במכרז שפרסמה העירייה לקירוי מגרשי הספורט בבתי הספר בחריש, שישולבו עם גגות סולאריים המייצרים חשמל למכירה.

"הקירויים יהיו בשאיפה על כל המגרשים של כל בתי הספר בחריש. ההערכה שלנו היא שהתהליך יסתיים תוך שנתיים. החברה שנבחרה מקבלת את השכר על הקירוי מתוך רווחי מכירת החשמל שנוצר לחברת החשמל – כך שהעירייה לא משלמת שקל על הסיפור הזה. זה פתרון שמעניק לנו אפשרות לקרות את המגרשים בלי להשקיע כסף ובמקביל לייצר הכנסה לקופת העירייה".

קליין מציין כי קירוי מגרשי הספורט היה אחד הסעיפים בהסכם הקואליציוני של סיעת בית טוב והתייחס אז לארבעה בתי ספר שפעלו בעיר. כיום יש כ-14 בתי ספר ובשנתיים הקרובות מתוכננים להיבנות מבני בתי ספר נוספים. קליין מאמין שהפתרון לפיו זכיין יבנה את הקירוי ויקבל תשלום על מכירת החשמל הוא פתרון בו כל המעורבים זוכים: "תושבי העיר ייהנו מהצללה, הקבלן בונה את הקירויים וההצללות על חשבונו, העירייה לא מוציאה כסף מכיסה והזכיין ייהנה מרווח שיתקבל כתוצאה מפעילות עסקית שלו. בסוף מדובר בחברה עסקית שדואגת לשורת הרווח".

עוד מציין קליין כי צפי ההכנסות בשנים הקרובות הוא בסביבות 1.2 מיליון שקלים עד ל-2 מיליון שקלים בשנה וכי הרווחים הגדולים יותר יגיעו לקופת העירייה לאחר שיסתיים התשלום העיקרי לקבלן.

אילו בתי ספר יזכו ראשונים לקירוי הנכסף? לדברי קליין, סדר הקירוי בבתי הספר נקבע בהתאם לאופי המגרש ולעבודה הנדרשת להכנתו להליך בניית הגגות הסולאריים.

עיריית חריש: "בשיתוף פעולה של עיריית חריש עם מפעל הפיס, הטוטו ופרויקט בינוי שכונת בצוותא, נבנו שני אולמות הספורט הראשונים בעיר והשלמנו את שלב א' בתוכנית הקירוי שבמסגרתה קורו שני מגרשי ספורט המשמשים בתי ספר. לאור הפעולות שנעשו על ידי העירייה בתוך שנים בודדות ניתנו פתרונות לארבעה מתוך 14 מבני בתי הספר בעיר: אולמות הספורט הצמודים לבתי הספר רונה רמון ולממלכתי בצוותא, וקירוי מגרשי הספורט בבתי הספר תלמי רון וכנפי רוח בנים. לבתי הספר יש הסדר שימוש באולמות הספורט הכולל השתתפות תקציבית ברף הנמוך מהמקובל באולמות הספורט הצמודים לבתי ספר ברחבי הארץ.

מימין: גילה לרמן וסמדר חדד. במרכז: זירת התאונה בכביש 89 – צילום: אייל מרום איחוד הצלה

גילה לרמן וסמדר חדד לא ישכחו את מראות תאונת האוטובוס הקטלנית בכביש 89 שאירעה בשנה שעברה וגבתה את חייהם של חמישה. השתיים נפצעו יחד עם עשרות מחניכי בני עקיבא חריש והחוויה הקשה הותירה את רישומה עליהן ועל רבים אחרים שחששו לצאת לטיולים במהלך השנה החולפת. למרות זאת, השתיים סוגרות מעגל ויוצאות לטיולי סוכות לראשונה כמדריכות: "אפילו אמא שלי חששה שאצא לטיול. לקחתי על עצמי את התפקיד מבחירה, אז יש לי מחויבות לצאת לטיול הזה"

120 חניכים, חניכות, מדריכים ומדריכות בתנועת בני עקיבא חריש ייצאו ביום שלישי הקרוב, אסרו חג סוכות, למסע הסוכות המסורתי של התנועה. לצד ההתרגשות הרבה, קיימים חששות רבים הן בקרב ההורים והן בקרב החניכים, שחוו בשנה שעברה בדרך חזרה הביתה, תאונת דרכים קשה שטלטלה את העיר.

כזכור, תאונת הדרכים הקטלנית שהתרחשה בסוכות תשפ"ב בכביש 89 בסמוך לחורפיש, גבתה את חייהם של נהג האוטובוס אשר בסון ז"ל ושל משפחת בן אלי ז"ל ממעלות, האם מורן ושלושת ילדיה. האוטובוס שהיה בדרכו חזרה לחריש סטה מנתיבו מסיבה לא ברורה, התנגש במספר כלי רכב והתהפך מספר פעמים. 27 חניכים ו-8 מדריכים מחריש נפצעו בתאונה, ביניהן שתי חניכות בנות 10 שפונו במצב קשה לבתי החולים.

 "מרוב אדרנלין לא שמתי לב שנפצעתי"

גילה לרמן בת ה-15 וסמדר חדד בת ה-14 היו גם הן על האוטובוס ההוא והן זוכרות את הרגע המחריד שבו הפך הטיול השמח והמחוייך לטראומה שתלווה אותן שנים רבות.

"סיימנו את המסע שהיה מאוד נחמד ועלינו על האוטובוסים חזרה לחריש. לאחר נסיעה לא ארוכה, אני זוכרת את חלונות האוטובוסים מתנפצים ברגע אחד ואת האוטובוס סוטה באופן חד", נזכרת גילה ומציינת שבשלב זה היא איבדה את ההכרה למספר רגעים: "אני זוכרת את חברה שלי מעירה אותי אחרי שהאוטובוס כבר עצר ואומרת שאנחנו צריכים לצאת מהר מהאוטובוס. בחוץ ראינו מראות לא נעימים. נכנסתי להתקף חרדה והמדריכה שלי ניסתה להרגיע אותי. המתנו בצד הכביש עד שהגיעו כוחות הרפואה ופינו אותנו לבתי החולים". גילה סבלה ממספר מכות יבשות בגבה ובידה.

"במהלך ההמתנה לאמבולנסים, נכנסתי לאוטובוס מספר פעמים כדי להוציא ממנו ציוד אישי שלי ושל חברותיי. מרוב אדרנלין לא שמתי לב שנפצעתי", מספרת סמדר. "רק אחר כך אני זוכרת שאמרתי לגילה שקשה לי לנשום". סמדר קרעה רצועה בכף ידה, נפגעה ברגלה והתקשתה בשעות שלאחר התאונה ללכת בכוחות עצמה, עם זאת בדומה לגילה חברתה, לאחר יממה היא שוחררה אף היא לביתה. "סמדר התקשרה ושמעתי רעש נוראי ולא יכולתי להבין אם היא בוכה או צוחקת", נזכרת רעות, אמה של סמדר. "סמדר אמרה שהאוטובוס שלהם התהפך ושהיא בסדר. לא באמת ידעתי מה מצבה ומה רמת הפציעה שלה במשך שעות ארוכות, כל שידעתי הוא שהיא בחיים. חששתי אפילו לשאול אם היא יכולה ללכת. רק בערב כשבעלי פגש אותה בבית החולים בצפת, הבנתי את התמונה באופן ברור יותר".

"יש כאלה שעדיין חווים את התאונה יום-יום"

בחודשים שלאחר האירוע העגום, חזר הסניף לפעילות בצורה הדרגתית וחניכי הסניף אף יצא לטיולים בט"ו בשבט ובפסח וכן למחנה קיץ שארך מספר ימים. "כסניף הרגשנו שהאירוע מאוד ליכד אותנו והיתה הודיה מאוד גדולה בקרב המשפחות והחניכים על כך שהתאונה לא הסתיימה בהרוגים. כבר חזרנו מזמן לשגרת הטיולים והמסעות כך שלמסע סוכות יש משמעות סימלית בעיקר בכל הקשור לתאונה שהיתה", מדגישה גילה.

לעומתה, סמדר מדגישה כי חוויות התאונה והחששות פגמו בחזרה לשגרה וליוו את הילדים גם בהמשך הדרך: "היו במהלך השנה שבטים (קבוצות גיל) שחזרו הביתה במהלך הטיול ולא השלימו אותו וחניכים שחזרו עם ההורים ולא באוטובוס. לאחד הטיולים סיפקו לנו נהג אוטובוס מבוגר והילדים שהיו עדיין מבועתים מהתאונה בגליל חששו מאוד לעלות לאוטובוס, אז נאלצנו להמתין כשעתיים עד שהגיע נהג אחר.

"בטיולים אחרים היו שבטים שלא רצו לצאת לטיולים ומזכ"ל התנועה הגיע לנסות להרגיע. הסניף עצמו חזר לפעילות, אך יש כאלה שעדיין חווים את התאונה יום-יום ומתקשים להתגבר על הטראומה", היא מסכמת.

"התאונה הזו מלווה אותנו כל השנה. הילדים חוו שם אירוע קשה בכל החושים, הם ראו מראות קשים, הריחו ריחות ושמעו זעקות", מציינת רעות אמה של סמדר. "אני יכולה לומר שמאז התאונה, סמדר מטמיעה בנו, בני המשפחה, ערכים של זהירות בדרכים ובכל נסיעה משפחתית היא מוודאת שכולם חגורים. זה משהו טוב שיצא מהתאונה הזו אם אפשר לומר את זה".

סמדר מודה שנושא הזהירות בדרכים הפך משמעותי עבורה. "הנסיעה באוטובוס בהלוך היתה בהחלט לא נעימה, אני זוכרת שהרבה חששו מאופן הנהיגה של נהג האוטובוס שעשה כמה דברים שהלחיצו אותנו, אך לא השקענו בזה הרבה מחשבה".

ההורים חוששים, החניכות חוששות

לצד החששות והזיכרונות – המסורת נמשכת. בעוד שבמסע הסוכות שעבר השתתפו סמדר וגילה כחניכות, הפעם תצאנה השתיים כשהן מדריכות לחניכי כיתות ה' עד ז'. פעילות תנועת בני עקיבא חריש גדלה במהלך השנה החולפת וסניף שני בעיר, בשכונת בצוותא, נפתח. "יש לי חניכות שמפחדות ממה שיקרה בטיול ובאות ושואלות אם אשמור עליהן אם יקרה להן משהו. יש המון שאלות בטיחותיות", משתפת סמדר.

"יש חשש, כמדריכה היו לי שיחות עם לא מעט חניכים והורים שמתלבטים אם לצאת לטיול. ויש שבט שכולו לא יוצא לטיול בגלל החוויה מהשנה שעברה", מספרת גילה ומוסיפה: "התנועה השתדלה לעשות הכל, לחבק ולתת מקום לקושי. לעדכן בבדיקת האוטובוסים, בדיקות נוכחות תכופות יותר והקמה של אפליקציית נוכחות המתעדכן בלייב עבור ההורים. אני יכולה להבין את ההורים, אפילו אמא שלי חששה שאצא לטיול, אבל בסופו של דבר אני מדריכה ולקחתי על עצמי את התפקיד מבחירה, אז יש לי מחויבות לצאת לטיול הזה", מסבירה גילה.

הטיול כחוויה מתקנת

"מבחינתי זו סגירת מעגל", קובעת סמדר, "מרגש אותי לצאת לטיול בתור מדריכה. במסע סוכות בשנה שעברה המדריכה שלי היתה משהו גדול להסתכל עליו. אני זוכרת שאחרי התאונה יצאנו מהאוטובוס וראיתי את המדריכה מחבקת אותנו ומרגיעה אותנו והיא הייתה עבורי מישהו בלתי פגיע והנחילה לנו ביטחון. כך אני רוצה להיות בשביל החניכים שלי, בדיוק כמו שהמדריכה שלי היתה עבורי".

"היה לנו חשוב שסמדר תצא ותחווה טיולים באוטובוס כחלק מהחוויה המתקנת וההתגברות על הפחד, עודדנו אותה והראנו לה שאנחנו עומדים מאחוריה ושזה לגיטימי לחשוש", משתפת רעות אמה של סמדר. "כעת סמדר יוצאת כמדריכה והאחריות היא לא רק עליה אלא גם על החניכים, עם זאת אני רגועה ובטוחה שהיא יוצאת אליו כמדריכה אחראית ומנוסה. אני מאחלת לחניכים ולמדריכים טיול נעים ומוצלח ובאותה נשימה חושבת על משפחות הבנות שנפצעו קשה והחיים שלהן טרם חזרו למסלולם, להדגיש שאנחנו כל הזמן חושבים עליהן ומקווים שהן ישובו לאיתנן במהרה ושנראה אותם בקרוב בטיולים יחד עם חבריהן".

מתנועת בני עקיבא נמסר: "השנה חל זינוק של למעלה מפי שלושה במספר חניכי בני עקיבא מסניף חריש שצפויים לצאת למסע סוכות ביום שלישי הבא. סניף חריש יטייל בשביל ישראל במקטע שבין עין הוד למצפה עופר".

לקריאה נוספת: "חמש דקות לפני שהתאונה התרחשה הם חייכו ונראו מבסוטים"

מימין למעלה: אייל גוטליב, אלה שריג, דניאל שחר, רביד חכמון, אדם לאוב, יוסי כצמן

אייל לא מוותר על הרכיבה האתגרית ביערות חריש, דניאל רץ במסלול זהה אך הנוף משתנה אל מול עיניו בכל ריצה, אלה פותחת את הבוקר בפילאטיס בחצר ויוסי סוגר את השבוע בחמש על חמש במגרש הסינטטי. שישה תושבי חריש מספרים על הפעילות הספורטיבית שהם לא יכולים בלעדיה

הסתיו בפתח ומזג האויר הולך והופך ידידותי ומזמין יותר ויותר לפעילות ספורטיבית. גם בתוך שגרה עמוסה ורוויית משימות, חשוב גם להקדיש זמן לספורט. לפעילות הגופנית חשיבות עליונה בשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, אך יש לה תרומה מכרעת לא פחות, גם לטיפוח הקשרים החברתיים והבין אישיים. בחריש, המתאפיינת בקהילתיות גבוהה ומציעה מגוון הולך ומתרחב של פעילויות ספורטיביות יחידניות וקבוצתיות, ניכר כי ניתן לתפוס את שתי הציפורים הללו במכה אחת.

אלה שריג עוסקת במקצועות הטיפול ואורח חיים בריא ומחלקת את יומה בין עבודתה כדולה ומכינה זוגות ללידה, לעיסוי ונטורופתיה. אך רגע לפני שהיא מתפנה לסייע ללקוחותיה, היא מקדישה זמן לתרגולי פילאטיס בחצר ביתה שממלאים אותה בכוחות פיזים ונפשיים כאחד.

"בפילאטיס אני מרגישה שאני מקבלת את האיזון בין הכוח שאני צריכה, לבין החיזוק הפנימי והשקט הנפשי, בשילוב עם הנשימות הנכונות והעמוקות. אני משתדלת לתרגל לפחות ארבע פעמים בשבוע, וגם אם הלו"ז עמוס ואין לי זמן לשיעור מלא של שעה, אני לוקחת לעצמי 10 דקות, פורשת מזרן בחצר ומפנה זמן לפילאטיס. העיתוי האידיאלי הוא באווירה השקטה והרגועה של הבוקר אך גם אחר הצהריים כשהילדים לוקחים חלק בפעילות זה נחמד לא פחות. אני מרגישה שהתנועה בפילאטיס מחברת בין הגוף לבין הנפש ומעניקה לי אנרגיה להמשיך את היום בחיוך ובתחושות טובות".

עבור דניאל שחר, חצות הלילה זה זמן מצוין ללבוש בגדי ספורט להרכיב אזניות ולצאת לריצה בעיר. "אני אוהב לרוץ במקומות שקטים ולהתחבר לעצמי במהלך הריצה. יש לי מסלול קבוע יחסית של 40 דקות שחוצה את שכונת אבני חן ועולה חזרה הביתה למעו"ף דרך הטיילת היפהפיה של דרך ארץ. אני מאוד אוהב את הטופוגרפיה של חריש. העליות והירידות לסירוגין מגוונות את הריצה ועוזרות לחיזוק הגוף. בריצה אני אוהב לעקוב אחרי הדירות בבניינים ולזהות דירות שבפעם הקודמת היו ריקות וחשוכות וכעת גרים בהן אנשים. זה משמח לראות את העיר מתאכלסת. כחונך אישי לילדים ונערים, במפגשים שכוללים פעילויות ספורטיביות אני חייב לשמור על כושר לכן אני מקפיד על ריצה לפחות שלוש פעמים בשבוע. בנוסף אני מאמין מאוד בגישת 'נפש בריאה בגוף בריא'".

כחובב מושבע של רכיבת שטח, עבור אייל גוטליב, הטבע והיערות הסובבים את חריש הם גן עדן של ממש. קבוצת הרכיבה שבה הוא חבר נפגשת מדי שבוע, לרוב בשעות הערב המאוחרות, ויחד הם יוצאים לרכיבה במסלולים השונים מחוץ לעיר.

"הרכיבות בלילה יכולות להגיע גם עד 30 ק"מ. בכל מה שקשור לספורט שטח באמת שאין כאן גבולות וזה תענוג של ממש לרכוב כאן. יש בסביבה סינגלים מדהימים ומאתגרים. התחושה היא שכל רוכב יוכל למצוא בחריש כמעט את כל סגנונות הרכיבה האהובים עליו. המגוון כאן הוא באמת רחב בדגש על סגנונות ה-All-Mountain והקרוס-קאנטרי. לאחרונה, מתוך שאיפה להשתתף בתחרות טריאתלון, התחלתי גם לקיים הרבה רכיבות כביש וגיליתי שממש נחמד לרכוב גם בתוך חריש, בעיקר כמובן בשעות שבהן הכבישים ריקים. לראייה, מי שיסתובב בעיר בשעות הבוקר בשבת, יראה המון רוכבי כביש ומועדוני רכיבה, שמגיעים הנה מערים וישובים בסביבה".

לאחר שנתיים של השתתפות קבועה בקבוצת משחקי כדור-רשת בכרכור, עברה רביד חכמון לחריש, חיפשה פעילות ספורטיבית דומה והתחברה לקבוצת כדורשת הנשים המקומית שבדיוק עשתה את צעדיה הראשונים. בשנה האחרונה התקיימה הפעילות במסגרת של חוג, אך השנה צפויה הקבוצה להיכנס תחת המטריה של רשת מאמא-נט הארצית.

"מהרגע הראשון נוצר חיבור לקבוצה המתהווה ואף נבחרתי לשמש כקפטנית. אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע באולם בית הספר רונה רמון, יחד איתי יש עוד כ-20 נשים והמפגש הזה משמש עבורנו פעילות ספורטיבית ותחרותית לצד הגיבוש והפאן. רגע שבו אנו שמות את כל הדאגות בצד ואת עצמנו במרכז, עולות למגרש ליהנות, להיפגש, להתאמן ולשמור על כושר. הכדור-רשת הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני מודה שמדי שבוע אני ממש מחכה למפגשים האלה. אני לא מפספסת אף אימון וגם כשאני חולה, אני מגיעה, עולה על המגרש והכל עובר. זה הספורט שאני הכי אוהבת לעשות ואני שמחה לעשות אותו כאן בחריש"

אדם לאוב היה חבר בקבוצת כדורעף בילדותו אך לא היתה לכך המשכיות. לפני כחמש שנים, נפתחה עבורו ההזדמנות להתחבר לכדורעף מחדש בזכות יוזמה ספונטנית של תושבים, גברים ונשים, שהתארגנה לקיום מפגשי כדורעף קבועים. מאז לבשה הפעילות הספורטיבית מסגרת ואופי ברורים, עד לייסודה של קבוצת 'מכבי חלוצי חריש', המשתתפת כיום בליגה חובבנית.

לאוב, נוירלוג במקצועו, משתף כי בין חברי הקבוצה התפחתה חברות אמיצה: "אנחנו נוהגים להיפגש בעיקר באירועים סביב בשר וספורט. יש גרעין קשה של 9-10 חבר'ה. אנו נפגשים פעמיים בשבוע לאימון ולמשחק באולם בבית הספר של רונה רמון. במשחקי הבית שלנו אפילו הצלחנו למלא מפעם לפעם את המושבים בקהל והיו משחקים עם הרבה אקשן. על אף סדר היום הקשוח והאינטנסיבי, אני חייב לשלב פעילות ספורטיבית".

"לכל שבת יש מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נפגשים לכדורגל בסינטטי ברחוב טורקיז", מספר יוסי כצמן. כצמן לא מפספס את המפגש המסורתי, שסוגר שבוע וממלא את הגוף באנרגיות לקראת השבוע החדש.

"כבר חצי שנה שאני חבר בקבוצת כדורגל שמשחקת חמש על חמש במגרש הסינטטי. כולנו אנשים עובדים ולכן מוצאי שבת זה הזמן המושלם לכדורגל ולפורקן מבחינה ספורטיבית. באים חבר'ה מכל המגזרים וזה כיף גדול. מקשקשים ומתווכחים על נושאים פוליטיים אבל ברגע שמתחילים לשחק, שמים את הכל בצד ומתמקדים בלהנות מזמן האיכות.

אנחנו מאוד מקפידים על תצוגת משחק רשמית ומסגרת כללים ברורה: מחייבים להגיע עם חולצות בצבע אחיד ומקציבים זמן מוגדר לכל משחק. אם אין הכרעה אחרי 10 דקות – הולכים לפנדלים. בקיצור התחושה הכי טובה שיכולה להיות במשחק קט-רגל. על אף הביקוש הרב להצטרף אלינו הקבוצה שלנו סגורה, אבל אתם מוזמנים להגיע ולשחק נגדנו".

פרח קוזחי היא הכתובת להורים עם ילדים עם צרכים מיוחדים בעיר. היא רואה בתפקידה כחברת מועצה שמקדמת את המענים החינוכיים – שליחות, ומפרגנת למערכת המיוחדת שצומחת ב-50% בכל שנה. "האג'נדה בעיר ובמועצה, שאני מאוד גאה בה, היא לדאוג לילדים הרגילים והמיוחדים ולתת את המענים הנדרשים. לא רואים את זה בהרבה ערים"

כמעט מיד עם כניסתה לתפקיד כחברת מועצה מטעם סיעת הליברלים, הצהירה פרח קוזחי כי היא תטפל בנושא החינוך המיוחד, שקרוב ללבה. קוזחי היא אם לשלוש בנות, שתיים מביניהן הן על הרצף האוטיסטי.

בשנתיים שחלפו מאז הפכה קוזחי לאוזן הקשבת של ההורים לילדים המיוחדים בחריש. "יש לי בערב בין 4-2 שיחות שאני מצליחה להגיע אליהן. כל שיחה היא ארוכה מאוד ודורשת ממני הקשבה וסבלנות. אני תמיד זוכרת שהורה, גם אם הוא כועס, צועק או מתלהם, עושה זאת מתוך רצון לתת את המיטב לילד שלו".

קוזחי הפכה גם לכתובת עבור הורים המתכננים לעבור לעיר. "לפעמים אני צריכה להיות כנה ולומר להורים שרוצים לעבור לחריש שאני לא ממליצה להם לעבור, כי לא בטוח שהילד יקבל את המענה הדרוש ולא בטוח שתהיה לו מסגרת מתאימה. אבל שמה של חריש הולך לפניה בתחום.

"רק לאחרונה שוחחתי עם אמא שעברה במפתיע לחריש. היא הודתה שבמערכת החינוך בחדרה המליצו לה לעבור לחריש, כיוון שיש כאן מענים הרבה יותר טובים לילדים שלה. היא לא חשבה פעמיים ועברה לכאן".

צמיחה של 50% מדי שנה

מערכת החינוך בחריש חווה קפיצות גדילה משמעותיות מדי שנה, ותחום החינוך המיוחד אינו נבדל. רק השנה נפתחו בחריש 8 כיתות גן חדשות בחנ"מ (חינוך מיוחד), ו-7 כיתות חנ"מ – נתון המשקף עליה של 50% בהשוואה לשנת הלימודים הקודמת.

"בשנה שעברה פתחנו 16 גנים בחינוך המיוחד. השנה (תשפ"ג) יש לנו כבר 24 גני חינוך מיוחד – 17 גנים שמופעלים על ידי הרשות ו-7 גנים שמופעלים על ידי עמותת פרח", מפרטת קוזחי.

"יש לנו השנה למעלה מ-600 ילדים בחינוך המיוחד, מתוכם כ-240 ילדים בגנים. זה מטורף, זה מעבר לכל מספר שיכולנו לדמיין".

קוזחי מסבירה שאחת ההתמודדויות המרכזיות בחנ"מ היא שיבוץ ילדים שעוברים לחריש ברגע האחרון. "זה לא פשוט לתכנן פתרונות עבור משפחות שעושות מעברים מהרגע לרגע, משפחות שמחליטות לעבור לחריש ביולי-אוגוסט. אלו מענים שמערכת החינוך נדרשת לתת בצורה מהירה מאוד. אני מעריכה את איציק תייר, מנהל מחלקת החינוך המיוחד, ואת עובדי המחלקה שלו שיודעים להתמודד עם כל הבלת"מים (בלתי מתוכנן) בצורה מדהימה.

"יש כאן משהו מיוחד, גם גדילה של מערך החינוך ב- 50% בכל שנה, וגם היכולת שלנו לספק את החסר מבחינת מטפלים ומערך טיפולים משלימים בשעות אחה"צ. ברור שאין לנו את כל המענים, כמו גנים ללקויות שמיעה או ראייה, אבל גם אלה זוכים למענה מחוץ לעיר ובהסעות מקרית מוצקין בצפון עד ת"א בדרום".

כמה ילדים יושבים כיום בבית בלי מסגרת?

"ידוע לי על ארבעה ילדים, שהשיבוץ שניתן להם לא מתאים מבחינתם. אתה מנסה לקלוע אבל לא תמיד אתה מצליח".

מדיניות עירונית: לפתוח כיתות מיוחדות

הצמיחה של מערכת החנ"מ בעיר אינה רק טבעית, כי אם גם מכוונת. קוזחי מסבירה: "השנה נפתחו בחריש 16 גני חינוך מיוחד, זה מטורף בכל קנה מידה במיוחד אם נשווה לדוגמה, לעיר קרובה כמו אור עקיבא, שהאג'נדה שלהם היא לא לפתוח גנים וכיתות חינוך מיוחד אלא להוציא את התלמידים החוצה. כאן הגישה היא הפוכה. גם לפתוח כיתות וגם לוודא שאנו נותנים שירות שהוא ממש טוב".

קוזחי מסבירה שהרפורמה במערך החנ"מ שהנהיג משרד החינוך לפני שלוש שנים מעודדת את הרשויות לשלב את הילדים עד כמה שניתן בחינוך הרגיל ולא לפתוח כיתות ייעודיות, שהתקציב להפעלתן גבוה מאוד. לדברי קוזחי, תקציב כיתת תקשורת (לילדים על הרצף האוטיסטי) בה לומדים 9 ילדים, שקול לתקציב שתי כיתות רגילות.

"רוב העיריות לא פותחות כיתות תקשורת אלא משלבות את הילדים בחינוך הרגיל. אני רואה בזה הרבה מאוד בעיות וקשיים. ילד אוטיסט יושב בכיתה ולא יודע להתמודד עם הרעש. כל מה שיש לו זו סייעת שנמצאת לידו רק בחלק מהזמן, בהתאם לשעות שאושרו לו ושאר הזמן הוא לבד. זה יוצר מצב שילדים לא מצליחים להשתלב כמו שצריך, להתקדם".

קוזחי מודה שההתעקשות של חריש להמשיך ולפתוח כיתות מיוחדות, בשונה משאר הרשויות היא חסרת תקדים. "אנחנו מתעקשים לפתוח כיתות מיוחדות הן בגלל הצמיחה המהירה ומספר הילדים הגבוה שמגיע לעיר והן בגלל המצב הייחודי של חריש בו כל שבוע כמעט, תלמיד חדש מצטרף לכיתה. זה יוצר חוסר איזון וגורם לטלטלה רגשית. אם ילדים רגילים מתקשים להתמודד עם המצב בו המקום שלהם מתערער, ילדים מיוחדים מתקשים עוד יותר. לכן יש לנו צורך להמשיך להתעקש על פתיחת מסגרות מיוחדות וכל כיתה שאנחנו פותחים מיד מתמלאת".

הנגשה טכנולוגית ותקציבים מיוחדים

תקציב החינוך המיוחד נגזר מתקציב החינוך הכללי והוא מנוהל על ידי ישראל שלו, ראש מחלקת החינוך בעיר. "אני חייבת לומר שלא היתה פעם אחת שניגשתי למחלקה עם בקשה תקציבית או הצבעתי על צורך מסוים וקיבלתי סירוב. האג'נדה בעיר ובמועצה, שאני מאוד גאה בה, היא לדאוג לילדים הרגילים והמיוחדים ולתת את המענים הנדרשים. לא רואים את זה בהרבה ערים".

תני דוגמאות לתקצוב פעילויות החינוך המיוחד בעיר

"בשנה שעברה, כחלק מתקציב החינוך המיוחד, חילקנו 17 אייפדים לכל כיתות התקשורת בעיר עם תוכנות מותאמות לצרכי הכיתה. רק כשעברנו בכיתות וחילקנו אותם הבנו איזה כלי מטורף זה – איזה חסד עשינו לכל הילדים ובמיוחד לילדים שלא יודעים לתקשר מילולית״.

"חילקנו עוד 79 אייפדים לצוותי ההוראה בגנים ובבתי הספר של החינוך המיוחד שנרכשו על ידי המועצה ובשיתוף קרן אתנה".

קוזחי מציינת דוגמה נוספת: "דרשתי שבאירועים עירוניים כדוגמת חגיגות הכרזת העיר, יהיו מקומות מונגשים לילדי החנ"מ. היה לי חשוב שילד יוכל להגיע לאירוע ולא יצטרך להידחס עם ההמון, ולא יצטרך לפחד. שריינו עבור המשפחות מקומות בקדמת הבמה, מקומות שקטים בלי עומס ודחיפות, יצרנו מרחב בטוח לילדים ולהורים. זה נותן איזהו שקט ומרווח לנשימה".

להקל על ההורים

הניסיון להקל על ההורים של ילדי החנ"מ מתרחב וכולל שירותים נוספים. "בשנה שעברה התחלנו להפעיל מערך טיפולים מקדם לילדים אוטיסטים מגיל 7 עד 21 ואנו מרחיבים את זה לכלל בתי הספר. כל ילד – גם אם הוא משולב בכיתה רגילה – יכול לקבל את מערך הטיפולים שמגיע לו בתוך בית הספר. זה שירות מדהים שמספק מרווח נשימה להורים שמתקשים ללכת בשעות אחה"צ עם הילד לטיפולים. בנוסף, כיום נמצא בבנייה מרכז שיקום עם בריכה הידרותרפית, של עמותת פרח שאני מעריכה מאוד את פעילותה בעיר, שגם הוא יספק טיפולים נדרשים בשעות אחה"צ.

"מרכז סבבה פעיל כבר שנתיים בעיר והוא מספק מגוון חוגים ופעילויות לילדים עם צרכים מיוחדים במיוחד לילדים אוטיסטים, שעוזרים לילדים להשתלב ומספק במקביל להורים מגוון הרצאות והדרכות.

"ממש כעת זכתה במכרז שפרסמנו עמותה שתחל לפעול אחרי אוקטובר בחריש. העמותה תפעיל תוכנית "אח גדול" במסגרתה בני נוער יבצעו בהתנדבות חונכויות לילדים עם צרכים מיוחדים. זהו פרויקט מדהים ואני מחכה שהוא יצא לפועל.

"פרויקט נוסף שאני עובדת עליו קשה, ומקווה שאראה את הפירות עוד השנה, הוא הצבת שלטים בגני משחקים בחריש עם תמונות שמסייעות לילדים רגילים ומיוחדים למצוא את הדרך לתקשר ביניהם. אני כל הזמן מחפשת פרויקטים נוספים לקדם. מבחינתי חריש עושה את זה היום בצורה מדהימה אבל תמיד אפשר לשאוף שיהיה עוד יותר טוב. אני מגשימה לעצמי את החלום".

לבדוק את האופציות לפני המעבר

קוזחי מודה, שלצד הגשמת החלום יש גם לעיתים התפכחות כואבת: "אני אוהבת להתנדב ולעזור לקהילה אבל הפעילות במועצה היא לא דבר קל. כל הזמן יש תלונות, חוסר הערכה, אנשים שכועסים, זה לא מובן לרבים שמדובר בתפקיד התנדבותי. עבורי זה שיעור לחיים".

"אני חושבת שחשוב מאוד לדעת גם לעצור ולהגיד תודה לצוותי החינוך, השפ"ח (שרות פסיכולוגי חינוכי) והרווחה שמסורים לעבודה. השעות שהם משקיעים והרצון שלהם לעזור אינם מובנים מאליהם. זו עיר שרואה את הילד לפני הכול".

"הורים מתקשרים, וכועסים וצועקים – אבל שוכחים להודות אחרי שדברים מסתדרים. לא צריך הרבה, רק מילה טובה מדי פעם. לי ניתנה הזכות לראות מערכת שבאמת אכפת לה מכל ילד וילד".

קוזחי גם לא שוכחת לשלוח מסר למתעניינים בעיר: "אל תעברו לפני שאתם בודקים את האופציות שלכם. אם יש לכם ילד שזקוק למענים מיוחדים, בצעו את הבדיקה לפני המעבר. השכירות פה זולה, הבית יפה והעיר מהממת, אבל חשוב לוודא שיש פתרונות לכל המשפחה כמו עבודה ומסגרות חינוך מותאמות לילדים. רק כך המשפחה תוכל להמשיך להתקדם ולצמוח".

לקריאה נוספת: מנהלת תיכון פסגת אמיר לחינוך מיוחד: "חריש קיבלה אותנו בזרועות פתוחות"

מימין; כפיר בוארון, תפארת זרוק, יפתח שטיין

חריש היא עיר של התחלות חדשות. לעיתים המעבר לעיר או נסיבות משפחתיות אחרות כופים עלינו לחולל שינוי בחיינו, ולפעמים הצורך בשינוי הוא פנימי. כך או אחרת, מוטלת עלינו החובה להתמודד עם התחלה חדשה, מרגשת ומפחידה גם יחד. לקראת השנה החדשה, כפיר בוארון, תפארת זרוק ויפתח שטיין משתפים בהתחלות שלהם

כפיר בוארון, הוא מוותיקי חריש החדשה. הוא מתגורר בעיר כבר 6 שנים: "עברתי לחריש עם אשתי ההרה ב-2016 והיום אנחנו כבר עם ארבעה ילדים", הוא מספר. מאז שסיים את לימודי המסעדנות בבית הספר 'תדמור' לפני 11 שנה, הספיק בוארון לנהל מגוון עסקי מזון: בית קפה, מזון מהיר מטבח מוסדי ואוכל ביתי. עם המעבר לחריש חיפש בוארון עבודה בעסק מקומי ותוך זמן קצר נבחר לנהל את פיצריש, הפיצריה הראשונה שהוקמה בעיר ב-2017.

על פיצריש פיקד בוארון במשך שלוש וחצי שנים עד אשר סיבות אישיות הביאו אותו לעזוב את המקום: "לאחר שבני הרביעי נולד השגרה בבית הפכה מורכבת יותר, ונאלצתי לקחת הפסקה מהמטבח. ניהול עסק בכלל ועסק מזון בפרט דורש ממך להשקיע בו את כל כולך, ובתור אחד שנותן 200% בכל מקום עבודה, ראיתי שאני פשוט לא יכול לתת את התפוקה הזו באותה העת".

לאחר שהעביר את הניהול לידי אחיו אופק, בוארון שינה כיוון ובמשך שנה וחצי עבד כנהג. "במהלך התקופה הזו היו אינספור רגעים בהם רציתי לברוח ולחזור למטבח", הוא נזכר. התשוקה למטבח הכריעה לבסוף את בוארון והוא חזר לעסקי המזון ולניהול מסעדת Just Hala בעיר. "היתה זו חוויה קצרה למדי. בעל המקום החליט שהוא סוגר את העסק".

לתקוע יתד בעיר

בוארון זיהה את המשבר כהזדמנות והחליט לקחת את המקום לידיו: "במשך שנים בער בי הרצון לעבור מניהול של עסק עבור אחרים להקמת עסק משלי. הרגשתי שכעת זה הרגע הנכון להגשים את החלום". עם היכרות שצבר עם החך המקומי, ההבנה מה הציבור בחריש אוהב לאכול וכמה יהיה מוכן לשלם, החליט בוארון לפתוח את "מפגש בוארון", מסעדה בשרית שפתחה את שעריה לאחרונה.

לצד החששות הכרוכות בפתיחת עסק עצמאי, בוארון אופטימי לאור התנופה של העיר וכמות התושבים ההולכת וגדלה כל העת. "כל עסק שנפתח בחריש תורם משהו לפיתוח של העיר, במיוחד עסקים מצליחים שמדברים עליו מחוץ לעיר. ל"מפגש בוארון" אני מתכוון להביא את כל כולי, לכן גם החלטתי לכלול את שמי בשם העסק. בעזרת השם שיהיה זה מאמץ משתלם. אני מאחל לעצמי שיפקדו את המסעדה סועדים רבים ושהם יהיו מרוצים וירצו לחזור שוב. שאשמור על מגמה של עלייה כל הזמן, במטרה לתקוע יתד ולהיות כאן במשך שנים".

360 מעלות: חוזרת לעולם ההוראה

תפארת זרוק עברה לחריש לפני 4 שנים כשהיא בהיריון מתקדם. למרות ההתמודדויות עם עיר חדשה והרחבת המשפחה, היא החליטה לאתגר עצמה גם בתחום העסקי, עזבה את עולם ההוראה בו עסקה במקום מגוריה הקודם, ופתחה עסק עצמאי מקומי לטיפוח וקוסמטיקה.

"במשך שלוש שנים, היתה לי קליניקה לציפורניים וחנות מקוונת למוצרי קוסמטיקה. ניהלתי קבוצה של קולגות, לימדתי בנות שרצו להיכנס לתחום וארגנתי השתלמויות בתחום. כל זה קרה עד שהתגרשתי".

פירוק התא המשפחתי שינה באופן מהותי את עולמה. תפארת סגרה את העסקים והפכה לשכירה למשך שנה מטלטלת ורבת שינויים, החל מהתנסות קצרה בעבודה כסוכנת מכירות והמשך בעבודה במאפיה בפתח תקווה במשמרות לילה מתישות. "הייתי מתעוררת ב-2:00 בלילה כדי להגיע למאפיה בשעה 3:00", היא משחזרת. לאחר עבודה לתקופה קצרה ולא מוצלחת במיוחד במאפייה מקומית, החליטה תפארת כי היא מסתערת מחדש ובכל הכוח על תחום ההוראה.

מאפיית לחם לחינוך ילדים

"סידרתי את קורות החיים שלי, הדפסתי אותם והתחלתי לעבור בין בתי הספר בעיר, פניתי למנהלות ומזכירות, הצגתי את עצמי והצעתי את שירותיי". בשיא החופש הגדול, חודש לפני פתיחת שנת הלימודים, הגיע הטלפון המיוחל מאביבית לוי-משה, מנהלת בית הספר הממלכתי בצוותא שהודיעה לה כי היא מצטרפת למשפחת בית הספר כמחנכת כיתה ומורה למדעים. "מנהלת כמו אביבית לא פגשתי בשום מקום בעבר. מהרגע הראשון במשרדה, הרגשתי בבית והיא סייעה לי מאוד בהתאקלמות".

זרוק לא מסתירה את החששות: "אני לא אשקר, לפני פתיחת השנה, רעדו לי הרגליים. חינוך כיתה היה מבחינתי להיכנס לנעליים גדולות ולמשימה עם אחריות גדולה על הכתפיים בייחוד בעיר כמו חריש, כשכל הזמן מצטרפים ילדים חדשים וכל שינוי משפיע על המערך החברתי בכיתה. אלו אתגרים שאני מצפה להם. האחריות על חיים וחינוך ילדים היא משימה מיוחדת במינה ומעט מלחיצה, אבל ברגע שאתה קופץ עם הראש למים, המים כבר לא קרים".

תפארת מציינת בסיפוק רב כי שנת הלימודים נפתחה מבחינתה ברגל ימין: "החיבור עם ההורים והתלמידים היה מיידי. יוצא לי לדבר עם חברים על העבודה ואת התלמידים אני מתארת כילדים שלי. לא יכולתי לבקש התחלה טובה מזו. התפישה שלי היא הקניית ידע וערכים יחד עם הפעלות, משחק, חוויות וחידות. כשהמורה נהנה גם הילדים נהנים", היא מציינת בחיוך.

"אני מאחלת לעצמי להיות מלאה בכוחות לחדש ולרענן עבור התלמידים ולהגיע ליעדים שהצבתי עבור כל תלמיד ותלמיד כי הרי כל ילד הוא פרויקט בפני עצמו. וברמה האישית, השתלבות מלאה בתלם החינוך וצמיחה בתוך מערכת החינוך המקומית".

מחויבות לתפקיד משמעותי

המחנך הוותיק, יפתח שטיין, יחלק את זמנו בשנה הקרובה בין העשייה הפדגוגית לעשיה הציבורית. עבור שטיין, חבר המועצה החדש, היה זה סמלי ביותר שישיבת המליאה הראשונה בה לקח חלק היתה הישיבה החגיגית לפתיחת שנת הלימודים בעיר.

לשטיין, מחנך ומורה מקצועי בתיכון גוונים במ.א. מנשה, לא היו שאיפות לקחת חלק בפוליטיקה המקומית. אולם עם עזיבתו של גיל פישר את מועצת העיר ויתרו המועמדים ברשימה הליברלית על הכבוד, ויו"ר סיעת הליברלים, שני גרינברג, הציעה את התפקיד לשטיין. לשניים הכרות מוקדמת, והם הקימו יחד עם שותפים נוספים את עמותת חריש חופשית, הפועלת לקדם אירועי תרבות ופנאי לציבור החילוני והליברלי בעיר.

"קהילה וחברה תמיד היו לנגד עיני. מאז ומתמיד ראינו, אני ובת זוגתי מור, בעצם המעבר לחריש עשייה ציונית. הדרך והתהליך האישי שעברתי עם הקמת העמותה, שבעיני שינתה את פני העיר, ביססו אותי וגרמו לי להרגיש מוכן ושלם עם ההחלטה להצטרף למועצה ולהתמודד עם האתגר העצום והחשוב הזה", מציין שטיין. "לא ראיתי בעצמי אדם פוליטי ולא היה בי רצון להיכנס לפוליטיקה, אבל כשהנושא הפך אקטואלי ונזרקה לפתחי השאלה: "רגע, ומה איתך", פתאום היה ניצוץ.

"אמנם מדובר בעבודה התנדבותית, אך אי אפשר שלא להתייחס לתפקיד במועצת העיר כקריירה, יש כאן מחוייבות גדולה מדי ומי שלוקח אותה צריך לקחת אותה בלב שלם ובשתי ידיים. אני בהחלט רואה את התפקיד כאחד המשמעותיים שאבצע בחיי, זאת לצד עבודת ההוראה. יש לי המחוייבות לעשות זאת על הצד הטוב ביותר".

כר נרחב ליוזמות הציבור

שטיין עושה כאמור את צעדיו הראשונים בתחום העשיה הציבורית ומודה שיש לפניו דרך לא קצרה של למידה והסתגלות. בידיו של שטיין הופקד תחום איכות הסביבה, איתו היה מזוהה קודמו, והוא חבר בוועדות העירייה השונות. "השאיפה היא להמשיך את הפעילויות המדהימות שגיל החל בהן ולהמשיך ולדאוג כמובן לקהילות הליברליות בעיר".

"אני מאמין שעיר נבנית על ידי אנשים ולא על ידי בתים ומוסדות ולכן אנו צריכים לספק הזדמנויות לקהילות הליברליות בעיר לבנות קהילות ותרבות ובכך לתרום לאווירה הציבורית בעיר. התפקיד שלי הוא לאפשר כר נרחב ליוזמות שמגיעות מהציבור".

בחודש הראשון שלו כחבר מועצה מן המניין הספיק שטיין לקבל מספר תובנות: "תמיד ראיתי את האחריות של נבחרי הציבור וכובד הראש בקבלת החלטות וכעת מבפנים אני עד לרמת הרצינות ותחושת השליחות של כלל חברי המועצה ועובדי העירייה".

"השנה הזו היא בהחלט התחלה חדשה ומיוחדת עבורי. אני מאחל לעצמי ללמוד ולצמוח, להשפיע לטובה ולא לשכוח לרגע את כובד האחריות המוטלת עליי ושבמקביל אדע לשמור על האיזון בין העשייה הציבורית לפרטית. אני רק בתחילת הדרך, כיצד תיראה השנה הזו ואילו הישגים אקצור? עוד חזון למועד".

שבועיים אחרונים נותרו לסיום חופשת הקיץ וזה הזמן לבלות עם הילדים קרוב לבית. "חריש סיטי" ריכז עבורכם מידע על אטרקציות בתשלום ובילויים חינמיים שווים: פינות חי, מקורות מים טבעיים, אתרי פיקניק וכמובן חופי ים – המצויים במרחק נסיעה של עד 30 דקות מחריש. בילוי נעים

אטרקציות לילדים (כניסה בתשלום)

פארק שביל התפוזים

על כביש 65 מערב, מעט אחרי קיבוץ גן שמואל, שוכן בלב פרדס, פארק השעשועים "שביל התפוזים". ילדים ייהנו שם ממגוון מתקני טיפוס, מתקני מים רטובים ופעילויות מהנות לכל המשפחה. בין היתר, הפארק מציע חוויית בילוי במתקן לשטיפת מכוניות (וילדים), מתחם מיוחד להשפרצת מים, תעלת מים לשייט קיאק, פארק חבלים אתגרי, מתקני אקסטרים, מסלול נינג'ות ועוד.

הפארק מומלץ לילדים מגיל שנתיים ועד 13. יש להגיע בנעליים סגורות או סנדלים. העלייה למתקנים אינה מותרת ברגליים יחפות או עם כפכפים.

WAZE : שביל התפוזים פארק לילדים

כתובת: (כביש 65 – עוקף חדרה)

טלפון: 04-6070800

מרחק מחריש: 14 קילומטרים

שעות פתיחה: הפארק פתוח בכל ימות השבוע, כולל שבתות וחגים בין השעות 10:00 עד 17:00.

תשלום: עלות כרטיס לילד מגיל שנתיים עד גיל 14 היא 90 שקלים ולמבוגר (מעל גיל 14) היא 60 שקלים.
הערות: רצוי לשריין מקום מראש. רכישה דרך אתר האינטרנט מזכה בהנחה של 10% ממחיר הקנייה בקופה  / כרטיסים מוזלים נמכרים דרך מועדוני הלקוחות הגדולים.

פארק באלגן

בכניסה לקיבוץ יגור פועל פארק השעשועים באלגן המציע בילוי מגוון לכל המשפחה וכולל אטרקציות ב-32 מתקנים והפעלות שונות: ממתקני לונה פארק קלאסיים כמו רכבת הרים, סירות ומכוניות מתנגשות, דרך ג'ימבורי ומתנפחים ועד משחקי וידאו ומתחמים לקטנטנים.

הפארק מוצל ומגודר וכולל גם אזור משחקייה ממוזג. מבקרי באלגן זכאים לבקר גם בפינת החי הצמודה לפארק ללא עלות נוספת.

WAZE: באלגן יגור – פארק שעשועים

כתובת: קיבוץ יגור

טלפון: 04-9848988

מרחק מחריש: 43 קילומטרים

שעות פתיחה: הפארק פתוח בכל ימות השבוע עד לסוף אוגוסט 2022 מהשעה 10:00 בבוקר. שעות הסגירה של הפארק משתנות.

תשלום: עלות כרטיס לילד מגיל שנה היא 88 שקלים. למבוגר (מגיל 14 ואילך) העלות היא 42 שקלים. מהילד הרביעי ואילך, תזכו להנחה של 20%.

הערות: ניתן לרכוש כרטיסים מוזלים באתר האינטרנט ודרך מועדוני ההטבות השונים, יש להזמין מקומות מראש.

ג'וי פארק

באזור התעשייה דאלית אל כרמל, מחכה לכם מתחם השעשועים הממוזג והמושקע ג'וי פארק. המתחם כולל כאלפיים מ"ר של מתקנים לילדים, מתחם טרמפולינות, אולם קולנוע, רכבת הרים, קרוסלה ושלל אטרקציות המתאימות לכל גיל.

הכניסה למשחקייה היא חופשית אולם תשלום מתבצע בהתאם לשימוש במתקנים, ולכל מתקן יש עלות שונה. ניתן לרכוש כרטיס נטען לשימוש במתקנים השונים.

WAZE: ג'וי פארק

כתובת: דאלית אל כרמל

מרחק מחריש: 25 קילומטרים

טלפון: 050-9993405

שעות פתיחה: ראשון 20:00-10:00, שני עד שבת 21:00-10:00

פינות חי

לגעת בחיות – ספארי לילדים

מתחם הספארי בקיבוץ גבעת חיים מאפשר למבקרים לגעת, לצפות וללמוד על מגוון רחב של בעלי חיים. הביקור כולל סיור רגלי בספארי גדול, המשמש כביתן של חיות כמו איילים, עיזים, כבשים, תיישים, תרנגולות, ברווזים ועוד. בעלי החיים מסתובבים חופשיים במתחם ומאפשרים למבקר לבחון מקרוב את סביבת המחיה שלהם וליצור עימם מגע ישיר ללא מחיצות וללא גדרות.

בפינת החי תמצאו גם פינות ליטוף קלאסיות. במקום מתקיימות פעילויות שונות כמו חליבת עיזים וסדנאות יצירה. אטרקציה נוספת (בתשלום נוסף) היא סיור בטרקטור ועגלה העובר דרך פינות ייחודיות ברחבי הקיבוץ כולל עצירה ברפת.

WAZE: לגעת החיות – ספארי לילדים

כתובת: קיבוץ גבעת חיים (איחוד)

טלפון:  04-6369553

מרחק מחריש: 14 קילומטרים

שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, שבתות וחגים: 9:30 – 16:00. ימי שישי: 9:30 – 14:00

תשלום: עלות כרטיס כניסה לילד היא 45 שקלים, ולמבוגר 35 שקלים. סיור בטרקטור עם עגלה 15 שקלים לאדם.

חוות הנדיב

בחוות הנדיב, הממוקמת בכניסה לרמת הנדיב ובסמוך למושבה זכרון יעקב, ישנן חממות  גידול של תותים, מלפפונים וצמחי תבלין. ניתן לחוות וללמוד את עבודת החקלאים וכן לטעום מגידולי החווה. בנוסף, תוכלו לבקר וללמוד את תפקידי חיות המשק: כבשים, סוסים, ארנבות ושרקנים וללטף את החיות בפינת החי. בין האטרקציות השונות הפועלות במקום: טאבון לאפיית פיצות ופיתות, חממות ירק, טרקטורים ובימבות לילדים ולול תרנגולות חופש .

WAZE: חוות הנדיב

כתובת: רמת הנדיב זכרון יעקב

טלפון: 04-9515500

מרחק מחריש: 21 קילומטרים

שעות פתיחה: בימים ראשון עד חמישי בין השעות 10:00 –18:00 ובימי שישי ושבת בין השעות 9:00 -14:00.

תשלום: עלות הכניסה לאדם (מגיל שנתיים) היא 30 שקלים במהלך השבוע, ו-40 שקלים בשישי ושבת.

הערות: נדרשת הרשמה מוקדמת באתר

אתרי פיקניק (ללא תשלום)

האמיצים מביניכם, שלא חוששים מעומסי החום ומבקשים לשהות באתרים המתאימים לנפנוף או לפיקניק מוצל, ימצאו מגוון פארקים מוסדרים באזור. להלן שלוש המלצות:

 פארק נחל חדרה

בסמוך לתחנת הכוח אורות רבין, בין שתי גדותיו של שפך נחל חדרה, מצוי פארק יפהפה ובו מדשאות, פינות ישיבה, מתקני משחקים וכושר וחורשת אקליפטוסים. שדרת דקלים מוליכה אל מדרגות היורדות אל המזח ואל מסלול הליכה עד חוף הים. ניתן לחצות את הנחל על גשר המיתרים המחבר בין שתי גדותיו ואם תחזרו לביקור גם בחורף, אולי יתמזל מזלכם ותוכלו לפגוש את להקות כרישים הפוקדות את האזור.

ניתן לצפות על הכרישים מעמדת הצפייה שבגדה הצפונית של נחל חדרה. הדייג והרחצה בנחל אסורים. ניתן להבעיר אש במקומות המיועדים. הכניסה חופשית.

WAZE: פארק נחל חדרה

מרחק מחריש: 25 קילומטרים

פארק צבי הנחל

פארק גדול ומטופח השוכן על גדות נחל אלכסנדר בסמוך לישוב כפר ויתקין. נקודת העניין המרכזית בפארק היא  כמובן התצפית על צבי הנחל הרכים והגדולים החיים במקום. ברחבי פארק הצבים תמצאו שולחנות פיקניק, פינות שעשועים לילדים, מרחבי דשא גדולים, שטחי צל ומגדל תצפית גבוה. ניתן להדליק מנגלים בפארק. הכניסה חופשית.

WAZE: פארק הצבים נחל אלכסנדר

מרחק מחריש: 17 קילומטרים

פארק איטליה

לא הרחק מפארק צבי הנחל, נמצאת נקודת פיקניק קסומה נוספת על גדות נחל אלכסנדר. פארק איטליה כולל מדשאה רחבת ידיים, חניונים, מקומות ישיבה תחת העצים וסככות הצללה עם כסאות ושולחנות. את הפארק חוצה כביש אך יש מעבר להולכי רגל מתחת לכביש.אם השמש אינה קופחת ניתן לצאת לטיול קצר לאורך הנחל, עד לגשר הפלדה הנושק לקיבוץ מעברות.

WAZE: פארק איטליה נחל אלכסנדר

מרחק מחריש: 17 קילומטרים

הערות: הגישה לפארק איטליה היא מכביש 5700 היוצא מכביש 4. חניה מצויה כחצי ק"מ אחרי קיבוץ מעברות.

ים  – המקום המושלם לקיץ החם

חוף האמה בקיסריה וחוף אולגה בגבעת אולגה שבחדרה, נמצאים שניהם, מרחק של כחצי שעה נסיעה מחריש. חוף הים מעניק לנופשים בילוי חינמי (מצרך נדיר בימינו), מרגוע, זמן שיזוף להורים ושעות של משחק ובניית ארמונות בחול לילדים. בחודש אוגוסט הלוהט מומלץ לפקוד את חופי הים אחרי הצהריים ואילך כשהטמפרטורה בחוץ יורדת במספר מעלות.

חוף האמה קרוי גם חוף הקשתות או חוף האקוודוקט, על שם אמת המים הקדומה שהקים המלך הורדוס לאורך החוף. חוף האמה הוא חוף רחצה מוכרז ויש בו חניה, שירותים, קיוסק ושירותי הצלה בחלקו הצפוני של החוף. יש לקחת בחשבון כי החוף בתולי יחסית ולא מעוטר בסככות הצללה רבות ולכן יש להערך בהתאם עם ציליות או שמשיות. לחוף האמה שני מגרשי חניה, אחד מהם ללא תשלום. כאשר מגרש החניה החינמי מגיע לתפוסה מלאה, מופנים הרכבים למגרש החניה הצמוד בתשלום.

WAZE: חוף האקוודוקט (הקשתות)

מרחק מחריש: 25 קילומטרים

חוף אולגה

החוף העירוני הראשי של תושבי חדרה פתוח לציבור הרחב והוא למעשה חוף הים הקרוב ביותר לחריש. בחוף שירותי הצלה, סככות הצללה, שירותים ומקלחות. את הרצועה החולית פוגשת מדשאה רחבה וספסלים המאפשרים לקיים את הארוחה עם הקטנטנים בסביבה נוחה יותר. בנוסף, החוף מונגש באמצעות שביל בטון עד לקו המים, באזור הסמוך לסוכה הצפונית.

WAZE: חוף גבעת אולגה

מרחק מחריש: 17 קילומטרים

לא רק ים

עין אביאל ועין עמיקם – נקודות טבילה לאורך נחל תנינים

ערוץ נחל תנינים מהווה אטרקציה מרכזית לתושבי האזור ולאלו המבקשים לצנן את גופם באתר מים מתוקים מבלי להרחיק עד לעמק המעיינות או לצפון הארץ. ישנן מספר נקודות לאורך אפיק הנחל, המאפשרות גישה נוחה יחסית וניתן לזהותן בקלות בחודשי הקיץ, על פי קבוצות הרכבים החונים בצידי הדרך. מפלס המים ועוצמת הזרימה אמנם יורדים בחודשי הקיץ המאוחרים, אך תמיד תמצאו בנחל תנינים מים זורמים. הנקודות הבולטות והפופולריות ביותר הם עין אביאל ועין עמיקם שרבים נוטים להתבלבל ביניהם.

עין אביאל הוא למעשה רצף של בריכות לא עמוקות וכן מפלון מים קטן אך עוצמתי למדי המסתתר בין קני הסוף. אל עין אביאל תוכלו להגיע באמצעות ניווט לבית עלמין אלונה. ניתן למצוא נקודה לרביצה במים או לחלופין לפצוח במסלול מים קוי עד שמתעייפים וחוזרים בחזרה.

לעין עמיקם מגיעים דרך הישוב עמיקם. ממש ביציאה מהישוב דרך עפר צרה תוביל אתכם למספר בריכות לאורך הנחל. אחת מהן תחת עץ תות גדול. המים בעין עמיקם רדודים יותר.

WAZE עין אביאל / עין עמיקם

מרחק מחריש: 24 קילומטרים;

לקריאה נוספת: מסלולי טיול בסביבת חריש

* למערכת חריש סיטי אין קשר מסחרי או אישי לאתרים המוזכרים בכתבה

נוית ורועי גרינברג מפלרטטים על רחבת ריקודי הסלסה, טניה וסטס קורינסקי מבלים זמן איכות זוגי בחתירה בכנרת ונעמי ועומר חפר מאתגרים את עצמם בטיולי שטח. שלושה זוגות מספרים על התחביב המשותף, שמחזק את הזוגיות ולא מזניח את הרומנטיקה

נוית ורועי גרינברג צילום: אמיר זלצר

תחביב משותף הוא אחת הדרכים המהנות לחיזוק הזוגיות, שיפור התקשורת והעלאת מפלס האושר. שלושה זוגות חרישאים מצאו את הדרך המתאימה להם: על רחבת הריקודים, על פני הגלים או בטיולים בארץ. פרויקט מיוחד לט"ו באב.

"עלינו לרחבה – והתמכרנו"

נוית (41) ורועי (42) גרינברג נשואים 14 שנים ורוקדים 15 שנים. היא וטרינרית, הוא שכיר בחברת פיתוח תרופות, ובימי שלישי בערב תמצאו אותם רוקדים סלסה באולם הספורט, בבית הספר רונה רמון בחריש. מדי פעם, הם נוסעים גם לערים מרוחקות כמו כפר סבא או חיפה, כדי לרקוד בסגנון אחר.

"אנחנו מאוד שונים, רועי ואני. הפכים מוחלטים", מספרת נוית. "כשהיינו סטודנטים וגרנו יחד ברחובות, חיפשנו תחביב משותף שנוכל לעסוק בו יחד. מצאנו מודעה במקומון על חוג ריקודים סלוניים, והחלטנו ללכת על זה. בלי שום רקע או ניסיון קודם עלינו לרחבה – והתמכרנו".

רועי: "כשעברנו לחריש, חיפשנו מקום בו אפשר לרקוד באזור. שמענו על קבוצת מדיה נוצ'ה חריש, שמקיימת הרקדות סלסה בהתנדבות אחת לשבוע כאן בעיר, ומאז אנחנו שם. אבל אנחנו עדיין רוקדים ריקודים סלוניים כשמתאפשר לנו".

תקשורת, מגע, הנאה

"הריקוד תורם המון לתקשורת בינינו", אומרת נוית. "במהלך הריקוד לא מדברים, אבל מתקשרים ללא מילים. הגבר צריך להיות רגיש לזו שהוא מוביל, והאישה צריכה ללמוד לשחרר ולתת את המושכות לצד השני. זה דבר שזוגות רבים מתקשים לקבל ולבצע, והריקוד עוזר בכך".

רועי מהנהן בהסכמה. "בריקוד יש הרבה מגע, וגם זה מאוד תורם לזוגיות. המגע בינינו מחבר אותנו. כשאנחנו רוקדים יחד, אנחנו משחקים ומפלרטטים. את רוב התחביבים שאני מכיר, אנשים עושים אחד ליד השני – וריקוד עושים אחד עם השני. זה מה ששנינו אוהבים בתחביב המשותף שלנו, וזו גם הסיבה לכך שלמרות שאפשר לרקוד עם אנשים אחרים, תמיד נעדיף לרקוד זה עם זו".

"יש גם חיכוכים, כן?" צוחקת נוית. "כשרואים על הרחבה זוגות שרוקדים יחד אבל הם לא זוג במציאות, הם תמיד מחייכים ומאושרים. אצלנו יש פה ושם ויכוחים על 'למה עשית צעד כזה במקום כזה'. אבל זה גם היופי שבדבר: אנחנו לומדים איפה כל אחד מאיתנו נמצא בתוך התחביב ואיך מתגברים על החיכוכים תוך כדי ריקוד".

"זאת הייתה אהבה ממבט ראשון"

טניה (34) וסטס (37) קורינסקי נשואים עשר שנים ומתגוררים כחמש וחצי שנים בחריש. היא עוסקת בהנהלת חשבונות והוא צלם מוכר בעיר. בשנתיים האחרונות הם חולקים תחביב משותף: גלישה על סאפ.

"לפני כמה שנים שמתי לב שרואים יותר ויותר סאפים בים", מספרת טניה. "נזכרתי שכשהייתי ילדה, נהגתי ללכת לים, להתקרב בשקט אל המצילים שישבו על החסקה שלהם – ולטפס עליה. זו הייתה תחושה נהדרת, אז הצעתי לסטס לנסות לגלוש יחד על סאפ. פנינו לחבר שעוסק בתחום, נרשמנו לשיעור ניסיון והתלהבנו. אמנם נפלנו שוב ושוב, אבל לשנינו זאת הייתה אהבה ממבט ראשון".

"התחלנו לנסוע לכל מיני מקומות בארץ, שכרנו סאפים וגלשנו יחד כתחביב משותף", מוסיף סטס. "כשטניה קנתה לי במתנה סאפ ליום ההולדת, כבר היה ברור שהתחביב הפך לקשר רציני. יותר מזה, התחביב שלנו התרחב לתחביב משפחתי. קנינו סאפים לטניה ולבת הבכורה שלנו, וגם הבנות שלנו התחילו לגלוש. הצעירה עדיין לא גולשת לבד, אבל גם היא תקבל בקרוב סאפ משלה".

"רק שנינו, בלי הסחות דעת"

"כמעט בכל סוף שבוע אנחנו מעמיסים את הסאפים על הגגון של הרכב, לוקחים אוהלים וציוד – ונוסעים לכנרת או לים", ממשיך סטס. "אם יש גלים אנחנו גולשים, אם אין גלים אנחנו חותרים. העיקר להיות במים".

לשאלה אם הסאפ תרם לזוגיות ביניהם, משיבה טניה בפסקנות: "זה זמן האיכות שלנו יחד, כשאנחנו מתרחקים שלושה קילומטרים מהחוף, אין מסביב שום דבר ואפשר לשמוע רק גלים וקצת רוח. אנחנו מתבודדים, רק שנינו, בלי הסחות דעת ובלי לחשוב על השגרה של היומיום".

עוד היא מציינת כי גם מחוץ למים, התחביב מהווה מקור עניין והנאה לשניהם: "בהתחלה סטס בכלל לא ידע מה עושים עם סאפ – איך קושרים או מאחסנים אותו – והיה לי כיף ללמד אותו. עכשיו כשאחד מאיתנו רואה ברשת משהו מדליק שאפשר לעשות עם סאפ, הוא משתף את השני, ואנחנו מנסים יחד. נופלים, נרטבים, מטפסים חזרה וחוזר חלילה – עד שאנחנו מצליחים. זאת פעילות משותפת שמאוד מפתחת את הקשר בינינו".

לאן שאנחנו מגיעים, שם אנחנו ישנים

נעמי (30) ועומר (30) חפר נשואים כ-8 שנים. לנעמי יש עסק בתחום ביגוד הספורט והיא לומדת להיות דולה, עומר הוא יועץ משכנתאות. שניהם אוהבים לטייל יחד בארץ.

נעמי: "אנחנו אנשים מאוד שונים. אני אוהבת בטן-גב והוא אוהב לצעוד ברגל ולטפס על הרים. בתחילת הקשר שלנו, עוד לפני החתונה, כשהיינו מאוד עסוקים בלימודים ובשגרה, עומר הציע לי הרפתקה משותפת, לצאת איתו לטיול טרמפים. הרעיון היה שנגיע לאן שנגיע בלי תכנון מוקדם, נטייל ונישן בשטח. בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הסכמתי, וזה הפך לתחביב משותף. אנחנו אורזים ציוד ואוהלים, עולים על טרמפ, ומטיילים וישנים בכל מקום שאליו הגענו".

עומר: "אנחנו ממשיכים לעשות את זה גם כיום עם ארבעה ילדים, כשהקטנה רק בת חצי שנה. זה הרבה יותר מורכב מבחינה לוגיסטית, ואנחנו לא נוסעים בטרמפים כמובן, אבל זה עדיין כיף גדול. רק לאחרונה יצאנו לטייל בגלבוע וישנו מתחת לטורבינות. בלילה ההוא כולנו ישנו טוב יותר מאשר בבית".

"כשאנחנו בשטח, אי אפשר לקום וללכת"

עומר ונעמי מכירים שניהם בתרומתם של הטיולים ולינות השטח לזוגיות שלהם.  "יש ממד של חוסר ודאות בכך שמגיעים לשטח באופן ספונטני, מבלי לדעת מה מחכה שם", מסביר עומר. "לפעמים התנאים נוחים ולפעמים לא, אבל אנחנו מתגמשים, מקבלים החלטות יחד ומתגברים על האתגרים. כשאנחנו יודעים שיוצאים לטייל בכיף ובאווירה טובה, אנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר. פעם מצאנו את עצמנו על גבעה ליד מצפה רמון ומסביבנו שיטפון עוצמתי, וזו הייתה חוויה מטורפת שלא נשכח".

נעמי: "זה דורש מאיתנו לסמוך אחד על השנייה ולהיות קשובים לצרכים של האחר. הרי אם יש חילוקי דעות או חוסר הסכמה כשאנחנו בשטח, אי אפשר לקום וללכת. למשל, כשאנחנו מגיעים לחנית לילה בשטח, לי הכי חשוב לארגן מקום לינה נוח, בזמן שלעומר הכי חשוב להדליק מדורה, אז  אנחנו מדברים על הדברים ומתגמשים. זה מאוד מחזק אותנו, ואנחנו מיישמים את זה גם בחיי היומיום בבית".

לקריאה נוספת: חריש בראש הטבלה: מקום שני בשיעור הגירושים בארץ

היא נבחרה כמספר 2 של ראש העיר אבל לא מרגישה שהיא שותפה. הסכמים מהותיים בעיר נסגרו בלעדיה ולתחושתה היא מתנהלת כמו סיעת יחיד. עידית ינטוב, מודה בטעויות שביצעה אך מתכננת להכפיל את כוחה ולקדם את חריש כעיר ליברלית וחופשית. ויש לה ביקורת על הקואליציה: "עם הכוח האלקטורלי של החילונים במועצת העיר, היינו צריכים להשיג יותר"

בשבת האחרונה החל לפעול מיזם 'שבוס' בחריש והסיע תושבים אל חוף הקשתות בקיסריה, לנפוש וליהנות. על המיזם, שפועל זו השנה השנייה, אחראית המשנה לראש העיר, עידית ינטוב, המזוהה פוליטית עם סיעת 'ישראל ביתנו' ויו"ר המפלגה אביגדור ליברמן.

ינטוב התמודדה ונבחרה בבחירות המוניציפאליות האחרונות כמספר 2 בסיעתו של יצחק קשת, ראש העיר, המזוהה עם הליכוד ועם בנימין נתניהו. "עד שקשת לא הציע לי להצטרף אליו, לא ראיתי בעצמי פוליטיקאית, אבל הדעות שלי היו מאוד ברורות והתמיכה שלי היתה תמיד מופנית למפלגת ישראל ביתנו. עם מינויו של ליברמן לשר אוצר, הנאמנות שלי קיבלה תגמול נאה בהחלטת הממשלה החדשה לחריש".

מעובדת מועצה לנציגת ציבור

ינטוב (47) מתגוררת עם משפחתה בחריש מזה שש שנים. היא עלתה לארץ מבלרוס לפני 30 שנים אך עדיין חשה לעיתים כעולה חדשה והיא מהססת כשהיא צריכה להתנסח בעברית. ההתחלה שלה כנציגת ציבור היתה "צולעת" בלשון המעטה. היא לא לקחה חלק בהסכמים הקואליציוניים שקשת חתם עם סיעות הליברלים, ש"ס והבית היהודי ולא היתה מעורבת כלל במהלכים הפוליטיים בשנתיים הראשונות של הקדנציה."כמספר 2 של יצחק הייתי כמו חשב מלווה, מורשית חתימה נוספת בלבד. לא הייתי מעורבת בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו", היא מודה.

בתכל'ס אחרי שנבחרתם, קשת כבר לא צריך אותך….

"נכון, אבל יש להודות שהיחס שלו אלי הוא טוב. באמת טוב. אני מקבלת יחס מועדף והדרישות שלי לא נופלות בין הכיסאות, אבל אני לא שותפה שלו".

"הדבר היחיד שקיבלתי כמספר 2 של ראש העיר הוא הסכם בינינו שמדבר מעט על קליטת עליה ועל הטיפול בוותיקים – שני נושאים שהכרתי בתפקידי הקודם כעובדת מועצה. אבל מה ידעתי אז? הייתי חדשה בפוליטיקה. אני בתהליך ארוך של למידה. אם הייתי קצת יותר מנוסה יכולתי למנוע טעויות בעיר".

תני דוגמה..

"לדוגמה, אישור התב"ר לבניית בית הספר בסביון-לוטם. אם הייתי יודעת שייעודו ייקבע מבלי לשאול אותי והוא יהפוך לבית ספר על-אזורי לא הייתי מצביעה בעדו ומבקשת לדון בנושא לפני שזה בכלל עולה להצבעה. למרות שכעובדת מועצה לשעבר ידעתי איך עובדת המערכת הביורוקרטית, לקח לי זמן ללמוד לייצג את התושבים".

לגנות את ההתנהגות בקבלת השבת

דווקא על רקע ההתחלה המגומגמת, ניתן להבחין בשינוי בולט: בשנתיים האחרונות החלה ינטוב להשמיע את קולה, ליזום מהלכים לטובת הציבור החילוני ולעמוד מאחורי החזון אליו היא שואפת: למצב את חריש כעיר ליברלית וחופשית, המאפשרת לכל אחד לחיות את חייו מבלי להפריע לאחר. כך לדוגמה, בינואר 2020 היא ניצבה לראשונה כאופוזיציה לקשת ומחתה יחד עם הקהילה הרוסית בעיר נגד ביקורו של הרב הראשי לישראל בחריש, הרב יצחק יוסף, שהתבטא בגזענות נגדם.

גם קבלת השבת ההמונית שאירעה לאחרונה במסגרתה המפגינים חסמו מכוניות נוסעות בשכונת בצוותא – לא עברה ללא גינוי שלה. "גועל נפש של התנהגות, אני חושבת שראש העיר צריך היה לגנות את זה. לפני שנים אני הותקפתי בשכונת בן גוריון באופקים, בשבת. נערים חרדים קפצו מתחת לגלגלים שלי והתחילו לזעזע את הרכב. זה היה מאוד מפחיד. אני לא רוצה שזה יקרה בחריש שלי. העיר שלי היא לא כזאת".

להיטיב עם הציבור החילוני

כאמור, ינטוב מזוהה בעיר עם מיזמים חילוניים וכאלה המשוייכים לציבור הרוסי ביניהם: חגיגת הנובי גוד, כולל הצבת עץ אשוח במתנ"ס, תחבורה ציבורית בשבת 'שבוס', עידוד פתיחת עסקים בשבת, והצבעות במליאה מתואמות עם הליברלים, שמיטיבות עם הציבור החילוני בחריש.

דוגמה נוספת: במליאה האחרונה הצביעה ינטוב נגד הקצאת שלושה בתי כנסת לקהילות שהרבנים העומדים בראשן, חתמו על מכתב השולל את פתיחת הקאנטרי בשבת.

בעקבות ההצבעה הזו אחד מתושבי העיר הכתיר אותך כ"מלכת החילונים"

"כן. הוא התכוון לבקר אותי אבל אני בהחלט התגאיתי בתואר. הפתעתי את הבוחרים. היו אנשים שלפני הבחירות קראו לי "חילונית המחמד של קשת". אף אחד לא האמין שאני אעמוד על העקרונות שלי, שאני הולכת לייצג את הציבור שלי".

"מי שנמצא איתי הוא שותף מלא"

למרות הפעילות האינטנסיבית מגלה ינטוב, לא אחת, שהיא נותרת מחוץ לעניינים. כך לדוגמה קרה עם "חוק השבת", אחד החוקים המהותיים ביותר שנחתמו בקדנציה הנוכחית.

"גיליתי שיש הסכם שנחתם בלילה, בלעדי. הליברלים והבית היהודי ישבו בלילה וסיכמו ביניהם סיכומים. לצערי, המרכז המסחרי של בצוותא לא נכנס לשם והוא אינו נפתח בשבת – הפסד אדיר לעיר, איך לא נלחמו על זה?

"זה מכעיס ומרגיז שהתייחסו אלי כאל חותמת גומי. אמרתי להם רגע, בואו נדבר. תשאלו אותי, גם אני חברת מועצה במליאה הזו. גם לי יש זכות דיבור".

את הצבעת בסופו של יום בעד חוק השבת.

"נכון, לא רציתי לטרפד אותו, אבל הצבעתי רק אחרי שהצלחתי להוסיף להסכם את פתיחת עסקי המזון בפארק המרכזי העתידי ואת פתיחת הסופר-פארם בשבת, שנתיים אחרי שהחל לפעול בעיר. זו היתה דרישה שלי מול קשת".

חוק השבת לא היה המקרה היחיד בו שתי הסיעות הגדולות סיכמו ביניהן את הנדרש ויידעו אותה בדיעבד. "אני לא שותפה ולכן קשה לי פי כמה וכמה יותר להשיג את מה שאני משיגה", מדגישה ינטוב. "אני מתנהלת כסיעת יחיד וכל מה שאני משיגה זה דרך שבירת הכללים, לא דרך שותפות או בדרך טבעית".

בשנתיים האחרונות ייצרה לעצמה ינטוב "מטבחון" שמסייע לה בכל המהלכים הפוליטיים והיוזמות. השם הבולט במטבחון הוא טל לוי, תושב העיר המשמש כיד ימינה.

"לפני כל פוסט שאני מעלה אני מתייעצת איתו הוא שותף מלא", אומרת ינטוב ומסבירה כי ניסיונה הכושל להפוך לשותפה של קשת, עזר לה להבין את חשיבותו של לוי. "אני לא רוצה לעשות את אותן הטעויות. מי שנמצא איתי הוא שותף מלא".

הפספוס של חריש: העלייה מאוקראינה

ינטוב גאה בכל אחד מהפרויקטים שקידמה בצורה עצמאית בעיר. לתפישתה, השפעתה המכרעת ביותר הוא בשינוי תדמית העיר.

"במגזר הרוסי חריש כבר לא נתפסת כחרדית, אלא כעיר עם קהילה רוסית גדולה. אני מתראיינת באופן קבוע ובתדירות מאוד גבוהה בטלוויזיה בערוץ 9 ומופיעה הרבה גם ברדיו. כשאני מסתובבת אנשים מזהים את הפרצוף שלי, מצביעים עלי ואומרים "חריש". זה לא שאני מרגישה סלבריטי, הם לא מזהים אותי בשם שלי אבל הפרצוף שלי מזוהה עם חריש".

האם ההופעות שלך תרמו להתחזקות מספר העולים בעיר?

"הקהילה הרוסית גדלה אבל לא בקצב דומה לשאר האוכלוסייה בעיר. אני מאוד מצטערת שחריש פספסה את העלייה מאוקראינה. מדובר בגל עליה אדיר שקרוב בממדים שלו לגל העלייה הרוסית בשנות התשעים והוא לא מגיע לחריש. צר לי על זה".

מדוע?

"מה שמאוד פגע בנו הוא שאין לנו דירות קלט, המשמשות את העולים למגורים בשלושה חודשים ראשונים ללא תשלום. "ישנן ערים שהן קולטות עליה ויש להן עשרות דירות קלט מתוקצבות על ידי העיריות. לוד לדוגמה, השקיעה חצי מיליון שקל בקליטת העלייה מאוקראינה, ומה חריש השקיעה? כלום.

"יש בעיר מאות דירות פנויות שמיועדות להשכרה לטווח ארוך. פניתי ליו"ר ועדת הכספים וניסיתי לקדם הזדמנות נדירה לעיר, תוכנית שהגה טל לוי והיא משמרת לקבלנים, כמו דונה ושפיר, את הטבת המס עבור השכרה לטווח ארוך ומתגמלת אותם עבור התקופה בה הדירה ניתנת חינם לעולים. לצערי, הממשלה התפרקה והתוכנית לא התקדמה".

"היינו צריכים להשיג יותר"

ינטוב מודעת להצלחות ולטעויות שלה גם יחד. אלה גם אלה מחזקות את רצונה להתמודד על מקום במועצת חריש 2023. היא מקווה לרוץ עצמאית כיו"ר סיעת ישראל ביתנו ומאמינה שרשימה בראשותה תזכה ליותר ממנדט אחד.

"אני רוצה להישאר במליאה כדי לקדם את חריש ואני רוצה יותר כוח. אני רוצה שהציבור החילוני ידע שאני משיגה דברים, אני הוכחתי זאת".

ריצה נפרדת לא תפגע בכוח החילוני, לא תפגע בליברלים?

"הליברלים הם לא שותפים שלי. עם זאת, אני תומכת בכל יוזמה של הליברלים שהיא טובה לציבור החילוני. זה לא תמיד עובד כך במקרה ההפוך. ישנן יוזמות שלי שלא זוכות לתמיכה".

כיצד להערכתך תיראה חריש אחרי הבחירות המוניציפאליות הבאות?

"אני לא יכולה לומר שאני מאוד אופטימית. ברור לי שתהיה נציגות של האוכלוסייה הדתית-חרדית במועצה, ויתכן מאוד שתהיה נציגות גם של הקהילה הרדיקלית. זה מפחיד אותי".

דווקא בשל החששות מפני הרכב המליאה בבחירות הבאות שופטת ינטוב את המליאה הנוכחית לחומרה: "אני חושבת שהתפקוד של המליאה הנוכחית הוא סביר – לא יותר מזה. להערכתי אין לנו מספיק "ביצים", ועם הכוח האלקטורלי של החילונים במועצת העיר, היינו צריכים להשיג יותר".

לקריאה נוספת: יו"ר הליברלים: "הוכחנו את עצמנו בפני הציבור, כל מה שהבטחנו קיימנו"

חבר המועצה גיל פישר הצביע אתמול לראשונה מאז בחירתו, נגד הקצאת בתי כנסת לשלוש קהילות בעיר. זוהי גם הצבעתו האחרונה. פישר עוזב את תפקידו לאחר 4 שנות פעילות ומכוון זרקור לתפקוד הקואליציה, ליחסי חרדים-חילונים בחריש ול"פספוס" של חברי המועצה שעשוי היה לשכך מתחים ולעצב את המרחב הציבורי בעיר. ראיון פרידה

בישיבת המליאה שהתקיימה אמש (רביעי) הצביעו לראשונה ארבעה מחברי הקואליציה נגד הצעה שהעלתה עיריית חריש להקצאת מבנים לבתי כנסיות. שני גרינברג, פרח קוזחי וגיל פישר מסיעת 'הליברלים' יחד עם עידית ינטוב מסיעת 'ישראל ביתנו' הצביעו נגד ההצעה להקצות שלושה מבני ציבור שישמשו כבתי כנסת לקהילות 'ראשית תבואתו' 'בדי הארון' ו'לב חריש' בראשות הרבנים יצחק אלגביש, טוביה בלייכר ואריאל אליהו בהתאמה.

הצבעת הנגד שמונעת מקהילות אלה קבלת מבנה ציבורי לתפילות, היא מענה של חברי המועצה החילונים ל-26 הרבנים שחתומים על מכתב שפורסם בשבוע שעבר, וקרא לחברי המועצה לפעול נגד פתיחת הקאנטרי בשבת ושמירה על קדושת השבת במרחב הציבורי.

"מבינים את הצרכים של הציבור הדתי והחרדי"

הצבעת הנגד עצרה (זמנית) את הקצאת המבנים אך העלתה מחדש לשטח את המתח הטמון בעיר בין החרדים לחילונים. גיל פישר, חבר המועצה מטעם סיעת הליברלים, הצביע כאמור "נגד"  לראשונה בחייו כנציג ציבור בחריש, אך גם לאחרונה.

היתה זו הישיבה האחרונה עבור חבר המועצה שהתפטר מתפקידו לאחר ארבע שנות פעילות.

פישר עוזב עם משפחתו לקנדה למשך שנתיים, בעקבות הצעה שקיבלה אשתו, ד"ר יעל פישר, לעבודה בבית חולים בטורונטו. בני הזוג וילדיהם מתכננים לחזור לחריש בתום ההתנסות החדשה. "המטרה היא בהחלט לחזור לעיר ולגור בדירה שהתאמנו לעצמנו", אומר פישר ומוסיף. "אני מאוד אוהב את העיר הזו".

מה אתה אוהב בחריש?

"אני חושב שחריש היא עיר מיוחדת, לכל אחד יש את התרומה שלו לעיר. מצד שני בגלל שזו עיר בהקמה כל אחד מנסה לתפוס נתח גם מהצד חילוני וגם מהצד החרדי אבל בסך הכל זו עיר מדהימה".

"לפני שש שנים כשרק עברנו לגור פה, הכרתי את כולם בפנים, בשמות, וזה לא שינה אם למישהו יש כיפה או לא. אבל גם היום הקרבות בפייסבוק לא מורגשים במרחב הציבורי. קובע מי הבנאדם שיושב מולך".

איך הגישה הזו שירתה אותך כנציג ציבור החילונים במועצה?

"אני חושב שהיא מאוד שירתה. כל חברי המועצה הבינו ומבינים את הצרכים של האוכלוסייה בחריש, גם אם היא לא נמנית על קהל הבוחרים שלו. הליברלים אף פעם לא יצאו בעבר נגד הקצאת בתי כנסת או מקוואות כי אנחנו מבינים את הצרכים של הציבור הדתי והחרדי אך כאשר ראינו שהמנהיגים הדתיים קוראים עלינו תיגר, וממשיכים להתריס נגדנו ונגד העירייה חשבנו שלא מגיע להם בית כנסת.

"אין מקום לקיצונים באף צד. עלינו לקבל את האמצע ולהרחיק את הקיצוניות ולכן התנגדנו רק למנהיגים הקיצוניים שהלכו יותר מדי לצד הפוליטי מעבר למה שהם היו אמורים ללכת".

קואליציה בלי קיצונים

פישר עסק במהלך הקדנציה בנושאים הקשורים לאיכות הסביבה והוא נחשב לחבר המועצה "הירוק" בחריש. הוא מאמין שבעזרת עבודה נכונה סיעת הליברלים יכולה אף להרחיב ולחזק את כוחה בבחירות הבאה ומציין בגאווה כי הסיעה עמדה בכל הבטחותיה לבוחר.

במבט לאחור, הוא מאמין שהחוזקה המרכזית של סיעת הליברלים ועבודתה למען הציבור החילוני בעיר החלה כבר עם חתימת החוזה הקואליציוני שזכה לתגובות חיוביות בקרב תומכי הסיעה: "תושבים אמרו לי: "שמע, עם ההסכם הקואליציוני הזה אתה יכול לשבת רגל על רגל בחמש השנים הקרובות ואנשים ישתחוו בפנייך. אנשים לא האמינו שההסכם הקואליציוני יתפוס בפועל".

ומה קורה בתכל'ס? אין בלגאן כעת עם תנאי המכרז של הקאנטרי?

"אין שום בלגאן. בהסכם הקואליציוני כתוב בפירוש שהקאנטרי יפתח בשבת והוא ייפתח כי אין ברירה אחרת. כי אם לא, לא תהיה עמידה בהסכם המחייב הזה. זה הסכם שהגענו אליו בהסכמה".

עיריית חריש הוציאה הבהרה שמפעיל שלא מתחייב לפתוח בשבת, רשאי להתמודד במכרז

"בכנס שעיריית חריש ערכה ליזמים היא אמרה בפירוש 'אנחנו מחויבים לליברלים'. גם אם זה לא היה בהסכם, אני לא רואה יזם שהיה נכנס להרפתקה כזו בלי פעילות בשבת".

עד אתמול, עבדתם יחד עם המפלגות האחרות כיחידה אחת בקואליציה – איך אתה מעריך את תפקוד הקואליציה?

"לא לחינם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הסתכל עלינו כשביקר בחריש וביקש מאיתנו להתחייב לנהל את המדינה. אני מניח שהוא אמר את זה בסוג של צחוק, אבל עצם זה שהצלחנו להגיע להבנות בחוק השבת, זה השג. אין בקואליציה את הקיצונים בחבורה. ברור שיש הבדלי השקפות, אני לא חולק עם נציג ש"ס את אותן הדעות".

מה לדעתך הפספוס המרכזי של הליברלים והקואליציה במהלך הקדנציה הזו?

"היה שלב שרצינו לקחת את ההסכם על השבת ולנסות להגיע להסכמים אחרים כמו הסכמי רעש, צופרים, תחבורה ציבורית בשבת, סגירת כבישים, כל מה שמעסיק את המרחב העירוני כמו השלט של הקריה החרדית, שעלה לדיון הציבורי בעיר.

"לא עשינו את זה. נורא רצינו להגיע להבנות ואולי זה עוד יקרה, אבל זה פספוס כי אני מאמין שאנחנו קואליציה שיכולה להגיע להסכמות חשובות בנושאים האלה".

האם השלט 'קריה חרדית' מפריע לך?

"בוודאי. אין לי בעיה שהם יסגרו את המתחם בשבת – זה שלהם – הם גרים שם, אבל השלט מפריע לי. הוא במרחב העירוני וכמו שאני לא אתלה במרחב הציבורי תמונה של אישה ערומה גם הם צריכים לשמור על המרחב הציבורי. הם תלו את השלט מתוך מטרה ברורה להרגיז ולהתריס".

הממשלה התפרקה ובקרוב יתקיימו בחירות חמישיות לכנסת. בנוסף, בעוד כשנה וקצת יתקיימו גם בחירות מקומיות בחריש. איזו עיר אתה חושב שתמצא פה עם החזרה שלך?

"אני מצפה שהעניינים יירגעו. באבני חן היה סוג של ריב בין החילונים לחרדים ועכשיו הוא עבר לשכונת בצוותא. אני מצפה שבעוד שנתיים כל אחד יבין את מקומו. גם הדתיים, גם החילונים וגם החרדים. כל אחד יבין את משקלו בעיר. וכל אחד יקבל את מה שמגיע לו".

האם ישנה חלוקה הוגנת של משאבים בעיר?

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי עם כניסתי לתפקיד היה לבחון את התקציבים. רציתי לראות אם לחרדים או לחילונים יש יותר. לא ראיתי שמישהו קיבל יותר".

מהי החלוקה העדכנית למגזרים בעיר?

"למיטב ידיעתי החרדים מעט התחזקו על חשבון הדתיים הלאומיים, הם היו 7 אחוזים וכעת הם 12 אחוזים. החילונים נשארו כפי שהם היו בסביבות ה-55-50 אחוזים.

תנו לחממה ולהרמוניה להימשך

פישר חוזר ומזכיר את תקוותו שחריש תמשיך ותשגשג: "אני מאוד מקווה למצוא עם חזרתי את אותה עיר שאני רואה עכשיו ואני מאוד אוהב, אבל כשהרוחות בה רגועות. כשהחילונים בשכונת בצוותא ימשיכו עם האירועים שלהם ובלי ההתנגשויות עם החרדים. כרגע זה קורה עם 'תולדות אהרן' שהיא קבוצה יותר קיצונית. אני מקווה שבשלב מסוים גם הם יתמתנו".

אתה באמת מתכוון לכך? תולדות אהרן יתמתנו?

"אני מבין שזה לא יקרה. אבל אם אני זוכר נכון הרב שלהם פסק שחריש לא תהיה כבר העיר שלהם ואני מקווה שהחיכוך איתם יירגע עם הזמן. אני רוצה שקיצונים משני הצדדים יתמתנו על מנת שכל אחד יוכל לחיות את חייו בשלום".

מסר לחילונים בעיר?

"תגידו מה הצרכים שלכם. אל תסתכלו על מה שהאחרים קיבלו אלא בדקו לאן אתם שואפים ולאן אתם מכוונים, ותשמרו על העיר שלי. לא הייתי מחליף את חריש בעיר אחרת, גם אם היו לי 4 מיליון שקלים לא הייתי עובר לקיסריה. אני אוהב את חריש אבל הרוחות צריכות להירגע".

איך שומרים על העיר?

"צריך לחיות פה, להבין את הצרכים של האחר, של השכן מלמעלה, מלמטה ולידך. כשאתה שם קריוקי תבין שזה מפריע לשכן ממול ותוריד שניים שלושה דציבלים. לגרום לעיר הזה לשמור על תחושת האיחוד ועל המצב בו כולם חברים של כולם. לגרום לחממה ולהרמוניה להימשך. ברור לי שההכרות האינטימית כשהיינו 4,000 איש לא יכולה להימשך כשאנחנו 40 אלף אבל עדיין צריך לעשות מאמץ".

חמודי ביאדסי, ד"ר מוחמד חלאיילה ועו"ד פארס כבהה בחרו לפתוח בחריש המתפתחת עסקים חדשים. עם אלו קשיים ואתגרים ייחודיים הם מתמודדים והאם המתיחות הביטחונית הגבוהה, שאפיינה את השנה החולפת, חלחלה גם לקשר עם קהל הלקוחות המקומי?

מימין: ד"ר מוחמד חלאיילה, חמודי ביאדסי, עו"ד פארס כבהה

"בחודש מאי בשנה שעברה התקשרה למרפאה שלי מישהי וסיננה כל מיני משפטים גזעניים על זה שהרופא ערבי ולא נבוא לערבים וניתקה. ניסיתי לחזור אליה ולדבר איתה אך לא היה מענה. השנה, שוב במאי, הגיעה אלינו שיחה בעלת אופי דומה. לשמחתי, אלו בסך הכל שני מקרים מתוך מאות שיחות ועל פני שנה שלמה", מספר ד"ר מוחמד חלאיילה, רופא שיניים ובעל מרפאה בשדרת דרך ארץ. "נכון, אלו היו תקופות טעונות, אבל לא הרגשתי את זה במרפאה".

המהומות במאי 2021, הן בערים המעורבות והן באזור ואדי ערה, לא הגיעו, למרבה השמחה, לחריש. עם זאת, המתח בו היו שרויים תושבי העיר היה מוחשי. סיורים מוגברים של מתנדבי "משמר השכונות" עזרו בהורדת מפלס החרדה.

גם עבור בעלי העסקים הערבים בחריש, היתה זו תקופה מתוחה אך היא חלפה די מהר והחזרה לשגרה היתה מהירה יחסית. בשנה החולפת נפתחו בעיר עסקים נוספים על ידי בעלי עסקים מהחברה הערבית. הסיבות ברורות, חריש היא עיר מתפתחת וצומחת בשיעורים ניכרים מחד, וקרובה גאוגרפית למרכזי אוכלוסייה ערבית מאידך.

"לא נתנו לי הרגשה שאני חריג או לא רצוי"

ד"ר חלאיילה, נולד בסח'נין והתגורר בתל אביב אותה עזב לאחר שבחר לצאת לדרך עצמאית, ולהקים בחריש את הקליניקה הראשונה שלו. הוא מודה שבחירתו בחריש נולדה משני הטעמים שהוזכרו: העובדה שהיא עיר חדשה ומתפתחת והקירבה היחסית לבני משפחתו שבגליל.

טעמים דומים עמדו בבסיס החלטתו של חמודי ביאדסי, לפתוח שני עסקים בשדרה המרכזית בעיר, בחלקה המזרחי בסמוך לשכונת הפרחים.

"פתחתי את העסק בהחלטה מהירה מבלי לשאול ולבדוק יותר מדי. ראיתי את חריש מתפתחת וגדלה והחלטתי לפתוח כאן את העסק הראשון שלי", נזכר ביאדסי, תושב באקה אל ג'רביה שפתח לפני כשנה את טורקיש כנאפה. ביאדסי ראה כי טוב ותוך זמן קצר התרחב ופתח במרחק קצר מהעסק הקיים, עסק נוסף טורקיש בורקס. "בחרתי את המיקום הזה בגלל הכביש שיוצא מחריש לכיוון ברטעה", הוא מספר.

"החוויה שלי מהלקוחות שמגיעים אליי היא טובה. אנחנו מקבלים מתושבי חריש בעיקר מחמאות ונראה שהם מרוצים מהשירות שהם מקבלים. חשוב לנו לתת הנחות לחיילים, לדוגמה. אני מעריך אותם כמו שאני מעריך כל לקוח אחר. יש לנו לקוחות קבועים שהפכו לחברים. בשום שלב לא נתנו לי כאן הרגשה שאני חריג או לא רצוי".

"הרגשתי את המתח ואת הירידה בתנועה של הלקוחות"

את ביאדסי פחות מעסיקה בשגרה, זהותו המוסלמית או הפעילות בעיר בעלת רוב יהודי ברור. ביאדסי, כמוהו גם בעלי עסקים האחרים, מתמודד עם מציאות לא פשוטה. מדי יום העיר מתרוקנת מתושבים היוצאים למקום עבודתם וחוזרים רק בערב.

"לצערי אין כמעט תנועת הולכי רגל בשדרה הזו והעירייה צריכה לדאוג לשפר את המצב. אין מעברי חצייה שמחברים את השדרה לשכונה ממול בעוד שמחירי הארנונה גבוהים ולא מוצדקים. ההתמודדות היא לא פשוטה ולעיתים עולה המחשבה לעבור למקום אחר", מודה ביאדסי ומבטא את דאגתו מהתקנות החדשות שמתכוונת המועצה להחיל על נראות העסקים לאורך השדרה, מהלך שלדבריו צפוי לפגוע בו באופן משמעותי.

ביאדסי וד"ר חלאיילה הם רק שניים מתוך כלל בעלי העסקים מהחברה הערבית שבחרו לפתוח בחריש עסק. ניכר כי למרות הקשיים אותם מציין ביאדסי, בתקופה האחרונה יותר ויותר תושבים מהמגזר הערבי רואים בחריש עיר שמעניקה להם הזדמנות עסקית טובה. לראייה, כמחצית מהעסקים במקטע המזרחי של דרך ארץ, זה המשוייך לשכונת הפרחים ונושק לשכונת מעו"ף, מאוכלס בבעלי עסקים מן המגזר הערבי.

לרצף הפיגועים ואירועי הטרור שהתרחשו בשנה החולפת היתה השפעה עקיפה גם על בעלי העסקים המוסלמים בעיר, בעיקר אלו המספקים שירותי הסעדה, כך מרמז ביאדסי. עם זאת הוא מספר, כי לא חווה אירועים קיצוניים או לא נעימים באופן אישי: "בימים שלאחר אירועי טרור בהחלט הרגשתי את המתח וגם את הירידה בתנועה של הלקוחות. אך בכל אופן זה לא מעיד על השגרה והחוויה שלנו בעיר", מציין ביאדסי ומוסיף: "רוב האנשים שמגיעים ויושבים אצלי, נוהגים בכבוד. אני יכול לספר שהבחורה שעושה עבורנו את הפרסומים ברשתות החברתיות סיפרה ששמעה מתושבים שמצהירים שהם לא נכנסים לעסקים של ערבים כדי להעניש אותם. אני בכל מקרה, לא מתעניין בפוליטיקה ובורח ממנה, אני בא הנה בכל בוקר להתפרנס ולחזור הביתה בראש שקט ולא מתעסק בדברים אחרים. אני חי בשלום על כולם".

שלט שניתלה באפריל 2022, בדרך ארץ בסמוך לעסקים בבעלות ערבים, העביר מסר ברוח דומה: "אנחנו רוצים שלום, אנחנו נגד הטרור, אנחנו רוצים שערבים ויהודים יחיו ביחד".

"הלבטים היו בעיקר עסקיים"

בהשוואה לביאדסי וחלאיילה, עו"ד פארס כבהה הוא כבר ותיק בעיר. עו"ד כבהה, תושב אום אל קוטוף, פתח בחריש את משרדו ב-2017 והיה מראשוני בעלי העסקים בשדרת דרך ארץ המתאכלסת. "עד אותה העת עבדתי כשכיר בתל אביב וקיבלתי החלטה לצאת לעצמאות. התפתח בחריש שוק חדש והחלטתי לעשות מהלך ולהגיע למקום שאפשר להתפתח בו ובמקביל להיות קרוב לבית". ההשתלבות בחריש והדרך להרחבת מעגל הלקוחות היתה לדבריו מתונה יחסית, כיום כמחצית מלקוחותיו הם יהודים.

בנוסף, מתכננת משפחתו של עו"ד כבהה להקים מרכז מסחרי ברחוב קידמה בשכונת מעו"ף. המרכז העתידי יכלול תחנת דלק, חנות נוחות, בית קפה ומשרדים.

כבעל עסק ותיק יחסית, הוא תורם מנסיונו והכרותו עם העיר לבעלי עסקים מהחברה הערבית המתעניינים בחריש. "היו מספר נותני שירות כמו רופא מומחה או רופא שיניים שהתייעצו איתי בנוגע לפתיחת עסק והלבטים היו בעיקר עסקיים ולאו דווקא סביב ענייני אופי האוכלוסייה בעיר".

גם כבהה משתף כי אירועי הפח"ע וערעור תחושת הביטחון לא השפיעו על קהל הלקוחות שלו אותו הוא מגדיר כנאור ונטול דעות קדומות. "שומעים דברים פה ושם, אך לא נתקלתי עד כה בסיטואציות לא נעימות".

ד"ר חלאיילה מסכים עם ביאדסי ועם עו"ד כבהה: "אני חושב שהקושי של העסקים בחריש אינו נוגע לזהות של בעל העסק ואם הוא ערבי או יהודי, אלא מבוסס על סיבות אחרות שחווים כלל בעלי העסקים בעיר". עם זאת, הוא מציף בעיה שמטרידה אותו יותר, שאינה זוכה לטעמו להתייחסות ולטיפול: "הקושי בעיני הוא פחות עבור בעלי עסקים ויותר עבור תושבים מהמגזר שגרים כאן", הוא מבקש להדגיש. "ישנה תופעה לא נעימה של חוסר רצון להשכיר דירות לערבים בעיר ויש עם זה המון בעיות. אני לא מכיר שוכר דירה ערבי שגר כיום בחריש שלא נתקל בשלבי החיפושים במשכירים שלא הסכימו להשכיר לו דירה. זו אירוניה בעיני שלאנשים לא מפריע שקבלן ערבי יבנה להם את הבית, אבל מאוד מפריע להם לגור לצד ערבים".

לקריאה נוספת: הוחלט: העירייה והוועדה המיוחדת יעשו סדר בנראות העסקים בעיר

חברי המועצה בחריש כבר רגילים לשעות העבודה הארוכות, לישיבות, למערכת הלחצים ולביקורת לה הם זוכים במסגרת פעילותם המבוצעת בהתנדבות. אבל בני הזוג, המצויים מאחורי הקלעים, הם אלה שחולקים בנטל. יאיר גרינברג, בת-חן גולדמן ונרדית פרג'י, "החצי השני" של שלושה מחברי המועצה, משרטטים את החיים לצידם של נבחרי הציבור ומדברים על המחיר האישי והמשפחתי

מימין: נרדית פרג'י, יאיר גרינברג ובת-חן גולדמן

בבחירות המוניציפאליות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018 נבחרו שמונה חברי מועצה חדשים, לראשונה בחייהם. בארבע השנים בקירוב שחלפו מאז הם מכהנים בהתנדבות מלאה, בתפקיד ציבורי מורכב ומאתגר. חייהם השתנו ללא היכר.

במציאות החדשה, שהופכת תובענית יותר ויותר לנוכח קצב הצמיחה יוצא הדופן של העיר, לוקחים חלק גם בני ובנות הזוג שנאלצו להתרגל לחיים לצד נבחר ציבור, המשמש כתובת לפניות התושבים ולעיתים קרובות גם משמש מושא לביקורת ציבורית.
עד כמה הם מעורבים בעשייה של בן/בת זוגם? כיצד השתנתה השגרה המשפחתית ומהו המחיר שהם נאלצים לשלם? יאיר גרינברג, בת-חן גולדמן ונרדית פרג'י משתפים מאחורי הקלעים.

הכניסה לעולם הפוליטיקה: "אמרתי לה: "לכי על זה""

יאיר גרינברג (38) מהנדס מכונות ובן הזוג של סגנית ראש העיר ויו"ר סיעת הליברלים, שני גרינברג, נזכר כי רצף של חוויות מקומיות של משפחתו בחריש הצעירה של 2016, הם שהובילו להחלטה של שני להיכנס לחיים הפוליטיים. "היינו תושבים טריים והגענו לאירוע חנוכה בחריש. המפעיל שאל את הילדים "מה שלומכם"? והבן שלי, אז בן שלוש, ענה – "בסדר". המפעיל מיד תיקן אותו – "לא, עונים ברוך השם". אנחנו התחרפנו מזה והיינו מאוד נסערים. שני החליטה שהיא רוצה להקים סיעה ואני אמרתי לה: "לכי על זה".

בת-חן גולדמן (34) כלכלנית ועובדת בעיריית חדרה, בת הזוג של יוסי גולדמן, חבר סיעת 'בית טוב לחריש' נזכרת בהתחלה: "כשיוסי נכנס לעשייה המקומית, היינו משפחה צעירה וכיום אנחנו כבר עם שלוש בנות. לא באנו עם רקע או היכרות עם עולם הפוליטיקה, התגלגלנו לתוך זה ואנחנו מתאימים את עצמנו לזה בכל יום מחדש. לא יכולנו לתאר לעצמנו שכך יראו החיים שלנו. יוסי נכנס לרשימה מתוך הרצון לייצג את הציבור הדתי, הוא היה סקפטי לסיכויים שלו להיבחר ובחר לנסות. כיום אפשר לומר שהמערכת הזו תפורה עליו".

מי שלא הופתעה מכניסתו של בן זוגה לעולם הפוליטי היא נרדית פרג'י (36), מחנכת בחינוך מיוחד, בת הזוג של יוחאי פרג'י, יו"ר האופוזיציה. "אני ויוחאי מגיעים מתחום החינוך ומעולם ערכים דומה של עשיה ונתינה. היה חשוב ליוחאי להיות מעורב, להשפיע ובעיקר לעזור לזולת. זה היה טבעי מאוד עם המעבר לחריש שהוא יתחבר לפוליטיקה המקומית", משתפת נרדית.

המחיר המשפחתי: "לא יכולה להרשות לעצמי לעבוד שעות נוספות"

יאיר: "התפקידים בינינו בבית התהפכו בשנים האחרונות והמשקל עבר אלי. אני לוקח את הילדים בבוקר למסגרות ונמצא איתם יותר. במקום העבודה שלי התרגלו כבר לעובדה שאני בן זוג של חברת מועצה והיא מאוד עסוקה, ומבינים כשאני צריך לעיתים לצאת מוקדם מהעבודה או לעבוד מהבית".

בת-חן: "המעורבות הציבורית משפיעה מאוד על הבית. אני לדוגמה, לא יכולה להרשות לעצמי לעבוד שעות נוספות בעבודה בגלל האילוצים של יוסי. הביקורים הרבים שלו בכנסת בשנה האחרונה לדוגמה, והתחושה שאנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות משמעותי – תופסים נפח מאוד גדול מהחיים שלנו. אפילו כשהיינו בחדר לידה הוא היה עסוק יותר בפוליטיקה מאשר במה שקורה אצלנו בחדר. הם היו אז בדיונים סביב ניסוח חוק השבת. הרגשתי שכמו שילדתי את הבת שלי, כך ילדתי גם את חוק השבת. את אותם מאמצים השקענו בשני הדברים".

נרדית: "באירועים או אפילו בדרך לבית הכנסת בשבת, כל כמה צעדים יש מישהו שעוצר אותו לשיחה. אני לוקחת בחשבון שאני יכולה לצאת איתו אבל בהמשך אצטרך להתקדם בלעדיו. אני מקבלת את זה באהבה. כמובן שלעיתים הוא נעדר יותר, אבל יוחאי הוא אור גדול ואנחנו מאפשרים לו להאיר. הבנתי, שלפעמים העשייה הציבורית באה על חשבון העשייה הפרטית וכאן המקום שלי למלא את החסר".

מעורבות בני הזוג: "לשים דברים בפרופורציות"

יאיר: "להקשבה ולחיזוקים שלי בתחילת הדרך היו חשיבות גדולה אבל ככל שהזמן עבר, עטפו את שני אנשים רבים, נוצרו הרבה קשרים וחברויות והמקום שלי כמייעץ פחת משמעותית. לדוגמה, חוק השבת היה נושא מאוד "חם" והיו הרבה שאלות סביבו, נתתי את דעתי לנושא אבל היות והעיסוק בו היה מאוד פומבי, חשתי שהמעורבות והמשקל שלי קטנים מבעבר. התפקיד שלי כיום הוא בעיקר לאפשר לה להיות פנויה למשימותיה הציבוריות".

בת-חן: "הוא מתייעץ איתי הרבה. הוא קשוב לשמוע גם כשאני מציגה דברים מנקודות מבט אחרת. הראייה שלי עוזרת לו לעיתים לראות את התמונה הרחבה יותר ולשים דברים בפרופורציות. העובדה שאני עובדת ברשות מקומית גורמת לנו ליצור השוואות בין חריש לחדרה. עם זאת, יש בינינו הפרדת סמכויות ברורה. בגלל שהוא מאוד "בתוך זה", אז אני מאוד "מחוץ לזה", כי מישהו מאיתנו צריך להיות גם בבית".

נרדית: "אני פחות מעורבת בעשיה הפוליטית. בהחלט יש לנו שיחות ולפעמים יוחאי משתף אותי בנעשה ולפעמים מתייעץ, אך בסוף זו העשיה שלו. הוא יודע שיש לו את התמיכה שלי בכל מה שצריך".

כתובת לפניות הציבור: "למדתי להיות קצת פוליטיקאי"

יאיר: "פונים אליי לעיתים חברים טובים שמבקשים לקבל מידע בנושאים שונים ולרוב אני דואג לספק להם תשובות ממקור ראשון, אך מעולם לא פעלתי לקדם דברים בערוץ הזה. עם הזמן למדתי לעשות את הסינון ולהיות גם קצת 'פוליטיקאי', לדעת מה להגיד ומה לא להגיד".

בת-חן: "תושבים רבים יודעים שיוסי עסוק מאוד, ולעיתים, בדברים הפעוטים יותר הם מעדיפים לפנות אלי. אני תמיד מפנה אותם בחזרה אליו ומציינת שאני בטוחה שהם ימצאו אצלו אוזן קשבת".

נרדית: "אני כל הזמן שומעת במפגשים חברתיים ובאירועים שונים מאנשים על העזרה שהם קיבלו מיוחאי לאחר שפנו אליו. כל הזמן יש פידבקים מתושבים וזה ממלא אותי בגאווה".

התמודדות עם ביקורת: "יש רגעים שהמחיר הנפשי והמשפחתי הוא מאוד גבוה"

יאיר: "עם הביקורת לומדים להתמודד תוך כדי תנועה. האתגרים הגדולים היו בעיקר בתחילת הדרך סביב הבחירות ובראשית הקדנציה, רגעים בהם אתה שואל את עצמך: למה אני צריך את זה? הסערה סביב קיום שני טקסי זיכרון לציבור הכללי ולציבור הדתי, לפני שלוש שנים, היא אולי האירוע שהכי השפיע עלינו. הנושא הגיע גם לתקשורת הארצית וזה היה מאוד לא פשוט, זה הוציא ממני הכי הרבה רגשות. לראות את התגובות ברשתות החברתיות של האנשים שכותבים ומדברים על אשתך…שם חרגתי ממנהגי והגבתי בעצמי לדברים שנכתבו".

בת-חן: "נכון, יש גם רגעים שהמחיר הנפשי והמשפחתי הוא מאוד גבוה, אבל אז עוצרים, מחשבים מסלול וחושבים איך לעשות דברים בצורה נכונה יותר שלא פוגעת בבית. בפייסבוק לרוב מי שמגיב הוא מי שמתלונן. לעומת זאת, בשיחות עם אנשים האווירה היא אחרת. אני מאוד מקלילה את הנושא הזה ולא מתרגשת. אני יודעת שאנשים מדברים על משהו היום – ומחר הם ישכחו ממנו".

נרדית: "התגובות שאני פוגשת בעיקר אוהדות. התושבים יודעים כמה הוא פועל לטובת העיר הזו. העשייה של יוחאי מדברת בעד עצמה. ואם נכתבות מילים נעימות פחות, יוחאי מציע לי לא להיכנס לזה. כיום אני פחות פעילה בפייסבוק. ככלל למדתי להתרחק ולקחת צעד אחורה".

גם נרדית מציינת את ההצבעה על חוק השבת וההחלטה לצאת מהקואליציה כתקופה מאתגרת מאוד למשפחה: "זו הייתה תקופה מורכבת משום שאני הייתי בירושלים אחרי לידה ויוחאי היה בחריש. הבנתי שהוא עובר מכבש לחצים אבל יוחאי הפגין חוסן ואמר לי שהוא נאמן לדרך שלו ולבוחריו. אני חושבת שלקחתי את זה קשה יותר מיוחאי. זה הרגיש לי כמו סכין בגב מצד חברי הסיעה. עם זאת, קיבלתי המון מסרונים מאנשים שהודו לו ולי כאשתו, ולצד הקושי הייתי גאה בו על שהיה נאמן לעצמו ולבוחריו".

אם רק היו יודעים ש: "מאחורי כל החלטה שמתקבלת ישנה המון השקעה ומחשבה"

יאיר: "שמאחורי כל אישה מצליחה יש בן זוג שתומך בה ומחכה לה בסוף היום לשאול, להתעניין ולדבר על הכל על כוס קפה או בירה. זה ממש משמח לראות את בת הזוג שלך מקדמת דברים ומצליחה לשנות את המציאות".

בת-חן: "הרבה מהאנשים לא מודעים להיקף העשייה של יוסי ושל שותפו שלמה קליין, שעובדים מהבוקר ועד הלילה ומשקיעים המון כדי לאחד ולגבש. חשוב לדעת שמאחורי כל החלטה שמתקבלת ישנה המון השקעה ומחשבה וגם עשייה".

נרדית: "יוחאי הוא פשוט אור גדול. הוא פועל בכל כך הרבה תחומים שאני נפעמת. אני לא בטוחה שאנשים מבינים את כמות הזמן שהוא משקיע בעיר הזו. אני גאה בו והלוואי שחריש תתברך בעוד אנשים כמוהו".

"צומחים ביחד בחממה העירונית": עיריית חריש משיקה מהלך של מיתוג חדש לעיר, המדגיש את היתרונות המרכזיים של העיר. מקום אידיאלי לגדל בו ילדים, עיר עם מרחב עירוני בטוח, אווירה קהילתית שאין בערים אחרות וסמיכות לחורש ולטבע

בספטמבר 2019 החל תהליך אסטרטגי לגיבוש מיתוג חדש לחריש, בהובלה משותפת של משרד הבינוי והשיכון ועיריית חריש. כעת, ביום העצמאות, חושפת המועצה את תוצרי המהלך, בעיתוי סמוך להכרזה הצפויה של חריש באופן רשמי כעיר בישראל.

את האסטרטגיה המיתוגית גיבשה חברת "פרה כחולה", בראשותו של אסף חתוכה, ואת השפה העיצובית בנה משרד העיצוב A PLUS. במרכז המיתוג החדש יעמדו לוגו צבעוני, השונה באופן משמעותי מהלוגו הקיים, והסלוגן – ״חממה עירונית״.

השפה העיצובית מורכבת מארבעה צבעים שמחים ובוהקים, שלכל אחד מהם יש משמעות: הצבע הכחול מסמל את הקהילה הישראלית של חריש; הירוק, את החורש הטבעי הסובב את העיר; הצהוב, את האנרגיה הייחודית של העיר; והצבע הורוד מסמל את ילדי העיר.

הסמל החדש משלב את האות ח׳, שהיא האות הראשונה של המילה חריש ושל המילה חממה, עם צורה בסיסית של חממה.

המיתוג מבטא את היתרונות המרכזיים של חריש על פני ערים אחרות:

• אופי קהילתי עירוני מיוחד במינו.
• עיר שהיא מקום אידיאלי לגדל בו ילדים, עם מערכת חינוך שפורצת את גבולות הכיתה ואת הקונספט החינוכי המקובל.
• סביבה ירוקה של חורש טבעי.
• מקום שבו כולם, התושבים והעיר, צומחים ביחד!

עם סיום תהליך ההשקה וההטמעה של השפה העיצובית החדשה, מתכננת עיריית חריש לצאת בקמפיין פרסומי, דיגיטלי ברובו, בתוספת רדיו, שילוט חוצות ומודעות בעיתונים, למשיכת אוכלוסייה חדשה לעיר. התקציב המוערך לקמפיין בכללותו עומד על סך של 2 מיליון שקלים.

ד"ר נעם חדד, דובר העירייה ואחראי תהליך המיתוג מסביר: "במהלך המיתוגי החדש השקענו מחשבה רבה, זה מהלך משמעותי לעיר. בימים אלה אנחנו מתחילים תהליך להטמעת השפה העיצובית והלוגו החדשים בפרסומים השונים, בשילוט, ובאלמנטים נוספים".

ראש העיר, יצחק קשת: "המיתוג מחדש נועד בעיקר למשוך לחריש תושבים חדשים ולהדגיש את היתרונות של העיר: מקום אידיאלי לגדל בו ילדים, עיר עם מרחב עירוני בטוח, אווירה קהילתית שאין בערים אחרות וסמיכות לחורש ולטבע".

לקריאה נוספת: המיתוג הקודם של חריש: עיר חדשה. התחלה חדשה.

שרית לפידות איבדה את אחיה, אשר זגורי ז"ל, שנהרג בפעילות מבצעית. נטע חגואל הלוי שכלה את הוריה, שנרצחו בפיגוע התאבדות. שתיהן לא חשבו שהחיים יוכלו להימשך אבל מצאו את הכוחות להקים משפחות ולחיות לצד הכאב. "אני לא מחכה לפנסיה או לשום דבר אחר, אלא חיה את הכאן והעכשיו"

מימין: הלנה ורפי הלוי ז"ל, סמ"ר אשר זגורי ז"ל. צילום נרות זיכרון: עמוס לוזון צלמים

"בשעה 4:00 לפנות בוקר שמעתי דפיקות קצובות וחזקות בדלת, היו אלה חיילים שהגיעו לספר לנו כי אשר נהרג. אני זוכרת את עצמי אומרת ללא הרף "ידעתי. ידעתי שזה מה שהולך לקרות", אין לי הסבר לתחושה המוקדמת שהיתה לי". כך נזכרת שרית לפידות (46) ברגע הבשורה המרה שאירע לפני 20 שנה, עת נודע לה שאחיה, סמל ראשון אשר זגורי ז"ל, נפל בעת מילוי תפקידו בפעילות מבצעית.

בערב יום הזיכרון תשפ"ב, ישראל תתייחד עם זכרם של 24,068 חללי מערכות ישראל. מיום הזיכרון בשנה שעברה נוספו 56 חללים למניין הנופלים ו-84 נפטרו כתוצאה מנכותם והוכרו כחללי מערכות ישראל. הנופלים מותירים מאחוריהם כאב שאינו חולף עם השנים, כך מעידה גם לפידות.

"אח זה אח ודם זה לא מים. רק אחרי שאשר נהרג אני חושבת שהבנתי את המשמעות של אח, מישהו שהוא בשר מבשרך. לאחרים זה אולי נראה שעברו הרבה שנים, אבל זה כמו לאבד יד, הזמן לא עושה את האובדן לפחות כואב, זה ממש נכנס ל-DNA שלך. היום כשכל האחים שלנו כבר נשואים ומגדלים ילדים ונכדים, אני מבינה שאיבדתי גם את הדור שהיה מגיע בעקבותיו. ענף משמעותי באילן המשפחתי נכרת".

בן 21 היה במותו

סמל ראשון אשר זגורי ז"ל התגייס לצה"ל בנובמבר 1999. בתחילה, הפרופיל הרפואי שנקבע לו התיר לו לשרת בתפקיד עורפי בלבד, אך הוא התעקש לעבור למסלול קרבי. מאמציו נשאו פרי ולבסוף שובץ כקשר-טען בחיל השיריון. בשלהי שירותו הצבאי, נפל אשר בעת פעילות מבצעית, ביום ג' ה-14 בפברואר 2002.

זגורי וצוותו נקראו לאבטח ציר סמוך לצומת נצרים לאחר שמטען חבלה קטן הופעל על שיירת אזרחים. עם הגעת טנק המרכבה בו נסעו זגורי ושלושה מחבריו לצוות, הופעל על השביל מטען רב-עוצמה שהכיל כ-1,000 קילוגרם חומר נפץ. מעוצמת הפיצוץ התבקע הטנק, והצריח הועף למרחק כמה מטרים. אשר נהרג במקום והיה בן 21 במותו. עימו נהרגו סמ"ר משה פלד וסמ"ר רון לביא. מאוחר יותר סיפר חברו לפלוגה, כי זגורי כלל לא אמור היה לצאת לפעילות, אך נעתר לבקשתו של חברו שחש ברע והחליפו במשימה, שממנה לא שב.

"אשר היה מאוד קשור לאמא שלי", נזכרת שרית. "הוא תמיד דאג לה, עזר הרבה בבית ובישל עבורה. חששנו מאוד לשלום אמי לאחר שאשר נהרג אך היא איכשהו הצליחה להמשיך ולחיות. אבא שלי, לעומת זאת, הלך ודעך. לא היו לו את הכלים להתמודד עם זה. ארבע שנים לאחר מכן, הוא עבר אירוע מוחי קשה ואיבד את יכולת הדיבור עד שהלך לעולמו. במובן מסוים זה חסד שאלוהים עשה עימו כי הוא לא יכול היה לשאת את שאירע לו. עברנו שנים מאוד קשות. היו תהומות של ממש".

"לא מחכה לפנסיה"

לפידות, תושבת חריש מזה 11 שנה, בחרה לגדל את שבעת ילדיה סביב הדואליות של החיים שבין החסד לדין: "בשירו של אבן גבירול 'כתר מלכות' ישנו משפט מדהים: "אברח ממך אליך ואתכסה מחמתך בצילך". החלקים המאתגרים בחיינו הם לצערנו מריבונו של עולם, אך הוא גם מקור הכוח שלנו ואנחנו גם בורחים אליו ומתכסים בצילו".

התובנות אליהן הגיעה לפידות בעקבות האובדן של אחיה הן למצות ולהעריך כל רגע בחיים: "אני לא מחכה לפנסיה או לשום דבר אחר, אלא חיה את הכאן והעכשיו. אני משתדלת להתמקד במהות החיים. הילדים שלי מכירים היטב את ערך האחים. אני רואה את הקירבה והתמיכה ביניהם ואני מדגישה מאוד את האחריות של הילדים הגדולים במשפחה כלפי אלו הצעירים".

"בשנים האחרונות כשמגיע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני משתדלת לא להיכנס לזה עמוק, כדי להגן על עצמי. אחים שלי ואני מתרכזים בעיקר באמא שלנו. זה יום שבו אנו נוסעים לבקר אותה ולהיות איתה".

"אבא לא ענה, הבנו לבד שההורים נהרגו"

בערב יום חמישי ה-30 במרץ 2006, לקראת השעה 22:00, היו בני הזוג הלנה ורפי הלוי, בדרכם חזרה מפתח תקווה לביתם שבקדומים. בטרמפיאדה בצומת קרני שומרון אספו בני הזוג שלושה טרמפיסטים: הנער שקד לסקר, בת-השירות, רעות פלדמן, ששירתה בקדומים ואדם נוסף, בלבוש חרדי, שהתברר בדיעבד כי היה מחבל מחופש ליהודי. כעבור עשר דקות של נסיעה, בכניסה לישוב קדומים, פוצץ המחבל את חומר הנפץ שעל גופו. כל יושבי הרכב, נהרגו. רפי בן 63 במותו, והלנה, בת 59 במותה, הותירו אחריהם ארבעה ילדים שברגע טראגי אחד התייתמו משני הוריהם.

בתם, נטע חגואל הלוי (43), תושבת חריש מזה כשנתיים, זוכרת כל פרט מן הערב ההוא בו התבשרה המשפחה כי הנורא מכול קרה. "אבי שימש אז כרכז ביטחון מטעם המועצה. מתוקף תפקידו הוא היה זמין תמיד בטלפון המירס. שמענו על הפיצוץ שארע בכניסה לקדומים וניסינו להשיג את אבא במשך זמן ממושך. ראינו שהוא אינו זמין והבנו לבד, שההורים היו ברכב. לא היינו צריכים שיודיעו לנו, אלא אנחנו הודענו לאחרים. פשוט הבנו את זה גם ללא קבלת כל הודעה רשמית. הערב הזה חקוק לי בזיכרון והוא כנראה לא יישכח לעולם", היא מספרת.

המשכנו בחיים, הקמנו משפחות ואנחנו חיים בשמחה

"מעדויות של חבר שנסע אחרי רכבם של הוריי, נראה שבמהלך הנסיעה מקרני שומרון לקדומים, אבא שלי הבין שיש מחבל ברכב. הוא נסע בזיגזג וזה מאוד לא אפיין אותו כנהג שקול ומתון. סימני פניית הפרסה שהותירו הצמיגים על הכביש בכניסה לקדומים במשך שנים ארוכות, מעידים על כך שאבי הבין שמשהו לא כשורה ובחר שלא להיכנס עם הרכב ליישוב. עם סיום הפניה המחבל פוצץ את האוטו. לימים הבנו שאם הם היו נכנסים לקדומים, הפיצוץ היה גובה קורבנות רבים נוספים".

"אין תחום שבו האירוע הזה לא השפיע בצורה כזו או אחרת על חיי. החל מלימודים וקריירה ועד לאופן שבה אני מגדלת את ילדיי. אני מרגישה שזה נוכח בכל אירוע בחיינו. אנחנו ארבעת האחים בקשר מאוד קרוב ושומרים מאוד אחד על השני. כולנו המשכנו בחיים והקמנו משפחות ואנחנו חיים בשמחה ולא בשכול או בעצב. זאת אחת התובנות מהאירוע הנורא ההוא –  שהחיים הם מאוד שבריריים וצריך לנצל בהם כל רגע", משתפת חגואל-הלוי.

המוות נוכח בחיינו

"אם היו שואלים אותי לפני המקרה, אם אצליח לחיות לאחר מות הורי, הייתי אומרת שאין מצב. לא הייתי מצליחה לדמיין עצמי קמה מהתהום הזו. אך אתה מגלה שלחיים יש כוח מאוד גדול. מאידך, סוגיית המוות ונזילות החיים, הכניסה לחיינו גם פחד מאוד גדול . בני בן ה-13 רואה את המוות כמשהו לא מאוד רחוק בעקבות הסיפור של סבא וסבתא שלו, שחייהם נגדעו מוקדם יחסית".

"ככל שהשנים חולפות הולכת ומתחזקת בי התחושה שאת הארץ הזו צריך ליישב, בייחוד מתוך ההבנה, שהורי מסרו נפשם על הארץ כשהחליטו בימי האינתיפאדה לעזוב את עמק יזרעאל ולעבור להתגורר בשטחים. עם זאת, אומר בגילוי לב שגם כיום לא פשוט לי להגיע לשומרון. אני נוסעת לשם עם המון חשש אך אנחנו ממשיכים להגיע בימי הזיכרון לפינת ההנצחה בגן הזיכרון שהקמנו לזכרם בקדומים, בדיוק מול הבית שבו התגוררו.

"הציון הקולקטיבי של יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה הוא עבורי יום שדווקא מאפשר לי יותר לשחרר. לתחושתי, זה אינו יום למשפחות השכולות אלא לכל מי שמסביב וחי בשגרה, שנעצרת ליום אחד".

היום התקיים סיור מודרך ראשון במסלול שביל יער עירון – חירבת עבאס, מסלול טיול חדש שהכשירה קרן קיימת לישראל לטובת תושבי העיר. "הצורך של האוכלוסייה המקומית לתור ביערות הקרובים לעיר, עומד כעת בראש מעייניה של קק"ל"

בחודש הבא יתקיים אירוע ההשקה הרשמי של "שביל עירון – חורש טבעי לשימור" – שביל הליכה שסימנה קרן קיימת לישראל (קק"ל) עבור תושבי חריש והסביבה. אבל רבים מתושבי חריש, יצאו כבר היום (שלישי) בחול המועד פסח, לסיור מודרך ראשון בשביל החדש שקק"ל סימנה והכשירה בשיתוף עם הוועדה לשבילי ישראל.

יער עירון הוא יער עתיק, משופע במיני בעלי חיים וצומח, חלקם נדירים, אולם הוא לא הפך ליעד תיירותי. לראשונה, סומן בו שביל הליכה מוסדר לנוחות המשתמשים. עדי נוי, מנהלת מחלקת תכנון בקק"ל מרחב מרכז מסבירה את השינוי: "חריש מוקפת ביערות מהממים. רובם לא שימשו במהלך כל השנים לכניסת קהל. אנו מרגישים שיש ציבור הולך וגדל שמתעניין ביער עירון ורוצה לבקר בו, והוא לא רק מחריש, אלא גם מיישובי הסביבה, מערערה, כפר קרע, פרדס חנה וישובים נוספים. אנשים מחפשים לצאת ולטייל ביער וחשוב לנו להנגיש להם את היערות.

"הקמת העיר חריש שימשה כקטליזטור גדול בשינוי שמתבצע כעת וכולל סימון סינגלים לרכיבה וסימון שבילי הליכה על ידי קק"ל. הצורך של האוכלוסייה המקומית לתור ביערות הקרובים לעיר, יחד עם האיכויות של היער עומדים כעת בראש מעייניה של קק"ל".

חירבת עבאס: מסלול למיטיבי לכת

מאות אלפי שקלים הושקעו בסימון שביל יער עירון – חירבת עבאס, שאורכו כ-5.5 קילומטרים והוא מותאם למיטיבי לכת.

נוי מציינת כי הכניסה לשביל מתאפשרת משלוש מבואות:

• מאחורי קניון מור בכניסה לעיר (דרך שביל העפר בחניון תחנת החשמל)
• מכיוון אום אל קוטוף
• מכיוון מחצבת ורד

“השביל מחבר בין שלוש כניסות של היער, כניסה מכיוון חריש, כניסה מאום אל קוטוף וכיוון מחצבת ורד. השבילים תוכננו על ידי מחלקת תכנון של קק”ל וסומנו על ידי הוועדה לסימון שבילים. בקרוב יתקיים אירוע פתיחה ונחנוך את השבילים ביחד עם עיריית חריש, מועצה אזורית מנשה והנהגת אום אל קוטוף". השביל מותאם למשפחות ומיטיבי לכת ואינו מונגש בשלב זה לעגלות. זמן הליכה משוער לסיום המסלול הרגלי נע בין שעתיים-לשלוש. "בעתיד מתוכננת הנגשה של חלק מהשביל, אך זה לא יקרה השנה", מפרטת נוי.

עוד היא מדגישה כי ביערות סובבי חריש לא יוכשרו אזורים לפיקניקים או הדלקת אש, אך מזכירה כי בסמוך לכניסה מכיוון מחצבת ורד, קיים אזור ייעודי לפיקניקים (בוויז: יער עירון) עם ספסלים ושולחנות, והוא צפוי לעבור מתיחת פנים ושדרוג בשנים הקרובות.

האלונים העתיקים של חירבת עבאס

קסמו של יער עירון וחירבת עבאס (מוכרת גם בשם חירבת אל חאפור) מתגלים למבקרים כמעט מייד, במיוחד הביקור בחלקת האלונים העתיקים. "ביער מתקיימים, לזה לצד זה אלון התבור, אלון מצוי ואלון התולע. זוהי תופעה נדירה למדי בישראל וכאן היא זוכה ל"שיא גינס" ממש – הנקודה הדרומית ביותר בעולם ששלושת מיני האלון האלה צומחים יחד", נכתב באתר קק"ל.

עוד מצוין כי אלוני התבור העתיקים בחירבת עבאס העניקו מחסה לנודדים בדרכים וזכו לכינוי שג'ראת אל-פקיר (עצי האביונים הקדושים). בעצים אלה נקשרו אמונות בדבר סגולות מרפא שבהם ניחנו, כנגד מחלות חשוכות מרפא. הסבר לשרידתם של האלונים בחירבת עבאס נעוץ בקדושתם. על פי האמונה העממית של תושבי האזור, אלוני התבור הם מקום שכן לשדים מסוכנים מאוד, "ואוי לו לפוגע בעצים אלה"… אמונה זו עזרה לאלוני התבור במשך מאות שנים להישאר במלוא תפארתם ביער, ללא פגע.

מבואת כניסה לתל זאבים והיער מדרום לחריש

סימון השביל ביער עירון-חירבת עבאס הוא חלק מתוכנית גדולה יותר. קק"ל מתכננת להשקיע תקציבים נוספים בסימון השבילים באזור והנגשתם למבקרים.

לקראת סוף השנה יכנס לביצוע שביל אופניים סובב מחצבה – סינגל שיותאם לרמת רכיבה קלה לכל המשפחה "סינגל לא קשה מדי, לא תלול מדי ויפה במיוחד", מפרטת נוי. שביל זה יצטרף למערך שבילי הרכיבה שקק"ל כבר החלה לסמן באזור.

300 אלף שקלים נוספים יושקעו בסימון מסלול הליכה בתל זאבים. "הכניסה לשביל תהיה מרחוב יקינטון בשכונת הפרחים", מסבירה נוי ומפרטת לגבי תוכנית להכשרת כניסה לתל זאבים ממנה יצאו שבילים קיימים שיוכשרו בעתיד להליכה.

"המטרה שלנו היא להכשיר מבואת כניסה מסודרת, שלא יכנסו ליער כלי רכב מוטוריים רק רכבי כיבוי ושירות. השבילים קיימים בתל זאבים אבל העבודה שלנו היא לבדוק אותם, לסמן את השטח ולוודא שאין מפגעי בטיחות. זו אולי נראית עבודה פשוטה, אבל מדובר בעבודה מורכבת ואחראית".

משאב יקר לחריש

חבר המועצה, גיל פישר, מברך על סימון השביל וצופה לבאות. הוא רואה ביערות הסובבים את חריש, משאב טבע חשוב לעיר. "הצעתי לקק"ל לעשות משהו יותר גדול בשיתוף של היער, פרויקט כמו פארק הגשרים התלויים בנשר.

"המטרה היא ליצור ביער אבן שואבת שתמשוך מטיילים מרחבי הארץ". פישר רואה בעיני רוחו את יערות עירון כחלק ממיתוג העיר חריש. " אני חושב שמיתוג הוא חשוב לעיר ואם יש אפשרות לנצל את המשאב שנמצא בכל היקף חריש – את היער – אז למה לא לעשות את זה?

"אני רוצה שאנשים שמחפשים לעבור לגור בחריש ומחפשים דירה, ידעו גם על היער שמקיף את העיר. זו דרך קלה יחסית ליצור לחריש שם טוב".

פישר גם מעוניין להעלות את המודעות ליער בקרב התושבים הקיימים: "אני לא יודע כמה מתוך ה-36 אלף תושבים מכירים את היער. חלקם הכירו את היער בתקופת הסגרים והקורונה, אבל חשוב שרבים נוספים מקרב התושבים ילמדו ליהנות מהמשאב היקר הזה, שנמצא מתחת לאף שלנו מכל הצדדים, וישמרו עליו".

לקריאה נוספת: קרן קיימת לישראל מפתחת “סינגלים” ושבילי הליכה חדשים במרחב הסובב את חריש